אבקת רוכל/קנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל קנ

סימן קנ

פירוש לידע מהו אסמכתא

אמר הכותב להיות דיני אסמכתא סתומי' וחתומי' לפי שרבו בהם הדעות ונתחבטו בהם כל חכמי ישראל ראשונים ואחרונים בינותי בספרים ונתתי אל לבי להעלות על ספר כל דיני אסמכתא ולבאר כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן ולבאר דעות כל הפוסקים והמפרשים דברו בדרוש הזה ולחקור מוצאי דינים אלו ומבוארן ע"פ הגמרא וראיתי לחלק הדיבור הזה לשלשה חלקים. החלק הא' בביטול התנאים שנופל עליהם שם אסמכתא החלק הב' בביאור תנאי' שיש להם שם אסמכת' ואין להם דין אסמכתא. החלק הג' בביאור התנאים שיש להם שם אסמכתא וגם יש להם דין אסמכתא באיזה ענין יתוקנו שיבטל מהם דין אסמכמא:

וטרם כל דבר אקדים ואומר כי בפרק גט פשוט אפליגו רבי יוסי ורבי יהודה במי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן דר"י אמר יתן ור"י אמר לא יתן ופירשו בגמ' דר"י סבר אסמכתא קנייא ור"י סבר אסמכת' לא קנייא אסיקנא התם ואין הלכה כר"י ובפ' איזהו כשך אמרינן משמיה דרבא כל דאי לא קני ומשמע דר"ל כל תנאי שאדם מתנה בלשון דאי דהיינו אם יהיה כך אעשה כך לא קני ואם הדבר כן יקשה עלינו שאין לך תנאי שבעולם שאינו אסמכתא שכולם בלשון דאי הם ואם כן כל תנאים שבני אדם מתנים זה עם זה דברים בטלי' הם והיאך אפשר שנהגו כל העולם להתנות תנאים שהם בטלים ולא מיחו בידם חכמים חדשים גם ישנים:

ועוד שהתלמוד מזכיר בכמה מקומות תנאים רבים בגטין וקדושין ובדיני ממונות ואם הם דברים בטלים מה לו להזכירם ועוד שמרע"ה התנה עם בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם ומשם למדנו משפטי כל התנאי' כדאיתא בפרק האומר וא"כ ע"כ יש לנו לומר שמאמר רבא כל דאי לא קני אינו כולל לכל התנאים אלא יש תנאים שאין נופל עליהם שם אסמכתא ולא דבר רבא בהם ובזה הסכימו כל המפרשים אך בהבדל התנאים ששם אסמכתא נופל עליהם מהתנאי' שאין שם אסמכתא נופל עליהם נפל ביניהם חילוק:

וראש המדברים רש"י בפרק איזהו נשך אמתניתין דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלו הרי היא שלו ואמרינן בגמ' ולישני נמי דאמר אסמכתא לא קניא קשיא מתניתין כתב דמתניתין אסמכתא הוא הבטחה בעלמא לסמוך על דבריו שאם לא ימלא לו דברו יתן לו שוה מאתים במנה ודקדקו תלמידי הרשב"א מדבריו דס"ל דליכא אסמכתא אלא היכא דאמר מילתא יתירתא וכן כתב בעל נמקי יוסף שקדקו המפרשי' מדבריו וכן נראה שהוא דעת רבינו יעקב שכתב הלוהו על שדהו מאה מנה והוא שוה יותר כו' דמשמע דאם אינו שוה יותר לא הוייא אסמכתא אבל תלמידי הרשב"א וגם המפרשי' שהזכיר נמקי יוסף דחו סברא זו והעלו דאפילו לא אמר מילתא יתירתא הוייא אסמכתא וכן מדברי המפרשים והפוסקים ומה גם לדעתי שלא נתכוון לומר רש"י אלא דלדידיה נמי אפי' לא אמר מילתא יתירתא הוייא אסמכתא הא ודאי פשיטא דבטל חילוק זה ואין לו על מה שיסמוך ומצינו לו ז"ל שכתב בהדייא חילוק אחר בפרק זה בורר גבי הא דתנן ואלו הן הפסולין המשחק בקובייא כו' ובגמרא משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכת' ואסמכת' לא קנייא ורב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכת' הוא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם ופירש הוא ז"ל שם כל כי האי גוונא לאו אסמכת' היא וה"ה אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד וכגון משליש שטר דגט פשוט דסובר על לא דבר כסבור כל זה בידי לעשותו ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אם נצח אם לא נצח ואפי"ה אתני ש"מ מספיקא גמר ואתני ולאו גזילה היא והתוס' כתבו שר"ת הקשה עליו דמדבריו משמע דדבר שהוא בידו חשיב אסמכתא טפי מלאו בידו ובפ' איזהו נשך אמרינן איפכא דאיתא התם אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזיה לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזול שפע ואסיקנא דאפי' א"ל יין סתם לא משלם מאי טעמא אסמכתא היא ולא קניא ופרש"י אסמכת' היא דאפי' הבטיחו ואמר אם איני קונה לך אפרע משלי וכן כתבו הרא"ש ותלמידי הרשב"א ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו והעלה ר"י דבפירוש רש"י משמע בפ' זה בורר וליישב ההיא דאיזהו נשך דאהיא דפרק זה בורר כתבו דארבעה חילוקים בדבר:

האחד כל היכא שמתנה על דבר שאינו בידו כלל כגון משחק בקובייא וכיוצא בו לאו אסמכתא הוא שהרי אין לו על מה לסמוך שירויח והיינו ההיא דבפ' זה בורר דמשום דאינו בידו כלל לא הוי אסמכתא:

השני כי הוי דבר שהוא בידו לגמרי ולא גזים כגון ההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא שהרי בידו לעבדה ולשמרה ואינו אומר לשלם יותר ממה שמפסידו בהא נמי גמר ומקני דלאו אסמכתא היא:

השלישית דבר שהוא בידו לגמרי וגזים כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפ' זוזי בהא אמרי' בהדיי' בהמקבל דאסמכתא הוייא כיון שאומר לשלם יותר ממה שמפסידו אינו אומר כן אלא להסמיך את חבירו ולא גמיר ומקני:

הרביעית מילתא דבידו ולא בידו לגמרי כי ההיא דאיזהו נשך דאע"ג דיין מצוי הוא לקנות והוי כבידו מ"מ כיון שתלוי בדעת אחרים הוא ושמא לא ירצו למכור לו אינו אומר אלא להסמיך את חבירו ולא גמר והוי אסמכתא:

נמצא דלפי שיטה זו אסמכתא לא יפול אלא על אחד משני דברים הא' על דבר שהוא בידו לא לגמרי אע"פי שאינו מגזים הב' שהוא בידו לגמרי וגזים והגיזום הוא באחד מג' פנים לדעת התוס' בפרק איזהו נשך האחת שאומר לתת לו יותר ממה שהוא מפסיד והיינו ההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי השנית שאומר למכור לו קרקעו אפילו בשיוויה כמו שכתבו גבי הא דאמרינן ואי א"ל קאי לגוביינא מי קני אסמכתא היא ולא קניא הג' שאומ' למכור היינו בזמן הזול כדי לפורעו ולשיטה זו הסכי' הרא"ש והר"י דלשיטה זו כל שאינו תולה בדעת עצמו לאו אסמכתא הוא כיון שאינו בידו ורבינו יעקב חולק ואומר דתולה בדעת שכנגדו אסמכתא הוא ולתלמידי הרשב"א שיטה אחרת והיא שכל שתולה בדעת עצמו הוי אסמכתא לפי שאנו אומדים דעתו לפי שהוא סומך על עצמו שיוכל לקיים תנאו לכך התנה כן ואילו לא היה בוטח בעצמו לקיים תנאו לא היה מתנה הילכך לא גמר ומקנה ובדרך זו הם כל אסמכתות שבתלמוד אבל כשתולה בדעת אחרים או בדבר שאינו בידו לא הוייא אסמכתא והיינו טעמא דמשחק בקובייא דאמר בפרק זה בורר דכל כי האי גוונא לאו אסמכתא לפי שאינו תולה בדעת עצמו ומיהו כל שתולה בדעת עצמו אפילו לא גזים נקרא אסמכתא והיינו ההיא דאיזהו נשך נמצא לפי זה דשם אסמכתא נופל על שני דברים האחד כל שתולה בדעת עצמו אפי' לא גזים:

והרמב"ן דרך בשיטה זו אלא שהוא חולק בשני דברים הא' היכא דגזים אפי' תולה בדעת אחרים ס"ל דהוי אסמכתא הב' בדבר שהוא בידו ולא לגמרי דס"ל שאם הוציא התנאי בלשון תולה בדעת עצמו הוי אסמכתא ואם הוציאו בלשון תולה בדעת אחרים לא הוי אסמכתא נמצא דלשיטה זו שם אסמכתא נופל על ג' דברים הא' כל שתולה בדעת עצמו אפי' לא גזים הב' כל גזים אפי' תולה בדעת אחרים הג' דבר שהוא בידו ולא לגמרי והוציא התנאי מפיו בלשון תולה בדעת אחרים:

והר"ן כהרמב"ן אלא דבתולה בדעת אחרים וגזים נר' שהוא מסכי' לדברי תלמידי הרשב"א שאינו אסמכתא נמצא לפי דעתו שם אסמכתא לא יפול אלא על ב' דברים הא' כל תולה בדעת עצמו אפילו לא גזים הב' דבר שהוא בידו ולא לגמרי אפילו לא גזים והוציא התנאי מפיו בלשון תולה בדעת עצמו:

והרשב"א בתשובה כתב דכל דאי הוי אסמכתא והוא שיאמרו בדרך קנס אבל כשמתוך דברי התנאי משמע דבדוקא קא מתני לאו אסמכתא הוא וכן כתב ספר החינוך בשם רבותינו:

והר"ן כתב סברת הרשב"א בלשון אחר והוא שכל שאינו רוצה שיתקיים המעשה אלא שהם מתנים על דרך קנס הוי אסמכתא אבל המתנה עם חבירו אם תעשה כך אתן לך כך הרי דעתו בקיום המעשה ואינו אסמכת' והקשה ע"ז ממשחק בקובייא שאין אחד מהם רוצה בקיום המעשה שירויח חבירו מעותיו והעלה שהוא צריך בזו לאותו טעם שכתבנו למעלה דתולה בדעת אחרים לאו אסמכתא הוא או שהם סוברים כדברי ר"ת בספר הישר דשנים שהמרו זה את זה ליכא אסמכתא דמתוך שכל אחד רוצה לקנות גמר ומקני עכ"ל:

ובענין כלל סברא זו שהוא דכל דאי שמשמעו שהוא בדוקא ואינו אומר בלשון קנס לא הוי אסמכתא כן הוא סברת ר"ת לתירוץ שני שהרי כתבו התוס' בפרק איזהו נשך גביה ההוא דיהב זוזיה לחבריה למזבן חמרא וז"ל ועוד פי' ר"ת דוקא כי ההיא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וההיא דפרקין דאם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים וההוא דהמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים שאין מתכוין להסמיך חבירו על דבריו שיאמינהו אבל משחק בקובייאות אדעתא דהכי עבדי שירויחו זה או זה וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה שכל שמשמע מלשון התנאי שאינו דרך קנס לאו אסמכתא הוא וכן נראה מלשון רש"י בפרק זה בורר וכתבתיו לעיל והרשב"א בתשובה כתב שאם קנו מידו או אמר לו קנה מעכשיו לא הוי אסמכתא נמצא לפי דעתו שכל דאי שהוא בלשון קנס הוי אסמכתא והוא שלא יקנו מידו וגם לא יאמר לו קנה מעכשיו:

עוד חילוק אחר נזכר בדברי תלמידי הרשב"א וכתבו הר"ן בשם רבינו יונה בר יוסף והוא דלא אמרינן אסמכתא אלא בענין שיש לומר שמתוך שהוא צריך לאותו דבר התנה והילכך לא גמר ומקני אלא שהוא סומך שיעשה כך אבל כל שמדעת עצמו הוא מתנה לית ביה אסמכת' ולפי זה מתנה לית בה אסמכת' ותלמידי הרשב"א דחו סברא זו והרמב"ם לא ס"ל הכי שהוא כתב שאף במתנה יש בה אסמכתא וכן נראה מדברי הרמב"ן בפרק גט פשוט וגם כל הפוסקים והמפרשים משמע דלא ס"ל הכי שהרי לא נזכר בדברי שום אחד מהם חילוק בין מתנה למכר בענין אסמכתא ולכן אין לשים לב לחילוק זה:

והרמב"ם חולק על' כל אלו הכללי' דאפי' לא אמר מילתא יתירתא ואפי' מתנה על דבר שאינו בידו כלל או על דבר שהוא בידו לגמרי ולא גזים ואפי' תולה בדעת אחרים או בדעת הקונה ואפי' לא אמרו בלשון קנס ואפילו דעתו בקיום המעשה ואפילו קנו מידו ולא הזכירו מעכשיו ואפילו מדעת עצמו הוא מתנה הכל מיקרי אסמכתא ואין מוציא מידי אסמכתא אלא אומר מעכשיו וקנו מידו או כשהחזיקו בבית או בקרקע:

החלק הב' בזכרון התנאים שיש להם דין אסמכתא ואין להם דין אסמכתא במסכת גיטין שנינו בכמה מקומות כמה תנאים שהם אסמכתא ואפי"ה אין להם דין אסמכתא ונתן טעם לדברי ר"י בר יוסף לפי שיטתו דמשום דמדעתיה עביד לית ביה אסמכתא והרשב"א נתן טעם לפי שיטתו דמשום עגונא מתנה בדוקא ולפי' לית ביה משום אסמכתא ותלמידיו נתנו טעם משום דכיון דמידי דקפיד עליה איניש הוא אי לאו דגמר ומגרש גמר ומקדש לא הוה אמר וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם:

עוד שנינו בפרק איזהו נשך הלוהו על שדהו ואמר לו אם אתה אי נותן מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ואקשינן בגמרא למאן דאמר אסמכתא קניא ממתני' דקתני הרי היא שלו ואוקמוה למתני' בדאמר ליה מעכשיו ויש להקשות דהא אמרינן בפ"ד דנדרים והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנה מיניה בב"ד חשוב הא אם קנו מיניה שלא בב"ד חשוב לא מהני וכל קנין כמעכשיו הוא כדמשמע בנדרים והכא מכשירינן במעכשיו בלא ב"ד חשוב ותירצו התוס' דהכא שתחלת המשכנתא הוי קצת כעין מקח וממכר שהקנה לו הקרקע להשתעבד לו על מעותיו בתורת משכון וגם עשה לו טובה בהלואה והלכך אע"פי שאמר כן בלשון אסמכתא גמר ומקני ור"ת מחלק משום דתפיסה דהכא עדיפא שהקרקע ביד המלוה עצמו אבל תפיסה דנדרים ביד ב"ד והגט פשוט ביד שליש והחילוקים אלו כתבם הרא"ש שנינו בפ"ט דמציעא המקבל שדה מחבירו משזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשו ונותן לו שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ודעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א ותלמידיו דאסמכתא היא אלא שחכמים תקנו שיקנה משום דרישת לשון הדיוטות כדאיתא בהמקבל:

שנינו בתוספתא המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה ופסקו כן הרמב"ם והרמב"ן והר"ן וסמ"ג ותלמידי הרשב"א אבל מרדכי והגהות בשם מהר"מ ורש"י חולקים וכן דעת הרא"ש והביאו ראיה מדתנייא בהזהב ובהאומנים הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר ערבוני מחול לך כו' נתקיימו התנאים ד"ר יהודה רבי יוסי אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו ופרש"י לא זה יכפול ולא זה ימחול וגם הביא ראיה מהמשליש שטרו שכתבתי למעלה ומדאיתא באיזהו נשך דרב בר שבא א"ל גבי מהאי חמרא כו' והאי תוספתא אתייא כרבי יוסי אי נמי דהגיעו דקאמר היינו לגבי מלוה אבל לא לגבי לוה:

החלק הג' בפ"ד דנדרים אסיקנא והלכתא אסמכת' קנייא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב ונחלקו המפרשים בפירושה שהתוספות והרא"ש פירשו דקנין בב"ד חשוב מהני לכל אסמכתות שבעולם ואפילו לא אתפיס זכות' והרשב"א ותלמידיו והרמב"ן והר"ן פירשו דקנין בב"ד חשוב לא מהני אלא לדברים שב"ד מכריחי' אותו עליהם אבל בשאר אסמכתות אין עסק לב"ד בהם וכתבו שכן הוא דעת הרי"ף והמרדכי וההגהות בשם ר"מ כתבו שר"י פירש דקנין דב"ד חשוב לא מהני אלא לענין אם מודה ששטרותיו מזוייפים אם לא יבא ליום פ' אבל לשום אסמכתא אחרת לא מהני קנין דב"ד חשוב ובעל נמקי יוסף כתב דקנין בב"ד חשוב לא מהני אלא לבטל אסמכתא במחול לך אבל באסמכתא דאתן לך לא מהני בה קנין דב"ד חשוב מידי:

ע"כ מצאתי מכ"י הרב זלה"ה בענין דין אסמכתא הנזכר לעיל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף