אבק סופרים/התנצלות המגיה
|
< הקודם · הבא > |
אם אדם לעמל יולד (איוב ה ז) בין זכה בין לא זכה. נאמנו הדברים מאד שהתלאה שהסכים עליה הטבע לקבלה שוב לא יקרא עליה ערער השמנה היא אם רזה. בשכבר התנה עליה בינו לבין עצמו ועיון דאדעתא דהכי נדר לא ניחא ליה לאיניש דליקרו ליה הדרנא. ואין ספק שעל מפתן זה סובבין דברי רשב"ג בשבת (קל.) כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה. ואולם התלאה הנולדת פתע פתאום היה תהיה לאיש כעשן לעינים ואפילו שתהיה כמחט סדקית לא יוכל שאתה כל שכן עם אונאתה מרובה. זאת היתה לי במדת הימים המועטים והשעות הספורות אשר נתנו תלאות הזמן מרגוע לנפשי להבין כפי שיעורי שני גרגרים מן הדת.
מעיד אני עלי שמים וארץ שמעולם לא העלתי בכתב קטנה או גדולה על מנת להדפיס רק על פי דרכם של חסידים ראשונים נסעו המה למנוחות חלקם בחיים אשר קטנם עבה ממתני שיגעו בעשר אצבעותם בתורה והניחו יתרם וכתרם וכל רכושם אשר רכשו והנם נטושים גממי וגייטי בהו עכברי ונשים משלו בם להבהב בהם תרנגולים ולצור בהם תבלים ואלו יוצאים בערבי פסחים מאשפה שבבית לבית הזבלים ושם נגעל מגן גבורים ומי מלל לאברהם שיגיעו אודותי עד הלום אפילו בחשבה עוברת.
וכאשר מאת ה' היתה זאת ויעירני התעוררות המנוער מן העצלות. עלה בידי קונטריס זה קטן בכמותו מאד בכתיבה דקה מאושרת ומצומצמת כאשר היתה באמנה אתי וכאשר ראו אותה האומנים נדדו ממנה אמרו כי לא נסו באלה רק בכתיבה גסה שתקלוט אותה העין בלי דקדוק. ובכן נולדה התלאה אשר לא דמיתי ולא עלתה על לבי והוכרחתי לחזור ולהעתיק הכל ככל חפצם אשר שאלו. ובקרב תלאה זו הדביקתני תלאת ההגהה אשר לא ידע אנוש ערכה קמא קמא דמטא כל דף פעמים שלש ולפעמים על שלשים ועל רבעים.
ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה בתקף החורף הידוע באקלים הזה הטורף זרוע אף קדקוד ולפני קרתו מי יעמוד עשיתי מלאכתי כנימוס והדיו נקרש על הקולמוס אשר יוכל השומע לאמוד תקף העבודה הזאת מה היא באותם הימים. ואם המגיהים דרכם להתנצל. לא סגי להו בלאו הכי כיון ששומרי שכר הם ודרכם להתעצל. אבל אני איני זקוק להתנצלות זה כי מי יחוש או מי יחוס יותר ממני. יאמין הקורא שעשיתי עד מקום שידי מגעת. לא זו אף זו שבאהבתו וחמלתו נטפל אלי אחד מן הפרתמין הן גביר אביר דגמיר וסביר כהה"ר שלמה אברבנאל סויזא נר"ו בקי ומומחה ובכל חסיר ויתיר מדקדק וחוקר. ועזרני בהגהה יעזרהו אלהים לפנות בקר. ואין אחר חריצות זה תלונה. והיה כל הנשאר מן הסיגים וכל הנותר מן המכשולות בפרט באות וי"ו ואות יו"ד שכך היתה וסתן של האומנים חטאת קבועה להניחם לפעמים בתיבה מבלי שום צורך כלל ולהעבירם לפעמים מן המקום הראוי להם. וכ"ש כל שגגה הגורמת השחתה במכוון. על הכל הנני מפיל תחנתי אל עין הקורא יכיר באונסי ובכל התלאה אשר מצאתני ויתקן המעוות בדעתו הרחבה. שאם יתפאר כל אומן במלאכתו. בזאת יתהלל המתהלל שנתכשר בה מזולתו. אבל לבא עד תכלית שלמותה שוא שקד שומר עד כי מאום בכפו לא דבק. ויספיקו דברים אלו לנער כל אבק: