אגודה/מנחות/לג
|
< הקודם · הבא > |
(סו.) אמר אביי מצוה לממני יומי ושבועי, פירש כמה ימים יותר מן השבועות כגון ט"ו ימים שהם שתי שבועות ויום אחד בעומר. ויש שאין מונין שבועות אלא כשהן שלימות כגון ז' או י"ד או כ"א. עוד רבו פתרונים (?כתרוצים?) ונהגו כפירוש ראשון. אמימר מני יומי ולא שבועי, אמר זכר למקדש הוא. פר"י כיון דספירה דרבנן ספק חשיכה יכול לברך. ואם שכח יברך בלילה או ביום עיין פרק שני דמגילה.
(סו:) מירוח הכותי תנאי היא. מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלו שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.
(סז:) משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים מעוטרין בפירות. משקרב העומר מותר החדש מיד והרחוקין מחצות היום ואמרי' בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח. התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. רבנן דבי רב אשי אכלי בצפרא דשבסר, קסברי חדש בחוצה לארץ דאורייתא אם השרישו קודם לעומר מותרין ואם לאו אסורין.