אבקת רוכל/עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל עב

סימן עב

שאלה יעקב היה סוחר גדול וירד מנכסיו ושם בדעתו ללכת אל ארץ מרחקים למדינת בצר"ה להסתחר לשם ומפני שהיו עליו חובות הגוים פחד שאחרי שילך לדרכו יבואו הגויים שהוא חייב להם ויקחו הבתים שלו בחובם גם פחד שלא יקום בנו ראובן לאחר מותו וימכור הבתים ויאבדו קודם ששם לדרך פעמיו הלך בערכאות הגויים אל השופט הגדול שופט העיר הממונ' ברשות המלך יר"ה ועשה כל הבתים שלו (וואקוף) ונתנם במתנה לבנו ראובן בתנאי שלא יוכל בנו ראובן למכור הבתים ולא לתת אותם במתנה אלא שידור בהם וישכור אותם הוא וכל זרעו ואם ימות בלא זרע שיהיו כל הבתים לבנותיו אחיות ראובן במתנה מעכשיו בתנאי שלא יוכלו בנותיו למכור הבתים ולא לתת אותם במתנה אלא שידורו בהם וישכרו אותם הם וכל זרעם ואם ימותו בלא זרע שיהיו כל הבתים (וואק"וף) לאברהם אבינו ע"ה וצוה השופט לסופר שלו לכתוב שטר (הוואק"וף) מזאת המתנה עם כל תנאי' וכתבה הסופר וחתם בה השופט הגדול הממונה ברשות המלך גם השופט הקטן גם הסופר שלהם ונתנו שטרי )הוואק"וף( של המתנה ליעקב ולקח יעקב שטר הוואקו"ף מזאת המתנה ונתנה לאשתו דינה שתשמור אותו בעד בנה ראובן ואחיותיו כדי שלא יאבד כדי שיהיה בידם לראיה והניח יעקב לראובן בנו ולדינה אשתו דרים בבתים והחזיק בנו ראובן בבתים כדי שידור בהם גם להשכירם ולקחת השכירות וקם והלך לדרכו למדינ' בצר"ה והיו אשתו דינה ובנו ראובן דרים בבתי' הנז' ושוכרים אותם ונזונים מהשכירות ויעקב היה במדינת בצר"ה ויהי כי ארכו לו שם הימים נפטר יעקב במדינת בצר"ה ונשאר ראובן ואמו דרים בבתים ושוכרים אותם וניזונים מהשכירות כבראשונה ואחר זמן נפטרה דינה אשת יעקב ונשאר בנה ראובן דר בבתים ושוכר אותם וניזון מן השכירות ואח"כ באה מגפה בעיר והוכה ראובן במגפה ונכנס שמעון קרובו ממשפחתו לבקרו ופיתהו שיתן לו במתנ' בית א' מאותם הבתים שהניח לו אביו יעקב והניח לו הבית שהיה דר בה שמעון קרובו בשכירות והניחה לו במתנ' שכיב מרע ונפטר ראובן וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ועתה קמו בנות יעקב אחיות ראובן ומערערים על המתנה שנתן ראובן לאחיהם לשמעון קרובו בהיות ש"מ ותובעים משמעון שכירות הבית או שיצא מהבית שלהם ואומרים שלא תועיל המתנה כי יעקב אביהם לא נתן הבתים לבנו ראובן אחיהם אלא בתנאי שלא ימכור הבתים ולא לתת אותם במתנה אלא שידור בבתים וישכור אותם בלבד ועל זה עשה שטר הוואקוף בבית השופט בעש"ג כדי שיהיה התנאי חזק כדי שלא יוכל לא למכור ולא לתת אותם במתנה אלא ידור בהם וישכור אותם כל ימי חייו וכל זמן שיהיה לו זרע ואם ימות בלא זרע יהיו הבתים שלהם בתנאי שהם ג"כ לא ימכרו הבתים ולא יתנו אותם במתנה אלא ידורו בבתים וישכרו אותם כל ימי חייהם וכל זמן שיהיה להם זרע ואם ימותו בלא זרע שיהיו הבתי' וואק"וף לאברהם אבינו ע"ה אלו הם דבריהם ונשאלתי על זה:

תשובה נראה לע"ד שהשאלה נחלקת לשני עניינים הענין הא' בשטר המתנה שעשה יעקב לבנו ראובן בעש"ג אם הוא שטר כשר והענין השני מהמתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו בהיותו שכיב מרע אם תועיל אם לאו והנה מענין שטר המתנה שכתב יעקב בעש"ג נר' לע"ד כי זה הוא מה ששנינו במש' בפ' המבי' גט כל השטרות העולים בעש"ג אע"פי שחותמיהם גויים כשרים חוץ מגיטי נשים כו' ובגמרא קא פסיק ותני לא שנא מכר ל"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקני ושטרא לראיה בעלמא ואי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא אלא מתנה במאי קנה לאו בהא שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכו' דינא אי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים עכ"ל הגמרא ומלישנא דגמרא שמעינן דדוקא כאשר שטר המתנה הוה שטר הקנאה ושעבוד כגון דכתב לה בשטרא שדי נתונה לך ונתן השטר למקבל אזי אינו מועיל דהכי קאמר אלא מתנה במאי קנה לא בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא וכך ג"כ מלשון אחרון אי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים ר"ל כל שטר שהוא כגט שהשטר הוא שטר הקנאה ושעבוד אינו מועיל כלל אבל אם היה מקנהו המתנ' באחת מהדברים שנקנית בהם המתנה והיה כותב לו שטר המתנה לראי' בעלמ' שהשטר כשר וכ"כ רבינו נסים בפרק המביא גט וז"ל ומתמה על המתנה לאו דוקא דהכי נמי מצינן למימר איפכא ומתנה אתייא שפיר היכא שהשטר אינו בא אלא לראיה בעלמא כגון שהודה לו שנתן לו שדהו והקנהו לו בחזקה כו' וכן כתב רבינו יעקב בח"מ סי' ס"ח ז"ל אבל שטרי מתנות כגון שדי נתונה לך שעקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו כו':

הנה מלשונו נראה דדוקא כשלא החזיקו בקרקע אלא שהשטר הוא עיקר הקנין כגון שדי נתונה לך כי השטר הוא השטר הקנאה ושעבוד אזי אינו מועיל וחספא בעלמא הוא אבל אם החזיקו בקרקע כדרך המחזיקי' וכתב לו השטר לראייה בעלמא אז השטר ודאי כשר וכ"כ האשירי כלל י"ח דין ג' ז"ל אבל נראה שבזמן הזה אין רגילין בדיני ישראל ולא בעש"ג לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה ושטר קנייא הוא שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ומוסרו המוכר ביד הלוקח או שדי נתונה לך ומוסרו הנותן ליד המקבל ובזה אין רגילין בזמן הזה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקניינין דשייכי בהו וכותבין השטר לראייה הילכך כולהו כשרים בעש"ג עכ"ל:

ואין ספק שכך הוא המנהג בזמן הזה וג"כ בנ"ד עשה יעקב לבנו ראובן החזיקו בבתים וכתב לו השטר בערכאות לראיה בעלמא וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שפוסק כלשון אחרון אי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים שר"ל שכל שטר שהוא כגט שהשטר הוא שטר הקנאה ושעבוד אינו מועיל כלל אבל הקנהו המתנה כדין וכתב הוא השטר לראיה בעלמא השטר כשר ואין צריך לומר לדעת הרשב"א והעיטור ז"ל דאינהו פסקי כלישנא קמא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ותרי לישני לא פליגי ואי בעית אימא ה"ק כו' ומכשירי שטרי מתנה ואע"ג דליכא תועלת למלך ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק כלשון אחרון וסובר דתרי לישני פליגי וה"ק אי בעית אימא לא אמרינן בכ"הג דינא דמלכו' דינא אלא בדברים שיש בהם תועלת למלך כמ"ש בהלכות גזילה ואבידה פ"ה בכאן יסבור שהשטר שעשה יעקב לבנו ראובן הוא כשר מתרי טעמי חדא כי בכאן החזיק ראובן בבתים ושטרא לראיה בעלמא הוא ועוד כי בכאן יש תועלת למלך יר"ה ואין צ"ל כאשר דבר מלך שלטון ששום אדם לא יעשה שטר אלא בעש"ג שהשטר שעשה יעקב לבנו ראובן שהוא כשר וכ"כ האשירי פ"ק דגיטין ז"ל ואמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים הני תרי לישני לא פליגי אהדדי דליכא מאן דפליג הא דאמרינן בכל התלמודא דינא דמלכותא דינא ומיתרצא מתני' דתרי לישני אם הנהיג המלך שלא יעשו שטר אלא לפני הערכאות ושלא יחתמו העדים על השטר עד שיבואו בעלי הדבר לפני הערכאות ויראו וידעו הערכאות אמיתת הדבר ואז יהיו רשות לעדים לחתום והיינו שטרות העולים בערכאות לאחר שנכתב השטר מביאין אותו העדים בפני הערכאות ונגמר כל דבר בפניהם וסמכינן עליהו דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו לצוות לחתום ואפילו אי נפיק קלא עלייהו דמקבלי שוחדא לאצולי דינא והעדות שקר לא מרעי נפשייהו אזי איירי מתני' אפי' בשטר מתנה ואין ספק ששטר הואק"וף הוא דבר מלך שלטון נהוג מאמרו שלא יעשה ולא יכתוב שום אדם שטר הוואק"וף אלא ברשות השופ' הממונה ברשות המלך יר"ה ואפילו ליכתב השטר וואק"וף ע"י היותו שלא ברשות השופט ולהביאו לשופט לקיימו קפידי הרבה ומי יוכל לעשות זה אלא חק משפט המלך כך הוא שכל מי שרוצה לעשות שום שטר וואק"וף הולך בערכאו' מקום שהשופ' יושב לשם לדון ושם לפני השופט מדבר דבריו שרוצ' לעשות הוואק"וף ואז השופט מצוה לסופר שלו לכתוב שטר הוואק"וף ואח"כ חותמים אותו השופט הגדול והשופט הקטן והסופר ומי הוא זה ואי זה הוא אשר יעבור על זה לכתוב בינו לבין עצמו עפ"י בעליו שום שטר וואק"וף להביאו אח"כ לפני השופט לחתום אותו ולא על שטר וואק"וף בלבד קפדי אלא אפי' על כל השטרות קפדי ומעשים בכל יום אם ימצאו שום שטר עשוי מיד שום אדם חוץ מהמחק"ימי חותכים ידי הסופר אשר כתבו מפני שחק המלך הוא שלא יעשה הסיגיל אלא השופט של העיר וכ"כ רש"י ז"ל פרק חזקת הבתים ואמר שמואל דינא דמלכותא דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילים להנהיג במלכותא דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חקי המלך ומשפטם והלכך דין גמור הוא עכ"ל וכ"כ מרדכי פרק הגוזל בתרא וז"ל ורבי אליעזר ממיץ כתב פ"ד דנדרים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא כשהמלך משוה מידותיו בכל בני מלכותו ואין ספק שענין הוואק"וף הוא מאמר כולל מהמלך בכל מלכותו שלא יכתב אלא לפני שופט העיר הממונה מהמלך מפני תועלת המלך ומפני זה נראה לי שהשטר וואק"וף יהיה כשר משום דינא דמלכותא דינא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באגרתא וכתב רבינו נסים בכ"הג נמי איכא לאוקומי כדי שייקיים השטר ויקח את חלקו עכ"ל:

והנה אין ספק כי בשטר הוואק"וף יש הנאה למלך שיכתבו ויקיימו כי ע"י קיום הוואק"וף תבא תועל' למלך שאוכל את חוקו ומעשים בכל יום שבאים שלוחים מאת המלך יר"ה לבקש על הוואקו"ף ורואים מה שצריך לוואק"וף להוצאה והמותר לוקט אותו המלך יר"ה הנה מכל הנזכר לעיל נראה לע"ד שהשטר וואקו"ף שעשה יעקב לבנו ראובן בערכאות שהוא כשר ועוד דנ"ד איירי בקרקע וכתב המרדכי בפרק הגוזל בתרא ז"ל פי' רבינו חננאל דקי"ל כשמואל דהא רבא קאי כוותיה ומחזיק בטעמיה דאמר רבא תדע דקלטי דקליה וגשרי גשרי ועברנא עלייהו ועוד לשם כתב ראבי"ה מ"מ דוקא בקרקע שייך למימר דינא דמלכותא ואם נפשך לומר כי השטר שעשה יעקב לראובן בנו יפסל מפני שהוואק"וף הוא הקדש לטעות אומות העולם נראה לע"ד כי יש הפרש בין הוואק"וף של אל כל"יל שהוא של אברהם אבינו ע"ה ובין הוואק"וף של טא"הו כי לשם הוא בעד לחם ומזון להאכיל לבני עולם לעוברים ולשבים מאיזה עם שיהיה וזה נעשה לכבוד אברהם אבינו ע"ה כמו שהיה הוא עושה בחייו שיאכל לעוברים ושבים וכ"ש דאנן סהדי שיעקב לא נתכוון לדבר עבירה אלא שכוונתו היתה מה שכתוב בשאלה כדי שלא יבואו הגוים אשר היה הוא חייב להם ויקחו הבתים שלו בחו' אשר הוא חייב להם אחרי אשר אכלוהו וכיליהו ברביתיו' גם גוונא שנית כדי שלא ימכור בנו ראובן הבתים ויכלה המעות בהבל ויאבדו הבתים ומפני זה הטיל עליהם גודא רבה מכל הטעמי' הנז' נראה לע"ד כי השטר וואקו"ף שעשה יעקב לראובן בנו בעש"ג הוא שטר כשר:

עוד שאלוני מהמתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו ממשפחתו במתנת שכיב מרע אם תועיל והנראה לע"ד כי אחר שנראה לע"ד שהשטר וואק"וף שעשה יעקב לבנו ראובן בעש"ג שהוא כשר מפני שאינו אלא לראייה וכבר החזיק ראובן בבתים ועוד מטעמים אחרים שזכרתי שמהם נראה שהשטר כשר א"כ נראה לע"ד כי לא יש יכולת ביד ראובן לתת שום דבר מהבתים במתנה לשום אדם כי אין לראובן בבתים אלא הדירה והשכירות בלבד ולא דבר אחר ואין במתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו ממש וא"ת אחרי שראובן ראוי ליורשו לא יועיל שום תנאי כדאמרינן בב"ב פ' יש נוחלין אלא אמר רבא כד שלח רב אחא בר עוירא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפ' אם היה הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכתב לשם רש"י ז"ל והכי הלכתא כד שלח רב אחא דהא חזינא עובדא בסמוך כוותיה עכ"ל י"ל דההיא איירי במתנת ש"מ ונ"ד איירי במתנת בריא דהא בריא היה יעקב כשנתן המתנה לבנו ראובן וכך כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות זכייה ומתנה בפ' י"ב ז"ל ש"מ שאמר נכסי לפ' ואחריו לפ' אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי היא בלשון ירושה וירושה אין לה הפסק אע"פי שאמר ואחריו לפ' אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפ' אין לשני אלא מה ששייר הראשון בין שהיה הראשון ראוי ליורשו ובין שלא היה ראוי ליורשו עכ"ל וכתב לשם המגיד נראין דברי הרב נכונים בדין הבריא כיון שהעלנו שאין הבריא יכול להעביר נחלה בלשון ירושה אלא בלשון מתנה כו' כך כתב סמ"ג סי' פ"ב ואך כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ד וכ"כ הרשב"א סי' אלף ל"א ז"ל הדבר פשוט שדברי רב אחא בריה דרב עוירא פרק יש נוחלין דאמר אם הראשון ראוי ליורשו דירושה אין לה הפסק אין הדברים אמורי' בבריא שנתן למי שראוי ליורשו שמתנ' הבריאים אינה ירושה ולא נאמרו הדברים רק במתנת ש"מ שנותן בשעת שהוא ראוי ליורשו ולפיכך כל שהוא נותן מתוך בוריו אם אמר ואחריו לפ' דבר ברור שדבריו קיימים דאפסקינן אבל במתנת ש"מ אע"ג דאיהו סבר יש הפסק רחמנא אמר אין לה הפסק עכ"ל:

והנה בנ"ד אחרי שהמתנה שנתן יעקב לראובן בנו היתה מתנת בריא לא אמרינן בה אין לשני כלום ולא עוד אלא אפילו דאין לשני אלא מה ששייר ראשון לא שייך למימר בנ"ד דהא דאמרינן אין לשני אלא מה ששייר ראשון הוא כאשר נתן לו המתנה בלשון זה נכסי לך ואחריך לפלוני אבל אם אמר לו נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו אין הראשון יכול למכור ולא לתת לו אלא אוכל פירות וכשימות הראשון יקחם השני דהא אקנייה במעכשיו כ"ש בנ"ד דאיכא תרתי חדא שיעקב הקנה המתנה לבנתיו אחיות ראובן במעכשיו שכך הוא המשמעות הוואק"וף שאומר בלשון ערבי מן הליק"יס בוק"פו ערדופייא או מן הלו"קות בוק"פו לדובייא לי"ל דכורא וב"עד הום ליל אותי שנ"ל שמעכשיו נותנו במתנה ליורשו בזה אחר זה ועוד שאמר לו בפירוש בתנאי שלא ימכור ולא יתן אותם ולאא עוד אלא שכך הוא מנהג שקבל הוואק"וף שלא יוכל לא למוכרו ולא לתיתו במתנה ואפילו שקבלו בסתם בלא תנאי שהרי יש תועלת למלך בוואק"וף ודינא דמלכותא דינא ועוד שהמתנה הזאת שנתן ראובן בן יעקב לשמעון קרובו היתה מתנת ש"מ ולא קנה שמעון כלום מהא דאמרי' בפרק יש נוחלין אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואחז"ל אסור לראשון למכור או לתת אותם במתנה ואם עבר או מכר או נתן במתנה מעשיו קיימים ואמר אביי פרק יש נוחלין איזהו רשע ערום זה המשיאו עצה למכור בנכסים עפ"ז בנ"ד אין מתנת ראובן שנתן לשמעון קרובו ממשפחתו מועלת כלום מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין ומודה שאם נתנה במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך עכ"ל הגמ' וכתב לשם רש"י ז"ל ופי' רבינו חננאל מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ אימת הוייא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך האי שני דקאמר עליו הנותן ואחריך לפ' קדם לזה שנתנו לו הראשון דמשעה שאין הראשון צריך לנכסים הללו זכהו הנותן לזה השני אחריו מיד אבל האי מקבל המתנה מהאי ראשון לא קנה עד לאחר גמר מיתה דסתם אדם הנותן ממונו לאחר פטירתו אין רוצה להוציא ממונו מכחו עד שתגמר מיתתו אבל לעיל דנותן סלי' נפשי' מהני נכסי שהרי נתנם לראשון חפץ הזה שיזכה השני עם גמר מיתתו של ראשון עכ"ל וכך כתב הרמב"ם ז"ל וכן אם נתנו במתנת ש"מ ואפילו לאחרים לא עשה כלום שאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקנה השני עכ"ל וכ"כ הטור בח"מ סי' רח"ם והנה בנ"ד בהיות ראובן מוכה במגפה ש"מ נתן המתנה לשמעון קרובו ממשפחתו א"כ לא תועיל המתנה כי כבר קדמו אחריך ועוד נראה לע"ד שאפילו היה הנותן ראובן המתנה לשמעון קרובו ממשפחתו במתנת בריא בנ"ד לא תועיל המתנה מהא דאמרינן בפרק יש נוחלין דההיא איתתא דהוה ליה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהוה אזלא למגירא הוה קפיד עילוה אקניתיה ניהליה כל שני חייו אזל איהו אקנייה לבנו הקטן אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מולייאתא אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא עכ"ל הגמ' וכתב רש"י ז"ל שם אפילו רשב"ג לא קאמר דמה שמכר ראשון הוי מכור אלא כשאמר נכסי לך ואחריך לאחר אבל כשאמר ואחריך לעצמי כי הך איתתא דלא אקניתיה אלא לימי חייך ורוצה היא שאחריך יחזור לה אפי' רשב"ג מודה דלא אקניתיה אלא לפירות ומאי דאקנית לברך לא אהני מידי: והנה בנ"ד אפילו היה נותן יעקב לבנו ראובן המתנה בלי שום תנאי שלא יוכל למוכרו אלא שאמר לו ואחריך לבנות ולע"ד כאלו אמר ואחריך לעצמי כי יורשי האדם הם כעצמו והמתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו אינה מועלת כלום והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות זכייה ומתנה פי"ב וז"ל בד"א כשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים אבל אם מכרם הראשון או נתנם לבנו או לאחר מיורשיו לא עשה כלום עכ"ל וכתב על זה הרב המגיד שהוא מפרש לא קאמר רשב"ג אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא כשנותן הראשון לאחר אבל לעצמו כגון שנתנם למי שראוי ליורשו שהוא בעצמו לאו כל כמיניה והטעם נראה שהוא מפני שכוונת הנותן כשאמר ואחריך לפלוני לא היה בדעתו שיוכל המקבל הראשון לתית' לבנו או ליורשיו שא"כ לא עשה כלום שכל מה שיש לאדם הוא לבנו אבל כשאינו יכול לתת לבניו או ליורשיו אע"פי שיכול לתת לאחרים אין אדם חוטא ונותן לאחרים עכ"ל: והנה לפי' הרמב"ם ז"ל אתי שפיר נ"ד ואין ממש במתנה זו שנתן ראובן לשמעון קרובו שהוא ממשפחתו וראוי ליורשו והנה בין לדעת רש"י בין לדעת הרמב"ם ז"ל לא תועיל המתנה שנתן ראובן לשמעון קרובו ממשפחתו אפילו שנתנה בריא וכ"ש שנתנה לו מתנת ש"מ וכ"ש שיעקב נתן את המתנה בתנאי שלא יוכל למוכרה ולא לתת אותה במתנה ועוד דדינא דמלכותא דינא:

ומכל אלו הטעמים הנ"ל נראה לע"ד ששטר יעקב העשוי בעש"ג הוא כשר ומתנת ראובן לשמעון קרובו לא תועיל ואין בה ממש והיא בטלה וכל זה כתבתי להלכה למעש' אם יצטרף ויסכימו עמי אלופי ומיודעי בעלי ההוראה וכ"ז דנתי בקרקע לפני מורי הרב הגדול רבן של יש' מוהרר"י קארו נר"ו ולהתלמד לפניו כתבתי הנראה לע"ד קטן מתלמידיו הקטנים צעיר וזעיר אברהם ן' אשר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף