אבקת רוכל/ע

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל ע

סימן ע

כרכא דכולא ביה הנבון ונעלה יצ"ו אד"ש כתבך הגיע לידי הנחת מלשאוב מים חיים מבור בית לחם י"ה ה"ה הרבנים השלמים אשר אורם זורח בעת הזאת בגבולכם ואם הרבנים השלמים מרוב ענותנותם משכו ידיהם כמדת הצנועים איך אפרוץ גדרם ומחיצתם אכן שלא להשיב פני כ"ת היקרים ריקם וגם כי מבין ריסי כתבך ניכר שהרבנים השלמים לא משכו ידיהם לגמרי אך שרוצים לשמוע דברי תחלה וע"מ כן קבלתי עלי כי נכון הוא שדבר זה יפתח בקטן כמוני ויסתיים בגדולים ולפי שדברי אגרתך באו סתומים שכתבת שקמו אנשים ורוצים לבטל הצואה ולא פירשת אם באים מחמת טענה הם ומה היא טענתם ע"כ אני צריך לכתוב הטענות שאפשר להם לטעון ולכתוב סתירתם בדרך קצרה להיות דברי מובאים לפני משיבי מלחמת דת שערה בגילוי דעתא בעלמא סגי:

וזה נסח הצוואה מודעת זאת לכל רואה חתימתינו דלמטה איך אנחנו ח"מ נכנסנו אצל ה"ר משה בן ה"ר משה ן' פורת וראינו אותו חולה ומוטל על ערש דוי ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילוליו מובנים בפי' ודעתו לומר ולשמוע ולישא וליתן כשאר בני אדם המהלכין על רגליהם בשוק ופתח ואמר בפנינו ח"מ רבי משה הנז' הוו עלי עדים בדבר זה ואף כתבו וחתמו ותנו זה לאשתי מרת שולי להיות בידה וביד כל הבאים מכחה והנני מודה בפניכם עדים ח"מ כמודה בפני ב"ד חשוב וראוי בהודאה גמורה שרירא וקיימא דלא בהשטאה ודלא להשנאה ודלא למהדר בה מן יומא דנן ולעולם איך רציתי ברצון נפשי הטוב בלב שלם בלתי דבר אונס והכרח כלל בעולם כי אם בדיעה רצוייה ומיושבת לצוות כדין וכתורת כל דברי צוואת שכיב מרע ככל תקנת חכמים כי אם ח"ו שאמות מחולי זה שיתנו מנכסי עזבוני בתורת מתנה וירושה שני אלפי' לבני' מזומנים לבת אחי ה"ר אברהם ן' פורת אשר היא עכשיו בק"ק תוב"ב בארץ הקדושה ועוד ת"ק לבנים מזומנים לקרוב אחד שיש לי עכשיו בשאלוניקי בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים ואח"כ כל נכסי דאית לי בין כסף בין ש"כ בין זהב בין כלי תשמיש וכל מקרקעי ומטלטלי וספרים ופירות שיש לי בבית ובשדה וכל עבדים ושפחות שיש לי כללא דמילתא כל נכסי בכלל ובפרט הן משוה זוז ולמעלה הן משוה זוז ולמטה מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב בעולם הכל נתתי לאשתי מרת שולי הנז' לעיל במתנה גמורה חתוכה וחלוטה שרירא וקיימא ככל הלכות צואה דברי שכיב מרע ככל תקנת חכמים ושלא יהיו לעולמי עד רק אלו שני אלפים לבנים הנ"ל לבת אחי הנ"ל ות"ק לבנים הנ"ל ואין לשום אדם בעולם לא שום טענה ושום דין ודברים וערעור וקטטה ופקפוק עם אשתי הנ"ל מחמת כל נכסי הנ"ל אלא הכל הם של אשתי הנ"ל בכלל ובפרט הכל נתתי לה ככל תורת צוואת שכיב מרע כתיקון חכמים אך בתנאי זה נתתי לאשתי שולי' הנ"ל את כל נכסי הנ"ל שאחר פטירת אשתי מ' שולי הנ"ל לא יהיה לה שום כח ורשות בעולם להוריש ולהנחיל מכל נכסי עזבוני שנתתי והנחלתי לה בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים לשום אדם בעול' אפילו פרוטה אחת ולא יתן במתנה רק להנער רבי אברהם בנו של רבי נחום הכהן יהיה כל מה שנתתי והנחתי לה כל הנכסים שלי בתורת צוואת שכיב מרע בכלל ובפרט אותו הנער אברהם הנ"ל הוא יירשנה והוא ינחיל אותה כי ע"מ כן נתתי והנחתי לה לאשתי הנ"ל כל הנכסים שלי הנ"ל שאותו הנער יהיה היורש שלה ולא שום אדם אחר בעולם ככל דברי צוואת שכיב מרע ככל תיקון חכמים וכל הא דלעיל מתחלה ועד סוף נעשה והותנה בפנינו עדים ח"מ בביטול כל מיני מודעות שבעולם דתקינו רבנן ובשוקא ובברא ובפרסום לכל ככל צוואות ודברי שכיב מרע ככל תקנת חכמים והלכותיהן ככל שטרי צוות שכיב מרע אשר דעתן מיושבת עליהן בכל אופן כנ"ל זכיות והודאות דנהיגין בישראל הנעשין בהכשר כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי והנעשה היום יום א' בשבת ו' תמוז הרי"ט לפ"ק פה ק"ק פליבנא לזכות ולעדות ולראייה כתבנו וחתמנו:

והנה הטענה הראשונה שאפשר לטעון כל אדם היא מאחר שבת אחיו יורש' אותו בד"ת אין בידו להעבי' הנחלה ממנה ולתתה לאיש או אשה נכרים ועל טענה זו אומר לו חכמו ישכילו ידם ישימו לפיהם דהא תנן בפרק יש נוחלין המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משו' מתנה דבריו קיימים ואין לומר דהיינו דוקא במחלק ליורשיו אבל למי שאינו יורש לא דהא תנן תו התם הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי ופי' רשב"ם ז"ל מילת' דפשיטא היא ומשום סיפא נקט לה ואיתא נמי בגמרא עובדא דההוא גברא שכתב כל נכסיו ליונתן ן' עוזיאל והניח את בניו וזכה יונתן ן' עוזיאל במתנתו ואם כן הדברים שאין בטענה זו ממש:

אבל אם המעררים הללו יודעים ספר אפשר להם לטעון לכאורה דלא זכתה מרת שולי במתנה זו מדגרסינן בפרק יש נוחלין אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואין לדחות טענה זו ולומר דבנ"ד לא כתב כל נכסיו לאשתו שהרי צוה לתת אלפים לבנים לבת אחיו ות"ק לקרובו דאי מהא לא אירייא דהא אתמר התם אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפטרופ' ואין לדחות ולומר התם כשכתב כל נכסיו לאיש פלוני ולפלונית אשתי אבל היכא דכתב יטול פ' כך וכך ותטול אשתו פלונית כך וכך לא עשאה אפטרופא דהא ניחא אם כתב תחלה תטול אשתי כך וכך ויטול איש פלוני כך וכך דהשתא לא הוי כותב כל נכסיו לאשתו אבל בנ"ד שכתב תחלה שיטלו בת אחיו וקרובו אותו הסך וכל שאר נכסיו נתן לאשתו ודאי כותב כל נכסיו הוא:

ועוד אני אומר דבנ"ד שלא נתן למקבלי מתנה בשוה אלא לזה נתן יותר מזה אפילו אם היה מקדים מתנת אשתו למתנת בת אחותו וקרובו הוה אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופא וכמבואר בפסקי הרא"ש ז"ל שם גבי הא דקאמר התם פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפטרופא ומשמ' שדין כותב כל נכסיו לאשתי כדין כותב כל נכסיו לבנו ואע"פי שכתב שם הרא"ש שאם כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו לאשתו במתנה ולבנו אפטרופא דמשמע דאע"ג דבכות' כל נכסיו לאשתו אמרינן לא עשאה אלא אפטרופא כי היכי דאמרינן בכותב כל נכסיו לבנו אינם שוים לגמרי דבכותב כל נכסיו לאשתו לא חשיש כולי האי דהוי אפטרופא כמו בכותב כל נכסיו לבנו דדבר ברור שלא אמר כן הרא"ש אלא בכותב לאשתו ולבנו ביחד וכדקא יהיב טעמא משום דאשתו לגבי בנו כאחר דמייא אבל כותב כל נכסיו לאשתו ואח' פשיט' שהוא שוה לגמרי עם כותב כל נכסיו לבנו ואחר וכיון דבכותב נכסיו לבנו ואחר כל שלא נתן להם בשוה אפי' הקדי' בנו לאחר חשיב כותב כל נכסיו לבנו דלא עשאו אלא אפטרו' ה"ד לכותב נכסיו לאשתו ואחר ולא נתן להם בשוה דאפילו הקדים אשתו לאחר הוי כותב כל נכסיו לאחר ולא עשאו אלא אפטרופא וכל שכן בנ"ד שהקדים האחרים לאשתו דהא פשיטא דהוי כותב כל נכסיו לאשתו ואיכא למ' דלא עשאה אלא אפטרופא:

ומ"מ כי דייקינן במילתא שפיר משכחת דאין טענה זו כלום דהא דאמרינן דכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא היינו מן הסתם אבל היכא דגלי דעתי' שאינו כותב לה לשם אפוטרופוסות אלא לשם מתנה גמורה זכתה לגמרי בכל מה שכתב לה וכ"כ נמקי יוסף בפרק יש נוחלין וג"כ כתב רבינו ירוחם ז"ל בשם רוב הפסקנים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין בשם רבינו האיי גאון ז"ל ובנ"ד האי עצמו מספר המקומות דאית בהו גילוי דעתא וגם מפורש בהם בהדייא דלשם מתנה גמורה יהב לו ולא לשם אפטרופא:

ואע"פי שכתב הרמב"ן שיש אומרים דגבי אשתו אפילו פריש בהדייא לא עשאה אלא אפטרופא כבר כתב הרמב"ן עלה דדברי הבאי הם ועוד אני אומר דאפילו הי"א מודו דבנ"ד זכתה מרת שולי במתנה לגמרי מכמה טעמי חדא משום דע"כ לא אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופ' אלא היכא שיש שם יורשים שלא הוריש להם כלום אבל בנ"ד שהוריש תחלה לבת אחיו אלפים לבנים ואין לו יורש אחר זולתה אי אפשר לומר שכל נכסיו שכתב לאשתו שלא כתבם אלא לאפטרופא דלמאן תהוי אפטרופא אי על שאר יורשים הא ליתנהו בעולם ואי על בת אחיו אם איתא הרי כל הנכסי' בחזקת בת אחיה הן והיא יורשתן ואם כן מה בא לחדש ולומר שהוא מוריש אותה אלפים לבנים כו' הא כל נכסי נמי דידה הוו אלא ודאי משמע שאינו מורישה אלא אלפים לבני' בלבד ואין לומר שאלפי' לבני' רצה שיתנו לה ולא תהא אשתו אפטרו' עליהם ועל כל שאר נכסים תהא אפטרופא דכשם שהאמין את אשתו בכל שאר נכסים שהיו כמה פעמים יותר ויותר מהאלפים לבנים היה לו להאמינה ג"כ עליהם ואין לו' דהני אלפים לבנים רצה. לתת לה בתורת מתנה ושאר כל נכסיו בתורת ירושה ותידוק האי מדכתוב בשטר הצוואה שיתנו מנכסי עזבוני בתורת מתנה וירושה אלפים לבנים כו' ותימא דלשון ירושה בטל הוא לגבי לשון מתנה וכעין מה שאמרו בפרק יש נוחלין גבי כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים דאכתי איכא למימר אם איתא בכל נכסי דבת אחיו היו מה לו אם תזכה באלפים לבנים אלו בתורת ירושה או אם תזכה בהם בתורת מתנה הילכך ודאי לא כתב לה אלפים לבנים אלו אלא כדי לסלקה בהם מירושת כל נכסיו ומ"ש באלפים אלו לשון מתנה ולשון ירושה איכא למימר דספוקי מספקא ליה הי לישנא עדיף לסלקה משאר נכסיו ולהכי כתב תרוייהו ותחלת לשון שטר הצוואה מוכיח כן שצוה לכתוב ולחתום ולתת ביד אשתו להיות בידה לזכות ומתוך המשך הלשון משמע שכל הנכתב בשטר הוא זכות לה דלבת אחיו שהיא יורשתו כבן צוה לתת לה אלפים לבנים ולקרובו אע"פי שאינו יורש כבן מ"מ כדי לסלקו מלערער צוה לתת לו ת"ק לבנים וכל שאר נכסיו נתן לאשתו וכיון שכבר סילק את בת אחיו מירושתה אלפי' לבנים אי אפשר לומר שכשנתן לאשתו כל שאר הנכסים לא היה אלא להיות אפטרופא בת אחיו שכבר סלקה ואין בעולם יורשים אחרים לשתהיה אפטרופא עליהם וכיון דאי אפשר לומר דעשאה אפטרופא כלל ועיקר ע"כ לומר שמתנ' גמורה נתן לה לדברי הכל:

ועוד דאפילו הוי קמן כמה יורשים אחרים לא הוה אפשר למימר דעשאה אפטרופא עליהם מדכתב שלא יהיה לאשתו רשות להורישו וליתן לשום אדם אפילו פרוטה כי אם לנער אברהם כי על מנת כן נתתי והנחתי לה כל נכסי שאותו הנער יהיה יורש שלה כו' הוי ככותב כל נכסיו לנער אברהם ועשה לאשתו אפטרופא על הנער ועדיפא מאפטרופא שזו יש לה רשות ליהנות מהנכסים בחייה ובלבד שאחר מותה תתן הכל לנער ואם כן עיקר זכות צוואה זו לנער הוייא והוי הכותב כל נכסיו לאחר דהוייא מתנה דלא אמרו שלא עשאו אלא אפטרופא אלא בכותב לאשתו או לבנו אבל לאחר לשם מתנה גמורה הוא והאי נער אחר הוא הילכך לדברי הכל אי אפשר לומר שירשו יורשי הנפטר הנכסים שכתב לאשתו מטעם דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואין לומר דמה שכתב לנער לאו כלום הוא מדכתב שהנער יירשנה והדבר ידוע שאין הנער יורשה אלא בתו יורשתה וכיון דנקיט ביה לשון ירושה דלא שייך ביה לאו כלום הוא דאיכא למימר כיון דנער זה אפשר ליירש את זקנתו בהפקד אמו ח"ו שפיר שייך ביה לשון ירושה ועוד דכיון דכתב ולא ליתן במתנה רק לנער משמע דהנער בתורת מתנה יטול ועוד מדכתב רק לנער אברהם יהיה כל מה שנתתי כו' ולשון יהיה לשון מתנה משמע וכיון שנזכר בנער לשון מתנה כל לשון ירושה הנאמרי' בו נגררים הם אחר לשון מתנה וכההיא דתנן כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ד והטור הביאה סימן רפ"א על אחד שכתב שהוא עושה את אשתו יורשת גמורה ואפי"ה כתב שזכתה במתנה מפני שכתוב בשטר צואה ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ולשון ותחזיק לשון מתנה היא כדאמרינן בפ' מי שמת ובנ"ד נמי הא איכא לשון מתנה ולשון ירושה נגרר הוא אחריו כו' ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא לשון ירושה כיון שבזקנתו כתוב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער בתר לשון מתנה דידה וקנה דהוי כשני אנשים בשדה אחד ותוך כדי דבור דמתנה דידה הוי לישנא דירושה דנער שהרי כתוב בשטר הצואה כי ע"מ כן נתתי והנחתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יהיה יורש שלה וכל כי האי גוונא ודאי הוי לשון מתנה דידה מהני לומר כדמשמע בפרק יש נוחלין ופסקוהו הפוסקים להדייא ואפי"ה אם לא היה כתוב שום לשון מתנה כלל כיון דכתיב בשטר זה ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל וכיון דתיקון חז"ל הוא דצריך לכתוב לשון מתנה איכא למימר דהוי כאלו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהות מיימון בשם סמ"ג פ"ח מהלכו' זכייה ומתנה דכיון דכתוב וקנו ממני ככל לשון של זכות אין צריך יפוי כח אחר והוא מדברי התוס' בפ' אע"פי וכ"ש דבנ"ד כתוב לשון מתנה בהדייא כדפרישית:

הרי נתברר בטענה זו הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא אינו כלום לדברי שום אדם בעולם מכמה טעמים נכונים וברורים:

עוד אפשר למערערים אלו לטעון דאע"ג דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורי' דמו הני מילי כשלא יאמר כתבו ותנו לו אבל כשאמר כתבו ותנו גרע טפי וכדאיתא בפרק יש נוחלין ובפרק מי שמת שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ובנ"ד כיון דאמר כתבו ותנו אין כותבין ונותנין ויש לדחות דבריהם שהרי פי' רשב"ם דאין כותבין ונותנין לאחר שמת קאמר משמע מדבריו דבחיו שפיר כותבין ונותנין וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות זכיה ומתנה ובנ"ד משמע שכתבו ונתנו מחיים שהרי נראה מלשון השטר שהצוואה נכתב ונחתם ביום א' והוא לא נפטר עד יום ב' וכיון שנכתב ונחתם קודם מותו אפילו אם לא ניתן ביד האשה אלא ליד אחר סגי שזוכה הוא לה שלא בפניה ואפילו שקנאו הסופר בידו נר' דחשיב כזוכה בשבילה דכיון דנוטל שכר הוא על כתיבתו הוי שלוח' לזכות לה בו ולא דמי למה שאמר הרב המגיד בפ"א מה' זכייה ומתנה דאם נכתב ולא נמסר אין נותנין לאחר מיתה דהתם כשאין הסופר נוטל שכרו ועוד נראה דאפילו אם הכא כותב בחנם שאני הכא שאמר שתהיה כתיקון חז"ל דאיכא למימר דבכלל זה הוי שיעשה הסופר שלוחה לזכות בשבילה אע"פי שאינו נוטל שכר:

ואפילו אם תמצא לומר דאיכא מאן דפליג על הרמב"ם ורשב"ם וכמ"ש הטור בסי' הנז' בשם הראב"ד לומר דבנ"ד דזכתה משום דכתב ואף כתבו וחתמו והא אסיק' בגמרא עלה דההיא דשכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבין ונותנין דהיינו היכא דלא כתב לו ייפוי כח אבל במיפה כחו כותבין ונותנין ומפרש התם דמיפה כחו היינו לאמר אף כתובו וחתומו והבו ליה:

אבל יש לפקפק בזה דאף כתבו וחתמו הכתוב בשטר צוואה זו לא הוי כההוא אף כתבו וחתמו דאמרי' התם דהוי ייפוי כח דהתם כשאומר יטול פלוני מנה ואף כתבו וחתמו ותנו לו או שאומר תנו לפלוני מנה ואף כתבו וחתמו ותנו לו כלומר שמקדים נטילת או נתינת המנה ועל זה אומר אף כתבו וחתמו ותנו לו וכך הם דברי הרי"ף ז"ל בפרק יש נוחלין ודברי הרמב"ם פ" מהלכות זכייה ומתנה ואילו בשטר צוואה זו כתוב הוו עלי עדים ואף כתבו וחתמו ותנו לה וכיון דלא קדמה המתנה ואף כתבו וחתמו ותנו לה אין זה ייפוי כח:

ומיהו בסמ"ג משמע ממה שכתב בשם ר"י דבכי האי גוונא הוי שפיר ייפוי כח וכתבוהו הגהות מיימו' פ"ח מהלכות זכיה ומתנה והוא מדברי התוס' בפרק אע"פי ואפשר דהרי"ף והרמב"ם ז"ל נמי לא נקטו בדדווקא שמקדים נטילת או נתינת המנה קודם אף כתבו וחתמו ותנו לה אלא מפני שהוא מתיישב יפה לשון אף אבל אין הכי נמי שאפי' איחר נטילת או נתינת המנה לאף כתבו וחתמו ותנו לו דהוי שפיר ייפוי כח דכל שאומר אף כתבו וחתמו מוכח מילתא דליפות כחו קא מכוין ושפיר דמי למימר הכי כי היכי דלא נשויה לסמ"ג פליג עלייהו אלא דמשמע ליה לסמ"ג דכי מקדי' אף כתבו וחתמו לנתינת המנה מייתב שפיר לשון אף על הוו עלי עדים דהכי קאמר הוו עלי עדים ולא עדים דבעל פה בלבד אלא אף בכתב ואינהו ז"ל לא משמע להו דלישנא דאף מייתב שפיר בכי האי גוונא אבל לענין דינא מודו דהוי ייפוי כח אפילו בההוא גוונא דסמ"ג ובהכי ניחא שלא העתי' הרא"ש בזה דברי הרי"ף כמנהגו דכיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא לא חש:

ואפילו אם תמצא לומר דהרי"ף והרמב"ם פליג אסמ"ג וסברי דלא הוי ייפוי כח אלא אם כן הקדים נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו ותנו לו איכא למימר דבנ"ד נמי הוי דהקדי' נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו שהרי כתוב בשטר הצוואה הכל נתתי לאשתי במתנה גמורה ונתתי משמע קודם לה והוי כאומר הוו עלי עדים בדבר זה דהיינו שנתתי כבר לאשתי כל נכסי ואף כתבו וחתמו ותנו לה ובלאו הכי כיון שכתו' בשטר צוואה זו ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל ומאחר שחז"ל הצריכו בכי האי גוונא לכתוב ייפוי כח הוי כאילו כתיב בה ייפוי כח מפורש שיסכימו בו כל חכמי ישראל שהוא ייפוי כח וכעין מה שכתבתי בשם התוס' וסמ"ג לדעת הגאונים ועוד יש לומר דאפשר דאף באומרו כתבו ותנו לא אמרינן דאי לא אמר אף כתבו אין כותבין ונותנין אלא במתנת קרקע דבה הוא דשייך לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דקרקע נקנית בשטר אבל במתנת מטלטלים כיון דאינם נקנים בשטר דלא שייך למימ' בה לא גמר להקנותו אלא בשטר והילכך אע"פי דאמר כתבו ותנו לו ולא אמרו אף כותבין ונותנין לו ואע"פי שהרמב"ם והרי"ף הזכירו מנה יש לומר בקרקע הוה ליה למינקט אלא שנמשכו אחר לשון הגמ' ולא דקו במילתא משום דמילתא דפשיטא היא דבקרקע דברים אמורים ולא במטלטל אי נמי מאי מנה דנקטי מנה מקרקע ולהאי טעמא נמי ניחא שלא העתיק הרא"ש דברי הרי"ף כמנהגו דכיון שאינם בדקדוק לא חש למכתבינהו כלל והשתא לענין מתנת המטלטלים אין צריך שום ייפוי כח:

ועוד אני אומר דאפילו לענין מתנת קרקע אין צריך שום ייפוי כח דעל כרחיך לא אמרו בגמ' דצריך ייפוי כח אלא באומר כתבו ותנו שטר הקנאה דהיינו שכתוב בה שדי נתונה לך דבהא שייך למימר לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומשום הכי מצריך ביה בגמ' ייפוי כח אבל באומר כתבו שטר ראיה דלא שייך למימר ביה לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא שטר זה אינו מעלה ואינו מוריד אינו צריך ייפוי כח ואע"פי שכתבו הרב המגיד והגהות פ"א מהלכות מכירה שנראה עיקר כדברי האומרים דשטרי דידן הוו שפיר דיני הקנאה וכן דעת הר"ן בפ"ק דקדושין ושלא כדברי הטור בסי' קצ"א מ"מ יש לנו לומר כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי אלא לראייה בעלמא לא שייך למימר ביה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דמטעם זה הכשיר הרא"ש בתשובת כלל י"ח שטר צוואת שכיב מרע העולה בעש"ג אפילו היכא דהוייא מתנה שכיב מרע במקצת ולא צוה מחמת מיתה וגם לא היה בה קנין דאז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא חספא בעלמא הוא ואפי"ה הכשירו משום דבזמן הזה אין רגילין לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבים השטר לראייה:

והשתא כיון דכ"ע לא משמע להו דשטר הוי לקנין ולא לראיה בעלמא שהרי רובא דרובא דשטרו' הנוהגי' בין בני אדם אינם אלא שטרי הודאות והלוואות שאינם אלא לראייה ובפרט בשטר זה שידיה מוכיחות ממנו שלא נכתב אלא לראייה שהרי מתחיל מודעת זאת לכל רואי חתימתנו דלמטה איך שאנחנו ח"מ כו' נכנסנו כו' פשיטא ופשיטא דליכא למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר הילכך אפי' לא כתב שום ייפוי כח הוייא מתנה מעלייא בין בקרקע בין במטלטלין אליבא דכ"ע מבלי שום חולק ופוצה פה ומצפצף וכ"ש שכבר כתב ייפוי כח כמו שהוכחנו וכ"ש שכתבו ונתנו מחיים דכל כי האי גוונא אפילו אם היה צריך לכתוב ייפוי כח ולא כתבו הוייא מתנה מעלייא לדעת גדולי הפוסקים ז"ל כ"ש בהתחבר שלשת הטענו' האלה יחדיו שלא נשאר מקום לבעל דין לחלוק בשום צד מעולם דלדברי הכל זכתה אשה זו בכל מתנתה בלי שום פקפוק וערעור אלא עפ"י הדין והאמת נאם הצעיר יוסף קארו

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף