אבקת רוכל/ק
|
< הקודם · הבא > |
תשובת הרב על המחבר הענין הנז' איש חמודות מדובר בו נכבדות החכם הנעלה יה"ה עמך גבור החיל במלחמת של תורה משיב מלחמת דת שערה אל השערה ולא יחטיא למן היום אשר שמעתי שמעך הטוב דבקה נפשי אחריך וכי באתה בגבול ארצנו נכספה וגם כלתה נפשי לחזות בנוע' אור פניך היקרים ולישא וליתן עמך פנים בפנים אכן החטא גרם להיות במסתר פנים עד יעברו פני זעם ויעלה ויבא יגיע יראה וירצה זוהר אור יפעתך לשכון כבוד בארצנו אז נתעלסה באהבים לישא וליתן בדברי תורה והנה אני בא על דבר השאלה אשר נשאלה מאתי זה ימים באלמנה שנתנה קרקע לבת בן הבנים והבת הרשית את כ"ת למכור את הקרקע ההוא ואח"כ בא ב"ח של הבנים לטרוף הקרקע ההוא אם תספיק הודאת האלמנה שהקרקע ההוא שלה ושנתנו לבתה במתנה והשבתי שאם האלמנה ההיא לא נשבעה על כתובתה אין מתנתה כלום:
ועתה באת להשיב ידך וכתבת וז"ל אלמנה קנתה ברודיש בתים אחרי מות אישה זמן רב כו' עד במלקוש יורה ארץ והנה נדרשתי לאשר שאלתני נמצאתי לאשר בקשת ממני ואעבור על כל דבריך להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אחת לאחת למצוא חשבון:
כתב כת"ר ואח"כ בא ב"ח בני האלמנה הנז' לטרוף ממני מעות הבתים ואם הדברים כפשטן לא היה שום זכות לטרוף אלא הבתים לא המעות אם לא שיהיה ע"י גלגול כשהבעל חוב יטרוף הבתי' יחזור הקונה ויטרוף מכ"ת המעות וזה פשוט לא ניתן ליכתב מעוצם פשיטותו לא כתבתיו אלא כדי שלא להניח מקום למי שירצה להשיג איך העלמנו עין מלשון זה:
כתב כת"ר וכמדומה לי מתוך תשובה זו שלא הורצית השאלה לפני כ"ת בשלמותה ולא סיימוה קמיה אבל שאלו ממנו סתם אלמנה שנתנה מתנה בבתים כו' צדקת בזה אך במה שכתבת ובנדון זה נראה לי שלא יאמר כ"ת הדין שאמר הן זאת לא צדקת אענך אוכיחך ואערכה לפניך ביאר כ"ת דבריו וכתב כי טעם הדין הראשון כתב הרא"ש בתשובותיו משום דנכסי בחזקת יתמי קיימי והטעם הזה לא יצדק רק בקרקעות שקנאם המת כו' עד אלא ודאי שהבתים הללו דין מטלטלין יש להם שמתנת האלמנה מתנ' בהם דברים אלו בנויים על הקדמה ושתי תולדות הקדמה שמתנ' האלמנה במטלטלין קודם שנשבעה הוייא מתנה והולדת מזה דנכסי בחזקת יתמי קיימי לא יפול על המטלטלין ועוד הולדת מזה שכיון שבתים אלו מכח המטלטלין שהניח בעלה באו דינם כמטלטלים ומתנתה מתנה בהם:
ואני אומר דאעיקרא דדינא פירכא שאף במטלטלין אין מתנת האלמנה בהם מתנה אלא כשנשבעה אח"כ אבל כ"ז שלא נשבעה אין במתנה ממש אפי' במטלטלין דהא כל נכסי בין קרקע בין מטלטלין בחזקת יתמי קיימי שהרי הם נכנסים במקום מורישם וכשם שמורישם כל נכסיו בין הקרקעות בין המטלטלין היו בחזקתו כך הם בחזקת היתומי' ואדרבא יפה כחם של יתומים במטלטלין מבקרקעו' דמדינא דתלמודא לא משתעבדי לב"ח ואכלי וחדו והבעל חוב ילך הלוך ובכה מה שאין כן בקרקעות שהוא טורף מהם וכיון שכן כל שלא נשבעה אין מתנתה כלום אפילו במטלטלין שהרי היא באה להוציאה מחזקת היתומים:
ומ"ש הטור בשם הרי"ף שאם מכרה או נתנה מנכסי יתומים קודם שנשבעה מה שמכרה או נתנה קיים כו' ה"ד כשאחר כך נשבעה אבל אם לא נשבעה אח"כ אין במתנתה כלום וזה מבואר בדברי הרב אלפס שכתב קודם שנשבעה דמשמע שבועה הייתה שם אלא שהמתנה קדמה לה וכן מבואר עוד במה שכתב ומנכין אותו מכתובת' משמע שבאתה אח"כ לגבות כתובתה איירי ואז ודאי משביעין אותה ובזה לא יסתור הרא"ש בתשובה לדברי הרב אלפס שהביאם הרא"ש עצמו לפסק ההלכה דבתשובה מיירי בשלא נשבעה אח"כ כמבואר בדבריו ודברי הרב אלפס כשנשבעה אח"כ כדאמרן על דברי רב אלפס בתשובה הנז' אף הרב הנז' שלא כתב כן אלא כשנשבעה לבסוף על כתובתה שע"ז נשאלה שאלה מלפניו ע"כ ובתשובה אחרת כתב וז"ל אלמנה זו אילו נשבעה אפילו בסוף ממכרה ממכר ומתנתה מתנה אע"פי שבשעה שמכרה או נתנה עדיין לא היתה ראוייה לגבות מ"מ כיון שנשבעה לבסוף ממכרה ומתנתה קיימת וכן כתב הרב אלפס בתשובה והביא ראייה מדתנן בפרק אלמנה ניזונית אלמנה בין מן הארוסין בין מן הנישואין מוכרת שלא בב"ד ואתמר עליה בגמרא בשלמא מן הנישואין משום מזונות וההיא דשלא נשבעה שאינה נשבעת אלא כשתובעת כתובתה ואם תבעה כתובתה אין לה מזונות ודין המכירה והמתנה בדבר זה שוין עכ"ל:
הרי מבואר כמו שכתבתי שאם לא נשבעה אחר כך שאין במתנתה כלום אפילו לדעת הרב אלפס וא"ת סוף סוף כבר זכיתי לדין דמתנתה במטלטלי הוייא מתנ' כשנשבע' אח"כ וע"כ הטעם משום דלא אמרו נכסי בחזק' יתמי קיימי אלא בקרקעות ולא במטלטלין י"ל דמטלטלין נמי בחזקת יתמי קיימי כמו שכתבתי אלא מיהו הני מילי במטל' הידועים שאינה יכולה להטמין ולהכחיש אבל אם הייתה יכול' להטמין ולהכחיש היו בחזקתן וכעין מה שהשיב הרא"ש באלמנה שאמרה בעלי נתן לי מנה במתנה ע"מ שלא יכנס בחשבון כתובתי שאם היתה מוחזקת בממון בעלה שהיתה יכולה לטעון אין בידי משל בעלי כלום נאמנ' במיגו וכיוצ' בזה כת' הרשב"א בתשובה ובכי האי גוונא הוא מ"ש הרא"ש במתנתה במטלטלין קיימת אע"פי שלא נשבעה אבל במטלט' הידועים שלא היתה יכולה לטעון אין בידי כלום מודה דאין מתנתה כלום דמהיכא תיתי שהרי כתב הוא עצמו בתשובה שאין לה על נכסי בעלה אלא שעבוד כשאר בעל חוב ועוד גריעא טפי דאינה נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע הילכך אפילו נשבעה אח"כ לא חיילא המתנה למפרע ואף על פי שנראה מדבריו באותה תשובה בקרקעות הם אמורים מ"מ מינה נשמע למטלטלים הידועים שאינה יכולה להכחישם ולהטמינם דבחזקת יתמי קיימי:
ועוד אני אומר שאפשר לומר שמ"ש הרא"ש בתשובה דבמטלטלין מתנתה קיימת לא כשלא נשבעה כלל מיירי דא"כ לא היה במתנתה ממש מהטעמי' שהוכיח בתשו' האחרת שכתבתי בסמוך אלא כשנשבעה מעצמה מיירי אלא שלא השביעוה ב"ד ולא הגבו לה ב"ד אותם נכסים ומשום דנשבעה מתנתה מתנה במטלטלי כיון שהם תחת ידה ולא מחסרי גוביינא אבל במקרקעי דמחסרי גוביינא אין מתנתה מתנה דלמחסרי גוביינא קארי בחזקת יורשים קיימי ומדקדוק דבריו בתשובה אני לומד לומ' כן שכתב ומתה קוד' שהשביעו' על כתובתה ומדלא כתב קודם שנשבעה דלישנא דכתב הטור בשם רב אלפס והרא"ש גופיה באידך תשובה נקטיה ש"מ דבנשבעה בלא השביעוה מיירי ועוד יש הוכחא לזה מדסיים ואמר אבל במקרקעי בחזקת יורשים קיימי ואין בידה לתיתם עד שיגבו אותם לה ב"ד בכתובתה ואם נפשך לומר דקודם שהשביעוה דנקט ברישא ל"ד והו"ל כאלו כתב קודם שנשבעה הכי הו"ל לסיומיה ואין בידה לתיתם עד שתשבע ויגבו אותם לה ב"ד כי היכי דפתח ברישא וכתב קודם שנשבעה אלא ודאי ברישא נמי נשבעה אלא שלא השביעוה ב"ד שאם הם היו המשביעים מיד הוו מגבין לה כתובתה ע"י שהיו פוסקים ואומרים תגבה מקרקע פלוני או ממטלט' כך וכך והיינו דנקט עד שיגבו אותם לה ב"ד בכתובתה דהוי כאילו כתב אע"פי שנשבעה אין בידה לתיתם עד שיגבו לה ב"ד דהיינו ע"י שישביעוה הם ומשום דנשבעה מיהא מתנתה מתנה במטלטלין אבל אם לא נשבעה כלל אפילו במטלטלין אין מתנתה מתנה ובאידך תשובה כתב קודם שנשבעה ולא חש למינקט קודם שהשביע' משום דסמך אמאי דסיים והגבו' ב"ד וכ"כ המרדכי שפסקו רבי יוסי בר יצחק ורבי שלמה בר יצחק וכן בעל הלכות גדולות שאם מכרה ונתנה קודם שבועה אתו יורשים ומפקי ל"ש ממקרקעי ל"ש ממטלטלי ואפילו תפסה מחיים לא מהנייא אלא א"כ תפסה מחיים ולא רצתה להשיב ואע"פי שכתוב שם הראבי"ה וכמה רברבתא פסקו הלכה למעשה שאם מכרה או נתנה קיים כיון דב"הג פליגי עלייהו נקטינן כוותייהו שדבריהם דברי קבלה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ועוד שהרי כתוב שם דהר"מ פסק הלכ' למעשה אע"פ שראבי"ה ורבינו ברוך ורבינו שמחה פסקו דמתנתה קיימת נראה לי דברי הגאונים עיקר שפסקו אין מתנתה קיימת דנכסי בחזקת יתמי קיימי ואפילו אם אחר שנתנה נשבעה מ"מ בשעה שנתנה לא היה לה כח שלא היו הנכסי' שלה אלא שעבודא בעלמא דקי"ל כרבא דאמר בפ' כל שעה ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה כו' ובמטלט' נמי קאמר הר"מ דאין מתנתה מתנה דהא על ראבי"ה ורבינו ברוך קאי ואינהו במטלטלי איירו כמבוא' שם וכיון שהר"מ בתרא' הוא וראבי"ה והרא"ש נקטינן כוותייהו:
ומכאן הוכחא למה שהעמדתי דברי הרב רבינו אשר בתשובה דבמטלטלין מתנתה קיימת כחד מהנך אוקמתי הא לאו הכי אין מתנתה קיימת דמסתמא אית לן למימר דלא פליג אהר"מ רביה ועוד שמאחר שהראייה שהביא הר"מ דקי"ל כרבא דאמר בעל חוב מכאן ולהבא גובה היא בעצמה הראייה דמייתי הרא"ש מסתמא בהאי גוונא מייתי לה וכי היכי דלהר"מ אפילו למטלטלי שייכא הוא הדין נמי להרא"ש ועל כרחין אית לן לאוקומי מ"ש דבמטלטלי מתנתה קיימת בחד מהנך אוקמתי הא לאו הכי אין מתנתה קיימת כדברי הר"מ כיון דתרוייהו מייתו חד ראייה ועוד דכיון דרביה הוא מסתמה מינה קבלה לההיא ראייה וכגוונ' דקבלה מיניה כתבה ועוד דברי הסוברים דמתנתה קיימת דחוים הם שהרי ראיית רבינו שמחה דחאה ראבי"ה כמבואר שם במרדכי וראבי"ה שנתן טעם משום דרוב הגאונים פסקו כרבי אלעזר ולא כפירוש רבינו חננאל והרב אלפס שפסקו כרב ושמואל ממקום שבא משם ראייה שכל הפוסקים שאנו סומכים עליהם בהוראותינו סוברים שאין מתנתה קיימת שהרי הרב אלפס והרמב"ם והרא"ש פסקו כרב ושמואל וא"כ הם סוברים דאין מתנתה קיימת ומכאן הוכחא עוד למה שהעמדתי דברי הרא"ש בתשובה דמתנתה קיימת במטלטלין בחד מהני תרי אוקמתיה הא לאו הכי אין מתנתה קימת כדי שלא יסתור דבריו שפסק כרב ושמואל ורבינו ברוך שנתן טעם משום דהא דקי"ל נכסי בחזקת יתמי קיימי זהו כגון מקרקעי או מטלטלי שלא נשאה ונתנה בהם ואף אם לא תפסה אותם מחיים אבל הכא שנשאה ונתנה בהם ימים רבים שורת הדין שמכרה או נתנה קיים ועוד שהייתה נושאת ונותנת בהם בחיי בעלה הוי כתפיסה מחיים עכ"ל אבל בנדון דידן אין מתנתה קיימת אפילו במטלטלין דהא נשי דידן אינם נושאות ונותנות וגם אלמנה זו לא תפסה מחיים אלא נשארה מוחזק' בבית בעלה ונכסיו עם בניה וזו אינה נקראת תפיסה כמבואר בתשובת הריב"ש: ועוד דבנ"ד מודה רבינו ברוך שאפי' נשאה ונתנה ימים רבים אין מתנתה כלום שהרי יש לדקדק על דברי רבינו ברוך מה טעם הוא לזכות האלמנה לפי שנשאה ונתנה בהם ונר' לי דההוא עובדא בנשאת לבעל שני מיירי וכדמוכח ממה שכתב בסמוך כתב ר"ב לרבינו שמרייה משום הכי קיימת המתנה כו' שהיו המטלטלין של בעלה האחרון וכיון שנשאת הו"ל כאומרת ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת שמה שהשביחה השביחה לעצמה וכההיא דאמרינן באחין שהיו חולקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ וזהו שכתוב שנשאה ונתנה בהם ימים רבים לומר שאף על פי שהמתנה תהיה מרובה אימור שהשביחה בימים רבים וכ"ז כשנשאת לבעל אבל אם לא נשאת אפילו נשאה ונתנה בהם ימים רבים נכסי בחזקת יתמי אפילו מטלטלי ועוד דאפי' אם הוי נ"ד נשאת לבעל שני נתפסה מחיים ונשאה ונתנה בהם ימים רבים לא הייתה מתנתה קיימת משום דזו אין כתובתה בידה כפי הנראה מפני שזה שלושים שנה שמת בעלה וגם לא הייתה בדעתה להנשא לפי שנשארה עם בניה וכיון שאין כתובתה בידה שמא לא היה בכתובתה כי אם דבר מועט ביותר פחות מסך הבתים מאד ומה גם לאשה זאת שנשאת בזמן הגרוש בקרוב שהיו מדולדלים כי חזקה שכתובתה מועטת ביותר ואין לה כח לתת יותר מכדי כתובת' אפילו אי הוו כל הנך מילי דהוו כעובדא דר"ב וכ"ש דלית חד מהנך מילי דלדברי הכל אין מתנתה מתנה אפילו במטלטלי כל שכן במקרקעי אע"ג דאתו מכח מטלטלי זהו הנראה לע"ד יוסף קארו אמר יהודה נ"ל שאין תשובה זו מנגדת לתשו' רביעית הקודמת לזה שיש לחלק ולומר שאותה היא מדברת כשנשבעה אח"כ כמו שכתוב בתחלתו ונתנתו לבתה קודם שתשבע אבל בזו לא שכן נראה ממה שכתב הר"י בן וירגא ז"ל שעתה מסכימים בניה למחול לה השבועה כו' ועוד יש חילוקים אחרים דוק ותשכח כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |