אבקת רוכל/פה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל פה

סימן פה

תשובה זו כתבתיה כאן מפני שהרבני' הנזכרים הם תלמידי הרב זלה"ה ומימיו שתו לכן העתקתי אותה עם תשובת הרב זלה"ה

בהיות שימים שעברו למו נפטרו פה צפת תובב"א הישיש כה"ר יצחק ג' וקליל נ"ע ובשעת פטירתו צוה מחמת מיתה וז"ל הצוואה שהמעות הרשומים במקומות הידועים הכל לבת בנו פ' ראנקא ועוד הבית הגדול אשר הוא שוכן בו עתה עם החנויות אשר סביבו ג"כ יהיו שלה בזה התנאי שכשהגיע זמן נשואיה שיתנו עם הנושא אותה שאין בבית הזה ובחנויות אשר סביבו רשות לא למכור ולא למשכן אלא לדור ולאכול הפירות ואם יהיה לה זרע כל זמן שהזרע קיים ישתמשו ג"כ בבית ובחניות כנז' אבל לא למכור ולא למשכן ואם בעל בת בנו או זרע שלה ימכרו איזה דבר מהבית והחניות הנז' מעתה ומעכשיו ממוני חברת ת"ת ישלחו יד ויש להם רשות להוציא מיד הלקוחות ושיהיה קדש לחברת ת"ת עוד צוה שהבית האחרת שיש בשכונתו של בית של הר' שלמה מהריק"י שכ"ז שבתו שרבונ"ה תתרצה לדור בבית שתדור כמו שהיה דרה עתה אבל לא שיהיה הבית שלה מוחלט אלא אם ישאר ממנה בן לבד מבנה משה שיהיה הבית של אותו הבן או לזרעו כתנאי הכתוב לעיל ואם לא ישאר בן זכר לבד ממשה אלא בת שלא יהיה לה דבר ולמשה בן בתי הנז' נתתי בית אחת שהיה דר הר' אליה שלמונ"א וחנות אחת של קומאגירו ולפי שחתני ה"ה יהודה ריפאריג"א חייב לי ארבע מאות ושבעים שולטאניש אני מצוה שהשלש מאות יהיו שלו שנתתים לבתי אשתו והמאה ושבעים שולטא"ניש הנשארים יתן לשני יתומים בני בתי שמחה נ"ע בני כה"ר אברהם די טראנטו מאה יתן לגדול ושבעים לקטן ואם לא ירצה חתני לתת המעות הנז' כנ"ל לא יתנו לבנו משה הבית והחנות הנז' אלא יהיה חילוף המעות המאה ושבעים שולטאניש כנ"ל עוד צוה שיתנו מתנת ש"מ להחכם השלם כהר"ר משה מטראני עשרים שולטאניש במעות בעין מנכסיו וג"כ שצוה שיהיה החכם הנז' אפוטרופוס על היתומה בת בנו ועל הנכסים שלה עוד שצוה שהחצר האחרת הבית הא' והחנות כנ"ל יהיו לבן בתה כנ"ל והבית האחרת שדרה בו אחותו דוני"א לונ"ה שתהיה דרה בו כל ימי חייה ולאחר פטירתה יהיה לחברת ת"ת ע"כ ועידי הצוואה אליעזר טולידאנו אליא שלמונה: עוד כתוב בה בענין הבית הגדול הנ"ל והחניות שסביבו פי' דבריו ואמר שאם ח"ו לא תגיע לנישואין בת בנו הנז' או אפי' תגיע ולא ישאר ממנה זרע ש"ק שיחזרו הבית והחניות ליורשיה מאביה והיורשים ג"כ לא יוכלו למכור ולמשכן אלא הכל היה כנ"ל אבל בשאר כל המטלט' והמעות של בת בני אין לשום אדם רשות ולא שליחות יד בהם אלא הכל ליורשיה כנז' ואם ח"ו תפטר קודם נישואין או אחר נישואין בלי זרע תחזור ירושת הכתובה ליורשיה כנז' וקיים עוד כתוב בה עוד צוה שיחזרו טבעת של משכון של משרת כהר' שלמה דיפאריג"א עוד צוה שיתנו לצדקה של קהל שלו חמשה שולטאניש עוד צוה שיתנו להר' אברהם גאדיט ה' שולטאניש עוד צוה שיתנו להר' משה בן בתו סאליר"ו אחד של כסף ושתי קוגאראש כסף עוד צוה שיתנו ליצחק בן בתו הנ"ל קיתון א' של כסף ושתי קערות של כסף משה גאויזון אליעזר טולידאנו ע"כ תופס הצואה: ובהיות כי הנפטר נ"ע נפטר לב"ע וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח מה שהניח שמע שמועה חתנו הר' אברהם די טראנטו יצ"ו שהיה דר בעיר אינדירנופלא נסע ממקומו לבא פה צפת תוב"בא לבקש המעות שהניח לו הזקן נ"ע ר"ל לבניו בני בתו שמחה נ"ע שכבר מתה ובחיי אביה נ"ע וגם כי שמע מפי מגידים או כתבים ששלחו לו מפה צפת תוב"ב כי נפטר נ"ע צוה לפני מותו שישא בנו הגדול לבת בנו הנז' ובא לברר השמועה ששמע האמת הוא אם לאו באופן שבא פה צפת תוב"בא ושאל ודרש וחקר הכל היטב וראה הצוואה הנז' והנה בצוואה לא מצא דבר מהשמועה ששמע מענין הנשואין שצוה הזקן נ"ע רק שאמרו לו בע"פ שקודם עשות הזקן נ"ע הצוואה זמן מה היה רצונו שישא בת בנו עם בן בתו שמחה נ"ע בן הר' אברהם טראנטו הנז' בנו הגדול זהו מה שאמרו לו אבל בצוואה לא נזכר כלל כנז' וכשראה כי אין בצוואה שום ציווי על זה כלל ועיקר השתדל בכל כחו ובכל יכולתו לגמור השדוכין עם בנו הגדול כאשר עם לבבו ודבר עם החכם השלם כמה"ר משה מטראני האפוטרופוס הנז' על ענין השדוכין והחכם הנז' דחה אותו אצל אם היתומה ואם היתומה היה דוחה אותו אצל החכם השלם האפטרופוס נר"ו וכ"ז מפני שלא היה רצונם להשיאה לו באופן שעברו ביניהם קטטות רבות מריבות קשות על ענין השידוכין ולא יכול לגמור דבר עד שבקש אופן אחר להשיג בקשתו ונתפשר עם הר' יאודה די פאריג"א ופייס אותו כל מיני פיוס שהניח ומחל לו המאה שולטאניש שהניח הזקן נ"ע לבנו באופן שהסכים הר"י דפאריג"א בשדוכין ולגמור אותם עשה עם המעולה כה"ר כלב פינטו' י"ה הדר בדמשק ששלח כתב א' לאיים ולהפחיד להר' יואב י"ה בעל אם היתומה הנז' להסכים בשדוכין באופן שבא פה צפת תוב"ב הכתב הנז' אל יד החכם וחשוב כהר' אלישע והמעולה הנבון כה"ר משה איש וקראו להר' יואב הנז' והראו לו הכתב הנז' ועכ"ז לא רצה להסכים בשדוכין עד שדברו אליו קשות עד שאחר טורח גדול הודה בשדוכין ע"ת שיפרע לו הר' אברהם טראנטו' י"ה מאה וחמשים פרחים ממעות היתומה ממה שנשארו חייבין לאשתו אם היתו' מסך כתובתה באופן שנתפשרו ביניהם בפני הח' הר' אלישע הנז' ובפני המעולה כה"ר משה איש הנז' והודה הר' יואב הנז' להסכים בשדוכין והודה הר"א טראנטו הנז' לפרוע מאה וחמשים פרחים ממעות היתומה בזמן הנישואין וקבל עליו הר' יואב י"ה קנס ממאה פרחים לבת האחרת אם ימחה בשדוכין ויסרב בהם להביאה לסוף שתי שנים להכנס לחופ' שלא לעכב הנישואין בזמן הקבוע ביניהם שהוא לסוף שתי שנים באופן שאחר כמה ימים שנתפשרו ועבר ביניהם זה נתקדשה היתומה עם הבחור הנז' והלכו איש לדרכו וחזר הר' אברהם טראנטו י"ה למקומו לאנדירינופולא:

ואחר זמן מה שעבר הלך הר' יואב י"ה לאנדירינופולא כפעם בפעם שהיה הולך לתוגרמא ופגע עם הר"א טרננטו הנז' והוליכו בבית החכם השלם כמהר"ר משה ברוך נר"ו שאז היה ב"ד אנדירניפלא ובפניו ובפני הר' משה מאיור ובפני הר' חנין ן' הין אמר לו כדברים האלה פלוני אתה יודע שהתנינ' בינינו שלסוף שתי שנים לגמור הנישואין ולכן בא עמי או לפחות תשלח בנך הארוס עמי כי חושש אני שאשתי לא תמתין אחר עבור הזמן ולכן אם יקרה איזה דבר אין לך עלי דבר ואפילו תרעומת מפני שאתה גורם אם לא תבא ואז השיב שאינו יכול לבא עכשיו לא הוא ולא לשלוח ג"כ את בנו באופן שהתרה בו פעמים שלש ולא הועיל והלך הר' יואב ובא פה צפת תובב"א לביתו וכשראה אשתו שלא בא הארוס לזמן הקבוע ביניהם ועבר הזמן לקחה את בתו הנז' ומיאנה בפני ב"ד מיאון גמור כדין וכהלכה באומרה שאינה רוצה שתשאר בתה עגונה שיעבור זמן המיאון ואח"כ אין בידה למאן ואז יעשה הר' אברהם הנזכר כרצונו וחפצו שיהיה ידו על העליונה באופן שמיאנה ונתקדשה לאחר:

ועתה כששמעו הר' אברהם טראנטו שהיתומה מיאנה ונתקדשה לאחר שלח פה צפת תוב"ב שטר הרשאה להחכם השלם כמוהר"ר אלעזר ן' יוחאי נר"ו לטעון ולתבוע בעדו ובשמו כל התביעות שהות תובע ושלחם כתובים משם לתבוע אותם מהר' יואב הנזכר. ואלו הן ראשונה שבהליכתו לקוסטאנטינא אחר הר' יאודה דפאריג"ה הוצאתי ת"ק לבנים ובהליכתי מפה לצפת תובב"א וזמן שנתעכבתי לשם ומה שפיזרתי לסופרי' ולשמשי' בקיבוץ החכמים על תביעת המאה פרחים ומה שפיזרתי להוליכו בעש"ג סך הכל חמשי' פרחים שהבאתי עמי כשיצאתי מביתי עוד פזרתי בחזרתי קכ"ה פרחים שנתן לי הרב האפטרופוס מנכסי היתומה ויש לי עליהם שטר חוב עלי עוד ה' פרחים משק הצמר שהבאתי לו אשר כבר הקדשתי אלו החמשה פרחים חציים לישיבת מורי הרב האפטרופוס וחציים לישיבת החכם השלם כמוה"ר אלעזר ן' יוחאי נר"ו עוד פזרתי קודם שיצאתי מצפת תוב"ב שלשה פרחים שהלוה לי דוניא' לונא אחות חמי נ"ע ושלחתים מפה עוד פיזרתי בחזרתי ה' שולטאניש שהלוה לי כה"ר יצחק אוזידא נ"ע ופרעתים בקוסטאנטינא להר' יעקב ששון שותפו עוד פיזרתי בחזרה שלשה שולטאניש שהלוה לי תוגאר אחד עוד אני תובע חמשי' שולטאניש שנתן לי הרב האפטרופוס מן הק' שולטאניש שקבל מהר' יאודה פאדיג"ה ופיזרתים בשעת הקדושין כמ"ש בכתבי עוד אני תובע כ"ה שולטאניש תשלום המאה פרחים שהניח הזקן לבני י"ה עוד אני תובע התכשיטין ומענינים שנתתי ושלחתי ליתומה בשתי שנים כמו שהם כתובי' בכתבי בפרטות ופירות ששלחתי עוד אני תובע מהקנס ק' פרחים שנתחייב הר' יואב בגזרת נח"ש ראשונה בפני החכם כה"ר אלישע נר"ו ובפני הנעלה כה"ר משה איש יצ"ו בשעה שהודיתי לתת לו מאה וחמשים פרחים מנכסי היתומה וגם אח"כ בנסיעתי לבא פה חזרנו והתפשרנו בפני גאוננו אדוננו כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו וחזרנו ונתפשרנו ונתחייבתי לתת לו המאה וחמשים פרחים מנכסי היתומ' והוא נתחייב בקנס מאה פרחים עוד אני תובע עלבוני ובושתי וכלימתי עוד אני תובע ט"ו חדשים מזמן ההליכה והחזרה ועכבתי לשם שלא עשיתי משא ומתן כי אם פיזור:

עוד בהליכתי עתה בקושטאנטינא שהלכתי עם ביתי כ"ה פרחים ע"כ אלו הן טענותיו ותביעותיו שתובע הר"א טראנטו י"ה ושלחם פה צפת תובב"א אל יד החכם השלם כמוה"ר אלעזר ן' יוחאי נר"ו להיות לו מורשה גמור ותבע החכם הנז' להר' יואב לדין ובררו להם דיינים וברר החכם הנ' להחכם השלם כמוהר"ר שלמה ן' וירגא נר"ו והר' יואב ברר להחכם השלם כמוה"ר משה ברוך נר"ו ובפניהם תבע החכם הנז' כל התביעות הנז' להר' יואב הנז' והר' יואב הנז' השיב לו על כל תביעותיו אחת אחת למצוא חשבון ראשונה על מה ששואל שפיזר בהליכתו לקושטאנטינא ת"ק לבנים מי שלחו ללכת ועל מאמר מי נסע ללכת אם אני שלחתיו או הרב האפטרופוס מוטב ואם מעצמו הלך מה לו עלי ובמה ששאל החמשים פרחים שפיזר בביאתו פה ובהוצאת הסופרים והשמשים ג"כ מי שלחו לבא כי הוא בא לגבות המאה פרחים שהניח לו הזקן נ"ע לבנו כי לא שלח אחריו האפטרופוס וגם אני לא ידעתי ומי פרע לו מה שפזר בדרך שבא לגבות מעותיו ולעשות צרכיו ועסקיו מה לתבן אל הבר כי הפיזור הזה לא שייך בענין השדוכין ואין ראוי על לב אדם לשואלו כ"ש לפורעו כי הוא בא לגבות מעותיו כאשר ידוע לכל ואם הוציא לעצמו הוציא כי מי יפרע מה שהוציא בביאתו ובאכילתו ושתייתו והוצאותיו שהוציא לגבות מעותיו באופן כי אין רגלים בדבר וא"ת כי נסע משם על ענין השדוכין וההוצאה על זה אינו אמת כי בצוואה לא נזכר דבר ואדרבא בצוואה עצמה תמצא כי אין כונת הזקן נ"ע לישא את בת בנו עם בן בתו כי הוא הניח לכל אחד ואחד נפרדים ואם כוונתו היה להשיאם הכל היה שלו ולמה הניח לו לבד ועשה כל התנאים בשעה עם הנושא אותה והוא ברור כי לא היה כוונתו בציווי הצוואה להשיאם אע"פי כי קודם לכן אמר להשיאם חזר בו כי הדברים אחרונים אנו רואים ועל מה ששואל שאפרע לו הוצאת החזרה מאד תמהתי אם ביאה אין כאן חזרה אין כאן כי מי שלחו לבא ואם בא שלא ברשות לעצמו ועל כרחו חזר לביתו כי לא היה דר כאן לעולמים וא"כ למי שואל או למי תובע תביעות של הבלים הם ועל מה שתובע כ"ה פרחים לתשלום המאה שהניח הזקן נ"ע למי שואלים מה לי בזה ישאלם להר' פאריג"א בעל חובו שבידו נשארו המאה פרחים כאשר כתוב בשטר הצוואה וממנו היה לו לגבותם ואם הוא נתפשר עמו או מחל לו המאה פרחים מה לי על זה אדרבא היתומה שואלת מ"ה פרחים שלקח מיד האפטרופוס כי יש עליו שטר חוב עליהם ותכשיטין היתומה מעכבת אותם אצלה עד שיפרעו לה הע"ה שולטאניש הנז' וכשיפרע מה שהוא חייב ליתומה הנה התכשיטין בידו ועל מה ששואל הקנס ממני מאד נפלאתי עליו כי הקנס שהיה בינינו היה על תנאי שלסוף שתי שנים יביא היתומה מפוייסת להכניסה לחופה ועד אותו הזמן חייבתי עצמי בקנס ובעבור הזמן ההוא אין שום חיוב עלי כי לא הייתי מחייב עצמי לעולמים וכ"ש כי הקנס לא נעשה בתורת חוב כי אם דברים בעלמא ולא נכתב שום דבר וח"ו כי ג"כ לא קבלתי נח"ש ולא שום שבועה וכ"ש כי כל התנאים והחיובים הללו היו בתחלה כשהיינו מרוצים לעשות שדוכין כי אז היה מפחד ממני שלא להתל בו ולכן היה מחייב אותי בקנס אבל כשחזר ונתפשרנו אחר כמה ימים לעשות קדושין חזרתי מהקנס ההוא ואמרתי לעדים הראשונים בפניו הוו עלי לעדים נאמנים כי איני מקבל עלי שום קנס כלל ועיקר וזה היה בבית הכנסת אאסק"לינן ושם היה הוא ושתק וכן נשאר ואם אני משקר יבואו העדים ויעידו וגם אם נכתב בינינו שום קנס יוציא ואשתוק כי אחר שהסכמתי בקדושין נתבטל הקנס וכ"ש כי יש לי פסק דין מהחכם השלם נר"ו כי בפניו ובפני העדים הנז' התריתי לו באנדירינופלא שיבא לגמור הנישואין ויבא לזמן הקבוע בינינו ואמרתי בפניהם דע לך שאם לא תבא או לא תשלח בנך כי אין לך עלי תרעומת דברים כ"ש קנס וכן העידו העדים כי כן אמרתי לו כי אשתי בראותה כי אין הארוס הולך עמי ודאי תבקש מנוח לבתה וכן התריתו לו פעמים שלש ולא חש לדברי ולא שם על לב כי כוונתו היה להרע ליתומה עד שתגדיל היתומה ולהיותם קדושין דרבנן למפרע קדושים גמורים ואז ידו על העליונה להוציאה מא"י וידעו כי כן הייתה כוונתו על שלא בא ולא שלח בנו אחר כמה התראות וכ"ש דלא נמצאתי בשום דבר המיאונין כי ה' יודע כי טרחתי בכל כחי להמתינה שלא למאן עד סוף השתי שנים שהתנינו בינינו והואיל שלא בא איהו דאפסיד אנפשיה כי היתומה אינה בתי להמתין כרצוני וג"כ אמה אין בידי יכולת לכופ' כי היא חייבת לבקש תועלת בתה כי חיוב לא היה כי אם להביאה מפוייסת לסוף הזמן שקבענו ולכן אחר שעבר הזמן אין עלי לעכב ולא למחות וכ"ש כי לא ידעתי דבר ולא נמצאתי כי אם בקי' שהי' אח' שעבר זמן רב באופן שאין לו עלי שום עון אשר חטא ואפי' תרעומת אין לו עלי כאשר יראה כל ירא אשר עבר בינינו והנה העדים ממה שעבר באנדירנופלא ומה שעבר פה בפני החכם כה"ר אלישע ובפני המעולה כה"ר משה איש י"ה ומהם תציאו האמת:

ועל ענין הט"ו חדשים ששואל שלא עשה משא ומתן כי הוצאה ופיזור כבר אתם רבותי רואים כי אין רגלים בדבר כי כבר השבתי בתשובות הראשונות כי הוא בא מרשותו מעצמו ועל הביטול ההוא נחית לבקש בקשתו ומעותיו ומתחלה על זה בא וגם הפיזור שתובע שהוציא עכשיו שהלך לקושטאנטינא לישא אשה לבנו האמת יפה הוציא לישא אשה לבנו ומי שלחו להשיאו בקושטאנטינא ישיא אותו במקומו ולמה תובע דברים שהם התול לשומעים כי הרשאה ששלח להחכ' הנזכר המורשה שלו הנזכר מאנדירנו"פלא היה יכול לשולחו כי כאן היה ראוי לדון ולא בקושטאנטינא כי כאן עברו התנאים ויודעים אותם ולמה הלך בקושטאנטינא באופן שאיני יודע התביעות שזה האיש תובע למי שאינו חייב לו כלום ועל ענין הבושת שתובע אדרבא הבושת נשאר עם היתומה שגרם לה שתמאן שהוא פגם משפחה אלו הם התביעות שתבע החכם המורשה הנזכר מכה"ר יואב הנזכר ומה שהשיב אליו הר' יואב הנזכר על כל אחת ואחת:

ואנן המבוררין שמענו כל הכתוב לעיל מאת הכתות הנז' מה שהשיב החכם הנזכר להר' יואב ומה שהשיב הר' יואב להחכם הנזכר ושאלנו ודרשנו וחקרנו באר היטב לדעת ולברר האמת ושלחנו אחר החכם וחשוב בה"ר אלישע והמעולה כה"ר משה איש י"ה להודיענו ולהגיד לנו מה שעבר בפניהם ובאו והעידו בתרות עדות כי אמת היה שבא לממוני' כתב א' מהמעולה כה"ר כלב י"ה מדמשק מלאה איומים על הר"י להסכים בשדוכין הנז' וקראנו לה"ר יואב והודענו לו הכתב ההוא ועכ"ז לא היה רוצה להסכים עד כי אנחנו דברנו אליו קשות והוכחנוהו להסכים בשדוכין הנז' והסכים על תנאי שיפרע לו הר"א טראנטו י"ה מאה וחמשים שולטאניש מנכסי היתומה מסך מה שנשאר חייב לאשתו מסך כתובתה וה"ר יואב קבל עליו קנס מאה פרחים אם לא יביאוה מפוייסת להכניסה לחופה לסוף שתי שנים כי אז קבעו ביניהם זמן הנישואין והקנס שקבל עליו אין אנו זוכרין אם היה הקנס בתורת חוב או לאו זהו מה שעבר אותו היום בפניהם ואחר כמה ימים נתפשרו ביניהם לתת קדושין ובא אצלנו הר' יואב בקהל האס"קלין ואמר לנו דעו רבותי כי אם קבלתי בע"ה ש"כ קנס היה בחושבי שהיו שדוכין ואחר שהן קדושין אין רצוני להתחיי' עצמי וזה היה בפני הר"א טראנטו י"ה ואח"כ נתקדש' היתומה והלכו להם זהו מה שהעידו בפנינו העדים הנז' ושאלנו להם אם עשו ביניהם איזה שטר ואמרו שאין יודעים וזוכרים אם עשו ביניהם או לאו ועכ"ז שלחנו לחקור ולדרוש על כל סופרי העיר אם עשו ביניהם איזה שטר אם הושלש ביד שליש ולא נמצא דבר כלל ועיקר ואחר ששמענו זאת הלכנו לשאול את פי החכם השלם כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו להודיענו האמת ממה שעבר בפניו ביניהם ואמר לנו כי מה שהוא זוכר היה כי באו שניהם הנז' בפניו ונתפשרו ביניהם וחייבו זה לזה וזה לזה זה לתת להר' יואב ק' וחמשי' פרחים מנכסי היתומה לזמן הנישואין וזה קבל עליו קנס מאה פרחים שאם לא יביאוה מפוייסת לתשלום הזמן שקבעו ביניהם אבל שאינו זוכר אם החיובין הללו היו קודם הקדושין או אחר הקידושין זהו מה שהעיד החכם השלם הנז':

ועתה אנו המבוררין כששמענו כל העדות הללו נשאנו ונתננו בדבר בינינו לבין עצמנו להוציא לאור משפט אמת ומעשהו ובחרנו דרך נכונה והסכמנו בינינו לכתוב כל אחד ואחד דעתו וסברתו דרך קצרה כפי מה שיורו מן השמים ואחר כך לברר חכם אחד מכריע בינינו מזקנו העיר תוב"ב:

והנה אני הקטן הוכרחתי לכתוב סברתי בזה לשואל אשר נדרשתי והנני משיב כי הדין עם הר' יואב ואין לו להר' אברהם על הר' יואב דין ודברים וזה כי הר' אברהם תובע להר' יואב שלשה מיני פיזורין המין הא' שייך בהוצאת השדוכין והשני מינין האחרים לא שייכי כלל ענבין השדוכין כי יש מהם שפיזרם להשיג דבר בקשתו ופזור כזה לעולם על הספק הוא אם ישיג אותו דבר אם לאו ופיזור כזה לא ניתן לישאל כי הפיזור שניתן לישאל הוא פיזור אחר גמר הענין כמו המתנות כמו תכשיטין כמו סעודות ודברים דומים לאלו כי האדם אינם מפזר' כי אם בחבוב החתון והדין נותן שהמעכב יפרע לחבירו ההוצאה ומטעם זה באים כל הפוסקים כלם וכל מה שהוציא ופיזר עד הביא השדוכין לידי גמר שמשעה ראשונה פזר על הספק אם ישיג הדבר אם לא ישיג בזה אין ספק שאין שום פוסק שיחייב בדבר זה וא"כ בנדון שלנו מה ששואל הר"א בהליכתו לקושטאנטינא אחר הר"י הפאריג"א ומה שפיזר פה עד הביא השדוכין לידי גמר אין לו דין ודברים על זה גם מה שפיזר במתנות בנו מה יש לו להר' יואב ע"ז וג"כ מה שמחל להר"י פאריג"א כדי שיודה בשדוכין אין לו על הר' יואב דין ודברים גם מה שפיזר כמו השק של צמר שנתן מתנה לישיבות גם מה שפיזר בבואו פה כי אם אפשר שלא היה בא בעד המתנה לחוד כי אם כדי לשדך את בנו עם היתומה כל זה הפיזור הוא פיזור להשגת הדבר ואינו נטפל בהוצאת שהוציא אחר גמר השדוכין דשדוכין עצמם לחבוב החתון עד שנתחייב למעכב אח"כ גם מה שפיזר בחזרתו שהוא מין האחר כי זה הפיזור הוא צורך עצמו כדי לחזור לביתו כי אינו לצורך השגת השדוכין ג"כ אינו בענין השדוכין עצמם כי אם להנאת עצמו לחזור לביתו זה אינו בשכל אדם לשאול שאלה כזאת לפני ב"ד ובזה ברור הוא אין צריך להאריך ואם יש לו לשאול הוא מה שפיזר בענין השדוכין עצמם והוא כמו מה שפיזר בסעודה ומה שפיזר במלבושים אדעתא שיבלם בבית אמה נתנם ומה שפיזר בתכשיטי זהב וכסף בנדון שלנו יש לדון כי מה שפיזר בסעודה ומה שפיזור במלבושים שתבלם בבית אמה כי אין לו דין להר"א כי ממי ירצה אותם אם מהר"י ממה שנתחייב לו כבר הר' יואב פוטר את עצמו באומרו כי העכוב לא בא מידו כי שלא מדעתו ורצונו נעשה מה שנעשה ואם מצד אשתו אם היתומ' היא לא נתחייב' להר"א שום חיוב ואם היתומ' כבר היה יודע הר"א כי אין מעש' קטנ' כלו' ואדעת' דהכי נחית ולשע' א' הניח מעותיו על קרן הצבי ואם יש לו דין הוא מתכשיטי כסף וזהב הנמצאי' בעין כי מסתמא לא נתנם כי אם לסבת החתון וכל זמן שלא נשאר התכשיטין הם שלו וא"כ בנדון שלנו אין לו להר"א דין על כל הפזור ששאל כי אם בתכשיטו זהב וכסף וכל הנמצא בעין וממה ששואל שיתבע מהחכם האפטרופוס הע"ה שולטאניס תשלום המאה גם שיתן לו השטר מכ"ה פרחים שיש לו לאפטרופוס עליו גם בזה אין לו דין כי המאה פרחי' של מתנת בנו לא צוה הזקן נ"ע שיתנו לו ממעו' שהפקיד ביד האפטרופוס כי אם מהמעו' שהיה חייב לו פאריג"ה וכ"כ בשטר הצוואה כאשר יראה הקור' בו כי אם מהמעו' ואדרבא הר"א חייב ליתומי' כל הע"ה פרחי' גם ממה ששואל מענין קנס השדוכין לא הבנתי דברי השוא' אם הקנס היה שנתחייב הר' יואב להביאה לזמן הנשואין אשר קבעו ביניה' מפוייסת ומרוצת שתכנס לחופה עם הארוס ואם באולי לא יביאנה שאז יהיה חייב בקנס ההוא ואם כך הוא מעולם לא בא לכלל חיוב עד שיהיה נתבע מהר"א בקנס ההוא והטעם כי הזמן של נשואין שקבעו לא בא הארוס ליכנס לחופה עם ארוסתו ומאחר שלא בא לזמן הנשואין כדי שיתקיים הר' יואב תנאו להביאה מפוייסת אינו חייב דבר שאפי' שיבא אחר כך ולא הביאה מפוייסת והטעם שיכול לומר כי לא נתחייב כי אם לזמן אשר קבעו ביניהם כי אז ודאי היכולת בידו להביאה מפוייסת ומרוצת אחר שבא הארוס לזמנו והשלים תנאו אין בידה למחות ואנן סהדי כי אין כוונתם לגרום נזק ממון להר' יואב בעל אמה אבל אחר שבא הזמן של נישואין כאשר קבעו ולא בא ואז הרשו' בידה אחר שלא השלים הארוס תנאו לעשות מעצמה מה שלא תרצה אז ודאי לא נתחייב הר' יואב בשום קנס כי הדין נותן שלא היה מתחייב הר' יואב בקנס לרצון הר"א לכשירצה לבא עד שנת היובל ובבירור כתב הרא"ש והרשב"א בתשוב' בענין השידוכין ושמו ביניהם קנס שאם לא יבוא הארוס לזמן שקבעו ביניהם והלכה היא ונשאת לאחר שאין לארוס דין ודברים עם משודכתו בענין הקנס אחר שלא השלים תנאו שלא בא לזמן שקבעו ביניהם וז"ל הרשב"א בתשובת רל"ג ראובן שדך את לאה אחות שמעון ע"פי תנאים ידועים כתובים ע"פי ידי עדים וזה נוסח התנאים בפנינו אנו עדים ח"מ התנו ראובן עם שמעון שתנשא לאה אחות ראובן לשמעון המשדך כפי התנאים הכתובים כאן למטה ושתתן לאה הנז' בנדוניא לש' הנז' המשודך לה את כל הבית שלה עם הגן שמצריה כך וכך וראובן הנז' לקח בקנין שלם מעכשיו בפנינו אנו עדים ובפני נכבדי קרוביה וקרובי המשדך שסלק עצמו סלוק גמור מן הבית הנז' ומן הגן ונתן הכל לשמעון גיסו הנז' וללאה אחותו הנזכרת מהמשודכת לו ולקחה לאה קנין שנתנה למשודך כל הבית והגן הממוצר למעלה כפי מנהג מתנות קרקע הנדוניא והשליטו במכירת הגן מעכשיו כשירצה בלי שום ערעור בשעת הצורך ועוד לקחה בק"ש מעכשיו במקום קידושין נתחייבה לשמעון הנ"ל המשודך ולהנשא לו כדת משה וישראל בשבת נחמו הבא בלי שום ערעור ועכוב וג"כ רצה והודה שמעון המשודך בכל התנאים הכתובים למעלה ולקח בקג"וש במקום קדושין כמנהג שיתחתן וינשא בלאה בזמן הנז"ל כדת משה וישראל ולעשות לה כתובה ומתנה לחוד כמנהג כאן וג"כ לכתוב בכתובתה הבית הנ"ל ונשבע בתורה להמצא משלו וממונו לעת החיתון הנ"ל מאתים דינרים לצורך לאה המשודכת ונשבעו המשודכת הנזכרת והמשודך הנז' זה לזה בפנינו ועל דעתינו לעשות כל זה ושלא יהיה רשות ביד אחד מהם לעכב ולסרב על שום דבר מכל מה שהזכרנו עכשיו ולהיות כח כל אחד מהם להכריח לחבירו לעשות כל זה לקחה היא בקנין מאתים זהובים אדפעשי"א המשודך לה והוא ג"כ ממאתים זהובים אחרים והשטרות יהיו ביד נאמן להחזירן למזומן לקיים התנאים אם יסרב האחר ובר"ח תמוז מסר מודעא ראובן אחי לאה בשביל לאה ואמר לשמעון בפני עדים שיכין עצמו לישא אחותו ליום הנועד שאחותו מזומנת לינשא לו כמו שנזכר בשטר התנאים שלהם ועוד מסר מודעא אחרת בשביל אחותו בשני עדים ושמעון המשודך במודעא הראשונה והיה זה ביום י"א לחדש אב בשנת חמשת אלפים ואחד וחמשים ועוד מודעא אחרת וזו ביום ששי ערב משבת נחמו וכן שמעון מסר מודעא שהיה מזומן לישא אותה אבל לא כתב כתובה ונדוניא כמנהג וכאשר נתחייב בשטר התנאים ובתוך כך עבר הזמן הכתוב בשטר התנאים ולא נשאה ושמעון טוען אני קיימתי התנאים ולאה טוענת לא קיימת שלא כתבת לי כתובה ונדונייא ומתנה לחוד כמנהג וכל אחד שואל הקנסות ושטר מתנה לנאמן והיא אומרת אני הייתי מזומנת להנשא לך כמנהג בשטר כתובה ומתנה ועוד שמנהג לאלמנות ללכת לבית החתן ולברך ברכת נשואין יום חמישי בשחרית למחרתו ואתה שנית המנהג ולא הזמנת המעות עד יום ערב ששי בלא שום כתובה ונדוניא ובלא שום חופה כמנהג הודיעני הדין עם מי וכן הודיעני אם יש לעדים לכתוב לשמעון שטר מתנה על הגן בלא שום תנאי כי העדי' כתבו שטר המתנ' אחר שבת נחמו לשמעו' ושמעון בא להחזיק בגן אודיעני אם יש לו להחזיק ואם הקדישו אם הקדשו הקדש אם לאו ע"כ

תשובה הדבר נראה ברור שאין שמעון זוכה במתנת הגן והבית ואפי' עכבה לאה בנישואין לפי שהיא ואחיה לא נתנו הגן והבית אלא מחמת נדוניא וכל שלא נשאת לו מאיזה צד שיתבטלו הנישואין לא זכה הוא בקרקעות שמתנת הקרקעות נגררת אחר הנשואין והוא היה חייב לכותבן לה בכתובתה ואף משום קנס איני רוצה בחיוב הקנס אלא מאתים זהובים וקנתה לאה בקנס שמעון וזה וזה לא קנסו עצמם כי אם במאתים זהובים וגם על עיקר הסירוב נראה שהדין עם לאה מכמה טעמים חדא כי ממה שבא בשאלה נראה כי אותן שהיה לשמעון להזמין משלו לעשות בהם צורכי הכלה היו שכך כתוב שם לצורך המשודכת וכ"נ שאלו הזמין עצמו והמאתים זהובים עד יום ששי לערב שהרי לאה מסרה מודעא ביום ששי שהיה מזומנת להנשא לו ואם שמעון ג"כ הזמין עצמו והמעות באותה שעה הרי עשה מה שאמרה היא אלא נ"ל מתוך השאלה שהוא הערים ושהא עד לערב כדי שלא נשאר מן היום להכין צורכי הכלה ולא צורכי החופה כשאר הנשים הנשואות ולא נתכוונה זו לינשא לו אלא דרך כבודה כשאר הנשים שאפי' לא התנה כלל דברים אלו הולכין אחר מנהג המדינה וסתמן כפירושן וזהו מכלל דרישת ההדיוטות שנזכר במציעא בפ' המקבל וכל אותן הדברים שהם מדרישת הדיוטות הרי הם כתנאי ב"ד שאע"פ שלא כתב כמי שכתב ועוד שהטענה שטענה שלא כתב לה כתובה ונדוניא כמנהג טענה יפה היא עליו לישא אותה בשבת נחמו ולכתוב לה כתובה ונדוניא ומשמע שבזמן הנשואין הקבוע להם שהוא שבת נחמו היה לו לכתוב לא שינשא עכשיו ויכתוב לאחר זמן שא"כ אפי' לאחר שנה ואחר שנתיים ועוד שאין לה להתבזות בין שכינותיה שלא יעשה לה כמנהג האלמנות והולכים בצנעא בליל חמישי בבית החתן ולברך ברכת נישואין בשחר וכל זה יראה שהוא דרך בזיונה משא"כ לשאר הנשים שכמותה בכך וכדרך שאמרו בשלהי פ' מרובה בנודר ליקח בית ולישא אשה בא"י שאין מחייבין אותו עד שימצא ההגונה לו וכמעשה של אותו שנשבעה שכל שיבא אליה אינה מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם הגונים לה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה כך הדין בזו שלא נתכוונה אלא שתנשא בהגון לה ולפיכך אני רואה מיהא ממש כדברי שמעון לא במתנת קרקע ולא בקנס ואם הקדיש הקרקעות אינן הקדש דמה שאינו שלו הקדש ע"כ לשון הרשב"א ז"ל:

הרי דמשמע מתוך לשון הרשב"א שאע"פ שלא תלו הקנס לזמן הנשואין בבירור כי אם בסתמא שהתנו שישאו לזמן מזומן מסויים ועכ"ז הואיל המודעא שעשה ראובן שאחותו מזומנת לזמן הנועד להציל לאחותו מקנס שאע"פ שאם שמעון מסר מודעא ליום הנועד בעצומו של יום איך הוא ג"כ מזומן ולא הועיל דבר אחר שלא הזמין עצמו קודם כדי שיוכל להשיא עם משודכתו לזמן הנועד ביניהם כדרך מנהג העיר כ"ש בנ"ד שלא בא כלל ומיאן וסירב לבא לזמן הנועד ביניהם אחר מודעא פעמים ושלש ממי שנתחייב בקנס שבודאי יועיל להצילו מן הקנס גם אם כוונת השואל הר' אברהם שהקנה שנתחייב הר' יואב הוא שלא ללמדה למאן לא הוא אחר בעדו גם בזה פטור הר' יואב שהקנס אחר שמסר מודעא שיבא ולא בא והוא לא נתחייב כי אם שלא ללמדה משך השתי שנים שקבעו ביניהם ואע"פ שלא בירר בשעת הקנס אחר שקבעו זמן ביניהם לנשואין ודאי לא יתחייב כי אם משך השתי שנים זמן הנישואין אשר קבעו ביניהם ראיה לדבר דאלו היה בא לזמן הקבוע ביניהם והיה נושא אותה ואח"ך היתה היא ממאנת שעדיין היתה לה זמן למאן דאם היה תובע אז הר' אברהם מהר' יואב ודאי לא כלום ומאחר שכן ודאי יש לנו לומר שעל הסתם לא נתחייב הר' יואב בו כי אם זמן משך השתי שנים שלא ילמדנה למאן אבל אחר עבור השתי שנים והתרה בו ולא בא אז ודאי אין לו להר' יואב שום אשם אף אם היה הוא מלמדה כ"ש כי בנדון שלנו כבר פוטר הר' יואב את עצמו במה שאומר כי שלא מרצונו ושלא מדעתו עשה המיאון כ"ז שכתבתי לפטור את הר' יואב אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר כי האמת אחר שאינו נמצא שום כתב מהקנס גם אינו נמצא בעולם שום שליש שהושלש בידו עד שנאמר שנכתב והושלש ביד שליש ונאבד וכ"ז מורה היות אמת מה שטען הר' יואב כי אחר שראה שהיו קדושין באמצע לא רצה להתחייב בקנס והעדים ג"כ מעדים כדבריו איך יעלה על דעת אדם להוציא ממון מהר' יואב על הספק זו ועוד אחרת שאפי' שנאמר שנכתב כדין וכהלכה כחכמי ספרד כי אחר שנעשה ע"י חכם בקי אחר שלא יש שליש בעולם שהושלש בידו אין בידו דבר כי העיקר חסר שצריך שליש להשליש בידו ובשעת ההשלשה שיאמרו לו יהיה בידך מחמת פלוני מעכשיו שאין האסמכתא מצד חיובו של שטר הקנס אלא מצד החזרת השלישות שאמ' אם לא אקיים החזר לו את שטרו וכ"כ הרשב"א בשאלותיו סי' רנ"ג וז"ל שאלתם ראובן שידך בת בתו לבן שמעון וראובן ושמעון חייבו את עצמם בשטרי פסיקתא לתת זה לבת בתו כו"כ ושמעון לתת לבנו כו"כ ועוד חייבו עצמם זה לזה לקיים השידוכין בקנס ידוע וקנו מהם בקנין בסך ידוע ולהיות שטרי חוב אלו ביד שליש עד זמן הנישואין כמנהג המקום ועוד נשבעו שניהם זה לזה להשלים התנאים ולאחר שנתיים חזר בו ראובן ואומר כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון ושדכה לאחר ונשאת לשני ורוצה לפטור את עצמו מן השבועה ומן הממון שפסק מחמת נדונייא בטענת אונס ומן הקנס רוצה לפטור את עצמו בטענת אסמכתא ושמעון טוען שאין כאן אסמכתא לפי שיש בשטר החוב של קנס מעכשיו ועוד שאפילו היה כאסמכתא כיון שמנהג המקום בכך מנהג מבטל הלכה וכדרישת דרבי מאיר דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ועל הפסק טוען שהוא חייב כיון שנשבע שאפי' יהיה אנוס כמו שטוען אינו אנוס על נתינת הממון ועוד שאין טענת אונס באומרת השני נוח לי מן הראשון אלא באונס מיתה או חולי וכיוצא בהם ועוד שאינו אנוס וטענת הרמאין היא כי מרצונו שדכה עם האחר וקודם הגיע זמן נישואי הראשון

תשובה שורת הדין ראובן פטור וטענותיו טענות אם הוא כמו שטוען שאין סבת הביטול מרצונו אלא מחמת סירוב הבת וטענת אסמכתא טענה כמו שטען ואע"פ שיש בשטר הקנס מעכשיו דכיון שנמסר ביד שליש ואין בנתינת השלישות מעכשיו אין לשליש להחזירו שאין אסמכתא מצד חיובו של שטר הקנס אלא מצד החזרת השלישות שאמר אם לא אקיים זה החזר לו שטרו והיה להם לומר לשליש בלא שום אסמכתא זה יהיה בידך מחמת פלוני מעכשיו וכיוצא בזה תדע לך שהרי שנינו בפרק גט פשוט מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואומר לו אם לא נתתי מכאן ועד יום פלוני החזר לו את שטרו רבי יוסי אומר יחזיר רבי יהודה אומר לא יחזור ואוקימנא פלוגתא דאסמכתא קניא או לא קניא וקימא לן כרבי יהודה דאמר לא יחזיר דאסמכתא היא ואסמכתא לא קנייא ואע"ג דאיכא בשטר החוב מעכשיו דהא לא פליגי ועוד דכל שיש בו זמן הרי הוא כמעכשיו וקי"ל כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא כל שאין בשלישות מעכשיו אותו מעכשיו בשטר חוב אינו מעלה ולא מוריד בחזרת השטר וכל שאין השטר חוזר חייוב הממון אינו שלא חייב ראובן זה את עצמו אלא לכשיחזור השטר לשמעון והרי זה כאותה ממש של משליש את שטרו באותה מאי על כרחנו לא אמר אם לא פרעתיו הנשאר עד זמן פלוני יגבה כל שטרו אע"פ שנפרע מקצתו שא"כ שאפילו לרבי יוסי היאך יגבה בו הכל והכל כנגד אותו מקצת שפרע ומחל את שעבודו של שטר וקי"ל שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אלא ההיא כשאמר לו הלוה אם לא פרעתיו הנשאר עד זמן פלוני מה שאני פורע לו עכשיו מתנה ואפ"ה הויא אסמכתא ואע"פ שהממון כבר נתון בידו של מלוה לפי שלא זכה ונתן לו אותו מקצת אלא לכשיחזיר השטר לידו של לוה וכיון שיש אסמכתא בחזרת השטר אף המתנה בטלה והוא הדין והיא ג"כ הטענה בנדון שלפנינו ע"כ

הרי יש לנו מתוך דברי הרשב"א כי אין אסמכתא מצד חיובו של שטר שהרשות ביד כל אדם לחייב עצמו ולשעבד נכסיו במה שאינו חייב אבל אסמכתא הוא מחמת החזרת השלישות שאומר אם לא אקיים זה אחזר לו את שטרו ומאחר שכן אפילו אם יכתוב שטר החוב בהחלט כחכמי ספרד אחר שצריך להשליש השטר ביד שליש בהחזרת השלישות צריך לתקן שלא יהיה אסמכתא ושמא תאמר כי העושים כתיקון חכמי ספרד אינם משלשים שטרותיהם כי כל אחד תופס את זכותו בידו זה אינו שהרי מעשים בכל יום שמשלשים שטרותיהם כי אינו מאמין שום אח' מחבירו ולא סמיך דעתיה וגומר ומשעבד נכסיו כי אם ע"י שליש וגם כל הפוסקים כולם המביאים קנסי שדוכין כולם הם ע"י שלישות ומאחר שכן בנדון שלנו אם שלישות אין כאן חיוב ממון אין כאן דלא גמר איניש ומשעבד נפשיא ואם שלישות יש כאן הרי לא נעשה שלישות כדין והוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא הרי מכל הטעמים שכתבתי הר' אברהם חייב ליתומה ע"ה פרחים והתכשיטין של כסף וזהב ומה שהן בעין הם מהר' אברהם ואם תעכבם בידה עד יפרע הר' אברהם הפרחים הדין עמה והר' יואב פטור מכלום ואין לו להר' אברהם על הר' יואב שום דין ודברים והנראה לע"ד כתבתי הצעיר

משה ברוך

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף