אגודה/תולדות המחבר
|
< הקודם · הבא > |
בע"ה
א[עריכה]
רבינו ר' אלכסנדר זוסלין הכהן מפראנקפורט ענ"מ, מחבר הספר שלפנינו נולד בארפורט. שנת הולדתו לא ידועה לנו, אבל הגאון ר' חיים יוסף דוד אזולאי בספרו "שם הגדולים" (מערכת גדולים, אות ז', סי' א) אומר: "שהיה בזמן רבינו יעקב על הטורים". זאת אומרת שחי בסוף המאה הא' ובראשית המאה הב' לאלף הששי. הוא הרביץ תורה בעיר מולדתו, בוורמס, בקולוני' ובפראנקפורט. לפי המשוער, ישב בפראנקפורט עוד בשנת ק"ה לאלף הששי.
ימיו האחרונים היו בזמן שמחלה המתדבקת של שנאת ישראל הגיעה לפסגתה בשנת ק"ח לאלף הששי, שבה נתפשטה בארופה אחת המגפות הנוראות ביותר: הדבר שבא מארץ הקדם, שנקרא בפי העם "המגפה השחורה". המגפה גרמה לקרבנות עצומים: רבבות אנשים מתו, ערים וגלילות נתרוקנו מיושביהם. משערים, שבזמן קצר של שתים שלש שנים בלעה המגפה השחורה כשליש מכל אוכלוסי אירופה. האנשים היו כמטורפים. ההמון החשוך שלא ידע פשר האסון, האמין לשמועות משונות על הסיבות ונתעורר למעשי אכזריות כנגד כל החשודים המדומים. למרות העובדא שגם היהודים חלו במחלה הזאת כמו שכניהם הנוצרים, בכל זאת האמינו ההמון בעלילה שנאשמו היהודים כי שמו מות בנהרות ובבארות להמית את הנוצרים השותים מימיהם. האשמה הזו נהפכה לניצוץ ובסוף היתה ללהב, וחמת העם נשפכה על היהודים, ויקומו הנוצרים כאיש אחד להרוג את היהודים או לגרשם מן הארץ. בקצת מקומות נתחזק החשד כלפי המרעילים על ידי שהתמותה בין היהודים היתה קטנה, ודאי מפני סדר חייהם המיושב וחוסר השיכרות, וביחוד מפני טפולם הטוב בחוליהם. אולם המאמינים בעלילות דם וכדומה לא היו מוכשרים להתחשב עם נמוקים הללו. ועלילה זו שהתחילה בצרפת הדרומית ובמדינות ספרד הסמוכות, הגיעה לאשכנז. המגפה התפשטה בארץ זו בסוף שנת ק"ח ונמשכה שנה שלמה עד שהגיעה לגלילות הרינוס. וקהלות הקדושות שפייאר, וודמס, קלן ומיינץ נפגעו פגיעה קשה מיד בתחילת הרדיפות, וכמעט שלא נשאר שריד ופליט. באותו קיץ נחרבו גם הקהילות הגדולות של ארפורט ופרנקפורט דמיין. כשנכנסו גדודי הסגפנים לפרנקפורט, התחיל ההמון מיד את מעשי האכזריות והיהודים הנואשים הבעירו בעצמם את שכונתם ומתו בלהבה. כזה אירע גם בקהלת ארפורט אשר הומתו בה כל היהודים הנמצאים בעיר, כשלשת אלפים נפש, ועל צבאם מחבר הספר הזה רבינו אלכסנדר הכהן. שבסוף ימיו השתקע בעיר מולדתו. (על פי ס' "עמק הבכא" מר' יוסף הכהן).
ר' ישראל בר' יואל מארפורט שניצל מעמק הבכא הלזו קונן עליו בקינתו "ציון אריוך בכי" בדברים האלו:
- ערפורט מהדרה, לה שם ברוב עשרה, שם חוד כבוד תורה - חק דת פליליך.
- זכו נזיריה, צחו צעיריה, נעמו נעריה - בם רב אציליך.
- הרב אלכסנדרי, כהן וראש נזרי, לעשות רצון יוצרי - עז כשחליך.
(ס' קינות לובלין שע"ז בהוספות שם)
ב[עריכה]
ספר האגודה (מחוץ סדר נזיקין עם הגהות הג"ר יוסף חיים זוננפלד) נדפס כולה בשנת של"א בקראקא ואזל משוק הספרים זה הרבה שנים.
מטרת המחבר לא היתה לפרש את הגמרא אלא להוציא ממנו את ההלכות הפסוקות. באיזה מובן הוא מזכיר במקצת את האלפס או את הרא"ש אבל הוא יותר מקוצר ומשמיט לגמרי את המשא ומתן בגמרא. לרוב אין המחבר סומך על עצמו ומביא סיוע מפסקי האלפס, הר"י, ר"ת ורשב"ם, המרדכי, הרא"ש, הראבי' והראב"ן. מענ מאד דברי בעל השם הגדולים אחר שהזכיר את המקורות מהם שאב בעל ס' האגודה: "והגם שמור"ם (הרמ"א ב"דרכי משה" והגה"ה ושאר אחרונים לקטו ממנו אבל דבר הפשוט בעיני "חכמתם נשאר והניחו יתרם". (מערכת ספרים, אות א', סי' ט"ז).
ג[עריכה]
למרות שספר האגודה נערך על סוגיות הגמרא כדרך מחברי אשכנז הקודמים, כמו הראב"ן, הראבי' ורבינו יצחק אור זרוע, סדור המסכתות בו הוא בבחינת "אין מוקדם ומאוחר": הוא מתחיל בסדר נזיקין, ואחר מסכת נדה, בא סדר נשים.
מתוך מודעת המוציאו לאור (הוא בעל שו"ת שארית יוסף, גיסו של הרמ"א), לומדים שהמחבר הניח אותו בכתב יד בזה הסדר. וזה לשונו: "יען שבהעתק שלפניו לא הלך בסדר המשנה הוכרחו המדפיסים גם הם לשנות הסדר, ועל כן סמכו גם מסכת נדה לסדר נשים כי כן הי' בההעתק" (הקדמה והערה ריש נדה)..
ספר האגודה שונה גם כן מהספרים הנ"ל בזה שהכניס בו הלכות ומסכתות שעניניהם אינם נוהגים בזמן הזה (כדרך שעשה הרמב"ם במשנה תורה), כמו עניני זרעים וקדשים וטהרות. אמנם הוא מקצר אדותם ביותר ומסתפק בהעתקת ראשי דברי המשנה ומראה מקומות ומפרש בתכלית הקיצור את המלות שאינן שכיחות.
ספר האגודה נתקבל בין גדולי ההוראה תיכף אחר שיצא לאור, והפליגו הבאים אחריו את תורתו וחכמתו והזכירו אותו לשבח. המהרי"ל מעיד עליו שהי' בעל הוראות וראוי לסמוך עליו (שו"ת מהרי"ל, סימן ק'), ובמקום אחד הוא אומר: "ומי יבא אחר המלך שכבר עשהו" (שם סימן ש"ח). רבינו יעקב ווייל החשיב מאד את פסקו והרבה להשתמש בדבריו וחבר מעין קצור מספר האגודה בשם "חידושי אגודה" שנספח לתשובותיו. ועל פי הסכמת המהרי"ל הי' מכריע בין החולקים (שו"ת מהרי"ל, סי' י"ז), ומכנה אותו בכנוי רז"ך (שו"ת מהרי"ל סי' נ"ח).
יחס מהרז"ך לבעלי התוספות הוא שדה שטרם נחקר כראוי. סוף כל סוף הוא הי' כמעט בן דורם וסגנונו דומה לסגנון בעלי התוספות. לכן מענין לדעת שלפעמים מתגלה לנו מתוך ספר האגודה שם של אחד מבעלי התוספות שדבריהם נזכרו בלי שם אומרם. לדוגמא: בבא קמא, דף ג', ע"ב, תוספות ד"ה "כדמתרגם ר' יוסף". דברי בעל התוספות באו שם בלי שם אומרם, אבל אותן דברים הובאו גם כן בספר האגודה שם סימן ג' בשם הר"י. ומי יתן שיבא תלמיד חכם המוכשר לכך שישוה הרבה מקומות דומים בספר האגודה ובתוספות כדי שיגלה שמות הגאונים והקדושים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים ושפתיהם דובבות בקבר.
ד[עריכה]
האהדה והערצה למחבר נובעת מתוך הקדמה לספר האגודה מאת המוציא לאור רבינו יוסף כ"ץ בר' מרדכי גרשון (עי' עליו בשם הגדולים, מערכת גדולים, אות י') ומהקדמת המגי' הר' שמואל בן הקדוש ר' יצחק פיהס ודברי - תודה שלהם לאלקים בסוף הספר "שזכינו לסיים ספר האגודה אשר ממנה יוצא תורה ארוכה מארץ מדה..."
ספר היקר הזה שאזל משוק הספרים זה כמה שנים, ולומדי תורה בדורות האחרונים בקשוהו ללא הועיל כי הי' נמצא אחד בעיר ושנים במשפחה.. לכן שמחה היא לנו על הזכות הגדולה להוציא אותו לאור שנית כתבניתו המקורית - בדפוס צלום - ולא רצינו לשלוח בו יד במקומות שנראה קצת לטעות הדפוס שמציין להתיבה שבאה אחרי' בדף האחר בשינוי וקוצר, אשר בא מפאת שבימים ההם הדפיסו ע"י פתוחי חותם של עץ והי' קשה לתקן.
מחבר הספר נהרג על קידוש השם באשכנז. כמה הרפתקאות עברו על עם ישראל בימים האחרונים על ידי אותו עם אשכנזי - במגפה השחורה השני' אשר אין דוגמתה במקורות העתים. קמו עוד הפעם הארורים יש"ו אחר מאות בשנים על ה' ועל משיחו לולא ה' ברחמיו וחסדיו שהותיר לנו שריד כמעט נגזרנו כולנו אבדנו - אנא ה' נקום נקמת דם עבדיך לעינינו ותוליכנו קוממיות לקרית מועדינו בב"א.
וזכות המחבר הקדוש יעמוד לי שיהי' כל זרעי זרע קודש אהובים למעלה ונחמדים למטה מגודלים בתורה ויראה על דרך אבותינו ורבותינו הקדושים מתוך נחת שלו' וברכה מעתה ועד עולם אכי"ר.