אבקת רוכל/קלא
|
< הקודם · הבא > |
ה נשאלתי על תשובה זו אם נכונה בעיני והנני משיב ואומר שמה שכתב שלא חל מכירת ראובן שמכר שטר חוב שלו ללוי כלל כיון דלוי לא נתן המעות עדיין כו' וקנון שטרות זביני' מריעי איקרו כו'. ולהכי אנן סהדי דלא גמיר הקונה בקנין שטרות לקנות עד דיהיב דמי ובנ"ד דאכתי לא יהיב דמי הקונה יכול לחזור בו כו' אומר אני אין אלו אלא דברי נביאות לומר מדעתו שלא נרמז לא בגמ' ולא בדברי הפוסקים שאע"פי שקנין שטרות לאו דאורייתא אטו קנין דרבנן לאו קנין חשוב הוא ולא מידחי בגילא דחיטיתא דא"כ לפי דבריו כל קניינים שהם מדרבנן יוכל לחזור בו אם לא נתן הדמים ודבר זה נשתקע ולא נאמר ומ"ש חדא דקנין שטרות לאו מדאורייתא ועוד דקי"ל כשמואל דחזר ומחלו מחול לא שייך כאן לשון ועוד דהא פי' קצת רבוותא דטעמא דחזר ומחלו מחול משום דקנין שטרו' דרבנן ואם כן חדא מילתא היא ולא שייך למימר בה ועוד ותו איכא למיתמה עליה דמשמע דלדברי הכל קנין שטרו' לאו דאוריית' וליתא דהא ר"ת סבר דקנין שטרות דאורייתא:
ומ"ש כי היכי דיכול המוכר לחזור ולמחול אע"פי שכת' ומסר ושקיל דמי הכי נמי הקונה יכול לחזור כיון דאכתי לא יהיב דמי הילכך אין כאן מכר עכ"ל דברים תמוהים הם דלפי דבריו דסבר דמה שמוכר יכול למחול היינו משום דאין כאן מכר אם כן אע"פי שלא מחלו המוכר יכול לחזור בו:
ועוד לפום מאי דבעי למילף דלוקח יכול לחזור בו ממאי דאם מחלו מוכר מחול הול"ל דאפילו יהיב דמי יכול לוקח לחזור בו דהא מוכר אע"ג דשקיל דמי אם מחלו מחול ולפי דעתו אמאי מפליג בינייהו אלא ודאי אין לדברים הללו עיקר ועוד לפי מ"ש כיון דאכתי לא יהיב דמי הילכך אין כאן מכר א"כ אותיות נקנות בכתיבה ובמסירה וכסף ואנן בכתיבה ומסירה אשכחן בכסף לא אשכחן. ומ"ש ומה גם עתה דאיגלאי מילתא למפרע שלא חל השעבוד כלל כיון שהלוה נמסר למלכות הוא וממונו קודם המכר מפשט לשון השאלה נראה שאחר מכר השטר נמסר הוא וממונו למלכות ואם הדבר כן לית דין ולית דיין שהמכר קיים ואפי' לפי מ"ש המשיב שקודם המכר נמסר הוא וממונו למלכות המכר קיים כמו שיתבאר:
ומ"ש ובהדייא כתבו ז"ל שאם היה הלוה עני בשעת המכר בכלל אונאה הוי ומקח טעות הוא וא"כ לא חל המכר בנ"ד כלל עכ"ל זה שהביא הם דברי הטור בשם בעל התרומות והם דברי הרמב"ן והוסיף המשיב הזה דברים מדעתו שסיים וכתב ומקח טעות הוא ובאמת שטעות הוא בידו שלא הבין דברי התרומות והטור ולא הבחין לחלק בין אונאה למקח טעות וחשב שהכל דבר אחד ואינו כן דאונאה ומקח טעות דברים חלוקים הם דהא דברים דתנן בהזהב שאין להם אונאה לא אימעיטו אלא מדין אונאה אבל לא מדין מקח טעות:
ומ"ש שהוא מקח טעות אינו אלא בהוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או מחול דכיון דאין כאן חוב נמצא שהוא מקח טעות אבל באם היה הלוה עני בשעת מכירה שכתבו דבכלל אונאה הוא ואינו ענין למקח טעות וכיון דבכלל אונאה הוא ואין לשטרות אונאה המכר קיים וכך הם דברי התרומות שהביא הטור וז"ל ואם היה הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה הוא אם מכרו ביותר מדמיו ואין לשטרות אונאה עכ"ל:
ואין לומר דכיון דקודם המכר נמסר הוא וממונו למלכו' שטר זה אין לו דמים והוי כנמצא שהשטר היה פרוע או מחול דהוי מקח טעות דשאני הכא שאפי' נמסר הוא וממונו למלכות קודם המכר יש דמים לשטר זה לקנותו בטובת הנאה שמא זה יודע שיש לו מעות טמונים או שמא יעשיר זה וכיון שמכרו ביותר מדמיו אונאה היא ואין לשטרות אונאה הילכך בנ"ד המכר מכר וכבר קבל המוכר מעותיו מיאודה ואין יאודא יכול להוציא מידו וכן אינו יכול להוציא מיד לוי שהניח מעותיו על קרן הצבי כיון שפורע חובו שלא מדעתו כדאיתא בסוף כתובות זהו הנראה לי הצעיר יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |