אבקת רוכל/קמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל קמז

סימן קמז

(א"ה תשובה זו היא באה על ח"ש המבי"ט בח"א סימן רצ"ב): תשובתי על תשובת הח"ר משה מטראני ולאשר את תשובת הח"ר שמואל די מדינא על ענין תביעת מאה ככרי עופרת שלחו לי משאלוניקי פסק דין שפסק החכם הח"ר שמואל די מידינה על מאה ככרי עופרת שתבע הר' אליה מאפטרופוס ה"ר משה נ"ע ובקשו ממני להודיעם דעתי וכשעיינתי בפסק הנז' אמרתי יו"ד קרת קא חזינא הכא דמה צורך להאריך כל כך בדברים פשוטים וגם החכם עצמו הרגיש בזה כמבואר בכמה מקומות מפסקו כנראה שהיה איזה חכם שאומר בהפך והוצרך להאריך להוציא מדעתו ובהיותי נפלא ותמיה איך אפשר שימצא מי שיחלוק על זה ראיתי כי החכם הח"ר משה מטראני נר"ו שלחו לו הפסק הנז' וכת' לחלוק עליו וגם אחרי ראותי דבריו במקומי אני עומד לאשר ולקיים פסק הח"ר שמואל ולכן הנני משיב על דברי הח"ר משה נר"ו:

ראשונה כתב דכתבי ה"ר משה הוו בהודאה בכתב ידו בתוך זמנו שגובה מן היורשים דלא טענינן להו טענת פרוע כיון שהוא תוך זמנו וכתב וז"ל וא"כ בנ"ד אלו הכתבים שכתב ה"ר משה לא גריעי מכתב ידו דאם פ' כתב לפ' שבמקום אחר אני אשלח מנה שיש לך בידי למה לא יהא נחשב כאלו כתב אני פלוני לויתי מפ' מנה והרי בכתב האחר כתוב כי בחשבון ה"ר אליה שולח המאה ככרים עופרת ושהוא מחלה פני ה"ר יוסף שימסרם בידו וכן בכתב שכתב להר' יוסף אמר שכתב לו כך עם ה"ר שלמה ביסודו שיתן לידי ה"ר ברוך המאה ככרים עופרת ועתה ידע שה"ר ברוך בא ממצרים ולא נתן לו דבר שהלבשת אותם המאה ככרים שילבישם בפני עצמם וישלחם לו וגם שכ' שילבישם לו וישלחם לו היה מפני שבא כבר ה"ר ברוך ולא היה מי שיקבלם בעדו ולכן ישלחם לו כי הוא יתנם לה"ר אליה כי כן הוא משמעות הענין שכתב כי מפני שבא ה"ר ברוך ולא נמסרו בידו הוא ישלחם לו כי הוא הוא יהיה במקום ה"ר ברוך כי לא רצה להאמין אותם ביד שום אדם אלא ביד ה"ר ברוך כי ה"ר אליה כן צוה לו שימסרם בידו ואילו היה מוסרם ביד אחר היה פושע בזה ולכן לא רצה שישלחם לו עכ"ל:

ואני אומר שמה שכתב ואלו הכתבים שכתב ה"ר משה לא גרע מכתב ידו ליתא דהא ודאי גריע וגריעי מכמה טעמי חדא שמ"ש שאם פ' כתב לפ' שבמקום אחר אני אשלח לך מנה שיש לך בידי למה לא יהא נחשב כאלו כתב אני פ' לויתי מפ' מנה הן לו יהי כדבריך אין הנדון דומה לראיה דהתם שאני שהוא מדבר עמו לנוכח מנה שיש לך בידי ובנ"ד לא היה מדבר עמו אלא עם אחר ועוד דבנ"ד לא אמר שיש לו בידי כי מ"ש פור קואינטו די ה"ר אליה אינו מוכרח לומר שפירושו שהוא מודה שהמאה ככרים הם של ה"ר אליא שכבר אפשר לפרש שהריוח היה של ה"ר אליא ולא הקרן ועוד שלשון זה אינו לשון הודאה אפי' על הריוח אלא כעין ספור דברים ואפשר שלא להשביע את עצמו כתב כן לה"ר ברוך לומר שלא היה כ"כ ממון או קנוניא היתה ביניהם כמו שטען האפוטרו' וכיון שלא כתב כן לה"ר אליא עצמו וגם אינו לשון הודאה אפילו על הריוח אין כאן דין כתב ידו כלל ועיקר זאת ועוד שהדברים מוכיחים שכתב זה דרך תחבולה וכתב דאם לא כן למה לו לכתוב כן לה"ר ברוך המקבל לה"ר יוסף הנותן היה ליה לכתוב שיתן לה"ר ברוך המאה ככרים אבל עתה שלא כת' לה"ר יוסף הנותן הדבר ידוע שה"ר יוסף לא היה נותן שום דבר ע"פ הכתב שנכתב לה"ר ברוך מאחר שלא כתב לו שום דבר ואע"פ שבכתב השני כתב שכבר כתב לו שיתנם לה"ר ברוך לא על כתב מיוחד לו הוא אומר אלא על הכתב שכתב לה"ר ברוך אבל כתב מיוחד לו ע"ז לא נר' ולא נשמע דאם היה במציאות בכתב שכתב לה"ר ברוך הוה ליה לכתוב הנני שולח לידך כתב לה"ר יוסף כשתגיענו לידו ימסור לך המאה ככרים ומדלא כתב כן הדבר פשוט שלא כתב כן בכתב מיוחד לו וכיון שכן ידים מוכיחות בבירור שדרך תחבולה נכתב כתב זה ואין לסמוך עליו כלל ועוד שסופו הוכיחו על תחילתו שיצא ה"ר ברוך ממצרים קודם הגעת הכתב ואיכא למימר שלא כתב אותו כתב אלא להפיס דעתו של ה"ר אליא לדחותו בדבר שידע שלא יבא לידי גמר הרי נתבאר מכמה טעמי שאין בכתב שנכתב לה"ר ברוך ממש לומר שהיא הודאה בכתב ידו:

ומ"ש עוד וכן בכתב שכחב לה"ר יוסף אמר שכתב לו כך ע"י ה"ר שלמה בישורו כו' הדבר ברור שבכתב זה לא נכתב ה"ר אליא כלל אלא שהוא נסמך על הכתב שכתב לה"ר ברוך וכיון שנתברר שכתב ה"ר ברוך אין בו ממש כשל עוזר ונפל עזור כי אם אין יסוד אין בנין ולא עוד אלא שכתב זה מוכיח מתוכו שאין לה"ר אליא חלק ונחלה בזה דאל"כ לא היה נמנע מלהזכיר שמו על נחלתו ולומר שישלחם לה"ר אליא ומדכתב שישלחם לו מוכח בהדיא שהם שלו ואין לזרים אתו:

ומה שהאריך החכם לטעון שנר' שתיקון ענין ביאת ה"ר ברוך ולא נמסרו בידו הוא שישלחם לו והוא יהיה במקום ה"ר ברוך כי לא רצה להאמין אותם ביד שום אדם זולת ה"ר ברוך כי ה"ר אליה כן ציוה שימסרם בידו ואלו היה שולחם ביד אחר היה פושע בזה כמה תמוהים דברים אלו שהרי כשישלח הלבשת המאה ככרים ממצרים ע"כ הוה ליה להאמין אדם אחר זולת ה"ר ברוך שהרי ביד אדם אחר היה מוכרח לשולחם וכשהיו מגיעים לשאלוניקי ליד ה"ר אליא הוה ליה להניעם לא ליד ה"ר משה כי מי הכניסו שיצא אם היו של ה"ר אליא אלא ודאי של ה"ר משה היו ולכן צוה שישלחם לידו:

ומ"ש עוד וכן בכתב שכתב לאחיו של ה"ר אליא כתב כי בכל עת ממתין למשה פרימו כו' כי זה הוא המובן מהכתב נסמך לכתבים הראשונים כו' כבר נתבאר מכמה טעמים שהכתב הראשון אין בו ממש והכתב השני נתבאר דאדרבא הוא המוכיח בהדייא שאין לה"ר אליא חלק ונחלה באותם מאה ככרים והוא בא לתלות הכתב השלישי בשני הכתבים הראשונים ונמצא דמודיע הדברים כמפורש הפך הכונה:

ומ"ש והדבר ידוע שעל המאה ככרים כתב כן ואין זה לא משל ולא חידה כמו שכתב האפטרופוס אין אלו אלא דברי נביאות ודברי האפטרופוס נראים דטעמו ונמוקו עמו ואפילו אם ניתן זה במתנה לחכם שהוא נסמך לכתבים הראשונים ולא בהבטל הכתב הראשון כאשר נתבאר והכתב השני נתבאר שהוא לנגדו של ה"ר אליא כ"ז נתבעל אפילו אם לא היה משל וחידה:

ומ"ש וכל אלו הדברים הם דרך הודאה לא דרך שיחה כ"ש שהם בכתב כו' עד דאינו נאמן כיון שכתב לו קודם אני חייב נתבאר ביטולו מתוך מה שכתבתי ומתוך טענות האפטרופוס כי בצדק כל אמרי פיו ומעתה תשובת הרשב"א שהביא אינו ענין לנ"ד ובאמת אינו יודע מי הכניסו להחכם מ"ר משה למשכוניה נפשיה לחשוב מחשבות לסתור טענות האפטרופוס ולעיולי פילא באתרא דליכא אפי' קופא דמחטא למהדר בכל טצדקי להרים דגל ה"ר אליא ולחייב ליתומים ורז"ל לימדנו להפך בזכות היתומים לטעון טענות בעדם אפי' בדרך רחוקה קצת כההוא אפטרופא דפרק שני דייני גזרות ומה נפלאה דעתו ממני נשגבה לא אוכל לה שכתב עוד ואני אומר דטענת נאנסו לא היה יכול לטעון בב"ד שאי אפשר שיהיה אונס במאה ככרים עופרת אלא בפני עדים וצריך ראיה כו' יש להשיב עליו שטע' אותם בספינה ונטבעה או נשבית ובשעת טעינה בנמל אינו הכרח שימצאו שם יהודים:

ומ"ש עוד דמאה ככרי עופרת צריכים מאה בני אדם לגנבם ואוושא מילתא טפי דברי תימא הם והלא אפשר לעשרה בני אדם או לחמשה לגנבם בלילה אחד בהלוך ושוב כמה פעמים ועוד דאפי' במאה בני אדם אפשר דלא אוושא מילתא שהרי אינם צריכים לשבור לא דלת ולא חלון לגנוב העופרת שהרי המנהג להניחו מוטל בר"ה ואפי' יבואו מאה בני אדם ויעלוהו משם בלילה לא אוושא מילתא ועוד דאפי' אם נאמר דאי אפשר דלא אוושא מילתא טובא מאן לימא לן ולבני שאלוניקי דלא אוושא מילתא במצרים כשנגנב עופרת זה ואלו היה משה חי היה מביא ראיה ועכשו שמת טענינן ליתומיו:

ומ"ש עוד בנ"ד אי אפשר לומר החזרתי משום דחזרת מאה ככרי עופרת אי אפשר אלא במקום רואים כבר נתבאר ביטולו שהרי אפשר להחזירו בנמל או במקום אחר שאין ישראל מצויים שם ועוד דהא אפשר לו להחזירם ע"י שישכור מקומם או שיקנם לו בקנין סודר ומ"ש עוד כ"ש שהיה העופרת במצרים ולא היה שם שליח ה"ר אליא לקבלו אין זו טענה שכבר אפשר שעשה ה"ר אליא שליח אחר שיקבלו או שהקנהו לו משאלוניקי בקין סודר או בשכירות מקום:

ומ"ש עוד ואם יאמר שנתן לו מעות על העופרת אין זו טענת החזרתי כו' ולאו כל כמיניה לטעון טענה זו כיון שיש לזה כתיבת ידו שהפקידו בידו כו' כבר נתבאר שאין זה כתב ידו ועוד דאפי' היכא דהוי כתב ידו ממש כי האי כגוונא דנ"ד הוי מהימן לומר החזרתי שכבר כתב הרב המגיד דדוקא בדאיכא עידי ראיה וכבר הרגיש החכם בזה וכתב הכא נמי בנ"ד הוי כעידי ראיה כיון שאינו יכול לומר החזרתי מהטעם שכתבתי עכ"ל:

ואני אומר מאחר שכבר הוכחתי דבנ"ד שפיר יכול לו' החזרתי א"כ יכול לטעון חזרתי ולקחתיו ועוד אני אומר דמה רב גובריה שעשה העופרת דבר שאינו מסויי' כמסויים ולא עוד אלא שעופרת לה"ר אליא לא היה בעולם כמו שטען האפטרופוס והוא עושה את שאינו בעולם כאילו ישנו וכאילו הוא דבר מסויים דעל כרחין לא אמ' הרמב"ם שאם הפקיד אצלו בעדים אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתיו ממנו אלא כשהפקיד אצלו הפך ידוע שהוא צריך להחזירו לו בעינו ומשום הכי אינו נאמן אי איכא עידי ראיה אבל אם הפקיד אצלו סחורה כדי למוכרה וליתן לו חליפיה לא שייך בה עידי ראיה ונאמן לומר חזרתי ולקחתי ממנו שכן דרך הסוחרים למכור כשנותנים להם ריוח ובלא אחריות:

ומ"ש ועוד יש טעם שאינו יכול לומר החזרתי ולאו דוקא עידי ראיה אלא שהוא ידוע ומפורסם שהם בידו ובנ"ד ידוע ומפורסם שלא החזיר לו העופרת אין לזה חידוש על מה שכתב תחלה וז"ל ואם נאמר שנתן לו מעות על העופרת אין זו כטענת החזרתי אלא כטענת לקוח הוא בידי כו' הכא נמי בנ"ד הוי כעידי ראיה כיון שאינו יכול לומר החזרתי עכ"ל וטענה זו בעצמה היא שחזר וכתב כאן וכבר השבתי על ראייתו ואין צורך לכפול הדברים מלבד שיש לתמוה עמ"ש ובנ"ד ידוע ומפורסם לכל אם הדבר ברור שאין ידוע אם יש לה"ר אליא עופרת ביד ה"ר משה ואפי' היכא שהיה ידוע שהיה לו בידו כבר אפשר שהחזירו לו ע"י שליח או ע"י קנין סודר או ע"י שכירות מקום כמ"ש וא"כ תשובת הר"ש בר צמח ודברי הרמב"ם אינם ענין לנדון דידן ולא דמו אפי' כי אוכלא לדנא:

ומ"ש וגם יש טעם אחר כולל ליתום ג"כ שאין יכולים לטעון עליו טענת פרעון או חזרה כו' כבר הוכחתי דיכול לטעון חזרתי ולקחתי וכן יכול לטעון החזרתי ומדברי ה"ר אברהם האפטרופוס אין ראיה כי הוא לא ידעם אם ה"ר משה החזירו או אם חזר ולקחו. ומ"ש והני כתבים לא גריעי מכתב ידו כבר נתבאר דגריעי וגריעי ואין להם דין כתב ידו כלל כלל:

ומה שהביא ראיה מהרמב"ם והריב"ש אינו ענין לנ"ד דשאני הכא דיש כמה אמתלאות לומר שכתבים אלו לא נכתבו בדרך הודאה וכמו שטען האפטרופו' והוכחתי לעיל:

ומ"ש ובמה שכתבתי נתבטלו כל טענות ה"ר אברהם אפטרופיס כי מה שטוען שאפשר שלא נתן ה"ר אליא לה"ר משה הז' אלפים דמי העופרת כבר כתבתי כי כיון שכתב שהיו לו מאה ככרי עופרת בחשבון ה"ר אליא ושימסור אותה ה"ר יוסף לה"ר ברוך נראה שהיו של ה"ר אליא בלי שום טענת חוב עליהם שאם היה חייב דמיהם לא היה כותב אלא שיקח הז' אלפים והריוח ימסור לה"ר ברוך עכ"ל דברים תמוהים הם אם עיקר הריוח הוא בסחורות שיבואו ממצרים לשאלוניקי איך ימסור הריוח לה"ר ברוך במצרים:

ומ"ש או היה כותב שטר חוב או מעיד עדים על ה"ר אליא שחייב לו כו' אין זו טענה שכן דרך הסוחרי' להאמין זה את זה בלי שטר ובלי עדים ועוד מי הגיד לו שלא העיד עדים ומתו או הלכו למדינת הים או שאין אנו יודעים מי הם אע"פי שמצויים עמנו במדינה:

ומ"ש עוד ומ"ש האפטרופוס והביא ראיה מלשון הכתב שכתב לה"ר יוסף קילוס דיסמירסי כבר כתבתי למעלה משמעות הכתב וההבנה שהוא הפך מה שהבין הוא כו' גם אני כתבתי לעיל על דבריו ואישרתיו וקיימתי דברי האפטרופוס כי יש בהם ממש וטוב טעם ודעת כדי שלא להוציא מיד כל אדם כ"ש מידי היתומי' ואין ספק כי טענותיו מסודרות מאיש נבון וחכם יודע להפך בזכות היתומים. ומ"ש עוד וכן מה שטען שאפשר שהיה הכל קונייא כו' אין ממשות בטענה זאת כי אין אדם עושה קנונייא וכותב בכתב כו' כי הוא ירא שמא יחייבוהו בכתב ידו כו' למה לו ליירא מאחר שהיה יכול לטעון טענות שטען האפטרופוס הוה ליה הנך כתבים חספא בעלמא כל שכן כפי מה שכתבתי והוכחתי למעלה שאין כאן דין כתב ידו כלל שאין לו ליירא:

ומ"ש עוד לומר שמ"ש החכם הח"ר שמואל לבטל מה שאמרו אלמנת ה"ר משה ובנה הוא בטל מכח תשובת הרא"ש בכלל פ"ו איני רואה שום ביטול לדברי הח"ר שמואל כי מאחר שאין הודאתם נודעת אלא מפי קרובים ושלא בפני ב"ד אין כאן הודאה כלל ומה שיאמרו עתה בפני ב"ד עליו נסמוך ועוד אני אומר שאפי' אם היו אומרי' לפני ב"ד כמו שאומרים הקרובים שאמרו בפניהם לא היה כדאי לחייב ליתומים דאיכא למימר שטעו שכן האמת כדברי ה"ר אליא ע"פי הכתבים ההם ואע"פי שלפי האמ' אין באותם כתבים ממש כמו שהוכחנו כ"ע לאו דינא גמירי וא"כ אין זה ענין לתשובת הרא"ש בכלל פ"ו מה לתבן אל הבר. ומ"ש עוד הח"ר משה וגם אין ראיה ממה שטען שהיו שוים המאה ככרים עשרת אלפים ואיך לקחם נקיים מבלי הוצאה במצרים בשבעת אלפים אין זה תימא אולי באותו הזמן לא היו שוים יותר עכ"ל חי האמת אין זה אלא מן המתמיהין כי רבותינו אמרו להפך בזכות היתומים ולטעון בעדם כל מה שאפשר לטעון לזכותם אפי' לדרך רחוקה קצת כההוא דפרק שני דייני גזרות וזה החכם בודה דברים מלבו באולי ושמא לחייב את היתומים בדבר שהוא מוסכם ופשוט בין התובע והנתבע כי לא הכחישו התובע בזה כי היה ידוע ומפורסם ביניהם ובכל העולם כי בכל אותם זמנים לא היו שוים פחות מעשרה אלפים והחכם טען מה שלא היה ולא נברא וטענה זו לבדה היינו כדאי לבטל כל הטענו' שבעולם אפי' במקום שאינו בא להוציא מיד היתומים ואשוב אתפלא בו כי איך יתכן שנעלם מעיני הה"ר משה זה וגם כל הטענו' הנ"ל ואיני חושב אלא שרצה לתהו' בקנקן המעייני' ולהראו' להם כחו שהוא כדאי לטהר השרץ אבל כשיבא מעשה לידו הא ודאי שיהפך בזכות היתומים ומה אאריך עוד להשיב על כל דבר ודבר מכל הדברים שהאריך הח"ר משה על יתר הדברים שכתב הח"ר שמואל כי הוא הלאות אנשים בדברים פשוטים כי מעיקרא הוקשה לי על מה הוצרך להאריך הח"ר שמואל בדברים פשוטים ומה גם עתה שהאריך החכם המשיב עליו שאם נשיב עליו יאריך הסיפור ביותר ומ"מ לענין הדין כבר הוכחתי בטענות וראיות שהדין עם היתומי' כמ"ש הח"ר שמואל נאם הצעיר יוסף קארו

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף