אבקת רוכל/סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל סא

סימן סא

מה ידעתי ולא תדע אלוף כלכל אלוף דנדעי על דבר המקוה אשר במרחץ אשר קראת עליו תגר והפרזת על מדותך למנוע קהל קדושים מלטבול בו וצוית להעלות עליהם את מי הנהר הנני בא בקצרה כנראה לע"ד שהמקוה הזה אשר במרחץ כשר בלי ספק וכ"ש במקום שאין מקום לטבול בו כי אם בנהר דפשיטא מביעתא בכותחא דטפי עדיף המקוה הנ"ל מהנהר בזמן הזה מכמה אנפי כאשר אבאר בס"ד וזה שהמקוה הזה אפשר לפוסלו מטעם שמכבסים בו הבלנים את הבגדים ומים הנוטפים מהבגדים חשיבי שאובין כדתנן בפ"ג דמסכת מקוואות הסוחט את כסותו ומטיל מים ממקומות הרבה כו' ר' עקיבא מכשיר וחכמים פוסלים ופשיטא דהלכה כחכמים דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכן פסקו כל הפוסקי' כחכמים דפסלי וגם כי מהכדים שממלמי' מהצנור המקלח מתפזרים מים לתוך המקוה ועל זה אני אומר שאינו נפסל ע"י כך חדא דאיפשר שאין במים הנוטפים מבגד שמעטפים בו במרחץ ובמים הנשפכין מהכד ג' לוגין וכל פחות מג' לוגין מים שאובים אינו פוסל כמבואר בכמה מקומות ממסכת מקוואות וכדברי כל הפוסקים וזה כי ג' לוגין הם חצי רוטול וחזקה שבגד שמתעטפים בו במרחץ וגם במים הנשפכין מהכד אין במים הנוטפים ממנו כשיעור הזה וגם אין לחוש שמא סחטו ג' בגדים או נשפכו מג' כדים ביחד וכל מג' כלים מצטרפין בהצטרף להתחיל לנטף עד שלא יפסיק חבירו וכדתנן בפ"ב מהלכות מקוואות האי לא חיישינן וכיוצא בזה כתבו התוס' בפ"ק דתמורה גבי הא דתנן יוסף בן חוני בשנים ושלשה כלים פוסלים את המקוה ואפי' אם תמצא לומר דשמא יש שיעור ג' לוגין אכתי הוי ספק וכיון דספק הוא כשר וכדתנן במסכת מקוואות בפ"ב ספק מים שאובים שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו ועוד דאפי' אם תמצא לומר דודאי יש במים הנוטפים ג' לוגין כיון דאיכא לספוקי שמא היה ארבעים סאה כשנפלו לתוכה הג' לוגין המקוה כשר וכדתנן במסכת מקוואות פ"ב ספק מים שאובים שטהרו חכמי' ספק נפלו ס' לא נפלו ואפי' נפלו ספ' יש בהם מ' סאה ס' אין בהם:

הרי מבואר מתוך משנה זו דבחד ספקא כשר וכ"ש בנ"ד דאיכא תרי ספקי ספק נפלו שלש לוגין ס' פחות מג' לוגין ואפי' אם היו ג' לוגין ספק אם היה במקוה אז מ' סאה דפשיטא דכל כי האי גוונא אפילו אם היה פיסול ג' לוגין דאורייתא ואפילו לא היו מכשירין חכמים ספיקן מ"מ בספק ספקא הוה מכשירינן כדקימא לן בכל דוכתא דספק ספקא לקולה וכ"ש בפיסול שלש לוגין שנפלו לתוך המקוה דלא מיפסיל אלא מדרבנן לדברי כל הפוסקים איש לא נעדר וכמו שהוכיח הגאון מהרר"י קולון ז"ל בשרש נ"ו דהא ודאי דכשר הוו לכ"ע:

וגם אין לומר דחיישינן שמא יחסר המקוה מארבעים סאה וימלא הגוי בכתפו וימלאנו וכמו שחשש הרא"ש לכך בתשובה שכתב הטור דלא דמי נ"ד לההיא דהתם לא היה נעשה דבר אחר במקוה כי אם טבילת הנשים ולהכי חיישינן דכל צדי דיכיל גוי למעבד כי היכי דלא ליפסיד אגריה עביד אבל הכא שהמקוה זה אינו מיוחד לטבילה דעיקרו לתשמיש ושכר הטבילה הוא דבר מועט כנגד הטורח שהיה צריך לטרוח למלאת בכתף שהטורח מרובה על השכר:

ועוד דאפילו אם תמצא לומר שכשפסקו מי המעיין המקלח מילאוהו השתא שחזר להיות מקלח חזקה שפינוהו מהמים השאובים שהיו מטונפים מכביסת הבגדים כדי שיתמלא ממי מעיין זכים ונקיים ותו לא חיישינן שיביא מים שאובים אח"כ דכיון שהמעיין מקלח היה טורח לבטלה ולא חיישינן שיטרח הגוי כדי להכשיל לישראל כשאינו מרויח בדבר וזה דבר פשוט וכל זה הוא כדי להכשיר אפילו אם באנו לחוש לדברי האומרים ששלשה לוגין מים פוסלין במעיין כמו במי גשמים דאילו לדברי האומרים שאין מים שאובין פוסלין במעיין בלאו כל הני טעמי ליכא לספוקי ביה דכשר הוא ודאי והנה הלכה רווחת דהלכה כדברי המכשירים מים שאובין במעין משום דלא אשכחן מאן דפסל אלא דעת א' שכתב המרדכי והר"ם חסדאי והמרדכי עצמו כתב שלא נודע לו ראיה וכל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם הסכימו להכשיר וכמו שכתב הגאון מוהרר"י קולון בשרש נ"ו והעלה בסוף תשובתו שאם יש בדבר שום דוחק עד שיבא הדבר לידי דיחוי שתתעכב מלטבול אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול משום חזקה רחוקה שיש בה כמה ספקות וכל המרבה חומרות בזה דמבטלי' בנות ישראל מפריה ורביה אינו אלא מן המתמיהין:

ולא ידעתי היכן מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וגם הרא"ש בתשובה קרא תגר על המצריכים לנקות מקוה שמימיו נובעים ע"י דלים המנוקבים וכתב שטעות הוא בידם ושהודה מהר"ם לדבריו והביא ראיות ברורות לדבריו וכיון שכן אפילו אם ודאי נפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובים כשהיה המקוה חסר לא נפסל בכך כיון דמעיין הוא ואפי' אם נפלו הג' לוגין לתוכו בעוד שמלאי' מים מן הצנו' המקלח דאז אין למקוה דין מעיין וכדתנן פ"ה דמסכת מקוואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת כו' העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ופירשו רבינו שמשון והרא"ש ז"ל דהפסיקו היינו שאין מי הבריכה מחוברים למעיין דמ"מ כיון שחזר צנור המעיין לקלח במקוה חזר המקוה לדינו הראשון וכדקתני בסיפא דההיא מתני' חזר והמשיכו פסול לזבים כו' ומשמע הא לטבילת שאר טמאים דינו כמעיין וכ"כ בהדייא הרא"ש בהלכות מקוואות וכ"כ הטור ועוד אני אומר דאפילו היה המקוה ריקן ומילאוהו מים שאובים אם אח"כ המשיך לתוכו מי מעיין כשר וכדתנן בפ"ק דמקוואות למעלה מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא ואין לומר דשאני התם שקדמו מי מעיין ומשום הכי אין מים שאובין פוסלין אותו דקמא קמא בטיל אבל היכא שקדמו המים השאובים אדרבא איכא למימר במי מעיין הנוטפים בהם קמא קמא בטל הא ליתא דתנייא בתוספתא וכתבה הר"ש והרא"ש בפ"ג דמקוואות מעיין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה ראשונים פסולים מפני שהם נשאבים כיצד הוא עושה נוקבו מעין זקנו כל שהוא ונמצאו מים מעטים מטהרים את המרובים ופירשו דתלמי הוא שם כלי ונוקבו מעין זקנו כל שהוא לבטלו מתורת כלי ונמצאו מים מועטים שמן המעיין לבריכה מטהרין את מי הבריכה המרובים הנשארים עכ"ל הרי כאן שהבריכה מלאה מים שאובים והם מטהרים ע"י מי מעיין המועטים הנופלים בהם:

ועוד ראיה מדתנן בפ"ה דמקוואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכל שהוא ופי' הרא"ש בהלכות מקוואות שמי המעיין נופלים לשוקת ומשם נמשכים ויוצאים לחוץ והשוקת הוא כלי ואין מטבילין לא בשוקת ולא במים הנמשכים מתוכו לחוץ דהעבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה כגון שהיו מי המעיין נופלים מקצתן על גבי שפת השוקת ומקצתן לתוך השוקת כשרים המים היוצאים מן השוקת אע"פי שאסור להטביל בתוכו לפי שהמעיין שנופל על שפת השוקת מטהר כל המים בכל שהוא אע"פי שמי השוקת מרובין מהם מ"מ כל המים מחוברים למעיין ע"י המים המועטים הנופלים על השוקת ונטהרין אע"פי שכבר נפסלו בשאיבה כשעברו דרך השוקת עכ"ל הרי בהדייא דמים שאובים מטהרין על חבורן לפי מעיין כל שהן:

ואל תשיבני מהא דתנן בפ"ב דמקוואות בור שמלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים ג' לוגין כההיא באמה של חרדלית של גשמים וכמו שפי' הר"ש והרא"ש וגם אין בה ארבעים סאה וכמ"ש הר"ש בפ"ה משנה שנית דאילו היה בה ארבעים סאה הייתה מכשרת את השאובים כמו שנתבאר לעיל וה"ה למעיין כל שהוא המקלח לתוך מים שאובים שהוכשרו המים השאובים ע"י חבורן למעיין דמעיין מטהר בכל שהוא וגם הרשב"א כתב בתורת הבית וז"ל ולא עוד אלא מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו מי המעיין מועטים המועטים של המעיין מטהרים את השאובים המרובין אין מחלקין בין קדמו מי מעיין לנוטפים בין קדמו נוטפין למעיין עכ"ל הרי נתבאר דמקוה מלא מים שאובים אם המשיך לתוכו מי מעיין כל שהוא כשר לטבול בו לדעת כל הפוסקים זולתי לאותו דעת יחיד וכתוב במרדכי ואפילו לאותו דעת בנ"ד דלא הוי כודאי שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשהמקוה חסר מודה דכשר אפילו אי הוי פיסול ג' לוגין דאורייתא כיון דספק ספיקא הוא כ"ש שאין פיסולו אלא מדרבנן לכ"ע וא"כ אפילו ליכא אלא חד ספיקא כשר וא"כ לית דין ולית דיין לההוא לערער על מקוה מכלל ועיקר ואיך יתכן להעלות על הדעת למנוע מלטבול במקוה כזה ולטבול בנהר אשר רבו האוסרים לטבול בו הלא גם הרי"ף בפרק במה אשה יוצאה שפסקה לההיא דאבוה דשמואל דעביד לכותי' מקוואות ביומי ניסן:

וכתב הר"ן שם שכן דעת ר"ח וכתב שהרמב"ן נתן טעם לדבריהם אלמא הכי ס"ל וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות מקוואות לפסוק כאבוה דשמואל וכן דעת רבינו מאיר וכמ"ש המרדכי בפרק במה אשה יוצאה והרא"ש בה' מקוואות וכך היא מסקנת הרא"ש וכמו שכתב הטור וכן דעת הרשב"א בתורת הבית ואע"ג דסמ"ג וסמ"ק כתבו להתיר לטבול בנהרות כדברי ר"ת היאך נניח כל הני אשלי רברבי שהם רוב בנין ורוב מנין וגם כי הר"מ והרא"ש והרשב"א מכללם דבתראי נינהו וגם כי בכל תפוצות הגולה נוהגי' על פי הרמב"ם והרא"ש ונזיל בתר סמ"ג וסמ"ק להקל בשל התורה וכמ"ש הגאון כמוהר"י קולון בשרש קט"ו ולכן אפילו אם היה קצת גמגום בטבילת המקוה הזה כאשר עלה על דעתיה דמר היה יותר טוב לטבול בו מלטבול בנהר ולא עוד אלא שפיסול השאיבה אינה מד"ת ופסול זחילת הנוטפים היא מדאורייתא כמו שכתב מוהר"י קולון בשרש קט"ו והיאך נמנע מלטבול בכשר מדאורייתא לכ"ע ונטביל בפסול דאורייתא לכ"ע זולת שני פוסקין אין זה אלא מן המתמיהין כ"ש כאשר לדעת כל הפוסקים אין שום פקפוק במקוה הזה שיש למנוע מלטבול בנהר כיון דלכל הפוסקים ראשונים ואחרונים אסור לטבול בו זולתי לסמ"ג וסמ"ק:

ועוד אני אומר דאפילו לסמ"ג וסמ"ק שפסקו כר"ת אסור לטבול בנהר הזה מטעם שהוא נמל וגרסינן בפרק תינוקת אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא יטבול בנמל ופי' התוספות דלר"ת נראה כפי' ר"ח לא תטבול בנמל כי בני אדם מצויים שם ובעיתא וממהרת מפני בני אדם המצויים שם וגם לפרש"י שכתב דטעמא מפני שהספינות רגילות להיות שם כל שעה מצוי שם טיט והכא דנמל ושכיחי שם ספינות וגם בני אדם פשיטא דאסור לטבול שם מהני טעמי:

ועוד אפילו לא היה נמל במקום הזה לדעת קצת היה אסור לטבול בנהר כשהוא גדל ואפי' ר"ת מודה כל היכא דטבלה בשפת הנהר במקום שנתמלא מחמת רוב הגשמים דע"כ לא הכשיר ר"ת אלא כשטובלת במקום שהיה מרוצת מי הנהר קודם שירדו הגשמים אבל במקום שנתפשט מחמת הגשמים מודה דפסול וכ"כ רבינו ירוחם שזה דעת ר"ת וכ"כ הגאון מוהר"י קולון בשרש קט"ו והוכיח כן מדברי התוספתא ושכן פסק הראב"ד ואעפ"י שאיני מודה להם בזה ככתוב בחיבורי:

ולפי זה שטובלת במקום שאנו רואים שנתפשט מחמת הגשמים לא עלתה לה טבילה לכ"ע נמצאו דין כללי הנהר דבמקום מרוצת המים לכ"ע לא עלתה לה טבילה דחיישינן שמא ירבו הנוטפים וחששא דאיסורא דאורייתא היא זולת לדעת סמ"ג וסמ"ק שהתיר שם לטבול בהם ובמקום שאנו רואים שנתפשט מחמת הגשמי' לא תטבול בו ואם טבלה לא עלתה לה טבילה ואפי' לר"ת לדע' הראב"ד ורבינו ירוחם ומוהר"י קולון ואפילו במקום מרוצת המים אם הוא נמל לכתחילה לא תטבול בו:

ומעתה היכא שאנו רואים שנתפשט הנהר ע"י ירידת גשמים כמו שהוא נראה לעיניים ואין הנשים יכולות לילך עד אמצע הנהר לטבול והן טובלות על שפתו דלא עלתה להם טבילה אפילו לדעת ר"ת אליבא דרבינו ירוחם ומוהריק"ו והראב"ד ואפילו בזמן שאינו מתפש' מחמת הגשמים על כי האי גוונא דנ"ד שהוא נמל אפילו לר"ת לא תטבול בו וראוי למחו' בידם מלטבול בו ולכופן שילכו לטבול במקוה שבמרחץ שהוא כשר לדברי הכל בלי שום פקפוק כלל ועיקר וידעתי כי אדוני חכם כמלאך האלהים לחלוק כבוד אל האמת ולא לתקוע עצמו לדבר הלכה רק עיניו אל קדוש ישראל תשעינה ולהעמיד משפטי התורה על ציונם וצביונם כי זה הוא אשר עוררני לדון בדברים אלו לפני כסא כבודך מתוך אהבה מסותרת ומקוה ישראל ה' יאיר עיננו במאור תורתו נאם הצעיר הטהור והעלוב

יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף