אבקת רוכל/ריב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל ריב

סימן ריב

נדרשתי לאשר שאלני הישיש הנבון ה"ר טודרוס על דבר ריאה הסרוכה במקום חיתוך האונות לבשר שבין הצלעות במקום רביתא דאוני שנהגו עד היום כל בני עירו להכשירה בלי בדיקה כלל בבהמת ישראל אכן בבהמת גוי היו אוסרים לגמרי זולתי בשעת הדחק שאז היו מכשירים גם בבהמת גוי ועכשיו יש מגמגמים בדבר ואומרים מאחר שבאשכנז היו נוהגים לאוסרם לגמרי אפילו בבהמת ישראל שקהל הקדוש קהל אשכנזי' ראוי להחזיק במנהג אבותיהם ולאסור אותה ושמה שהתירו אותה עד היום שלא כדין עשו ולכן בקש ממני הה"ר טודרוס הנזכר למעלה להודיעו איזה הדרך ישכון אור:

והנני משיב ואומר ששורש דין זה בפרק מקום שנהגו דתנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושים או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת וגרסינן בגמרא כי אתא רבה בר בר חנא אכל אייתרא פי' כשבא רבה בר בר חנא אכל חלב שבכפיפת הקיבה שהקיבה כפופה ועשויה כקשת ואותו חלב שבמקום היתר אוכלים בני א"י ובני בבל נוהגים בו איסור וכשבא רבה בר בר חנא מא"י לבבל אכל אותו חלב ואקשינן ורבה בר בר חנא לית ליה הא דתנן נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל אי נמי מבבל לארץ ישראל אבל מארץ ישראל לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו רב אשי אמר אפי' תימא מארץ ישראל לבבל ה"מ היכא דאין דעתו לחזור רבה בר בר חנא דעתו לחזור הוה ובפ"ק דחולין נמי גרסינן רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל ואקשינן ורבי זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל רב אשי אמר אפי' תימא מבבל לארץ ישראל הנ"מ היכא דדעתו לחזור רבי זירא אין דעתו לחזור הוה וכתב הרא"ש בפ' מקום שנהגו וקי"ל כרב אשי דהוא בתראה ויש לאדם לילך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא כי הא דרבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל בעלותו לארץ ישראל כי לא היה דעתו לחזור לבבל ולכך לא נהג חומרי המקום שיצא משם וכן רבה בר בר חנא אכל תרבא דאייתרא בבבל משום שהיה דעתו לחזור לארץ ישראל ולהכי לא נהג חומרי המקום שהלך לשם וכתב עוד שאפי' ההולך ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקולי המקום שהלך לשם ואל יחמיר כמנהג מקומו מפני המחלוקת בדבר שניכר בו שינוי מנהג כדמוכח לקמן כדאמרינן ממקום שאין עושין למקום שעושין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת והא אמרת נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם ומשני רבא אמ' אין בזה משום שינוי מחלוקת כלומר ודאי לא יעשת כי צריך לנהוג חומרי המקום שיצא משם כי מימר אמרי מלאכה הוא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא משמע הא לא אפשר בלא מחלוקת היה לו לעשות מלאכה עמהם דגדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו כיון דלית ביה איסורא דאורייתא אלא שנהגו בו איסור להחמיר עליהם עכ"ל הרי הדבר בבירור שכל איש היוצא ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואין דעתו לחזור למקומו דאינו נוהג כמנהג מקום שיצא משם אלא כמנהג המקום שהלך לשם וא"כ בנ"ד כשבאו האשכנזים למלכות הזה יש להם לנהוג כמנהגי מקומות אלו ולא כמנהגי מקומות שיצאו משם:

ואם יטעון טוען ויאמר הנ"מ ביחיד הבא לידור במקום שיש בה ישראלים רבים דכיון דיחיד הוא יש לו לבטל מנהגו מפני מנהגם אבל כשנמצא במקום שנוהגים להקל קהל מסויים שבאו ממקום שנהגו להחמי' אינם בטלים לגבי מקום שהלכו שם וצריכי' הם להחזיק כמנהג אבותיהם שהחמירו על עצמם איכא למימר דליתא אלא כשם שיחיד צריך לבטל מנהג מקום שיצא משם לגבי רבים דמקום שהלך לשם כך רבים צריכים לבטל מנהג מקום שיצאו משם לגבי מקום שהלכו לשם אם הם מרובים מהם וראיה לדבר מדגרסי' בריש פרק השוכר את הפועלים אמר רבי שמעון פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בעל הבית וניחזי היכי נהיגי בעיר חדשה וניחזי מהיכא אתו בלקוטאי ופרש"י וניחזי היכי נהיגי בעיר והכל כמנהג המדינה בליקוטאי שנתלקטו ממקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשיכין וכתוב בנמקי יוסף ומדאמרינן הכא ונחזי מהיכא אתו כלו' וינהגו כמנהג אותו מקום שבאו משם שמעינן דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשיה מהיכן באו הכל כמנהג אותו מקום שבאו משם הרשב"א והראב"ד עכ"ל:

הרי בהדייא אעפ"י שרבים הם הבאים ממקום שנוהגים מנהג א' בטלים הם לגבי מרובים מהם שנהגו מנהג אחר ואעפ"י שאלו ואלו עדיין לא נתכוננו במקום ההוא וכ"ש היכא שנוהגים כמנהג האחד המרובים קדמה קביעותם במקום ההוא לבעלי המנהג האחר המועטים מהם וכן נראה ג"כ ממה שכתוב שם בהגהת אשרי בשם א"ז וז"ל והיכא שיצאו חוץ לעיר לדור במקום א' יש להם לילך בממון אחר המנהג של העיר שיצאו משם כל זמן שלא ישבו וקבעו להם מנהג אחר מעצמו דוקא שלא באו לדור בעיר אחרת שיש להם מנהג אחר אלא מעצמן רוצים להתיישב במקום אחד אבל אם באו לעיר שיש בו מנהג אחר נוהגים כמנהג העיר שבאו שם ע"כ:

הרי בהדייא דאע"ג דאות' שיצאו חוץ לעירם ובאו לדור בעיר אחרת הם מרובים נוהגי' כמנהג העיר שבאו שם ובאמת דמשמע מדבריו שאפי' אם התושבים בעיר מועטים מאותם שבאו מחדש לדור שם יש לבאים לנהוג כמנהג העיר שבאו שם שהרי סתם ולא חילק בין אם בני העיר שבאו שם מרובים מהם או מועטים מהם:

ואין לדחות ולומר דהני מילי לגבי ממון אבל באיסורא לא דאדרבא אמרינן בריש פרק שור שנגח את הפרה ובריש פרק המוכר פירות דשמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא המוציא מחבירו עליו הראיה ורב דפליג עליה משמע דסבר דבין באיסורא בין בממונא אזלינן בתר רובא ואם כן כיון דהני רבוותא אזלי בממון אחר הרוב לגבי מנהג המקומו' משמע ודאי דכל שכן הוא לענין איסורין שהולכין אחר הרוב כששני הכתו' עדיין לא נקבעו במקום ההוא אלא ביחיד' באים לדור שם והיכא שקדמה קביעות כת אחת לחבירתה אעפ"י שהכת האחרונה מרובים מהקודמים נראה דבטלים הם לגבי הראשוני' וכמו שדקדקתי מהגהות אשרי וטעמא רבה איכא במילת' דכיון דאלו קדמו קביעותם בעיר כל הבאים לדור שם טפלים הם להם ובנדון שלפנינו עדיפא מינה שבתחלה באו ספרדים ואשכנזי' לדור בפליבינ"א והספרדי' היו מרובי' על האשכנזים והיה לאשכנזי' לנהוג כמנהג הספרדים בין להקל בין להחמיר וכמו שהוכחתי וכן עשו הגם כי אח"כ באו עוד אשכנזים אחרים ונתוספו על הראשונים לעולם הספרדים מרובים ואפי' אם היו מתרבים האשכנזים על הספרדים צריכים האשכנזים לנהוג כמנהג הספרדים לפי שהאשכנזי' הראשונים שבאו בטלו לגבי הספרדים ההם והיו צריכי' לנהוג כמנהגם כמו שהוכחתי א"כ הו"ל כולם כספרדי' וכל האשכנזי' הבאי' אח"כ בטלים לגבייהו ותדע דהא רבי זירא דכי סליק אכל מוגרמתא דרב ושמואל אם יעלו עוד אנשים מבבל ויתרבו על בני ארץ ישראל בצירוף רבי זירא נצטרך לומר שיאסר גם רבי זירא לאוכלה ומחזי כחוכא ואיטלולא שבהיות רבי זירא בא"י קבוע היה מותר לאכול היום מוגרמתא ולמחר יאסר אלא על כרחיך למימר דתכף שעלה רבי זירא ונתבטל לגבי בני א"י אינו ניעור שוב להצטרף עם בני בבל העולים אח"כ אלא הרי הוא כבני א"י לגמרי לכל דבר:

ומה שדקדקתי מהגהות אשרי שאעפ"י שהבאי' באחרונה לדור בעיר קהל גדול מהדרים שם בראשונ' יש להם לנהוג כמנהג בני העיר הראשונים נראה ג"כ להוכיח מהא דרבי זירא דאל"כ כל שיעלה קהל גדול מבבל צריכים בני ארץ ישראל לנהוג כמנהג בבל כיון שהעולים מבבל מרובים מהם ואם אח"כ יחזרו בני בבל וירדו כולם או קצתם לבבל יחזרו בני א"י למנהגם הראשון ואין לך חוכא ואטלולא גדולה מזו הילכך משמע ודאי שאפי' הבאים קהל גדול ביחד בטלים הם לגבי הראשונים הדרים בעיר אעפ"י שהם מועטי' וכ"ש בנדון שלפנינו שמלבד הספרדי' היו מרובי' על האשכנזי' מתחלה וא"כ הוו להו כולהו כספרדים וגם עוד היום הספרדים מרובים הם מהאשכנזים שדבר פשוט הוא שצריך לנהוג כמנהג הספרדים ואין לשנות כמו שהוכחתי וראיה עוד ממה שכתבתי בשם הרא"ש שאפי' ההולך ממקו' שמחמי' למקום שמקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקולי המקום שהלך לשם ואל יחמיר כמנהג מקומו מפני המחלוקת שניכר בו שינוי מנהג והרי דברים ק"ו ומה התם שדעתו לחזור למקומו אפ"ה נוהג כמנהג המקום שהלך לשם שמקלי' מפני המחלוקת הרי דאין דעתם לחזור למקומם עאכ"ו ואף על גב דהתם יחיד והכא רבים נינהו כבר הוכחתי לעיל דאין לחלק בין יחיד לרבים הילכך צריכים הם לנהוג כמנהג הספרדי' ואל ישנו מפני המחלוקת ובפ"ק דגיטין גרסינן בר הידייא בעי גיטא אתא לקמיה דר' אסי דהוה ממונה אגיטיה א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרב אמי ורב אסי אמרו לו לא צריכת וכי תימא אעביד לחומר' נמצא אתה מוציא לעז על הגיטין הראשוני' והכא נמי כיון שמתחלה נהגו להתיר אין לשנות מנהגם שכדין וכהלכה נהגו להתיר ואם היו משנים מנהגם עכשיו נמצאו מוציאים לעז על מנהגם הראשון שלא כדין ולכן צריכים שלא לשנות מנהגם שנהגו עד עכשיו משום לעז ומפני המחלוקת ואדרבא הבאים לדור שם צריכים לנהוג להתיר כמותם כמו שהוכחתי:

ועוד אני אומר שאפשר שבני מקום שנהגו לאיסור שנעקרו ממקומם והלכו למקום שאין בה ישראלי' אם רצו לבטל מנהגם הראשון הרשות בידם וראיה מדגרסי' בירושלמי פרק מקום שנהגו גלו ממקום למקו' ובקשו לחזור בהן יבא כהדא דאמר רבי בא בני מישא קבלו עליהם שלא לפרוש בים הגדול אתון שאלנו לרבי אמרו לו אבותינו נהגו שלא לפרוש בים הגדול אנו מה אנו אמר להם מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש ואין אדם נשאל על נדרו תמן מי שנדר נשאל ברם הכא אבותיכם נדרו כ"ש יהיו מותרים אמר רבי חנינא לא מן הכא אלא מן הדא ר' תלמידיה דר' יהודה הוה דר' יהודה אמר אסור לפרש בים הגדול והכי פי' כ"ש היו מותרים כלומר דפריך כיון שמה שנדר האדם בעצמו יכול לישאל עליו מה שנדר אביו ולא הוא כ"ש שיוכל להתיר ומשני ר' חנינא דהא ודאי שהיו יכולין בני מישא לישאל אלא שרבי לא רצה להורות מפני שהוא היה סובר מן הדין אסור לפרוש בים גדול כרבי יהודה דאמר הכי אלא שהשיב להם עפ"י דבריהם שהיו סוברים שאין הדבר אסור מן הדין אבל אין הכי נמי שאם היה סובר רבי שאין הדבר אסור אלא משו' מנהג שהיה מתיר להם:

ואעפ"י שיש לדחות ולומר דהאי עובדא דירושלמי היינו עובדא דבני מישא דמייתי בגמרא דידן דאתו לקמיה דרבי יוחנן ואסר להו משום שמע בני מוסר אביך ולא משמע דמיירי בגלו ממקום למקום י"ל שאעפ"י שלא נתפרש בתלמודא דידן הכי הוה עובדא כדקאמר בירושלמי ולא חש תלמודא דידן להאריך בכך ורבי יוחנן דאסר להו בתלמוד' דידן אפשר דמטעמ' דר' דאסר להו אסר כדמפרש בירושלמי דסבר דהלכה כרבי יהודה דאסור לפרוש בים הגדול הא לאו הכי הוה שרי להו והכא את"ל דאע"ג דלא סבר כרבי יהודה לא הוה שרי להו דלא אתי כר' דירושלמי אם כן אף אנו נאמר דתלמודא דידן דעומדים על אדמתם מיירי כפשטא דגמרא הא אם גלו ממקום למקו' ובקשו לחזור בהן מתירין להם: ומ"מ מכל מה שכתבתי לעיל נתבאר דפשיטא מביעתא בכותחא שהאשכנזים הדרים בפליבנ"א מותרים לאכול מבדיקת הספרדים ולא עוד אלא שאם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים מפני הלעז ומפני המחלוקת כי גדול השלום שעליו העולם עומד הנר' לע"ד כתבתי אני הוא המדבר הצעיר העלוב יוסף בכמה"ר אפרים קארו זלה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף