אבקת רוכל/קסז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן מינה שליח לשמעון שלא בעדים שישכיר את ביתו לשנה א' ולא יותר ושמעון מודה לדברי ראובן והשליח עבר על דברי משלחו והשכיר הבית ללוי לג' שנים ולא הודיע שמעון ללוי שהוא שלוחו של ראובן וראובן בעל הבית אומר שהוא אינו רוצה בשכירות הג' שנים רק בשנה א' כי שלוחו עבר על דעתו שלא נתן לו רשות להשכירו אך לשנה א' כמו שמודה גם השליח ולוי טוען שאינו מכיר ראובן המשלח ואינו יודע רק את שמעון ושיש לו עדים ששמעון השכירו לו לשלש שנים הודיענו רבינו גאונינו גאון תפארת ישראל הדין עם מי אם צריך ראובן להביא עדים שלא הרשהו להשכיר אלא לשנה א' ולא יותר או אם נאמן בדבורו כיון שהשליח מודה ואף על פי שיהיה נאמן בלא עדים אם היה צריך להודיעו שהוא שליח פלוני אם לא נאם הלוחך עפר רגלך צמא למי באר מי הישועה מקור מים חיים דיתיב בטולא דאתכלייא:
תשובה נראה שהדין עם ראובן המשלח דקימ"ל כר"נ דאמר בסוף פ' השואל דהמשכיר בית לחבירו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ונמצאת השנה מעוברת קרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"ג דאתא בסוף החדש כלו למשכיר ואע"ג דאפיך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה כוליה למשכיר ומשמע ודאי דה"ה לשוכר אומר שכרתי והמשכיר אומר לא השכרתי דנאמן המשכיר מהאי טעמא דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכ"כ שם המרדכי פ"ז מה' שכירות ב"ה שאמר לזמן זה השכרתיך והשוכר אומר לא השכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע הסת ומוציאו מן הבית עכ"ל ובנ"ד אין ב"ה חייב לישבע משום דהתם שאני שהשוכר טוענו ודאי אבל הכא אין לוי השוכר טוען לראובן ודאי מנית את שמעון שליח להשכיר ביתך לג' שנים שהרי מתוך דברי השאלה נראה שלא היה לוי מצוי בעת שמינה ראובן את שמעון שליח וכיון שכן אין ראובן צריך לישבע ואפי' אם היה לוי טוענו ודאי היה פטור ראובן מלישבע משום דשמעון מסייעו וכל שעד אחד מסייעו פטור משבועה כמ"ש המפרשים בריש מציעא וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם בפ' ך' מה' מכירה דמשבועת התקנת מיהא עד דמסייעו פוטר וכמבואר שם בדברי מ"מ וכתב שכן עיקר ואע"פ שלא הודיע שמעון ללוי שהוא שלוחו של ראובן כיון שנתברר שהבית היה של ראובן דינו של ראובן עם לוי ולא עם שמעון השליח כדאמרי' בפרק כיצד הרגל השוכר בית מראובן אם נמצאת בית של שמעון מעלה שכר לשמעון ולא דמי למ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' שלוחין השליח שקנה או מכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפ' אע"פי שמשך או המשיך ונמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר ואם לא הודיע שהוא שליח נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו דהתם כשיש ביד השליח לתקן את אשר עותו דההיא דפ' גט פשוט דההוא שליח דזבן ארעא שלא באחריות וא"ל ר"נ מצי למימר לך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל את וזבנא שלא באחריות והדר זבנה ניהליה באחריות וכה"ג אית לן למימר דאי א"ל זבין בית סאתיים ואזל זבין בית סאה דאמרי' בפרק אלמנה ניזונת דמעביר על דבריו הוי דאם לא הודיע שהוא שליח קנה הלוקח הבית סאה שמכר לו והשליח יקח הבית סאה האחר וישלם למשלח דמי בית סאה וכן כל כיוצא בזה אבל היכא שאין ביד השליח לתקן את אשר עוותו כגון בנ"ד שראובן ב"ה אומר לו ביתי אני רוצה ואפי' אם תתן לי בית יפה ממנו שאדור בו אלו הב' שנים איני רוצה לטרוח לילך לדור בבית אחר וכהנהו עובדי דפ"ק דב"ב דא"ל אנגרנא לך דירתא א"ל לא טרחנא ואפי' כי לא הוה טירחא במילתא מצי למימר בתוך שלי אני דר ואיני דר בשל אחרים וכדאיתא בירושלמי סוף פ' מי שהפך אהא דתנן אין מפנין מבית לבית אבל לתוך ביתו אפי' מדירה נאה לדירה כעורה שמחה הוא לאדם שהוא דר בתוך ביתו וכיון שכן אע"פ שלא הודיע שמעון ללוי שהיה שליח אלא שחשב לוי ששמעון היה בע"ה כיון דאיגלאי מילתא שהבית היה של ראובן ראובן מוציא את לוי מן הבית בסוף השנה שהוא מודה שהרשה את שמעון להשכיר הבית הנז' ועוד י"ל דלא דמי לההיא דהרמב"ם שהצריך שיודיע שהוא שליח דהתם שאני שאותו דבר שא"ל המשלח למכור או לקנות מכר וקנה אלא שעבר על דעתו דכיון שנתמנה שליח על דבר זה נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו אבל בנ"ד שלא נתמנה שליח אלא להשכיר לשנה א' ולא יותר מאחר דכל שנה ושנה לחודה קאי בסוף שנה הראשונה כלתה שליחותו וכיון שכלתה שליחותו הוה ליה משכיר לחבירו בית שאינה שלו דבין הודיעו שאינה שלו בין לא הודיעו לא עשה כלום וב"ה בא ומוציאו ממנה נתבאר מכל זה דבנ"ד ראובן שהוא ב"ה נאמן בדבורו ואם רצה מוציא את לוי מביתו בסוף השנה ראשונה שהוא מודה שהרשה את שמעון ומ"מ אם רצה לוי להחרים חרם סתם על כל מי שמוציאו שלא כדין רשאי ואם ראובן יודע שהרשה את שמעון להשכירו לשלש שנים יחוש לעצמו ולא יוציאנו עד סוף השלש שנים ואם יודע בבירור שלא הרשהו להשכירו אלא לשנה א' יוציאנו בסוף השנה שכיון שלא הרשהו להשכיר אלא לשנה א' כדין הוא מוציאו זהו מה שנ"ל בזה הצעיר יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |