אבקת רוכל/רא
|
< הקודם · הבא > |
ועל השאלה הנזכרת השיב עליה הרב מהרשד"ם זצ"ל:
שאלה חכמים שנתקבצו ונידו ששום חכם שלא הגיע לארבעים שנה לא יהא רשאי לדון ולהורות אם עשו כהוגן אם לא:
תשובה בפ"ק דע"ז גרסינן אמר רבי אבא אמר רב הונא מאי דכתיב כי רבים חללי' הפילה ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה עד ארבעים שנין והא רבה אורי התם בשוין ופרש"י עד כמה הוי ראוי להוראה עד ארבעין שנין משנולד והא רבה אורי וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנין כדאמרי' בפ"ק דר"ה התם בשוין כשאין בעירו גדול ממנו עכ"ל משמע מדבריו שאין ת"ח רשאי להורות כל זמן שיש בעיר גדול ממנו אם לא הגיע לארבעים שנה אבל אם אין בעיר גדול מורה כרבה דאורי אעפ"י שלא הגיע לארבעים שנה וכ"כ הר"ן דמשמע מדברי רש"י ותמה על הרמב"ם שכתבו להו בפ"ה מה' ת"ת ולא חילק בין ארבעים לפחות ובין שוין ליש גדול ממנו וכן תמה על הרי"ף שכתב ועד כמה עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך והא רבה אורי ושני התם בשוין ובחבורי בית יוסף כתבתי טוב טעם ודעת להרי"ף והרמב"ם שהם מפרשים דעד כמה אהגיע להוראה קאי עד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות וקאמר דעד ארבעים שנה רשאי לעכב ומשם ואילך אינו רשאי לעכב וכמו שכתוב שם בארוכה:
ויש להכריח פי' זה מדקאמר ועד כמה ואילו לפרש"י לא הו"ל למימר אלא ובן כמה דהוה משמע דבעי בן כמה שנים יהיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה שיאמר עליו ועצומים כל הרוגיה אבל השתא דקאמר ועד כמה משמע דבעי ועד כמה שנים רשאי לעכב עצמו מלהורות אעפ"י שהגיע להוראה והכי נמי דייק שינוייא דשני עד ארבעין שנין כלומר עד ארבעים שנה רשאי לעכב עצמו ולא יותר ואילו לפרש"י דה"ק בן כמה שנים יהיה ראוי להוראה הכי הול"ל בן מ' שנים ולא עד מ' שנין:
ועוד יש להכריע פי' זה מדבעי ועד כמה ואין ספק כי כשאמרו ת"ח שהגיע להוראה היינו לומר שמצד חכמתו הוא ראוי להוראה אעפ"י שהוא בחור ואם כן איך יפול על זה לשאול ועד כמה כלומר בן כמה שנים ראוי להוראה כפרש"י דמאן דכר שמיה במספר שנים ובשלמא לפי' הרי"ף והרמב"ם ניחא דמשום דענש למי שהגיע להוראה ואינו מורה דעצומים כל הרוגיה קא בעי ועד כמה יכול לעכב עצמו מלהורות אף על פי שהגיע להורא' וקאמר דעד ארבעי' שנה רשאי אם ירצה ומשם ואילך נענש דעצומי' כל הרוגיה אם יעכב:
ומעתה מאחר שפי' זה מיוסד על אדני פז בהכרחיות עצומים מי הוא אשר ימלאנו לבו לעשו' מעשה כנגדו וכ"ש בהיותו לדעת הרי"ף שאעפ"י שהתוס' הולכים בשיטת רש"י אפילו במקומות שנוהגים לפסוק כדברי התוס' לא יפסקו כאן כמותם שאעפ"י שנמצא כתוב בשם מהר"ם שנהגו העולם כדברי האלפס במקו' שאין התוס' חולקים עליו כבר כתב מוהרי"ק שאעפ"י שבמקום שחולקים על הרי"ף אנו חוששים לדבריהם להיותנו מסופקים הלכה כדברי מי מ"מ לא יוכיח לומר דלענין פסק הלכה נסמוך עליהם כאשר אנו סומכים על הרי"ף כו' עד אלא ודאי צ"ל כאשר כתבתי לעיל עכ"ל הרי שאפי' שבמקום אותם שנוהגים כדברי התוס' לא היו עושים מעשה לחלוק על הרי"ף:
זאת ועוד להיות פי"ז לדעת הרמב"ם שהוא רביה ומארי' דאתרא בכל זה המלכות ובכל מלכיות הערב ומפיו אנו חיים הגם לכבוש את המלכה כו' נוסף על זה הרא"ש ג"כ סובר דהרי"ף שלא כתב רק עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך התם והא רבה אורי ושני בשוין לומר שהוא מפרש כמו שפירשתי לדעת הרי"ף והרמב"ם:
מאחר ששלשת עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הרי דין זה ברור ופסוק בלי שום גמגום ומי הוא אשר לא יכוף ראשו לדבריהם שכל מי שהגיע להוראה אפילו לא הגיע לארבעים שנה יורה יורה ידין ידין וכתב הטור י"א שאינו ראוי לדון עד שיהיה בן י"ח שנים והביא שתי שערות כו' עד כשר לדיני ממונות ורבינו ירוחם כתב מחלוקת זה וכתב שכדברי הירושלמי נר' עיקר הרי בהדייא דמבן י"ח ומעלה כשר לדון דיני ממונות לדברי הכל אפילו ביחיד מומחה אם הוא מפולפל ובקי בחדרי תורה ולא חילקו בין יש שם גדול ממנו לאין שם גדול ממנו:
ועוד שכיון שהצבור קבלום עליהם אפי' לדעת רש"י והתוס' רשאין לדון ולהורות ואין שום אדם יכול לעכב עליהם אפילו הם פחותים מארבעים שנה ואפי' אם לא הגיעו להוראה כיון שקבלום הצבור עליהם אין שום אדם יכול לעכב עליהם דלא גריעי מערכאות שבסוריאה דאיתא בפרק זה בורר וכתב הר"ש בר צמח בסי' קנ"ח וכן מנהג פשוט בכל קהלות תוגרמא להעמיד ת"ח בחורי' שהגיעו להוראה לדין ולהורות במקום שיש גדולים מהם בחכמה והם זקנים יותר מארבעים שנה ולא נשמע מעולם פוצה פה ומצפצף וכן ראיתי מורי הריב"ש היה ממנה במקומו פה צפת תוב"ב דיינים שלא הגיעו למ' שנה:
ועוד שכיון שהחזיקו החכמים הבחורים בשורת הדיינות אפי' החזיקו בה מעצמם זכו בה ואין שום אדם רשאי לעכב על ידם וכמ"ש הריב"ש וז"ל אף אם לא היה מה"ר יוחנן בא בטענת אביו כו' עד כדאיתא בפ"ק דסנהדרין:
ועוד שכיון שיש החכמים הבחורים מי שהיה זקנו רב וגדול ודיין אז בנו יורש גדולתו וכמ"ש הריב"ש ז"ל אפילו לא החזיק מה"ר יוחנן אלא שעתה תחלת המנוי כו' עד ובלבד שינהג מנהג אבותיו עכ"ל והיאך יעלה על הדעת לעכבו מליירש נחלת אבותיו כל שכן לגזור נידוי על ככה זהו דבר שאין לו שחר צא ולמד מחכמי המשנ' שמינו את ראב"ע לנשיא בהיותו בן י"ח שנה אעפ"י שהיו נמצאים שם חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים ר"ג עצמו ורבי יהושע ורבי אליעזר ורבי ישמעאל ורבי טרפון וכמה חכמים גדולים ממנו בחכמה ובשנים כדאיתא בפר"ק דזבחים ובפ"ק דידים:
למדנו כי כל מי שהגיע להוראה בחכמתו אעפ"י שאינו אלא בן י"ח שנים יורה יורה ידין ידין וכל המעכב על ידו מעכב אותו מלעשות מצות עשה מן התורה לדון את חבירו דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכ"ש אם מעכבים אותו מלהצטרף עם שנים שהגיעו לארבעים ואם הם רבים נמצא שמעכבים את הרבים מלעשות מצוה וכל שמעכבים הם רבים וחכמים גדול העון מאד במחילה מכבוד תורתם שאינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים וכן אינו דומה הדיוטו' העושים לחכמים העושים ואם מעכבים בידם בגזרת נידוי איני מוצא להם מקום אנה מצאו היתר לגזור נידוי לעבור על דברי תורה ואפילו אב לבנו ורב לתלמידו אינו רשאי מלעכבו ואם ירצה לעכבו לא ישמע לו כדתנן בסוף פ' ב' דמציא' א"ל אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר כו' לא ישמע לו ואם גזר עליו נידוי פשיטא שנידוייו אינו נדוי והמנדה יחוש לעצמו ובר מן דין אפי' אם לא היה עכוב מצוה בדבר הנידוי אינו נידוי מדגרסינן בירושלמי זקן שנידה לצורכו אינו נידוי וכתב' הטור ע"כ מצאתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |