אבקת רוכל/קכד
|
< הקודם · הבא > |
ב מה שעבר בפנינו ביום א' ט"ז לאלול שנת הצור לבריאת עולם למנינינו פה צפת תוב"ב שהיקר ומעולה כה"ר משה ן' סידא היה רוצה ללכת לח"ל ורצה לסדר לנפשו שלא היה יודע מתי יחזור או מה מה' יגזור עליו ואמר בתורת צואה שהמעות שהיה ממושכן לו בהם הבטא"ן של ה"ר יהודה אבואלעפייא כמו שהוא כתוב בארוכה בשטר שיש ביניהם שאחר עבור הששה עשר חדשים רצופים הכתובים בשטר המשכנתא אם ח"ו יפטר בתוך זה הזמן או אחר הזמן ה"ר משה הנז' יתנו מעות המשכנתא להחכם מורינו הרב הגדול ונעלה הנגיד כמהר"ר יעקב בי רב נר"ו שיאכל הפירו' הוא וישיבתו כ"ז שיתארך שלא יבואו שתי אחיותיו שאם יבואו השתי אחיותיו באיזה זמן שיהיה יתנו להם המעות הנז' אבל אם לא תבא אלא אחת לא יתנו לה כי אם חצי מהמעו' והחצי האחר ישאר ביד מורינו הרב הנז' לעשות ממנו כרצונו כנ"ל ואם לא יבואו השתי אחיות הנז' אם לסבת שימותו שם או שישארו לשם יתנו המעות הנזכרים ביד מורינו הרב הנז' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה אגב ד"א קרקע שיש לו בא"י מתנת בריא מתנת פרהסייא גלוייא ומפורסמת לכל ושעבד הר' משה הנז' המעות הנ' לאכילת הפירות הוא וישיבתו כנ"ל וקנינן מה"ר משה הנז' על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייה ביה ולזכות ולראיה ביד מורינו הרב הנז' כתבנו וחתמנו שמותינו פה ביום ובחדש ובשנה הנז' והכל שריר ובריר וקיים בפנינו ב"ד ח"מ יתבע הנבון כה"ר אהרן בי רב בן הרב הגדול מורינו הנ"ל זלה"ה את המעולה כה"ר יהודה אבואלעפייא על דבר המעות הנ"ל כי זכה בהם הרב הגדול מורינו הנ"ל וחייב ליתן אותם ליורשיו וה"ר יהודה הנזכר השיב שכבר פרע כל המעות הנז' למורינו הרב הגדול זלה"ה כנזכר:
תשובה אחר ששמענו טענותיהם נראה לנו שאין לה"ר אהרן הנזכר שום זכות בתביעה הנז' מפני כמה טעמים ראשונה מפני ששטר המשכנתא הנז' אינו יוצא מתחת יד הר' אהרן הנז' כי בזה יש הוכחה גדולה שכשפרע קרעו השטר משכנתא ולא חשש לקרוע השטר מתנה כי מאחר שאין שטר המשכנתא בידו שהוא גוף השטר חוב מה מעלה או מוריד השטר צואה שנית שלא זיכה הנותן למקבל מתנה לאכילת פירות המעות הנז' כי אם לו ולישיבתו ומאחר שהמקבל מתנה נתבקש בישיבה של מעלה שוב אין כאן אכיל' פירות לישיבתו שכבר הישיבה אינה נקראת על שמו כי אם על שם הראש ישיבה המתמנה תחתיו וגם לו לא נתן המעות לאכילת הפירות אלא לו לעצמו בעודו בעולם הזה עם ישיבתו ולא להוריש ליורשיו וכדמוכח שפיר לשון שיאכל הפירות הוא וישיבתו וכן חזר וכתב שנית יתנו המעות הנזכר כו' לו ולישיבתו וחזר וכתב שלישית ושעבד המעות הנז' לאכילת הפירות הוא וישיבתו כנ"ל שכל אלו הלשונות מוכרחים בהדיא שלא נתן אלא לו ולישיבתו ולא להורישם ליורשיו ואפילו לו ולישבתו לא נתן אלא לאכילת פירות בלבד לא גוף המעות ואע"פ שבלשון השני חזר וכתב ויעשה כרצונו אין לפרש ולומר דאינו כרצונו לגמרי אפילו להורישם לבניו שאף ע"פי שבתחלה לא כתב אלא שיאכל הפירות היינו כ"ז שיש תקוה שיבואו אחיותיו אבל אצ"ל אם לא יבואו אחיותיו אם לסבת שימותו שם כו' לא הזכיר אכילת הפירות אלא כ"כ יתנו המעות ביד מורינו הרב לו ולישיבתו מתנה גמורה כו' דמשמע שאם לא יבואו אחיותיו הוא נותן לו גוף המעות עצמם מתנה גמורה ולישיבתו ויעשה כרצונו דמשמע שהם שלו לגמרי ואפי' להורישם לבניו דאיכא למימר דלעולם לא נתן לו ולישיבתו אלא אכילת פירות ומה שחילק בין ביאת אחיותיו לאם לא יבואו היינו לומר שאם יבואו יתנו לכל אחת מחצה ואם לא יבואו אם לסבת שימותו כו' יתנו בידו המעות לו ולישיבתו ויעשה כרצונו כלומר שלא יתבענו שום אחד מיורשיו ומ"מ אין המתנה אלא לאכילת הפירות בלבד כמו שהקדים בתחלת דבריו:
וכן יש לפרש ויעשה כרצונו לענין חילוק אכילת הפירות בין בני ישיבתו ולא לענין שיזכה בגוף המעות ויש הוכחה לזה שקודם לכן בסמוך כתב והחצי האחר ישאר ביד כו' לעשות ממנו כרצונו כנ"ל ולא זכר לעיל אלא שיאכל הפירות הוא וישיבתו הרי ע"כ לומר דלעשות ממנו כרצונו דקאמר אינו אלא לענין אכילת פירות בלבד ולא לענין גוף המעות ומדהאי לעשות ממנו כרצונו אי אפשר לפרשו כי אם לאכילת הפירות בלבד ולא לגוף המעות א"כ גם ויעשה כרצונו דכתב בתר הכי כך הוא מתפרש לענין אכילת הפירות בלבד ולא לגוף המעות ועוד שבסוף הדברים כתב ושעבד המעות הנז' לאכילת הפירות הוא וישיבתו כנ"ל ואת"ל שאם יבואו אחיותיו נתן לו גוף המעות כך היה לו לכתוב וכן שעבוד ג"כ לגוף המעות עצמם אם לא יבואו אחיותיו אם לסבת שימותו שם כו' כנ"ל ומדלא כתב כן משמע דלעולם לא נתן אלא אכילת פירות בלבד ולא גוף המעות:
ואין לומר שלא הוצרך לכתוב כן משום דסמך על מה שכתב אצל אם לא יבואו השתי אחיות אם לסבת שימותו שם כו' יתנו המעות ביד כו' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה כו' דאם כן האי ושעבד המעות הנזכרים לאכילת הפירות כו' לא קאי אלא לעיל כשיש תקוה שיבואו אחיותיו וא"כ לעיל היה לו לכותבו קודם ואם לא יבואו השתי אחיות אם לסבת שימותו שם כו' ומדכתבו בסוף משמע בהדיא דאכל מאי דכתיב לעיל קאי דלעולם לא נתן אלא אכילת הפירות ולא גוף המעות וזה נראה ברור מהטעמים שהוכחנו ואף אם היה ספק בדבר יד בעל השטר על התחתונה שלישית שאף את"ל שהיו זוכים יורשי הרב זלה"ה במתנה הנז' אינם זוכים עד שיביאו ראיה שנפטר הנותן שהרי לא זיכה לרב ז"ל אלא אם יפטר וכ"ז שלא יתברר שנפטר אין במתנה זו כלו' רביעית דאעיקר' דדינא פירכא שאפי' הרב זלה"ה לא זכה במתנה זו שאמר שיתנו לו המעות הנז' ארבע אמות קרקע וקנין כל כי האי גוונא קנה וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מכירה וז"ל המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא על גבי קרקע כו' והוא שיהיו אותם המעות קיימין כגון שיהיו מופקדים במקום אחד אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבי חוב שיש לו אצל שמעון נראה לי שלא קנה החוב:
וכתב הרב המגיד שכן עיק' ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א והביא ראיה לדבר ובדין מוכר שטר כתב שם בסמוך שלא קנה אלא בכתיבה ובמסירה וכמו שהוא מבואר בפרק הספינה ובנ"ד לא הוזכרה מסירת השטר כלל וא"כ לא קנה המתנה ההיא כלל ואין לומר דבנ"ד קנה מפני שהיה רוצה לפרש בים או לצאת בשיירה וכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה ומתנה שדבריהם ככתובים וכמסורים דמו ומקיימים אותם אם מת ובפרק עשירי מהלכות הנז' כתב ש"מ שאמר הלואה או פקדון שיש לי ביד פלוני תנו אותה לפלוני דבריו קיימים ואין צריך למעמד שלשתן משום דיוצא בשיירה היינו ביוצא למדברות וכמ"ש הרב רבינו נסים וזה אינו מצוי ביוצאים מהעיר הזאת ואפילו את"ל שזה פירש לים היה לו לפרש השטר זה כן ולומר מפני שרוצה לפרש בים ומדלא פי' כן משמע שלא באו במתנה זו מטעם זה ועוד דמשמע דההיא דמפרש בים ויוצא בשיירה ליתא אלא במפרש ויוצא בו ביום או ביום שלאחריו שאז הוא טרוד אבל עשרה או חמשה ימים קודם ודאי אינו בכלל זה ובשטר זה לא נזכר שהיה מזומן לפרש בו ביום או ביום שלאחריו שהרי כתב שהיה רוצה ללכת לח"ל וזה משמע קודם צאתו כמה ימים ועוד שהיוצא מעיר זו אינו פורש בים עד שיעברו חמשה או עשרם ימים ולפעמים חדש ימים לפי שהוא צריך לילך לאחת מהעירות העומדות לחוף הים וכשמגיע שם אינו מוצא הספינה מזומנת לפרוש ומתעכב כמה ימים קודם שיפרוש וא"כ אין ליוצא מעיר זו דין מפרש בים ויוצא לשיירא כלל ועוד דאי יהבינן לאומר כן כל טענתיה לומר שזה היה לו דין מפרש בים ומאי אהני ליה דאכתי המתנה בטלה מפני שיש בה קנין ולא כתב בה שקנו ממנו ליפות כחו כדשמואל בפרק אע"פ ובפרק מי שמת ופסקה הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה ומתנה וז"ל מתנת ש"מ שכתוב בה קנין בין שהיתה במקצת נכסיו בין שהיתה בכל נכסיו חוששין לה שמא לא גמר להקנתו אלא בשטר הואיל ומתנה זו לא תקנה אלא לאחר מיתה אין שטר לאחר מיתה והרי המתנה בטלה:
ועפ"י הדברים האלה פסקנו שאין לאהרן הנז' דין ודברים עם ה"ר יהודה הנז' לפי שאין לו שום זכות בתביעה זו: נאם הצעיר יוסף קארו משה בר יוסף ישראל בר מאיר מטראני דיקוריאל משה בר חיים חיים החבר אלישע אלשיך גאליקו יעקא בי רב משה גאלאטני יוסף פיסו שבתי מנשה אברהם ארואיטי משה עוכקיכרא יצחק ארחא משה ברוך דוד נאבארו משה בר סעדיא שלמה אבסאראן
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |