אבקת רוכל/פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל פ

סימן ף

תשובת הר"מ מטראני על אנוס ואנוסה שנשאו בחקות הגוים ובתנאים שמתנים הם בכתובתם ובעת פטירתו צוה למלך נכסיו בענין אחר ט שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן אחד מן האנוסים שנאנסו באונס אחר גזרת ספרד ונשא אשה את חנה באותו זמן בהיותו בגלות והתנו ביניהם בשעת הנישואין שאם יפטר הוא בחיי חנה אשתו הנז' שיחלקו נכסיו מחצה במחצה בניו ובנותיו עמה שוה בשוה ונכתב תנאי זה בשטר גלוי ומפורסם לכל העולם זולת היות תנאי זה נהוג בכל המלכות מכח משפט המלכות אפילו למי שלא התנה תנאי זה בזמן הנישואין ולכל הגוים אשר במלכות ההוא יש חק ומשפט שהמחצה הנוגע לבניו או לבנותיו יוכל הש"מ לתת השליש למי שירצה ויחפוץ אבל במחצית הנכסים המגיעים לאשתו ובשני השלישים של בניו ובנותיו לא יוכל לתת שום דבר גדול או קטן לשום נברא בעולם ואחר זמן מת ראובן באותו המלכות בין הגוים והניח בת אחת מאשתו חנה הנז' ושמה שרה והיה לו אח קטן ממנו ושמו שמעון שהיה נושא ונותן בכל הנכסים שהיה שולח לו אחיו ראובן הנז' ממקומו אל מקום אחיו שמעון שהיה בפ' לאנדי"ש וראובן הנז' בשעת פטירתו עשה צוואה בלשון לעז וז"ל )דיקלארו קי אין טודה מי פ' אזיינדה טייני מי אירמאנו שמעון לה מאיטאד אי ייו אוטרו טאנטו אינלו קי אילטייני פור סי אי אאון קילה מיאה שיאה מאש איל לו איודו אגאנאר אי מי אינטיסייון פ' ואי אנסי סיינפרי סולא מינטי לו פיזו פור מירסיד קי מוריינדו איל סין איג"וש אגו אירידירא אמי פ' יגה שרה קואנדו אלייא אסו וילונטאד ע"פ וכתוב עוד בצווא' כלשון הזה אי דיגו מאש קי אינסו פ' אזיי נד' טייני לה מיאטאד סו מוג"יר חנה אי פור אירידירא אין לוס דוס טירסייוש דילה אוטרה מיאטאד סו איג"ה שרה אי קי דיל אולטימו טריסייו טומין לו קי פ' ואירי ניסיסארייו פראה לאש דישפיזאש קי אין שו טישטאמיינטו מאנדארה אזיר אי לוקי קידארי דיל טירסייו דיג"ו דיש"ה פארה סו מוג"יר חנה ע"כ( ובזמן פטירת ראובן הנז' נמצא כתוב בפנקס ראובן הנזכר שסך נכסיו היו יתרים מאד על סך נכסי שמעון אחיו כנז' וכמו כן נמצא כתוב בפנקסי שמעון הנז' כל נכסיו היו בידו וכמו כן היה בידו רוב נכסי ראובן הנז' הנמצאים ביד שמעון הנזכר ודבר זה כתוב בפי' בפנקסין שנכסי שמעון הנז' הם סך כך ורוב נכסי ראובן הנמצאים ביד ש' הנז' כנז' הם כך וכך באופן שסך כל אחד ואחד נפרד ומפורש לכל אחד ואחד בפני עצמו ואחר זה נתחברו כלל כל הנכסים ביד שמעון הנז' כמו שנראה ומוכיח בפירוש מתוך כל הפנקסין וכלל נכסי השני אחים הנז' היה נושא ונותן אותם שמעון אחיו של ראובן הנ"ל:

עוד אירע שאחר זמן באה חנה אשת ראובן הנז' למקום שהיה בו גיסה שמעון הנז' לפרא"נסיש ובאו עמה בתה שרה בת ראובן הנז' ואחותה של חנה הנז' ששמה רבקה ושמעון הנז' לקח לו לאשה את רבקה הנז' אחות חנה גיסתו אלמנת אחיו ראובן הנז' וילדה לו בת אחת ושמה דינה ואז חנה אלמנת ראובן אמרה לשמעון גיסה שיתן לה כתב כתוב וחתום בחתימת ידו איך כל הנכסים בכלל הם בידו ושמעון גיסה הודה לה בדבר וכתב באחורי צוואת אחיו ראובן הנז' איך כל הנכסים הם בידו ונושא ונותן לכולם בשמו עוד כתב לה באחורי הצוואה שכל הנכסים הנז' יש לו החצי ולחנה גיסתו אלמנת אחיו ראובן ולשרה בתה בת אחיו ראובן הנז' החצי האחר כפי מה שכתוב בשטר צוואת אחיו ראובן הנז':

עוד אירע שחנה הנז' אמרה לשמעון גיסה שילך עמה לאלימא"נייא או למקומות אחרים או שיתן לה נכסיו ושמעון גיסה הנז' כתב לה בשטר ונדר לה שתוך שנה זו ילך עמה ואם לא יוכל ללכת עמה שיתן לה נכסיה ע"פי חלוקת שטר צוואת ראובן אחיו הנז' ובהגיע סוף השנה נפט' שמעון הנז' ובשעת פטירתו צוה ועשה צוואה וכה אמר שחצי כל הנכסים הם שלו כמו שצוה ראובן אחיו בשטר צוואתו וחצי האחר הם של גיסתו חנה אלמנת ראובן אחיו ושל בתה שרה בת אחיו הנז' כמו שכתוב בשטר צוואת אחיו ראובן הנזכר ואמר שמעון שמהחצי כלל כל הנכסים שהם שלו כמו שנזכר יפרעו לאשתו רבקה דונייתא כפי התנאי שהתנו בשעת שלקחה לו לאשה ודברים אחרים ושכל הנשאר יהיה של בתי דינה הנז' לפי שהיא בת יורשת ולא היה לו בן אחר אלא בת זאת דינה הנז':

עוד צוה שמעון הנזכר בשעת פטירתו בלשון לעז וז"ל (אי פורקי מי אזיינדה אישטה דיראמאדה פור מוג"אס אי דיוירסאס פארטיש פארה לה קובראנסה די אליי קירו קי סי האגה קומו פ' אסטה אקי פור לו קואל האגו מי קונייאדה חנה טישטאמינדרא פארה קי קון אברהם ויוסף טינגאן קארגו דילה מאנדאר קובראר סולא מינטי קון איל קאפיעולו איסטו טישטאמייטו אאוטין סי קאדו פורקי ייו מי קונטינטו די טודו לוקי לוס דיג"וש איזיירון קון טאנטו קי חנה מי קונייאדה שיאה פרינסיפאל אי אין פ' אלטה שוייא לו קי איל דייו נון מאנדארי אינרארה אגוסטין אנריקיש אה ויינדו פור פ' ירמיאי פור וואילדרה טודו לוקי להדיג"ה מי קונייאדה קון לוש אוטרוש איזיירון סין לוס פודיר טומאר קואינטה נינגון גואי"מו ני ריסיב"ו ני אוטרה גוסטיסיי"א נינגונה פור קי לייו קונפ"יאו קי לו אראן מויי ביין אי קומו איזיירה אי טינג"ו היג"ו אין סוס קאזיינדאס:)

עוד כתב בשטר צוואתו בלשון לעז וז"ל (אי דיקלארי קי אי פור ביין קי לה דיג"א חנה מי קונייאדה שיאטוטירא די לה דיג"א דינה מי היג"א אי אדימיאיש טארטורא אי סו האזיינדה הסטה דילה דיג"ה דינה מי היג"א שיאה אין אידאר די קאזאר אי דילה פודיר ריג"יר אי אה דימ"י ני סטאראר עכ"ל:

עוד אירע שאחרי מות שמעון שם בפלאדריש גזר הקיסר לעכב הפנקסין וכל הנכסים ולשום אותם תחת רשותו שהם שלו באומרו ששמעון הנז' היה עושה בחייו כמעש' יהודי וישראלי הפך דתי הגויים ויש בדת חק ומשפט המלכו' העושה מעשה יהודי כל נכסיו הם של המלך וחנה הנז' אפטרופוסית נכסי עזבון ש' הנז' גיסה הנז' הוצרכה להוציא על זה הוצאות מרובות גדולות בשביל שלא יקח הקיסר נכסי שמעון הנז' וכל ההוצאות הללו עשתה אותם על פי עצת אברהם ויוסף הנז' וגם היא ליותה לקיסר סך גדול מהנכסים לזמן שתי שנים כדי לפייסו ואחר סוף השתי שנים שפרע לה הקיסר סך הממון שהלוותה לו וגם זה ע"י ההוצאות מרובות נסעה היא ובתה שרה ואחותה רבקה ובת אחותה דינה הנ"ל ארבעתן יחד מפלאנסיש לבא לאיטלייא בעצת ודעת אברהם ויוסף הנז' מפני שלא היתה בטוחה כי אולי הקיסר עדיין יעליל עליהן ועל דינה בת שמעון הנז' ועל כל הנכסי' עלילות אחרות וכאשר ידע הקיסר שנסעו הן ובנותיהם וכל אשר להם חרה אפו וגזר שבכל מקומות ממשלתו אשר ימצאו מכל הנכסים הנז' הן מנכסים הנוגעים לאחיות חנה ורבקה נשי ראובן ושמעון הנז' הן מכל הנכסים של בנותי שרה ודינה הנז' הן מכל הנכסים אשר להם שיעכבו אותם ושילקחו לאוצרותיו לפי שהנשים הנז' ובנותיהן הן יהודיות ועל פי הדברים הללו הוכרחה חנה אשת ראובן לפזר פיזורין רבים וגדולים ולהוציא הוצאות מרובות כדי שיסלק הקיסר ידו מעל הנכסים הנז' וכל הפיזורין וההוצאות פיזרה והוציא' אותם ג"כ על פי עצת אברהם ויוסף הנז':

עוד אירע שאחרי שבאו חנה אשת ראובן ושרה בתה ורבקה אחותה אשת שמעון ודינה בתה לויניציאה הנה אחותה רבקה אשת שמעון אמרה לשררה של ויניציאה גם לכל הבתי דינין שלהם איך חנה אחותה הנז' ובתה שרה רוצות ללכת למלכות טורקיאה להתייהד ושלהיות שהיא ובתה דינה רוצות להשאר בדת הגוים בויניציאה שיעשו אות' אפטרופוסית על נכסי בתה דינה ועמדו השתי אחיות חנה ורבקה לדין על תביעה זו לפני השררה והערכאו' שבויניציאה וחנה אשת ראובן הנז' השיב' שגיסה שמעון בעל אחותה מינה אותה אפטרופוסית על בתו דינה ועל נכסיה וששמעון גיסה הנ"ל לא היה רוצה שאשתו רבקה הנז' תהיה לה מגע כלל ועיקר בנכסיו לא בחיי חנה אשת ראובן הנזכר ולא לאחרי פטירתה כמו שנראה ומוכיח בפי' מתוך שטר צוואת שמעון הנזכר כפי מה שכתוב למעל' וז"ל אי אין פ' אלטה שוייא לוקי איל דייו נו מאנדארי אינטראד' אגוסטין אינריקיש:

עוד אירע בהמשך זמן זו שרבקה אשת שמעון הנזכר צוותה לעכב בפראנסייא על שם דינה בתה בת שמעון הנז' סך גדול מכללות הנכסים באומרה שהם של בתה דינה בת שמעון הנז' ומינתה על השתדלות בדבר הנז' שיש לה בפראנסייא גוי אחד מזרע עשו הרשע רשע גמור לדעת כל העולם ומלשין מפורסם נגד היהודים והגוי הנזכר לא נתפייס במה שהיא פורעת לו רבקה אשת שמעון הנז' בשכר טורחו ומפני זה חזר לפראנסיי' והלשין לגוים ולערכאותיהם ששתי האחיות הנז' ובנותיהן הן יהודיות והוכרחה חנה אשת ראובן הנז' לפזר ולהוציא סך ממון רב בשביל מלשיניות הנז' וגם בשביל עכבת הנכסים אשר בפראנסייא וכל ההוצאות הללו ג"כ היו על פי עצת אברהם ויוסף ונוסף על זה הוכרחה ג"כ חנה אשת ראובן להוציא הוצאות מרובות וסך ממון גדול כדי לפטור עצמה מתביעת אחותה רבקה אשת שמעון ממה שתבעה לה לפני השררה והערכאות של ויניציאה הנ"ל וגם בעד מה שתפסו אותה וישימו אות' במשמר כדי שלא תצא ותברח מויניציאה:

ועתה חנה אשת ראובן הנז' ושרה בתה הנז' באו לחסות תחת כנפי השכינה למלכות תוגרמה ושואלת כל מה שנזכור:

ראשונה שואלת אם היה כח ורשות לראובן בעלה הנז' לתת לאחיו שמעון הנז' חצי כל הנכסים בכלל מאחר שזכתה היא בחצי כל נכסי עזבון ראובן בעלה הנז' כמו שנז' ושרה בתה בת ראובן בעלה הנ"ל בשני השלישים המוחלטים לשרה בתו מהחצי האחר שלא מדינא דמלכותא ומנהיגיו וגם מכח התנאי שנתחייב לה בשעת הנישואין אשר נעשו בערכאותיהם שחצי נכסיו יהיו של אשתו חנה הנז' כנז' בשעת פטירתו ושני שלישים מהחצי שלו של שרה בתו וגם מה שנתן הוא בטל מדינא דמלכותא כי כן דבר המלך ודתו במקומות ההם לבלתי היות יכולת ורשות לשום אדם לתת מנכסיו לאחרים אם יש לו בנים ובנות ואחרי שזוכה אשתו בחצי נכסיו ובשני השלישים מהחצי שלו זוכה בהם בתו ודוקא שליש האחרון הוא שלו לעשות בו כרצונו וחפצו וראובן בעלה נתן חצי כל הנכסים בכלל לאחיו שמעון שהיה בפראנסיש ומן החצי האחר השליש הא' אמר שמניח אותו לאשתו חנה הנז' כנזכר וא"כ מאחר שלא היה לו כח ורשות לתת מתנה לשום אדם לא ממה שהוא זכותה דהיינו חצי כל נכסיו ולא משני שלישי הנכסים מהחצי האחר לפי שהם מוחלטי' לשרה בתה מדינא דמלכותא וגם לא ממה שנשאר מהשליש שלו לפי שבצוואתו נתן אותו במתנה לחנה אשתו כנז' א"כ נתבטל כל אשר נתן ראובן לש' אחיו או שמא יאמר שבעת שצוה ראובן לתת חצי כל הנכסים בכלל לאחיו שמעון הנז' ושיקח מחצה במחצה בכל הנכסים בכלל וחנה אשת ראובן לא מחתה ולא עכבה על ראובן בעלה אלא אדרבא שתקה שמא נאמר שתיקתה על זו כהודאה דמייא ומסתמא מחלה כל התנאים שהתנו ביניהם בשעת הנישואין וגם ויתרה שלא יתנהג ראובן בעלה עמה כחק ומשפט המלכות:

עוד טוענת דינה בת שמעון אחי ראובן שחנה דודתה אשת ראובן סברה וקבילה צוואת בעלה ראובן הנז' לפי שנמצא בידה כתב אביה שמעון גיסה הנזכר מהחיובין שהיה מחייב עצמו לגיסתה חנה אשת ראובן אחיו הנז' ובתוך הכתב ההוא בהמשך הדברים הכתובים בו היה כתוב איך היו שוים בכלל כל הנכסים הוא וחנה אשת ראובן ושרה בתה בת ראובן הנז' וזה הכתב מהחיוב הראתה חנה הנז' בעש"ג כמה פעמים בשביל קצת דברים שהיה כתוב באותו כתב שהיו דברים צריכים לתועלת חנה הנזכר וזו הוראה גמורה שחנה הנזכר סברה וקבילא צוואת ראובן בעלה במה שנתן חצי כל הנכסים בכלל לאחיו שמעון:

ועל הטענה הראשונה שטענה דינה בת שמעון השיבה חנה אשת ראובן שהיא לא ידעה במה שצוה בעלה בצוואתו לפי שבשעת צוואתו צוה לתת חצי כל הנכסי' לאחיו שמעון אשר בפיראנסים ונכתבו כל דבריו בשטר בסתר והעלים ממנה כל זה ולא הודיע לה דבר קטן או גדול זולת שהפקיד בידה שטר צוואה הנז' כתוב וחתום וסתום ושיהיה בפקדון והיא קיימה מאמרו וציוויו ולא ידעה אופן הצוואה עד אחרי מות בעלה ראובן הנזכר ועם היות שאחרי מות ראובן הנזכר ידעה אופן צוואתו לא גילתה דעתה היותה מבלתי מרוצת ומפוייסת במה שצוה ראובן בעלה לשתי סבות האחת מפני שרוב נכסי ראובן בעלה היו ביד שמעון אחיו כנ"ל וחששא שמא שמעון גיסה הנ"ל יעכב כל הנכסים אשר בידו לזכות להם לעצמו על פי צוואת ראובן הנזכר והשנית לפי שעדיין לא ידעה כמה היו הנכסים הנוגעים לחלק גיסה שמעון הנזכר ואף גם זה לא ידעה עד אחרי מות שמעון גיסה ואולי אילו היתה יודעת שההפרש מרובה ר"ל היות חלק ראובן בעלה הנ"ל הרבה מאד כמו שנודע אח"כ יתר על חלק שמעון הנזכר לא יעלה על לב שום אדם שתהיה היא שותקת ומפוייסת ודבר זה לא נודע עד אחרי מות שמעון הנזכר שנכנסו כל הפנקסין מכל הנכסים בכלל ברשותה על פי צוואת שמעון גיסה הנז' ואם ימצא עדיין כת המנגדת מקום לחלוק ולומר שאחרי מות שמעון הנז' שנכנסו כל הפנקסין והנכסים בידה וברשותה היה לה גלות דעתה תכף ומיד והנה עבר המשך זמן מרובה קרוב לי"ב שנים ולא דברה דבר קטן או גדול כלל גם על זה משיבה חנה אשת ראובן ואומרת שלא הייתה צריכה לגלות דעתה אלא עד שתנשא דינה בת שמעון גיסה הנז' שלא היה לה לתת לדינה בת שמעון גיסה החלק המגיע לה באמת אלא על פי מה שצוה ראובן בעלה בצוואתו או עד היות דינה בת שמעון גיסה הנז' בת דעת ונראית לה נכסיה האמיתית:

עוד שואלת חנה אשת ראובן הנז' מאחר שלא היה כח לבעלה הנז' לתת מתנה לשום אדם מחצי נכסי הנוגעים לה כ"ש גם משני השלישי' הנוגעים לשרה בתה הנז' כמו שנז' כי אם בשליש האחרון ואפי' בזה השליש כיון כי מה שישאר ממנו נתן במתנת לו כנז' אחר שיוציאו מאותו השליש מה שצוה בצוואתו כמו שנז' וכיון שאין במה שצוה לתת חצי כל הנכסים בכלל לאחיו ולא כולם לפי שאין לו כח לסלק זכות אשתו וזכות בתו הנז' א"כ בשארית השליש האחרון אין לו כח לתת ממנו זכות לאחיו הנז' או שמא נאמר שמאחר שבשעת שצוה בעת פטירתו לתת כל הנכסים ככלל הנז' והיה לו לראובן הנז' זכות בשליש נהי נמי שהוא לא כיון על אותו השליש מ"מ תחול המתנה בזכות המגיע בשליש הנז' ואפי' שהמתנה היתה יתרה על השליש לפחות יזכה שמעון אחי ראובן הנז' בחלק זכות המגיע בשלישי:

עוד שואלת חנה אשת ראובן הנז' אם כל ההוצאות שפיזרו ועשו להוציא כל הנכסים לאורה בשביל מיתת שמעון גיסו הנז' כנ"ל אם יפרעו אותם מחלק המגיע לדינה בת שמעון או בכלל כל הנכסים הם מחלק נכסי דינה בת שמעון והם מנכסיה והן מחלק נכסי בתה שרה בת ראובן בעלה הנז':

עוד יש מקום שאלה אם כל ההוצאות ואיבוד הנכסים מרובים אשר נעשו בפראנסייא ובוניציאה לדרישת ובקשת רבקה אשת שמעון אשר היא היתה גורמת בכל זה כמו שנ"ל אם יפרעו אותם מחלק הנכסים המגיעים לדינה בת שמעון הנז' או אם ג"כ חנה אשת ראובן תפרע החצי או חלק מהם ע"כ מקום השאלות והספקות הללו בדברים הללו:

ועתה הרב המורה הדרך ישכון אור המאיר לאר' ולדרים עלי' בהוראותיו ובמשפטיו משפטים ישרים ותורות אמת יאיר עינינו על כל אלו הפרטים בפרטות גמור וירבו הראיות בכל פרט ופרט כמסת נדבת יד חכמת כ"ת המלאה ורחבה ובשכר זאת אלהי יגדיל ויאדיר את כסא רום תפארת קדושתו כיש את אדונינו אכי"ר:

תשובה ראשונה צריך לבאר ענין נישואי האנוסי' הנושאי' אנוסות כמנהגי בחו' נימוסי הגוים בנישואיהם אם התנאי שהם מתנים בענין ממון בשעת נישואיהם הם קיימים לכשיבואו לחסות תחת כנפי השכינה:

ונראה התנאים קיימים בין שנידון אותם כדיני הגויים ובין שנדון אותם כדיני ישראל אם כדיניהם נדון אותם עתה כשבאו יהיו קיימים התנאים כמו שהם קיימים בדיניה' לגוים עצמם דנראה דטעמא דידהו כטעמא דידן כההיא דרב גידל כמה אתה נותן לבתך כו"כ הן הן הדברי' הנקני' באמירה ופרש"י התם בפ"ק דקדושין דבההי' הנאה דקא מחתני אהדדי גמרי ומקנו אהדדי ואע"ג דבעינן עמדו וקדשו והכא ליכא קדושין כלל דקדושין פסולין הוו מה שנותן להם הכומר טבעת ואפילו בעדים כשרים כמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת כ"י והרי היא כפנוייה אצלו אפ"ה כיון דלדידהו הוו קדושין ונישואין והוי לגרמייהו אשת איש ועונשין הבא עליה הא איכא הנאה דמהני אהדדי בנימוסיהם וגמרי ומקנו והכי נמי אנוסים אלו כיון דנישואין אלו מהני ליהו דהוי אשתו ואינה יכולה לצאת ממנו ואפילו שניהם רוצים דאין לנימוסי הנוצרים גרושין אם כן כשמתני' תנאי ממון בשעת הנישואין גמרי ומקנו בההיא הנאה דקא מתהני כדאמרן:

ואפי' כשזכו ובאו לחסות תחת כנפי השכינה דיינינן להו לענין ממון כהני תנאי דאתנו אהדדי בשעת נישואיהן וכתבינן להו כתובה כהני תנאי דכיון דנתקיימו התנאים בדיניהם בשעת הנישואין כדאמרן תו לא פקעי מינייהו כי אתו לדידן והוי כגוי שקנה קרקע מגוי חבירו בדיניהם ובקניינם אם יש להם שום חק שיתקיים הקנין קודם שיתן המעות ואח"כ נתגיירו שניהם דכיון דקנה בדיניה' קנה ותו לא פקע קנין מיניה אפילו לא היה קנין לגבי ישראל עם ישראל ואע"ג דהם אנוסים מעיקרא בשעת קנין ישראלי' הוו אלא דאניסי בין הגוים אפי"ה בעודן שם ביניהם ניחא להו לענין ממון דלתקיים קניינם ומשאם ומתנם בחוקיהם כי היכי דלהוי ליהו חינת המשא ומתן והוי כמנהג קבוע ביניהם ולא גרע מההיא סיטימותה דקני לפום מנהגא וכ' הרב בעל מגיד משנה פ"ז מהלכות מכירה ה"ו בשם הרשב"א ז"ל ושמעינן מינה כי המנהג מבטל הלכה דכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון על פי המנהג קונים ומקנים הילכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונים ע"כ וכמו זה כתוב שם ג"כ בהגהות ובפי"ז וכ"ה כתב הרמב"ם דבמקום שיש מנהג ידוע הכל כמנהג המדינה ובחשן המשפט סימן ר"א הביא בשם הרא"ש ז"ל שכתב על ההיא דבסיטימתא וז"ל וכיוצא בזה באיזה דבר שנהגו לגמור המקח כגון במקום שנותן הלוקח פשוט א' למוכר ובזה נגמר המקח עכ"ל ונר' דאפילו בקנין קרקע מהני מנהגא דהא הוי דבר של ממון וכתב הרשב"א שבכל דבר שבממון על פי המנהג קונין כו' וא"כ מה לי מטלטלין מה לי קרקעות ובתרומת הדשן סימן של"ט השיב על מקום שיש בו מנהג שיוכל המלוה לגוי למכור קרקעו של גוי הלוה למי שירצה דהאשה אינה יכולה לעכב כו' דמשמע דמנהג קנין מהני נמי בקרקע דהוי כממונו למוכרו אע"ג דלא קנאו מן הגוי עדיין שיכול לפדותו קודם מכירה כדאיתא התם:

ו"הנ בנ"ד כיון שנהגו האנוסים להתנות בשעת הנישואין וניחא להו שיהיו תנאיהם קיימים כמנהג הגוים ובזה הוייא אשתו ואינה יכולה לצאת ממנו והוי קיים אפי' כי אתו לגבן כדאמרינן דומייא דקנין דאם קנה קרקע בנימוסיהם ומנהגם הוי קנין אע"ג דלדידן לא הוי קנין כיון דאינהו נהיגי דקנין הוי קיום כדאמר' וכד אתו לגבן תו לא פקע קנין ובתנאי נישואין לא פקעי תנאייהו כדאמרי' דכיון דנשאה עתה כדת משה וישראל בסתם ע"ת א' נשאר בענין ממון:

ואם נדין אותם כדיננו גם התנאים אלו יהיו קיימים מפני שהם כותבי' תנאים אלו בערכאותיה' ותנאי זה הנשאל עליו הוי מתנה לאשה שתקח חצי הנכסים אחרי מות בעלה אפילו שלא תהיה נדונייתא רביע וחצי ושטרי מתנה העשויים בעש"ג כשרים כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ואפילו שטרי מתנה נמי כשרים והרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא ולדידיה שטרי מתנה פסולין וכתב הרב בעל מגיד משנה אבל שיטה אחרת יש לבעל העיטור והרמב"ן והרשב"א ז"ל שכל השטרות כשרים אפילו שטרי מתנה משום דקי"ל כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא והריב"ש ז"ל בתשובת תצ"ג כתב שכתבו הרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים דתירוצא בתרא לא פליג אדשמואל דודאי הלכתא כוותיה דדינא דמלכותא דינא וכתב בסוף התשו' שהסכימו האחרוני' ז"ל להכשי' כל שטרי ממון העולים בעש"ג ועליה' אנו סומכין ע"כ ובחשן המשפט סי' ס"ה הביא דברי הרא"ש אביו ז"ל שאם המלך הנהיג שלא יעשה שום שטר אלא בפני הערכאות אז היו כל השטרות הנעשים בערכאות כשרים אפי' שטרי מתנות והודאות משום דינא דמלכותא אבל כיון דליכ' האידנא דינא כו':

ולפי זה שטרי תנאי הנישואין שהם נעשים בפניהם הם דברים נהוגים מדינא דמלכותא שלא יעשו כי אם בפני הערכאות והם כשרים לדעת הרא"ש ז"ל שפוסל שטרי מתנה וכן לדעת הרמב"ם ג"כ שפוסל שטרי מתנה יכשיר כ"הג שנכתב התנאי גלוי ומפורסם לכל העולם כמו שבא בשאלה והרי הצדא"ק שהיה נהוג במלכות אדום שהוא שטר מתנה לאשה והוא כתוב בערכאות והיו דנין עליה להוציא מן הבעל וכמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשו' כ"ג:

עוד אני אומר דשטרי כתובות הנעשי בעש"ג היו כשטרי מכר והלוואה שהם כשרי' לכולי עלמא דכיון שעיקר השטר של כתובה שכותבים בפניהם הוא כמו שטר חוב או הלוואה שמודה שהכניסה לו סך מעות בנדונייתא הוא כשר גם התנאים שהם כותבים באותו שטר כתובה שלהם שהם מתנים שאם יפטר הוא שתקח היא חצי נכסיו לאחר מותו והוי נמי כשטרי שותפות ביניהם דכשר דע"י הנדונייא נתרצה לתת לה חצי נכסיו והוי כשטרי הלוואה דאינם אלא לראייה בעלמא וכ"ז הוא אפילו היו באים האיש ואשתו האנוסים לחסות תחת כנפי השכינה והיה נושאה עתה כדת משה ויש' בסתם היו התנאים קיימים כמו שהתנו אותם בשעה שנשאה בנימוסוהם של גויים דאע"ג דנישואין שלהם פסולים והרי היא כפלגש אצלו כמו שכתב הריב"ש ז"ל סי' ו' אפי"ה לענין ממון תנאיהם קיימים כמו שכתבתי אם בדיניהם ואם בדיננו כיון שכתובים התנאים בשטר העולה בערכאותי' דכשר לכ"ע כפי מה שכתבתי:

אבל בנ"ד אין אנו צריכים להם דפשיטא דתנאיה' קיימים דכיון שראובן נפטר שם הרי נתקיימו תנאיהם שם וזכתה חנה בחצי נכסי בעלה בנימוסיהן נכנסה עמו ובנימוסיהן יצאה ותנאיהם קיימים וכ"ש אם תנאי זה נהוג במלכות ההוא אפילו למי שלא התנה כמו שבא בשאלה דכיון דמנהג קבוע הוא הוי כדינא דמלכותא דינא לכ"ע בכי האי גוונא שהוא דבר שוה לכל וע"מ כן נושאין וכן זוכה חנה אשת ראובן הנזכר בחצי נכסיו מצד צוואתו שכתב וז"ל (אי דיכו מאש קיאין סו האזיינדה טייני לה מיאטאד סו מוגיר חנה ע"כ ור"ל ואמר עוד כי בנכסיו יש לאשתו חנה החצי ע"כ וגם כי לשון זה שאמר שיש לאשתו בנכסיו החצי אינו לשון מתנת ש"מ שלא אמר שהוא נותן או מניח החצי לאשתו אפ"ה בלשון זה היא מודה יותר בחצי שהוא כמו הודאה שהוא מודה שחצי נכסיו הם לאשתו כמו מה שכתוב קוד, בצוואה שאמר כי בכל נכסיו יש לאחיו החצי:

ונראה לי כי מ"ש לשון זה הוא על הקדמת התנאי שעשת עמה בשעת נישואין שיהיה החצי לאשתו כשימו' הוא וגם מצד התנאי הנהוג בכלל המלכות אמר שיש לו בנכסיו החצי כלומר מצד התנאי והמנהג וגם כי מצד התנאי והמנהג היה כבר החצי עתה באמירתו זאת הוא מקו' התנאי ההוא והוא באומר כי הוא חפץ עתה ג"כ שיהיה החצי לאשתו גם כי לא היה מתנה עמה כך וגם שלא היה המנהג כך ולא גרע לשון זה בשעת צוואתו ממה שהיה אומר שהיה נותן או מניח לאשתו חצי נכסיו כי גם בדיניהם דברי ש"מ ככתובים וכמסורים במה שהוא יכול לצוות והם מקיימים כל צוואת המת ובנו צריך לשטר מתנה וא"כ חנה אשת ראובן זוכה בחצי הנכסים מכל אלו הצדדים:

ואחר זה נבא אל התביעה אשר לחנה אשת ראובן על דינה בת שמעון גיסה בענין החצי אם תקח הנכסים הנשארים אחר שיחלוקו כל הנכסים בין שני האחים כמ"ש בצוואתו אז תזכה הנז' בכלל חצי הנכסים הידועים לבעלה ראובן על פי הפנקסים שלהם שהם יותר מנכסי אחיו שמעון:

ונראה כי מצד התנאי שכתבו ביניהם בשעת הנישואין אינה זוכה חנה אשתו לא בחצי נכסיו אחר שיחלוקו כל נכסי שניהן לחצאין כמו שכתו' בצוואה מפני שבא בשאלה כי התנאי היה ביניהם שאם יפטר הוא בחיי חנה אשתו שיחולקו נכסיו מחצה במחצה בניו ובנותיו והוא שוה בשוה ע"כ ולשון תנאי זה מורה שלא ייפה כח אשתו חנה אלא שתהיה שוה לזרעו ולא יקחו בניו ובנותיו בנכסים יותר ממנה אלא יחלקו שוה בשוה אבל הוא היה מחלק קצת מנכסיו לאחרים דרך מתנה כמו שהוא יכול לגרע כח בניו ובנותיו בזה כן היה יכול לגרע כחה כי לא ייפה כחה אלא במה שהשוה לבניו ולבנותיו ומה שכתוב בתנאי שיחלוקו נכסיו מחצה במחצה היינו מה שישאר מנכסיו בשעת צוואתו אחר שיחלק מנכסיו מה שירצה לו לקרוביו או לצדקות כמו שהוא מנהג כל העולם וכמו שבניו ובנותיו אינם יכולים למחות בידו כמו כן אשתו אינה יכולה למחות בידו מצד התנאי שלא יתן מנכסיו מה שיראה לו כיון שהיא נוטלת החצי במה שנשאר שוה בשוה עם בניו ובנותיו וכמו שלא הייתה יכולה בחייו למחות בידו אם היה נותן מתנות למי שיראה לו כמו כן אינה יכולה למחות בידו בשעת צוואתו מלתת ממה שהשליטו האלהים בו וכן כתוב בתנאי שאם יפטר הוא בחיי חנה אשתו שיחלקו כו' שנראה כי החלוק הוא אחר שיפטר וא"כ היינו במה שישאר אחר צוואתו יחלוקו קצת נכסיו כמו שנזכר אז יתקיים התנאי שבניהם שלא יזכו בניו ובנותיו ביותר ממנה אלא שיחלקו שוה בשוה וגם כי המתנות שנתן יהיו ממון רב הוא קיים כיון שמה שנשאר יחלקו מחצה במחצה כי לא הייתה הכוונה בתנאי אלא לייפות כח אשתו להשוותה לזרעו ומתנת אחיו היא קיימת אפי' בדינם דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו כמו שנזכר למעלה וכ"ש במתנה זו שזכה הוא בה מיד מפני שהיו בידו רוב נכסי אחיו כמו שנזכר וכ"ש כי מה שנתן לאחיו שמעון לא נתן בדרך מתנה אלא בדרך הודא' שהיה מודה שהיה לו לאחיו חצי בכל הנכסי' שכך כתוב בצוואה אני מפרש כי בכל נכסי יש לאחי החצי ואני כ"כ כמו שיש לו לבדו הגם כי מה שהוא שלי יהיה יותר הוא סייע להרויח אותה ודעתי הייתה לעול' כך לבד אבקש ממנו דרך חסד אם ימות בלא בנים יעשה יורשת לבתי אם תנשא לרצונו ע"כ:

הרי כי לשון זה אינו אלא דרך הודאה מה שהייתה כונתו מקודם ולא שיהיה נותן עתה אלא שהיה מפרש מה שיהיה בלבו ואפשר שמקודם היה דבר זה היה מוסכם ביניה' מצד שהיו שותפים זה שהיה שמעון נושא ונותן בנכסי אחיו כמו שנזכר בשאלה עתה פירש וגילה מה שהיה ביניהם ונתן טעם לדבריו כי הוא סייע להרויח וגם יש במשמעות דבריו כי לא היה ידוע אצלו בודאי שהיו נכסיו יותר מנכסי אחיו אלא שהיה חושש שהיו יותר וע"כ היתה לרצונו לחלוק עמו בשוה שהיה כתוב בצוואה וגם כי מה שהוא שלי יהיה יותר הוא סייע כו' לא אמר הוא יותר אלא יהיה יותר נראה כי היה סומך על ידיעת אחיו שהיה רוב נכסיו בידו והוא ידע אם יהיו יותר או מה שיהיה יותר כי לשון יהיה שהעתקתי מלשון לעז אינו ר"ל יהיה לעתיד שנראה שהוא יודע בודאי כשיעשו חשבון שיהיה כך אלא ר"ל אפשר שיהיה או אפשר שהוא כי לשון הכתוב בלעז הוא )אי אאון קי לה מיאה שיאה מאש לא אמר שירה מאש אלא שיאה מאש וא"כ אינו מכוין למתנה ידועה ואינה מתנת ש"מ אלא לסבה שהוא סייע בריוח רצה לחייב עצמו ולוותר לו מה שלא היה ידוע לו בודאי כפי מה שנראה מלשונו:

ומה שנמצא כתוב בפנקסי ראובן שסך נכסיו היו יתרים על סך הנכסים של שמעון אחיו אפשר לומר כי כפי מה שהיה כתוב בפנקסיו היה יותר ומפני שהיה רוב נכסיו בידי אחיו שמעון אולי יתן חשבון שהיה איזה הפסד או הוצאו' בנכסיו או לא יודה הוא בכל מה שכתוב בפנקס ראובן ועל כן כתב כמסתפק וגם שנאמר כי המשמעות הפשוט לדבריו הוא שהיה יודע שהיו נכסיו הרבה יותר משל אחיו ורצה לתת לו מתן בסתר בתיתו טעם שהוא סייע להרויח כדי שלא יחשב כי הוא עובר על התנאי אפי' נר' יותר לומר כי הוא חשש אולי שאחיו יתיר לעצמו קצת מנכסיו בהיותו הוא מסייע בהרוחתם ורצה הוא לתת לו מעצמו חלק שוה לו כי בזה יהיה אחיו מרוצה ומפוייס ולא יתיר לעצמו ליקח יותר מנכסיו כיון שרוב הנכסים של ראובן היו בידו כי חנה גם היא חששה בסבה הראשונה בנתנה על שלא גלתה דעתה מפני שרוב הנכסים היו ביד שמעון וחששה שמא יעכב כל הנכסים וכן אחיו חשש לזה ושהיה יכול לתת חשבון בלתי ישר אחר מיתתו שאין מי שיכחישנו בפניו אם יאמר הפסדתי בסחורה זו או שלחתי לו ונאבד או נפסד וכיוצא בטענות אלו הוו בין השותפים ובין האחים בהיות להם מקו' להתיר לעצמם כמו שנזכר כי ע"ז וכיוצא בזה הטילו חז"ל שבועה על השותפי' מפני שיש מקום להורות התר לכל א' מהם ובלא סבה אין סברא שיתן אדם קצת נכסיו לאחיו ויפקיעם מזרעו בהיות אחיו גם הוא עשיר ואינו צריך לו אלא שעשה ענין זה לכוונה כנזכר וכן נוכל לומר כי גם שלא היה חושש על אחיו הצדיק כמוהו מה שאמרנו עכ"ז ראה בחכמתו כי אין מי שיהיה בטוח שיהיו נכסי בתו בידו אחר מותו כי אם אחיו וכדי שישא ויתן בהם וישתדל בהם כמו שהיה משתדל בנכסיו רצה שיהיה לו חלק שוה עמה בכל הנכסים ובזה יהיו בטוחים יותר נכסי בתה קרובים לשכר כמו נכסי עצמו כי כפי צוואת הודאת ראובן שיהיו נכסי בתו ביד שמעון אחיו גם כי לא בא בפירוש בשאלה שכן כתוב אח"כ שאמרה חנה לשמעון גיסה שילך עמה או יתן לה נכסיה ושמעון גיסה כתב לה בשטר ונדר לה שתוך שנה זו ילך עמה ואם לא יוכל ללכת עמה שיתן לה נכסיה על פי חלוקת שטר צוואת אחיו ע"כ ולא הזכיר כאן נכסי שרה בתה נראה שלא היה רשות לה לתובע' מצד בתו וגם מה שחילה פניו שיעשה יורשת את בתו אם ימות בלא זרע מורה שכיון הוא לחלוק בשוה עם אחיו כדי שגם הוא יעשה את בתו יורשת וא"כ ויתור זה שעשה ראובן לאחיו היה בחכמה לתועלת נכסי בתו היתומה והוא קיים כ"ש כפי מה שכתבנו קודם כי אפי' היתה מתנה בפי' לאחיו או לאחר לא היה ספק בתנאי שהתנו בשעת נישואין למנוע ממנה מלתת מתנה למי שירצה אם מעט ואם הרבה כי לא היה הכוונה להשוות אשתו לזרעו בכל אשר ימצא לו אחר צוואתו ומיתתו כמו שנזכר למעלה:

אכן מצד המנהג הנהוג במלכות שהמחצה הנוגע לבניו ולבנותיו יוכל הש"מ לתת השליש למי שירצה אבל במחצה של אשתו ובשני השלישים של בניו ובנותיו לא יוכל לתת שום דבר קטן או גדול לשום איש בעולם אם הדבר הוא חק ומשפט כפי מה שבא בשאלה נראה שלא היה יכול לתת לאחיו דרך מתנה אם לא כשיתפרשו דבריו שלא היתה מתנת ש"מ מחודשת עתה אלא גילוי מילתא ממה שהיה כונתו מקוד' כמו שכתבנו קודם או שלא היה ידוע אצלו בודאי שהיו נכסיו יותר כמו שכתבנו או אפילו היתה מתנת גלוייה אם הייתה על ענין החשד או על ענין ההשתדלות בנכסי בתה אחרי מותו כמו שכתבנו בכל אלו הדרכים המתנה קיימת אף לפי מנהג הנהוג במלכות כי אין כוונת המנהג כי אם שלא למעט כח האשה והבני' או בנות ובזה לא היה גורע וממעט כחן אדרבא היה תועלת להן לדעתו כמו שנזכר וכ"ש אם זה המנהג במלכות אינו קבוע שהרי בצוואת שמעון כתוב שיתנו לרבקה נדונייתה כפי התנאי שהתנה ולא אמר שיתנו החצי אם היה באותו המלכות וכן חנה עצמה הוצרכה להתנות עם בעלה ראובן שתקח החצי נראה שאם לא היתה מתנה לא היו נותנים לה אם לא שנאמר שהמנהג הוא קבוע לנושאים בסתם ואפי"ה צוואת ראובן שיחלוק שמעון אחיו בכל הנכסי' קיימת כמו שכתבנו לעיל ועל דבר ההוצאו' אשר עשתה חנה הנז' בשביל שלא יקח הקיסר נכסי שמעון אם גזרת הקיס' לא הייתה כי אם על נכסי שמעון כל ההוצאו' יהיו על נכסיו כיון שעליו הוא שנאמר שהיה עושה בחייו מעשה יהודי אבל כנראה מלשון השאל' שגזר הקיסר שיעכבו כל הפנקסים וכל הנכסים וישימו אותם תחת רשותו ולא פירט נכסי שמעון לבד וגם מה שנאמר על שמעון שהיה עושה מעשה יהודי וכל נכסיו למלך ואמר אח"כ ג"כ על חנה ורבקה ובנותיהן שהיו יהודיות יותר ממה שנאמר על שמעון שהיה עושה מעשה יהודי ואם כן מראה כי על כל הנכסים היה העכוב מתחלה וההוצאות יהיו ג"כ על כלל הנכסים אם לא שיתברר שהיתה יכולה אז חנה הנז' להציל נכסיה ונכסי בתה שרה במעט הוצאה וכדי להציל נכסי אחותה רבקה ובתה דינה והוצרכה לכל ההוצאות המרובות והגדולות וזה הבירור יהיה על פי עדות כתב אברהם ויוסף אשר בעצתם ודעתם נעשו הוצאות הגדולות הנז' ואם אין לה עדות מהם תהיה נאמנת היא בשבועתה אחר שכלל כל הנכסים הם תחת ידה ורשותה וגם שהיא אפטרופוסית על נכסי דינה בתה וזהו על דבר ההוצאות שנעשו עד זמן שפרע לה הקיסר סך ההלואה הגדולה אשר הלויתה לו כי כל ההוצאות והפיזורים שנעשו אח"כ כשידע הקיסר שנסעו הן וכל אשר להן וגזר לעכב כל הנכסי' ולשום אותם באוצרו' כל ההוצאות והפיזורים האלו הנז' הוא דבר פשוט שהוא על כלל כל הנכסים של חנה ורבקה ובנותיהן:

ועל דבר ההוצאות והפיזורין אשר נעשו בויניציאה על שרבקה אחות חנה אמרה לשררה ובתי דינין שלהם איך חנה אחותה הנז' ובתה שרה רוצות ללכת לתוגרמא להתיהד כו' ושיעשו אותה אפוטרופוסית על נכסי בתה דינה והוכרחה חנה הנז' להוציא ולפזר סך ממון רב על זה נר' דבר פשוט שרבקה חייבת בכל אותם הפיזורין שלא היה לה רשות לתבוע דבר זה מאחותה כי בעלה שמעון מינה את חנה גיסתו אפטרופוסית על נכסי דינה בתו עד שתהיה בת נישואין ותהיה ראוייה לשאת ולתת בהם ועדיין לא הגיע לזה גם כי היא לא תבעה שום דבר כי היתה קטנה ואמה היתה טוענת בעדה וכל תביעותי' היו שלא כדין ולכן כל הפיזורין אשר נעשו בסיבת תביעתה היא חייבת בהן ואם לא יספיקו נכסיה שהיא נדונייתא לפרוע כל ההוצאו' הנז' המות' הוא על נכסי דינה כי חנה האפטרופ' כל מה שהוציא' בזה הוא מנכסי דינה להצילם מיד רבקה כי אם הייתה נותנת בידה הייתה נחשבת פושעת בנכסיה כי לא נמסרו אלא בידה עד שתהא דינה ראוייה להנשא ותהא ראויה להשתדל בנכסיה ועדיין לא הייתה בגדר זה וכן כל מה שהפסידה במה שעכבה רבקה אחותה בשם דינה כתב סך גדול מן הנכסים אשר היא בפראנסייא חייבת רבקה בכל ההפסד כי ע"י שליחותה נעשה ההפסד ההוא דהא דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה והשליח חייב היינו כשהשליח בר חיובא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אך במה שהפסידו אח"כ במה שלא נתרצה הגוי הרשע במה שפרעה לו רבקה הנז' והלך והלשין על שתיהן ועל בנותיהן שהיו יהודיות נר' שהוא גרמא בנזיקין ולא היה ע"י שליחותה כי גם לה הלשין והרע לעשות וההפסד הוא על כלל כל הנכסים והראיה על כל זה הוא כי בענין ההפסד של ויניציאה חייבת רבקה כי היא קבלה על אחותה לערכאות והוי כמוסר ממון חבירו ליד אנס שחייב לשלם ממיטב כדתנייא פ"ק דבבא קמא בארבע אבות נזיקין ומוסר הרי ב"ה ובהלכות חובל ומזיק פ"א כתב הרמב"ם המוסר ממון חבירו ביד אנס חייב לשלם אע"פי שלא נשא ונתן ביד אלא הרגיל בלבד בד"א כשהראה המוסר מעצמו כו' והכא בנדון זה רבקה מעצמה הלכה לערכאות ומסרה את אחותה בידה עד שהוכרחה לפזר ממוו רב מנכסי היתומה להציל שאריץ הנכסי' דאע"ג דעל דבר תביעתה הוא שקבלה עליה מי הרשה אותה לתפוס אותה ע"י גויים אפילו שלא הייתה אלא להכחרי' למשפט לא היתה רשאה וכמו שכתוב בהגהות מיימוניות סימן י"ד בספר נזיקין וכל המוליך לחבירו לערכאות חייב לשלם לו כל מה שהפסיד וכדמייתי התם בתשובה ט"ו והביאה במרדכי פרק הגוזל על הר' אפרים והר' שמואל דמשמע דחייב לשלם לו כל מה שהפסיד למי שהוליך בערכאות אפי' שלא הוליך אותו אלא להכריחו על דת יהודים היה לו ליקח רשות מבני קהלו וכ"ש הכא שהייתה מכרחת אותה לדון בדיניהם וכל תביעתה הייתה שלא כדין ואפילו בדיניהם וכ"ש בדיני ישראל ואם אין עדים במה שהפסיד כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו כגון שהראה מעצמו כו' ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך והמוסר כופר במה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו כו' ואם לא תפס אין מוציאין מיד המוסר ע"כ והיינו משום דסלקא בתיקו בענין אם עשו תקנת נגזל במסור או לא: וכתב הרב בעל המגיד שאם המוסר אינו כופר אלא אומר איני יודע שהלה נוטל בשבועה וכן דעת רבינו תם ויש חולקים ע"כ ורבינו האיי כתב ואם אין שם עדים שיעידו סך הממון שהפסידו ישבע הנמסר ויקח מחצית מה שישבע דכיון דבעיין סלקא בתיקו הוי ממון המוטל בס' וחולקין כיון דידעינן שזה עשה לו מלשינות וידעינן נמי שהפסיד אלא דלא ידעינן כמה הוי כמו שהביא בצרור הכסף דרך שני ש"ה וא"כ בנ"ד אם אינו ידוע בעדים כמה הפסידה חנה על תביעת רבקה בויניציאה אם רבקה אינה יודעת חנה נוטלת בשבועה ואם היא כופרת במה שטוענת חנה שהפסידה או במקצת אם תפסה חנה עד כדי מה שהפסידה אין מוציאין מידה וכ"ש אם היה דבר בידה משל רבקה תוכל לנכות מנכסיה שהם בידה כל מה שהפסידה ולדעת רבינו האיי אפילו לא היה בידה ולא היתה תופסת נשבעת ונוטלת מחצה כדאמרן ואם אינם מספיקים כל נכסי רבקה לשלם ההפסד כל מה שיחסר יהיה על דינה בתה שהם ביד חנה דודתה כי על תביעת אמה הפסידה מה שהפסידה ומנכסיה פזרה הכל וכמו שכתבתי למעלה והיא תגבה מאמה לכשיהיה לה במה לפרוע:

בענין עכוב הנכסי' בפראנסייא ע"י הגוי השלי' הרשע מה שתוכל חנה לברר או להשבע כפי מה שכתבנו למעלה שפיזרה לגבות הנכסים שעכבה היא ע"י הגוי נראה שחייבת רבקה בכל דהוייא ג"כ כמוסר ממון חבירו ביד הגוי כיון שאמרה לגוי שילך לעכב הנכסים ואעפ"י שלא הוציא הגוי שום דבר מיד חנה אלא שעכב מה שביד אחרים והיה נראה שהיא גרמא בעלמא כיון שחנה הנז' הוכרחה לפזר כדי לגבות החובו' מפני ששלחה היא לעכבם הוי דינא דמסו' בדבורא קא מחייב אפי' לא הוציאה מידה שום דבר אלא שלא גבתה קצת החובות מפני העכוב הוייא נמי מסירה בדיבורא דדבורא דידה קא מפסד' נכסי ואפי' היתה גרמא והיתה היא פטורה ההפסד הוא על נכסי בתה כי העכוב לא היה אלא על שם נכסי בתה דינה כמו שבא בשאלה אבל מה שהפסידה ע"י מלשינות הגוי שהיו השתי אחיות יהודיות ובנותיהן לא היה בשליחותה כו' והוי גרמא בעלמא והוא על כלל הנכסים כי הגוי הלשין על כולנה ורבות בנות עשו חיל וחנה עלתה על כולנה לא חננתי לחנה ולא שררתי לשרה כי אם כדין דנתי את דינה כפי מה שהראוני מן השמים מפי סופרי' ומפי ספרי' נאם הצעיר

משה בר יוסף מטראני זלה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף