אבקת רוכל/עד
|
< הקודם · הבא > |
בפני ב"ד יצא שטר צוואה שזה נסחו ביום פלוני נכנסנו לבקר את ראובן פלוני שהיה חולה ומצאנוהו שהיה מיושב בדעתו כו' וצוה מחמת מיתה שאם אשתו לא תנשא ותרצה לשבת על כבוד בעלה שתהיה גבירה ושולטת על כל נכסיו בין מקרקעי ובין מטלטלי כל ימי חייה ואם תרצה להנשא תטול כל כתובתה וחמשים שולטאניש יותר עוד צוה שיתנו לפ' קרובו ארבעים שולט"אניש עוד צוה שכל זמן שלא תנשא אשתו שלא יהא רשאי שום גברא לבקש ממנה שום חשבון ולא לכתוב הנכסים ולא שום שבועה אלא שתהיה אפטרופא כנז' עוד צוה שמשבעים שולט"אניש שחייב לו ראובן פלוני יעשו ס"ת ומפה ותפוחים ויהיו לפ' כך ולפ' כך עוד צוה שיתנו לפ' כך לפ' כך בתנאי שיאמרו קדיש כל השנה על נפשו עוד צוה שיתנו להקדש כך ולתמחוי כך ולסופר הצוואה א' שולטאני ולפ' כך עוד צוה שיתנו לחברת ת"ת מאה שולטאניש שיקנו מהם קרקע ע"י הר' פ' והר' פ' ומהפירות יאכלו התלמידים והקרן יהיה קיימת לעד עוד צוה שהש"ס שולטאניש שיש לו ביד הר' פ' יהיו ביד אשתו עם כל קרקעותיו וכלי זהב ואבנים טובות שהכל יהיה תחת ידה עם התנאי הנזכר עוד הוסיף לקרובו הנ"ל עשרה שולטאניש ולאמו עשר' ומלבושיו ועוד צוה שיתנו לשתי אחיותיו שני שולטאניש עוד צוה שיתנו שתי סעודות להקדש ואחד שולטאני' לחברת הקברים עוד צוה שאם לא יספיקו הנכסי' שיש לו בשטרות חוץ מהש"ס שולטאניש שיש ביד הר' פ' שהם לאשתו והקרקעות והתכשיטין הנז' וכל כלי הבית שהם שלה ג"כ כל הנכסים האחרים יחלקו ביניהם כנז' ואם לא יספיקו יקחו מהמאה שולטאניש שצוה שיהיו לחברת ת"ת עד חמשים שולטאניש והשלים כל מה שצוה ואם יספיקו הנכסים יהיו כל המאה לת"ת כנז' עוד צוה שהש"ס שולטאניש שיש לו ביד הר' פלוני שישארו בידו עד סוף שלש שנים ויהנה מהם והוא יתן לה מהם הריוח שיראה בעיניו עוד צוה שלחלק כל מה שצוה יהיה אפטרופוס הר' פ' והר' פ' והם יחלקו כפי ערך הנכסים שיגבו מהחובות שיש לו בשטרות עכ"ל הצוואה וחתומים עליה שני עדים הא' הסופר הנ"ל והשני האיש הנ"ל שיש בידו ש"ס שולטאניש ואח"כ כתב ידי המצוה השכיב מרע פלוני מקיים כל הכתוב לעיל: טען טוען היורשים שכל צוואה זו בטלה מפני שהעדים הם נוגעים בדבר שהאחד הראשון צוה לתת לו א' שולטאני והשני צוה להניח בידו ש"ס שולטאניש שלש שנים ויתן ריוח מה שיראה בעיניו וכיון שהעדים נוגעים בעדות כל הצוואה בטלה וכל הנכסים הם של היורשים: השיבו מקבלי המתנות והאלמנה הצוואה קיימת אע"פי שהעדים נוגעים בעדות מפני שיסתלקו מהנאתם ויעידו וכדאיתא בפרק חזקת הבתים ועוד שאפילו אם יסתלקו הצוואה קיימת מפני שכתב יד המצווה חתום עליה וכשבאו מקבלי המתנות לעשות חשבון לא נמצא בחובות כדי להשלים לתת לכל מקבלי המתנות כאשר צוה מפני שהוציאו מהם בחולייו ובצורכי קבורתו וגם מפני שהיה הפסד בקצת החובות ועל זה אמרו אותם שייחד למתנותיהם מחוב של שבעים שולטאניש שחייב לו הר' פ' אנו נקבל מתנותינו מהשבעים שולטאניש שייחד לנו ואם בשאר החובות חסר מאי איכפת לנו: טענו שאר מקבלי המתנות לא כי אלא כמוכם כמונו שוים אם יהיה חסרון בנכסים ולא יספיקו לכל המתנות יתחלק החסרון בין כולנו כל אחד ואחד לפי ערכו וכדתנייא בפרק יש נוחלין ש"מ שאמר תנו מאתים לפלוני ושלש מאות לפ' וארבע מאות לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זוכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכלם ופסקה הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות זכיה ומתנה וז"ל ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' ושלש מאות לפ' וארבע מאות לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם לא הניח אלא תשע מאות חולקים הנמצא כפי מ"ש להם עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים וטעמא דמילתא משום דלכולם נתכוון ליתן ביחד אלא שאין אדם יכול להוציא שני דברים כא' ומה שייחד לכם החוב ההוא היינו לומר שתקבלו מאותו החוב חלקכם אבל לא שתקבלו יותר מחלקכם וכיון שמן הדין אם יחסר מכלל הנכסים יחסר גם לחלקכם ולא תטלו אלא לפי חשבון אין הייחוד שייחד לכם החוב ההוא מוציאכם מדין זה ולא תטלו אלא לפי חשבון ערככם וגם בדברי הנותן מפורש כן שכתב בסוף דבריו שלחלק כל מה שצוה יהיו אפטרופוסים הר' פ' והר' פ' והם יחלקו כפי ערך הנכסי' שיגבו מהחובו' שיש לו בשטרות הרי שפי' כוונתו שלכל מה שצוה יחלקו כפי מה שיגבו ולא הוציא אתכם מהכלל אדרבא כלל אתכם במ"ש שלחלק כל מה שצוה:
טענו מקבלי המתנות נגד האלמנה כיון שאין בנכסים להשלים כל מתנותינו נצרף המעות והנכסי' שייחד ליך עם מה שנגבה מהחובות ומהמותר על כתובתך ניטול להשלים מה שחסר ממתנותינו:
השיב טוען האלמנה מה לכם ולה כי בעלה נתן לה כל אותם הנכסים ומעות ואין לשום אדם חלק ונחלה בהם כי בעלה יפה כחה וכשבא לומר שאם לא יספיקו הנכסים שיש בשטרות צוה שיקחו חצי ממה שצוה לתת וצוה שלא יגעו במה שהניח לה ממעות ונכסים:
השיבו מקבלי המתנות ואמרו מאחר שלא הספיקו החובו' שחייבים לו לפרוע כל מה שצוה צריך להשלים ממה שהניח לאלמנתו דאפילו אם תמצא לומר שמה שהניח לה במתנה נתן לה הרי היא כאחד משאר מקבלי המתנה וכדין ברייתא שנזכרה בסמוך ושאין אומרים כל הקוד' בשטר זוכה אלא כל מה שהניח חולקים הנמצא לפי מה שכתב להם וגם מה שייחד לה יותר על כתובתה יכנס בכלל ואע"פי שכתב שאם לא יספיקו הנכסים שיש בשטרות חוץ מהש"ס שולטאניש שיש בידי הר' פ' שהם לאשתו כו' שנראה מזה הלשון שהש"ס סולטאניש והקרקעות והתכשיטין וכל כלי הבית הם לאשתו ואין למקבלי המתנות חלק בהם אינה ראיה שכל כוונתו שם לא היה אלא לענין שיפחתו לת"ת החצי כדי להשלים שאר המתנות אם לא יספיקו הנכסים חוץ ממה שייחד לאשתו אבל אם אע"פי שיפחתו החצי ממה שצוה לת"ת לא יספיקו דנכסים ישלימו כל מתנותי גם מהש"ס שולטאנ"יש שייחד לאלמנתו דהו"ל אלמנתו כא' ממקבלי מתנה וחולקים לפי חשבון ואפי' אם עם הש"ס שולטאניש לא יהיה מספיק ישומו הקרקעות וכל כלי הבית כמה שוים ומהמותר על כתובתה יקחו מקבלי המתנות והאלמנה כל אחד מתנתו לפי הערך שצוה לכל א' וא':
וכל זה הוא אם היה נותן לה במתנה הש"ס שולטאניש ושא' נכסים שייחד לה אבל לפי האמת לא נתן לה כלום אלא שעשאה אפטרופא על הנכסים וא"כ כל הנכסים בחזקת יורשים קיימי ופורעים מהם כל מה שצוה שיתנו ועל פי זה יזכה ת"ת במאה שולטאניש כמו שצוה תחלה ואף על פי שאחר כך כתב שאם לא יספיקו הנכסים חוץ ממה שייחד לאלמנתו יקחו ממה שצוה לת"ת החצי להשלים שאר מתנות זה היה בחושבו שלא יצטרך ליגע במה שייחד לאלמנתו להיות אפטרופא עליו אבל מאחר שאפי' שיפחתו לת"ת החצי ממה שצוה עדיין צריכים לשלוח יד במה שייחד לאלמנתו להיות אפטרופא עליו צוואתו הראשונה שצוה לתת לת"ת מאה שולטאניש במקומו עומדת והראיה שאינה אלא אפטרו' מבואר בדברי הצוואה שכתב שלא יהיה רשאי שום גברא לבקש ממנה שום חשבון אלא שתהיה אפטרופא כנז' ואע"פי שכתב תחלה שתהיה גבירה ושולטת על כל נכסיו כבר חזר וביאר כוונתו שאינו אלא לענין שתהיה אפטרופא בלבד:
ועוד שאפי' אם לא היה חוזר ומבאר כוונתו אין במשפט לשון זה הגבירה ושולטת אלא לשון אפטרופוסות לא לשון מתנה וכמו שהוא מבואר מטבע הלשון וכ"כ הריב"ש בסי' ע' ואע"פי שאח"כ כתב שהש"ס שולטאניש שיש ביד הר' פ' שהם לאשתו וקרקעות ותכשיטין וכל כלי הבית שהם שלה אין לשון זה מוציא ממשמעות אפטרופוסות שאם היה אפט' באותם נכסים שפיר שייך לומר שהם שלה ואפי' אם לא היה במשמע לשון זה אפטרופוסו' אלא מתנה יד בעל השטר על התחתונה ותפוס לשון ראשון שאינה אלא אפטרו' וכדאמרינן:
ואע"פי שצוה שהש"ס שולטאניש שהם ביד הר"פ שישארו בידו עד סוף שלש שנים ויהנה מהם ויתן לה הריוח שיראה בעיניו אין זה מוציא מלשון אפטרופו' דלמי יתן הריוח כי אם לאפטרופא ואפילו אם לא היה מקום לדון שיש במשמעות שום לשון מהשטר אפטרופוסות הא קי"ל בפרק יש נוחלין הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואמרינן עלה פשיטא אשתו ואחר אחר למתנה ואשתו אפטרופא ואין לומר מאחר שצוה לתת לשתי אחיות שנים שולטאניש נראה שכוונתו היתה לסלק אותן מירושתן באותם שני שולטאניש ולתת לאשתו במתנה הנכסים שייחד לה אם אין לו אחים אחרים שאין זה מבואר בדבריו שהוא מסלקן מירושתן אלא שמפני שרצה שתהיה אשתו כל ימי חייה אפטרופא ושולטת על הנכסים הוציא שני שולטאני"ש אלו מהכלל ולעולם אינה אלא אפטרופא ועוד שאפילו אם היה אומר בפירוש שהוא מסלקן מירושתן באותן שני שולטאניש כיון שבנכסים שייחד לה לא כתב שום לשון מתנה אדרבא כתב לשון אפטרופא לא זכתה בנכסים ההם ובחזק' יורשים קיימים אע"פי שכתב שמסלקן מירושתן ופירש דהיינו לענין שלא ישלטו בנכסים כל ימי חייה כי תהיה אפטרופ' ושולטת ואפילו אם היה מפרש דבריו בפירוש שהוא מסלקן מירושתן לגמרי ושלא יזכו בנכסיו כיון שלא כתב לאשתו לשון מתנה אלא לשון אפטרופוסות נמצא זכתה בנכסים וממילא נפלו לפני היורשים ואע"פי שהוא סילקן מירושתן איהו סבר לסלוקינהו ולא מסתלקי כיון שלא נתנם לאחר בלשון מתנה:
ואע"פי שבסוף כתוב שלחלק כל מה שצוה יהיו אפטרו' הר' פ' והר' פ' והם יחלקו כפי ערך הנכסים שיגבו מהחובות שיש לו בשטרות שנראה שאינו מצוה לחלק אלא חובות שיש לו בשטרות אבל הש"ס שולטאניש וכל מה שייחד לאשתו אין למקבלי המתנות בהם חלק כלל זהו לפי מה שעלה בדעתו שהיו מספיקים החובות למתנו' שצוה ועל זה כתב שיחלקו אותם בין מקבלי המתנות לפי ערך הנכסים שיגבו רוצה לומר שאם יגבו שליש החובות יתנו לכל אחד ממקבלי המתנות שליש ואם היה חצי חצי וכשישימו לגבות נמצא שכלם קבלו כל חלקם אבל אם לא יספיקו החובות אם מצד שיעורם ואם מצד שנפסדו קצתם בזה לא רצה להכניס עצמו ונשאר כפי הדין שישלימו למקבלי המתנות ממה שייחד לאשתו מהטעם הנזכר בסמו' זהו הנר' לע"ד הצעי' יוסף קארו
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |