אבקת רוכל/מז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל מז

סימן מז

החכם הנעלה הבן יקיר לי יצ"ו שאלת ממני אודי

אודיעך דעתי בענין יהודים רבים הדרים בעיר מוקפת חומה דלתיים ובריח אם מותר לטלטל בשבת בכל העיר ע"י שיתוף בשיקנו רשות מן המלך יר"ה בזולת שיצטרכו לשכור רשות מכל בית ובית מן הגוים הדרים בעיר ההוא או אם יצטרכו לשכור רשות מכל אחד ואחד מבעלי בתים גוים שבה ולא יועיל קניית רשות מן המלך ואם יספיק כשיקנו רשות מן המלך אם יועיל כשיקנו רשו' מבנו או משומר חומת העיר אשר אדוננו המלך יר"ה שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו לסגור בלילה ולפתוח ביום ופותח ואין סוגר וסגר ואין פותח וששאלו ק"ק שיטילאש לכ"ת על זה והשבת שמלשון הטורים זצ"ל נראה שצריך לשכור מכל בעל חצר וחצר ושאינו מספיק במה שקונים רשות משר העיר ושהשיבו על דבריך א"כ למה נהגו בכל מלכו' ספרד לקנות רשות משרי המדינות או מן המלך כמו בטוליטול"א ומורסר"א וו"ד אל עגור"ה לקלע"ה וברוב המקומו' המוקפות חומה והעידו על זה עדים נאמנים ושלא מיחו החכמים הדרים באלו המדינות בידם וסמכת אתה וחברך הנעים על אנשי ספרד וקנו רשות הק"ק שיטילאש משר שומרי החומות ושתפו וששאל חבירך מחכם א' על זה ושהשיב החכם ההוא שאפילו ממלכנו מלך קושטאנדינא יר"ה לא יועיל קניית רשות אלא שצריך לשכור רשות מכל בעל חצר וחצר שבכל העיר ושלחת אלי תשובת החכם בארוכה וראיותיו ואתה לא הודעתני שם החכם נר"ו: תשובה נראה לי שיספיק כשיקנו רשות מן המלך או מבנו או משומר החומות וראיה לזה מדגרסינן במסכת עירובין פרק הדר ההוא מובאה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק אמרו ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו בטיל לן רשותך לא בטיל להו אמר להו רבא ליזיל חד מינייהו ונשאול מיניה דוכתא וניתיב ביה מידי דהוה ליה כשכירו וכלקיטו דאמר רב יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן את ערובו עכ"ל והטעם שאחר ששכירו יש לו רשות להשתמש בבית אע"פ שהבית אינה שלו ובשביל אותו רשות שיש לו בבית יכול להשכיר אפילו שלא מדעתו א"כ הכא נמי המלך יש לו רשות להשתמש בכל בית ובית שבעיר כשירצה ומשתמש בשעה שצריך א"כ יכולים היהודים לקנות רשות כל העיר ממנו שהרי דינא דמלכותא שבכל בית ובית מן המדינה חונין שמה עבדיו ופרשיו ויכול להפקיר כליו בכל שעה שירצה בכל בית ובית הרי ראיה מבוארת שקונין רשות מן המלך ואפי' שאין הבתים שלו:

ועוד ראיה לדבר מ"ש החכם הרב רבינו אהרן הכהן ז"ל בספר ארחות חיים וז"ל אניות גדולו' שמחלקי' אותם לחדרים וכל אחד מן השוכרים אותם אוכל בחדרו ויש בה ג"כ ישראלים מוחלקים במקום לאכול פתן אם היו מחיצות מניעות לתקרת הספינה או סמוכות לתקרה בפחות משלשה אם המחיצה גבוה שבעה ומחצה הרי זו מחיצה והנכרים אוסרים עליהם אפי' עירבו שאין עירוב ובטול במקום גוי ומאי תקנתו ישכרו מבעל הספינה קודם שיחלקו מקומות צריך לשכור כל המקומות מן השוכרים אבל אם יש רשות לבעל הספינה להניח כליו בכל מקום שירצה ואפילו במקומות המושכרים די להם לשכור מבעל הספינה ע"כ דבריו:

הרי מבואר שאם יש רשות לבעל הספינה להניח כליו בכל מקום שירצה שאין צריכין היאודים לשכור מן השוכרים ששכרו כל חדר וחדר אלא יספיק שיקנו רשות מבעלי הספינה אע"פ שכבר השכיר כל החדרים בשביל אותו רשות שיש לבעל הספינה להניח כליו בחדרים שהשכיר וא"כ אחר שהמלך יש לו רשות להשתמש בכל בית ובית מכל העיר ומשתמש בהם כשיצטרך יכול המלך להקנות רשותו מכל בתי העיר ואין צריכין היהודי' לשכור רשות מן הבעלי בתים הדרים בבתים ההם:

והחכם המשיב לשאלה הנז' השיב בקונטריס ששלח אלי וז"ל עוד מצאתי לרבינו אהרן הכהן בספר ארחות חיים שכתב וז"ל אניות גדולות שמחלקים אותם לחדרים כו' כמו שכתוב לעיל וכתב החכם הנז' על זה וז"ל ואולי יחשוב חושב להוכיח מכאן שכמו שבעל הספינה אם יש לו רשות להניח בכל אחד מהמקומות המושכרים די לו לשכור רשות ממנו בכח המלך כיון שהרשות בידו להניח כליו באיזה בית שירצה מכל בתי העיר יכולים היהודים לשכור ממנו רשות העיר ואין הדבר כן לפי שאין זה דומה כי האניה גדולה הזאת דינה כחצר בעלת בתים רבים מיוחדים לשכירות ואין להביא ממנו ראיה לעיר שהיא רשות הרבים ועוד שאפילו באניה או בחצר ראוי לשמור תנאים מיוחדים לזה יתבאר זה מהא דתנן בפרק כיצד משתתפין הנותן עירובו בבית התבן הרי זה עירוב והדר שם אוסר עליו רבי יהודה אומר אם יש עליו תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו ופרש"י תפיסת יד שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע ולכן אינו אוסר דכל רשות החצר דידיה הוא והוי כאלו דר עמו בבית ע"כ ומסקינן עלה בגמרא דבר שנטל בשבת אינו אוסר ר"ל שאם הכלים אשר לבעל הבית בביתו של שוכר הם ניטלים בשבת אין כאן תפיסת יד כלל משום דאי בעי בעל הבית שקיל להו בשבת ואזיל להו אבל אם הם כלים שאינן ניטלין בשבת הרי זה תפיסת יד ואין השוכר אוסר על בעל החצר לפי שהוא כאכסנאי אצלו הרי כאן מבואר דלא מיקרי תפיסת יד אלא בשני תנאים לדעת רש"י ז"ל הא' שיש למשכיר מקום מיוחד בביתו של שוכר והשני שיהיה לו שם מטלטלים במקום לא שתהיה לו רשות לבד לתיתם והיא הסכמת רוב הפוסקים והמפרשים דאי לא תימא הכי אמאי הוצרכו בגמרא לחלק בין כלים הנטלים בשבת לשאינה ניטלים דהא בלאו הכי נקרא תפיסת יד ובלבד שתהיה הרשות בידו להניחם שם בכל עת שירצה אלא שהאמת כמו שכתבנו ולא מיקרי תפיסת יד אלא בשני התנאים שכתבנו הילכך אין למלך תפיסת יד בכל בתי העיר וחצרותיו ומבואותיו כיון שאין לו מקום מיוחד בכל אחד מהם ובו כלי המלך כ"ש וכ"ש שאין כל בתי העיר של מלך אלא רובם של יחידים ע"כ דברי הרב החכם בקונטריסי' ששלח אלי:

הכלל העולה מדבריו שהקשה שאין לדמות המלך לבעל הספינה לומר שכמו שבעל הספינה אם יש לו רשות להניח כליו בכל אחד מהמקומות המושכרים יספיק שהיהודים ישכירו רשות ממנו כך המלך אחר שהרשות בידו להניח כליו באיזה בית שירצה מכל בתי העיר יכולי' לקנות רשות ממנו שאין זה דומה לזה לשני טעמי' הא' שהאניה הגדולה דינה כחצר של יחיד בעלת בתים רבים מיוחדים לשכירות ואין להביא ממנה ראיה לעיר שהיא רשות הרבים:

ועוד שאפילו באניה או חצר ראוי להיות ב' תנאים האחד שצריך שיהיה למשכיר מקום מיוחד בביתו של שוכר ולא שיהיה לו מקום בלא יחוד בכל מקום שיזדמן אלא מקום מיוחד צריך ואם אינו מיוחד אוסר השני שיהיו לו שם מטלטלין במקום לא שתהיה לו רשות לבד לתיתם שם דאי לא תימא הכי אמאי הוצרכו בגמרא לחלק בין כלים הניטלין בשבת לשאינן ניטלין דהא בלאו הכי נקראת תפיסת יד ובלבד שתהיה הרשות בידו להניחם שם בכל עת שירצה אלא ודאי לא מיקרי תפיסת יד אלא בשני התנאים הילכך אע"פי שהמלך יש לו תפיסת יד בכל בתי העיר להפקיד שם כליו אינו יכול להקנות רשות הבתים ליהודים אחר שאין למלך בית מקום מיוחד שבו יפקיד כליו וגם אין לו שם כליו שאינן ניטלין שצריך שיהיו לו שם כליו בפועל לא שיהיו בכח ומשיי' בכל א' מהם מקו' מיוחד לעצמו אשר בו יפקד כליו וכיון שהדבר כן אין לו תפיסת יד כלל באחד מבתי העיר באמת ובמשפט ואין מספיק לו שתהיה הרשות בידו להשתמש בכל בית בכל עת שירצה א"כ אין לשכור ממנו רשות להשתף בעיר כ"ש מאחד מבניו או משרי מלכותו רק מכל אחד ואחד מבעלי בתים של העיר דכיון שהדרים בבתים ובחצרות הם האוסרים לטלטל בעיר מהם צריך לשכור הרשות ע"כ דברי החכם הנז' הכלל שלפי שחשב שאלו השני הנושאים אחד ושדיניהם אחד חשב שהאחרונים שאמרו שנקראים תפיסת יד כשיהיו לו רשות להניח שם חפציו א"ה אם אין לו חפצים שם בפועל שהא' מהם הוא רבינו אהרן נחלקו על הראשו' שהצריכו שיהיו לו שם חפצים בפועל ושאינן ניטלין בשבת וזה אינו כן אלא ודאי הראשונים הודו לדברי האחרונים שהראשונים מאמרם בנושא הראשון והאחרונים דברו בנושא הב' שהוא גוי שהשכיר לגוי והלך השוכר:

ועוד קשיא ליה איך יתכן שהאחרונים שאמרו יספיק שיהיה לו רשות להניח שם כליו והוא רבי אהרן וחכמים אחרים נחלקו על הגמרא שבגמרא פסקו הדין שצריך שיהיו שם כלים ולא די זה אלא שיהיו אינן ניטלין בשבת דתנן בפרק כיצד משתתפין בית התבן ובית העצים ובית האוצרות הרי זה עירוב והדר שם אוסר עליו רבי יהודה אומר אם יש תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו ואמרינן בגמרא היכי דמי תפיסת יד כגון חצרו של בוניס בן בוניס פי' בוניס היה עשיר וכל בית שהיה לו בחצרו היה לו סחורה ומיני פרקמטיא ורבא בר רב חייא אמר אפילו יתד של מחרישא אמר רב נחמן תני דבי שמואל דבר הניטל בשבת אוסר דבר שאינו ניטל בשבת אינו אוסר ע"כ הרי כולי עלמא מודו בגמרא שצריך שיהיו לו שם כלים בפועל ולא בכח שיהיה לו רשות להניח שם כליו ואיך אפשר שרבינו אהרן חולק על הגמרא חלילה חלילה אלא ודאי דגמרא מיירי בנושא הראשון ורבי אהרן מיירי בנושא השני וראיה לזה שהרי הרשב"א כתב השני מאמרים שדברו הראשונים והאחרונים ופסק הדין כשניהם ואם הוא נושא א' או יש לשנים נושאים אלו דין אחד איך סתר דבריו שהרשב"א כתב בספר תורת הבית ז"ל ישראל שהשאיל ביתו או השכירו לאחר אם יש לבעל הבית תפיסת יד בו אינו אוסר עליו איזו היא תפיסת יד כל שיש לו שום דבר שאינו ניטל בשבת כגון טבלה או עששית כו' וסמוך לזה כתב גוי שהשכיר רשותו לגוי אחר אם המשכירו יכול לסלק את השוכר כל זמן שירצה שוכרין אפי' מן המשכיר אבל אם אינו יכול לסלקו לא:

ונראה לי שאם היה למשכיר במה שהשכיר שום תפיסת יד שהיו לו שם כלים שוכרין אפילו מן המשכיר עכ"ל הרשב"א:

ולפי סברת החכם הנז' סתר הרשב"א דבריו סמוך זה לזה אלא ודאי הם שני נושאים מחולפים ונבדלין כרחוק מזרח ממערב דבנושא אחד פסק הרשב"א שצריך שיהיו לו שם כלים בפועל ושאינן ניטלים בשבת ובנושא השני פסק שיספיק שיהיה לו רשות לשום שם כלים אפילו אין לו שם בפועל כלים וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל שני ישראלים שנתאכסנו בפונדק ודרך הפונדק להיות שם חדרים חדרים כל אחד לבדו והם אוסרים זה לזה וצריך לשכור רשות מגוי בעל הפונדק ולא היה לשם הגוי שהיה בידו מושכר הפונדק מגוי א' והיו מתיראי' שמא יבא בשבת ויאסור עליהם ויבטל עירובם שעשו ביניהם אם ישנו שם המשכיר ששכרו לאותו שוכר יכולין להשכיר רשות מן המשכיר ודוקא שיכול המשכיר גוי לשוכר פי' פי' ודוקא שאין למשכיר שום תפיסה בפונדק אבל יש לו תפיסה בפונדק יכול לשכור רשות ממשכיר ולא גרע משכירו ולקיטו כו' עכ"ל הרי שבכאן לא הזכיר שיהיו לו שם כלים אלא שום תפיסת יד סתם ובחלק עצמו כתב להלן בית הבקר ובית התבן כו' אם הניח שם עירוב הרי זה עירוב ואם דר שם שום אדם בהן כגון שבעל החצר השכירו לשום אדם אוסר על בעל החצר ואם בעל החצר שהבית שלו יש לו תפיסת יד עדיין דאותו בית כלומר שיש לו שום כלים בתוכו אינו אוסר עליו הדר שם שהרי הוא כמו שדרים שניהם בבית אחד ודוקא שיש לו לבעלים שום סחורה או פרקמטיא אפי' יתד המחריש' ודוקא שיהיו דברים שאינן ניטלין בשבת אבל דברים הנטלין בשבת אוסר אותו אדם עליו עכ"ל:

הרי מבואר מה שאמרתי שבזה הנושא האחרון אמ' דוקא אבל בנושא הראשון לא אמר ודוקא וא"כ שמאחר שכת' זה בנושא או סמך בנושא אחר אינו כן שבראשונ' היל"ל ודוקא לשוכן באחרונה ולא בהפך וכן בנושא הראשון וזהו שכתב הטור ז"ל בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצר והשאילם או השכירם לאחרים ויש לו כלים בכל אחת מהן אם אינן ניטלין בשבת מחמת איסור או מחמת כובדן אין הדרים בהם אוסרים עליו שחשובין כולם כאילו דרים עמו ואם ניטלין בשבת אוסרין כיון שיכול להוציאם משם זה כתב בנושא הראשון ובנושא הב' כתב גוי שהשכיר לחבירו גוי אם נשאר לו שום תפיסה אם יכול המשכיר לסלק לשוכר תוך זמנו חשוב כאילו הוא ברשותו ויכולים לשכור ממנו ואם לאו אין יכולין לשכור ממנו עכ"ל דייק לשונו שבנושא הראשון כתב אם יש לו כלים וכתב אם אינם ניטלין בשבת ובנושא השני לא כתב כן אלא אם נשאר לו תפיסה בבית ולא כתב אם יש לו כלים אלא תפיסה שר"ל שיש לו רשות לשום שם כלים וגם לא כתב שאינן ניטלין בשבת ועוד דייק שלא כתב אם נשאר לו תפיסה בבית שאולי היה במשמע שיהיו לו שם כלים בפועל לא כתב שום תפיסה לשון שום ר"ל כלל ועיקר שאם היה לו שם שום תפיסה פי' תפיסה כל דהוא והיא התפיסה הקטנה שיש לו רשות לשום שם כלים אפי' אין לו עתה כלים יספיק וכן רבינו ירוחם כתב לשון שום ולפי' האמת אלו השני נושאים מחולפים מאד חוץ מהחלוף הנז' שנושא הראשון לא שייך בגוי שמשכיר לגוי אלא שישראל הוא המשכיר כמו שאתה רואה בעיניך ונושא השני נופל בגוי שהשכיר לגוי כמו שהיה ענין רשב"ל ותלמידי רבי חנינא איקלעו לההוא פונדק הכלל שמשני תנאים שכתב החכם שצריך המשכיר להשכיר לאחר שיוכל המשכי' להשכי' לישר' שהא' הוא שצריך שיהיו לו שם מטלטלין אלא שתהיה לו. רשות לבד לתיתם לו אינו כן אלא ודאי יספיק שיהיה לב"הב רשות למניח שם מטלטלין אף שלא להניחם. וא"ת למה בנושא הראשון צרי' תפיס' גדולה ובנושא השני יספיק תפיסה קטנה תשובה נ"ל הטעם שבנושא הא' הוא שאפי' לא יתן עירוב השוכר יהיה המשכיר מוטל לטלטל בחצר בשבת ומאחר שאינו נותן ערוב צריך שיהיה בעל הבית המשכיר בתוקפו ובגבורתו הראשונה בענין רשות הבית ולזה צריך שיהיה לו תפיסה גדולה וכאילו השוכר ממנו דר עם בעל הבית בבית מאח' שאין הדר שם נותן ערוב אבל בנושא הב' הוא שהגוי רוצה להשכי' לישר' אחר שהשכיר לגוי יספיק שיהיה לו תפיסה קטנה שהרי ישראל השוכר הוא נותן עירוב שזה השכירות ששוכר מגוי באחרונה אינו לשלא יתן עירוב אלא לערב עם יהודי' אחרים ומאחר שצריך לתת עירובו תפיסה קטנה שיהיה למשכיר דיו ועוד שכל רשות שיש לכל אדם יכול להקנותו לכל מי שירצה וגוי המשכיר אעפ"י שלא נשאר לו תפיסה אלא תפיס' קטנה אותה הקטנה יכול למכור וזה יספיק לשיהיה ברשות ישראל לכשיוכל לתת עירוב עם היהודים אחרים שבחצר שתפיסת כל דהו יספיק אבל בנושא הראשון אי איפשר שיספיק תפיסת כל דהוא שהרי עתה אין לו כלום בבית ואם כן איך לא יאסור עליו השוכר והנדון שלפנינו הוא הוא הנושא השני:

גם התנאי הראשון שכתב שצריך שיהיה למשכיר מיוחד בביתו של שוכר ליתא והטעם שמאחר שנתבטל התנאי השני והוא שאמרנו שא"צ שיהיה לבעל הבית כלים בבית שהשכיר אלא שיספיק שיהיה לו רשות להניח שם כלים א"כ עכשיו שאין הכלים בבית מה לי שיהיה לו מקום מיוחד להניחם כשבאים מה לי שיניחם באיזה מקום מן הבית:

ועוד שא"צ שיביאם בשום זמן אלא שיהיה לו רשות להניחם כשירצה ואפי' לא הביאם לעד. ועוד שהרי הרשב"א כתב אפי' אין לו שם כלים אלא שיש לו רשות להניחם שם די כמ"ש למעלה ואז שוכרין אפי' מן המשכיר ע"כ ולא כתב שיהיה לי שם מקום מיוחד להניח שם כלים ועוד שהטור כתב אם נשאר לו שום תפיסה בבית יכולים לשכור ממנו ולא כתב מקום מיוחד ועוד שהטור כתב גוי שהשכיר ביתו לחבירו גוי אם נשאר לו שום תפיסה כל דהוא אפי' התפיסה הפחותה שאפשר וא"כ א"צ מקו' מיוחד שאם צריך מקום מיוחד אינה תפיסה פחותה אלא ודאי יספיק כל מקום שיזדמן בבית ועוד לא ראיתי במשנה ולא בגמר' ולא בפוסקים מי שיזכור מקום מיוחד. ועוד שגם רש"י שהביא החכם הנז' בקונטריס הנז' שמדבריו הוציא שצריך מקום מיוחד לא ראיתי כן ברש"י שרש"י לא אמר מקום מיוחד אלא כת' תפיסת יד שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע ע"כ הרי שאמר מקום בדירתו לא אמר מקום מיוחד וכוונתו שנשאר לבעל הבית מקום ששם כליו וכליו שם בפועל ויהיה איזה מקום שיזדמן שהמקום שנשאר לו הוא המקום שיחפוץ בכל הבית באיזה מקום שיהיה פי' עתה יש לו כלים במקום אחד במזרח הבית כמשל וכשיחפוץ לשנותם מן המקום ההוא למערב הבית ג"כ יש לו רשות לעשות וכן בכל מקום מכל הבית ובלבד שלעולם יהיו כלים שם בפועל וזה הפי' משמע שהוא אמיתי כלשון רש"י מאחר שלא אמר מיוחד ועוד אם כונת רש"י מקום מיוחד מנ"ל זה שמלשון המשנה לא יוכל רש"י להוציא זה שלשון מתני' היא רבי יהודה אומר אם יש תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר ולא אמר רבי יהודה מקום מיוחד אלא תפיסת יד וא"כ אפי' אינו מיוחד יש לו תפיסת יד ופי' הרמב"ם תפיסת יד שמוש ועכשיו אודיעך חידוש טוב בזה והוא שעד אתה אמר החכם שצריך מקום מיוחד דוקא ואם אינו מיוחד אוסר ואני אמרתי שלאו דוקא מיוחד אלא בין שיש לו מקום מיוחד בין אין לו מקום מיוחד אינו אוסר ועכשיו אני אומר שהוא הפך ממה שאמר החכם אלא שאם יש לו מקום מיוחד אוסר ואם אין לו מקום מיוחד אינו אוסר וזה יתאמת בשכבר ידעת שכמו שהגוי בעל הבית שבחצר יכול להשכיר לישראלים שבחצר כן שכירו ולקיטו של גוי יכול להשכיר כדגרסינן במסכת עירובין פרק הדר ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר בריסתק א"ל אוגר לרשותך ולא אוגר להו וא"ל רבא ליזיל חד מיניכו ולישאל מיניה דוכתא וליתיב בה מידי דהו"ל כשכיריה ולקיטיה ואמר רבי יאודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפי' לקיטו נותן את עירובו ודיו ע"כ וצריך שתדע דהא דשכירו יכול להשכיר דוקא אם יש לו רשות להשתמש בכל הבית כמו הבעל הבית שאז הוא כשלוחו להשכיר כל הבית אלא בחלק מיוחד א"י להשכיר לפי שאינם דרים בעיר כל א' בחצר בפ"ע כי לפי שהן אוסרן זה על זה גם הגוי אוסר עליהם ומזה אתה יכול לדון כי אותו התיקון בעצמו שצריכים לעשות שני יהודים הדרים כל א' בבית מיוחד לאכילה בחצר א' עם הגוי והיא שצריכין לשכור רשות מן הגוי הדר עמהם בחצר וכן שנים או שלשה גוים הדרי' בחצר א' עם היהודים ההמה צריכים היהודים ההם לשכור רשות מכל א' וא' מהגוים הוא בעצמו התיקון ליהודי' רבים הדרים כל א' וא' בבתים מבעלי בתים גוים שבעיר בפרט וכ"כ רבי' פרץ עיר מוקפת חומה ישראל הדר בה יחיד מותר לטלטל בכל העיר וא"צ לשכור רשות מכל העיר אבל אם היו שנים בשני בתים אפילו ערבו שניהם יחד אסורים לטלטל בעיר עד שישכירו רשות מכל הגוים עכ"ל וכן הביא המרדכי פסק הלכה וכ"כ בה"ג וז"ל ואי מתא דגוים היא בעי למיזבן רשותא מכל גוים דאית בה כי היכי דתיקום כולה מתא ברשותא דישראל ולבתר ערבי עכ"ל וע"ז סמך בעל ספר ה"ג עכ"ל החכם הנז' במין הראשון של ראיות וזה המין נחלק לשנים הא' ממסכת עירובין מדמינן פי' שאחר שבמסכת עירובין לעולם השוו תיקון המבואות עם החצרות ועם כל העיר לחצר עם הבתים בכל הדינים ובכל הענינים א"כ מאחר שפירשו שחצר שבו בני יהודים וגוי אחד או שנים הצריכו שיקנו רשות מבע"ה בעצמו א"כ ה"ה נמי בעיר בכללה שבה יהודים רבים וגוים רבים צריך שיקנו רשות מכל בעל בית ובית ולא משר העיר וזאת הראיה היא דרך חיוב שמה שפסקו החכמים ז"ל בחצר עם הבתים יפסקו במבואות עם העיר לא שאמרו בפי' שלא נקנה רשות משר העיר זהו החלק הראשון מן המין הראשון של ראיות:

החלק הב' מן המין הראשון הוא מהר"ר פרץ ז"ל שכתב אסור לטלטלו בעיר עד שישכירו רשות מכל הגוים וכן המרדכי וכן בה"ג שכתב בעי למזבן רשותא מכל הגויים דאית בה כי היכי דתיקו' כולה מתא ברשות' דישראל ולבתר ערבי וע"ז סמך בעל סמ"ג ואע"ג שאמרו בפי"ז לא לא אמרו דרך שלילה שלא קנו רשות משר העיר אלא שמשמע מדבריהם ממה שאמרו שיקנו רשות מבעלי בתים ולא אמרו משר העיר נפקא מינא שלא נקנה רשות משר העיר:

הראיה הראשונה אינה ראיה שבדימוי עצמו יוצא ממנו שנשכור משר העיר שכמו שאומר בגמ' שבעלי בתים גויים של חצרות נקנה מהם רשות לטלטל בחצר כך ראוי שמבעל העיר והוא המלך נקנה רשות לטלטל בכל העיר:

וא"ת צריך שיהיה השר והמלך בעל הבתים כמו בקנית רשות מבעל חצר שהוא בעל הבתים התשובה מאחר שיש לו רשות למלך להפקיד כליו שם הרי הוא בעל כל בית ובית לענין שכירות ויספיק שיהיה לו רשות להשתמש בכל בית כמו בעל החצר בבתים ועוד שהרי הרב אהרן אמר שיספיק לקנות רשות מהמשכיר שכבר השכיר אם נשאר לו רשות להשתמש בו וא"כ ה"ה בשר העיר מאחר שיש לו רשות להשתמש בכל בית כדינא דמלכותא בגמרא אם נשאר לו רשות לשום כליו שם זה הרשות יספיק לשישכור לישראל: ועוד שאין דנין אפשר משאי אפשר שבחצר אפשר לקנות מבעליו הרשות אבל במדינה אי איפשר לקנות מן אלף בעלי בתים ועוד שלעולם בונין בתים ובאין שם דיורים אחרים ועוד שבכל יום ויום מוכרין הדיורי' עצמן בתיהם לאחרים וצריך בכל יום לקנות רשות מהדיורין הקונים ואין לדבר סוף גם הראיה השנית שבחלק השנית אינה ראיה שמה שכתבו הפוסקים דבעי למיזבן רשות מכל גוים דאית בה גם זה דיברו דרך חיוב ולא דיברו דרך שלילה לומר ואין קונין משר העיר אלא שאמרו קונין מכל בעל בתים וזה לא כיוונו לשלול שר העיר דה"ה אם ירצה קונין משר העיר ומה שאמרו שיקנו מכל גוים דאית בה ה"ה מן השר אלא לפי שהשר מקפיד על שכירות העיר שיראה לו שרוצים לסלקו מהעיר וכמו שקרה במלך טורקיאה שבקשו קהלות קושטאנטינא לקנות ממנו רשות העיר ולא רצה שאמר להם שאם יקנה להם רשות העיר יהיה אסור לו לקחת מהם מס וכרג"א כמו שידענו מפי השמועה וכמו שכתבת לי בשאלתך וכן בקשו משר אחד מפ' ראנקיאה שימכור להם רשות העיר ואמרו לו עבדיו שלא יעשה שחשבו שיסלקוהו מן העיר. ולזאת הסבה תיקנו חכמים שבטול רשות לא יועיל עם הגוי אלא שכירות כי לא ירצה להשכיר ומתוך כך יצא הישר' משם כדמבואר בגמ' ולכן לא הזכירו קניה משר המלך שהוא רחוק שימכרו רשותם אלא דיברו במצוי שבעל החצר אינו מקפי' בזה ודבר הכתוב בהווה:

ועוד מה שלא דברו במלך או שר לפי שרצו לדבר בדבר שהוא כולל בכל המלכיות ובכל המדינות ובכל העיירות והוא מבעלי החצרות אבל מלך או שר אינו כולל שהרי יש עיירות וכרכים ומדינות רבים שאין להם מלך ושר וגם מחוזות רבות וגדולות מאד שאין מלך ולא שר להם כמו יושבי פלשת היא ויניציאה ולכן לא דיברו במלך ושר אבל ה"ה למלך או שר:

הרי נתבטלו הראיות שבמין הראשון בשתי חלוקותיו ועכשיו נלך לבטל המין השני מהראיות והוא שדברו מבואר דרך שלילה ואמרו שלא נקנה רשות משר העיר והם השנים הא' הרמנ"ע ואחר הוא הטור נלך עתה להבין ראית הרמנ"ע כתב החכם בקונטריס התשובה ז"ל וכ"פ הר"מ ז"ל שני יהודים הדרים בכרך אחד אין די להם במה שקונים מהשר לעשות עירוב אלא צריכים לשכור מכל בית ובית שיש להם כדאיתא בעירובין האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלין משל אביהם אינן צריכים לערב ואפילו שכל הבתים משר העיר הואיל ואינם מקבלין פרס ממנו פי' שאינם אוכלין משלו צריכים לשכור מכולם ע"כ וראיה זאת מבוארת במשנה פ' הדר עם הנכרי וא"כ בטלה מחלוקתכם ע"כ דברי החכם המשיב כמ"ש בקונטריס ששלחת לי וזה ט"ס שלפ"ז במשנה עצמה אמרו שלא ישכירו רשות מן השר וזה אינו כן לא במשנה לא בגמ' שלא נמצא תנא ואמורא שיאמר כן:

ועוד שזה הלשון לא נמשך קצתו בקצתו שאין נמשך מ"ש האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלים משל אביהם אינם צריכים לערב עם מ"ש בסמוך לזה ואע"פ שכל הבתים משר העיר מה לתבן אל הבר ועוד שמיד כשאמר אינם צריכי' לערב אמר ואע"פי שכל הבתי' משר העיר צריכים לשכור מכולם ולפי המשך הלשון הו"ל למימר אין צריכין לשכור מכולם שזה מורה לשון ואע"פ והוא מוכרח אלא לשון הר"ם הוא זה שנים יהודים הדרים בכרך א' אין די במה שקונים רשות מהשר לעשות עירוב אלא צריכין לשכור הרשות מכל בית ובית שיש להם כדאיתא בעירובין האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלים משל אביהם אין צריכי' לערב אבל אם אינם אוכלין משל אביהן צריכי' לערב כך אע"פי שכל הבתים הם של שר העיר הואיל שאין מקבלין פרס ממנו לפי שאין אוכלין משלו צריכין לשכור עכ"ל ותמצאנו בס' כלבו:

ועתה אקשה להרמנ"ע עצמו ואומר שראיתו אינה ראיה כלל והטענה היא זאת שלשון המשנה בעירובין פ' הדר הוא זה האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכים עירוב לכל א' וא' לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב מבטל רשותו מאימתי בזמן שמוליכין עירובן במקום אחד אבל אם היה העירוב בא אצלן או שאין עמהם דיורין בחצר אינן צריכין לערב ופי' המשנה דרך קצרה הוא זה מה שאמרו האחין השותפין אין הכונה האחין שהן שותפין אלא כאלו אמר האחין או השותפין ומ"ש היו אוכלין על שלחן אביהם אלא שנותן להם פרס ואוכלין כל אחד בביתו ואב ובנים כולם בחצר אחד וה"ה אם הבנים בחצר אחרת ופי' המשנה ואמר שמה שצריכין כל אחד ואחד מהבנים לתת עירובו הוא אם יש דיורין אחרים בחצר דמגו שדיורין האחרים אוסרין זה על זה אוסרין האחין זה על זה אחר שאינן אוכלין ממש על שלחן אביהם אלא שנותן להם פרס אבל אם אין דיורין בחצר אין צריכין לערב כלל שכלם נמשכים אחר האב כיון שנותן להם פרס ולא באתי עתה לפרש כל המשנה אלא מה שצרי' ממנה לנדון שלפנינו:

הכלל העולה מזאת המשנה שהאחין שמקבלין פרס מאביהם ואב ובנים דרים בחצר אחד אם אין אחרים דרים עמהם בחצר אלא הם לבדם אין צריכין עירוב כלל לא הם ולא אביהם שהרי זה הוא כאלו אין בחצר אלא בעל הבית אחד ואם יש אחרים דרים בחצר ידוע שהאחרים צריכין לתת עירוב ששניהם אוסרין זה על זה ואז פשיטא שהאב ג"כ צריך לתת עירוב שהרי שלשה יהודים דרים בחצר האב ושנים אחרים ואפילו האב ואחר אלא אפילו הבנים כלן צריכין לתת עירוב כל א' וא' ומזה אמר הרמנ"ע כדאיתא בעירובין האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלים משל אביהם פי' שמקבלים פרס מאביהם אין צריכין לערב פי' אין צריכין עירוב כלל לא הם ולא אביהם ומיירי שאין דיורין אחרים בחצר אלא הם ואביהם לבדם אבל אם אין אוכלין פרס מאביהם צריכים לערב: ועתה בא הר"מ להוציא דין אחר מזה הדין והוא מה שפי' כך אע"פ שכל הבתים הם משר העיר ואינו מקבל פרס ממנה צריכין לערב: ואני תמיה על הר"מ איך עלה בלבו להוציא זה הדין מזאת המשנה משמע מדברי הר"מ שמדמה שר העיר לאבי הבנים והבעלי בתים לבנים ואע"פ שנראה שאין שוין ולא דומין אבל אניח אותם דומים כמו שחשב הר"מ ואפי' הכי לא יצא זה הדין מזאת המשנה בשום צד שהדין שרצה להוציא הוא ששני יהודים או מאה הדרים בכרך ויש שם ג"כ גוים דרים בה ואין מקבלים פרס מהשר שצריכים היהודים עשות שתי דברים א' אדשישכרו מבעלי בתים גוים הרשות מכל בית ובית השנית שיעשו היהודים עירוב ביניהם ויתן כל בעל הבית יהודי עירובו ואמר עוד ענין שלישי בחלוקה הראשונ' שישכרו רשות מכל בית ובית ולא משר העיר. ועכשיו ראוי לדעת איזו מאלו השלשה דברי' צריך להביא ראיה עליה אם הראשונה שצריך שישכרו רשות מכל בית ובית מבוארת היא בגמ' ואינה צריכה ראיה ואם השנית שאחר ששכרו רשות מכל בית ובית שיעשו היהודים ביניהם עירוב ג"כ ידוע אבל מה שצריך להביא ראיה עליה הוא שבנושא הזה שיש יהודים וגוים דרים בכרך ואין מקבלי' פרס מהשר שאין קונין רשות משר העיר וזאת השלישית לעולם לא תצא מזאת המשנה לפי שהשר לדעתו דומה להבי' האב והבנים בחצר אחד עם אביהם דומין לשר המדינה: ועתה ראוי לדעת מהו הדין שפסק מתני' בזו הנושא שפסק הוא שהאחין שאין מקבלי' פרס מאביהם צריכין שיערבו ביניהם כל א' וא' מהאחין עירוב והודיענו חדוש לפי שאם מקבלים פרס ואין דיורין אחרים בחצר אין צריכין לערב ביניהם ועכשיו שאין מקבלים פרס אע"פי שאין דיורין בחצר צריכין לערב אלו עם אלו ולא שנאמר שאין צריך עירוב כמו שמקבלים פרס א"כ דומה בדומה נאמר שהיהודי' הדרים בכרך אע"פי שאין דיורין אחרים בכרך אלא בלבד יהודים צריכים לערב ולא שנאמר שאמר שאפי' שהכרך כולו מהשר שאין צריך לערב לפי שאפשר שנחשוב שהשר מחבב לכל היהודים ובאילו כלם באוכלי שלחנו מאחר שכל הבתים שלו קמ"ל שלעולם צריכים לערב ביניהם אע"פי שאין גויים ביניהם ויצא זה הדין מזאת המשנה שכמו שהאב היה ראוי שאע"פי שאין מקבלים בניו פרס לא יהיו צריכים לערב כלל מאחר שאין דיורין ביניהם והאב היה ראוי שיחברם ואפ"ה אינו מחברם וצריכים לערב אחר שאין מקבלין פרס ממנו אף הכא נמי שהיה ראוי שהשר יחברם ולא יצטרכו לערב אפי"ה לא יחברם וצריכים לערב וכל זה מיירי כשאין בעיר דיורין גוים אלא כולם יהודים דומייא דמתני' שאמר האחים הדרים בחצר כו' שאין מתני' מיירי אלא בענין עירו' לבד לא לענין שכירות מהגוים וכן בעיר ראוי שלא מיירי המשנה אלא כשהעיר כולה יהודים ואין דרים בה גוים א"כ לענין העיר שדרים בה יהודים וגוים לא שמענו דין כלל מה יעשו היהודים לשיהיו מותרים בעירובם שיעשו וישאר הדין כפי הסברא שישכרו מן הגוים רשות מכל בעל הבית או שיקנו רשות מן השר שזה נשאר בבחירתינו מאחר שזאת המשנה לא מיירי כלל שיש דיורין גוים אלא כולה יהודים:

וא"ת שזה הדין מיירי ג"כ כשיש גוים בה במתני' והטעם שאע"פי שמתני' לא מיירי פי' בו מיירי באופן הזה והוא שהמשנה אמר שהבנים שאין מקבלים פרס מאביהן לא נחשוב שהם צריכים לערב אלא צריכים לערב וזה הדין הוא אפילו שאין דיורין בחצר וק"ו אם יש דיורין הרי הזכרנו בכאן אם יש דיורין לזה אשיב אין הכי נמי דאפ"ה אינו יוצא דין זה שהכונה בקל וחומר הוא ק"ו אם יש דיורין אחרים בחצר שצריכים לערב והוא הדין בשר שאין מקבלים פרס ממנו דאע"פי דיש דיורין אחרי' פי' גוים אפי"ה צריכין היהודים לערב ביניהם אשיב ואומר אין הכי נמי אבל עדיין לא מיירי מתנ' מה תקון יעשו היהודים לקנות רשות מן הגוי' אם צריך שיקנו רשות מן שר העיר או לא אלא שיקנו רשות מכל בית ונשאר לבחירתינו שנעשה איזו שנרצה שנקנה מכל בית או מן השר שלענין תיקון עם הגוים לא מיירי מתני' ועיקר באב עם הבנים אלא לענין עירוב בלבד ומאחר דלא מיירי באב עם הבנים לענין תיקון מן הגוים ג"כ לא נוציא דין כלל שר העיר בתיקון הגוים שהרי השר שאין מקבלים פרס מאביהם אמר מתני' שצריכין לערב אבל יש גוים בחצר מה תיקון יעשו הבנים לא מקיירי כלל לכן מתוך הדוחק נראה לי שכונת הר"מ דמתני' מיירי בשתי דרכים א' שכל החצר מן האב והשני שיש בחצר דיורין גוים ובאלו שתי הקרקעות אמר מאחר שהחצר כולה משל אב ויש שם דיורין גוים מתני' אמר שאם אין מקבלים פרס מן האב צריכין לערב והכונה דצריכין לערב הוא שיערבו ביניהם וגם שיערבו עם הגוים פי' עירוב עם הגוים הוא שישכרו מהם רשותם ולא אמר שיקנו הבנים רשות מן האב אחר שהבנים כלם מן האב שהוא כמו השר נפקא מינה שלא יפסיק שיקנו הבנים רשות מן האב הכא נמי בשר לא יספיק שיקנו רשות ממנו:

וזה הנתיב הדחוק הנלחץ מצאתי ליישב דעת הר"מ והוא דחוק מאד דמנ"ל לדמות שר העיר לאב הבנים ובני העיר לבני האב ומנ"ל דמיירי מתני' כשהחצר של האב דילמא אינו משל אב וכן משמע ממתני' אחר שלא פי' כן ומנ"ל שיש בחצר דיורין גוים וא"ת מאחר דמתני' מיירי התם משמע שהוא כולל אפי' שהחצר של אב מיירי בין שיש דיורין גוים בין שאין דיורין גוים סוף סוף מנ"ל שלפי שאמ' מתני' צריכין לערב הכונה שכלל בכאן שכירות מן הגוים ואפילו שנניח שבצריכין לערב כלל שכירות מגוים ומנ"ל שיהיה השכירות מבעלי בתים ולא מן השר דילמא אפי' מן השר שכשתאמר שמה שאמר צריכין לערב ר"ל לערב ולשכור אפ"ה נאמ' לערב ונאמר אנו שמי שראוי הוא השר הכלל שראית הר"מ ממתני' לשלא נקנה רשות מן השר חלושה וחלושה וגם הר"מ ראה וידע כל זה אלא שסברתו היא שאין קונין רשות מן השר ובקש ראיה דרך אסמכתא בעלמא ועתה הטור והר"מ סברתם שאין קונין רשות מן השר ואין להם ראיה כלל ואחר שזאת אמת לא הבנתי מה שכתב החכם הנז' על דברי הר"מ וראייתו שכתב וראייתי זאת מבוארת במשנה פרק הדר מה שראה מבואר אם רואה המשנה כצורתה זיל קרי בי רב הוא ואם ראה מבואר מה שכתב הר"מ כדאית' בעירובין האחים הדרים בחצר בזמן שאוכלין משל אביהם אין צריכין לערב אדרבא במשנה אומר בהפך שאומר במשנה צריכין לערב והר"מ כתב אין צריכין לערב ואם אמר כן על מה שפי' בגמ' שמכלל אותו הפי' שפי' בגמ' על המשנה יוצא מכללו דין שאין צריכין לערב זה אינו מבואר במשנה אלא נעלם מאד עד שפירשוהו כן בגמ' על צד הדוחק ועוד שאינו מבואר במשנה אלא בגמ' ואם כונת החכם שנראה מבוארת הנפקותא והדין שמוציא הר"מ מהמשנה ולא יראה כמו שראיתי הכלל שלא מצינו מי שיאמר שאין קונין רשות מן השר אלא הטור והר"מ אבל כל שאר הפוסקים משמע מהם שקונים רשות מהם וגם מן הגמ' כמו שכתבתי בתחלת דברי ועוד אומר לך שגם הר"מ והטור יודו שקונין רשות מן המלך וזה יתבאר בהקדמה אחת אמתית שאי אפשר להכחישה והיא שמה שאמרו הטור והר"מ שאין קונין רשות אינו מאמר כללי לכל שר שהרי יש שר שכ"ע יודו שיקנו רשות ממנו והוא שר שהבתים שלו והשכירם ונשאר לו רשות לסלקם שמבואר בגמ' וכההיא דרשב"ל ותלמידי רבי חנינא שהמשכיר שהבתים שלו והשכירם אם מצי מסלק ליה יכול להשכירו לישראל ולא גרע שר ממשכיר דעלמא אבל אדרבא בשביל שהוא שר היה ראוי שיהיה לו יותר יכולת להשכיר ממשכיר דעלמא ובזה השר כ"ע מודו שיכול להשכיר ועוד שכן כתב הרשב"א בפירוש בתשובת שאלה ז"ל:

שאלת אם יספיק להם שישכרו מהפר"ש שהוא אדון העיר ונותנין לו חק ידוע בכל שנה מהבתים או שמא צריך שישכרו מהבעלים הדרים שם תשובה כל דמצי הפר"ש לסלקן מצי לאוגורי כל היכא דלא מצי לסלקן לא מצי לאוגורי וכדאמרי' בההיא דלא הוה שוכר והוא משכיר ושיילינן מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק ליה לא תיבעי לך כי תיבעי לך דמצי מסלק ליה ואמר ליהו ריש לקיש שנשכור עכ"ל:

וא"כ הטור והר"ם שאמרו שלא נשכור משר העיר אינו כולל שהרי יצא מן הכלל זה השר ועוד נוציא מן הכלל שר אחר והוא שר שהבתי' שלו והשכירם ואין לו רשות לסלקם אם נשאר לו רשות להניח כליו שם יכולים לשכור ממנו כמ"ש הרשב"א עצמו וכתבתיו לעיל וא"כ הרי יש לנו ב' חלוקות דע"כ יודו הטור והר"מ וכל מי שיאמר שאין קונין רשות מן השר יודו שקונין מן השר וא"כ גם כן נכנס חלוקה שלישית והוא שאין הבתים שלו אלא שיש לו רשות להשתמש בכל בית ובית וא"ת אי אפשר להכניס זאת החלוקה הג' לפי שבזאת החלוקה הג' הבית אינה שלו ובשני החלוקו' הנז' הבית שלו שאמרו הפוסקים לעיל שאם יש לו רשו' להניח כליו שם יכול להשכיר דוקא בבעל הבית שהבתים שלו אבל לא במי שאין בעל הבית כמו השר או המלך וכמו שאמר החכם הנז' בקונטריס ששלח לי בסופו תשובה לא גרע מלך והשר משכירו ולקיטו שיכולין להשכיר ואפי' לא לדעתו דבעל הבית והרי שכירו אינו בעל הבית אלא שיש לו רשות להשתמש בה אף המלך והשר ועוד שלפי האמת אין הפרש בין שיהיו הבתים משר העיר או לאו שאם יש לו רשות להשתמש יוכלו להשכיר אע"פי שאין הבתים שלו והראייה שהרי בבעל הבית שלא נשאר בידו רשות להשתמש כמו זר נחשב ולא יועיל שכירותו כלום לישראל אחר שהשכירו לגוי א"כ מי הוא הסיבה שיועיל השכירות כשיועיל הוא הרשות שנשאר בידו א"כ ה"ה בשר שאין הבתים שלו אם יש לו רשות להשתמש בבתים יכול למכור רשותו והוא אותו הרשות שיש לו שאין בכאן סיבה להועיל או להזיק אלא מי שיש בידו רשות להשתמש או אין לו רשות להשתמש והטעם שאין הפרש בין שהבתים שלו לשאינן שלו שאע"פי שאינו שלו אם יש לו רשות ישכיר לישראל ששכירות ליומיה ממכר הוי הלכך אם לא נשאר לו שום רשות הוא שר בעלמא ואם מי שאין הבתים שלו יש לו רשות להשתמש הוא כבעל הבית שנשאר לו רשות שאין הפרש בין זה לזה מצד היות זה בעל הבית וזה אינו בעל הבית אלא מצד הרשות שנשאר או לא נשאר וכ"פ הריב"ש בתשובת שאלה באותה קנייה שקניתם יש לעיין אם תועיל דאע"ג דאית לאדון מס על אנשיו אינו יכול לסלקם מביתם וא"כ איך ישכיר או ימכור רשותם שהרי אפילו אם יהיו הבתים שלו והשכירם כל שאינו יכול לסלקם אין מועיל מה שימכור כדאיתא בפרק הדר בעובדא דרשב"ל ותלמידי דר' חנינא דאיקליעו לפונדק כו' יראה מאותו מעשה שכל שאינו יכול לסלק אין משכיר רשות האחרי' ובנדון שלפנינו ודאי אין האדון יכול לסלקם מבתיהם מן הדין אלא שיש ללמד זכות ממה שאמר הרשב"א שאם היה למשכיר שום תפיס' יד באותם הבתים כגון שיהיו לו כלים או שיש לו רשות להניחם שם אפילו לא הניחם שוכרין אפילו מן המשכיר אע"פי שאין לו כח מן הדין לסלקם לפי שאינו גרוע משכירו ולקיטו יצחק בר ששת:

הרי מבואר מדבריו שאע"פי שאין הבית מן השר מאחר שיש לו רשות להניח הכלים שם יכול להשכיר לפי שלשונו כולל גם לשר שאין הבית שלו שכך התחלת תשובתו אפילו אם יהיו הבתים שלו פי' לא מיבעייא אם אין הבתים שלו אלא אפילו הבתים שלו אין מועיל וחזר לשתי החלוקות וכתב על שתיהם אלא שיש ללמד זכות כו' ועוד שלא חילק בסוף התשובה דהל"ל ודוקא אם הבתים שלו:

עוד אשיב לך בשאלה השנית ששאלת שאם יספיק כשיקנו רשות מן המלך אם יועיל בשיקנו רשות משרו או משומרי החומות:

תשובה פשוט הוא דיועיל מדגרסינן בעירובין פ' הדר אמר רב יאודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן את עירובו ודיו אמר רב פפא כמה מעלייא הא שמעתא ותמהני מהחכם הנז' שכתב וז"ל ועוד אפילו אם נניח שתועיל שכירות משר העיר מה שאינינו לא מיבעייע שאין דר שומר החומות מספיק לזה כי אין לו חלק ונחלה בעיר אלא כחו של מלך יר"ה שהוא גדול מהש' ההו' בממשל' בין בעיר ההוא בין חוץ ממנה אין

שכירות רשות ממנו מועלת כלל כי אין העיר שלו אלא אוכל קצת פרותיה ואביו אדונינו המלך יר"ה ויאריך ימים יכול להוציא אותו ואת בנו משם לשלח אותו אל מקום אחר כמנהגו ולא יוסיפו לגור בעיר ההוא כל ימיהם עכ"ל:

ותמהני איך כתבינן שהרי אם נניח שתועיל שכירות מן המלך או שר העיר שבידו ושומר החומות שמקבל פרס מן המלך ידוע הוא שיכול להשכיר ולא עוד אלא ג"כ המלך שגם הוא משמש למלך בכל אשר יצוונו ומקב' פרס מהמלך יר"ה ואע"פי שהמלך יכול להוציאו אותו ואת בנו לא בשביל זה ימנע מלהשכיר שהרי גם בעל הבית שיש לו שכור ולקוט יכול השכיר להשכיר אע"פי שבעל הבית יכול להוציאו מביתו ובעוד שאינו מוציאו יכול להשכיר וא"ת הטעם שהמלך יכול לשכור הוא משום דלא גרע משכירו ולקיטו א"כ יש למלך דין שכירו של בעל הבית וניחא בשכירו דבעל הבית אבל שכירו השכירו לא וא"כ אם המלך יוכל להשכיר מטעם שכירו א"כ שר החומות הוא שכיר המלך והמל נכנס כאן מטעם שכירו א"כ שר החומות הוא שכירו השכירו:

תשובה איני אומר שהמלך נכנס מטעם שהוא כשכירו של מבעלי בתי העיר אלא כוונתם דאחר שהמלך יש לו רשות להניח שם כליו הרי הוא כבעל הבית וכמו שהבעל הבית שהשכיר אם נשאר לו רשות להניח שם כליו יכול להשכיר לישראל אף המלך שיש לו רשות להניח כליו יכול להשכיר כמו הבעל הבית עצמו וא"ת בעל הבית ניחא אבל המלך אינו בעל הבית לכן אני מביא ראיה לומר שהמלך שיש לו כ"כ רשות ויכולת כמו בעל הבית אע"פי שאינו בעל הבית שהרי שכירו אינו בעל הבית ואפ"ה יכול להשכיר אף על פי שאינו בעל הבית אף המלך יכול להשכיר כמו בעל הבית וא"כ מה שאמרתי שכירו ולקיטו של מלך יכול להשכיר אינו לומר שהמלך הוא כשכירו של בעל הבית אלא אני מביא ראיה שלא גרע המלך אעפ"י שאין הבית שלו מהבעל הבית שהבית שלו ואני מביא ראיה לזה שאני אומר דלא גרע המלך מבעל הבית אף על פי שאינו בעל הבית משכירו וליקטו שאינם בעל הבית:

גם מה שכתב החכם הנז' בסוף הקונטריס ששלחת' אלי שכתב שצריך לשכור מכל א' וא' מבעלי בתים של העיר דכיון שהדרים בבתים ובחצרות הם האוסרים לטלטל בעיר מהם צריך לשכור שנראה מדבריו אם המלך אינו אוסר לא יועיל שכירות ממנו אינו כן שאע"פי שהמלך אינו דר בעיר ואינו אוסר מאחר שהגוים בעיר וצריך לשכור רשות מן בעלי בתים לפי שיש להם רשות בבתים דה"ה כל מי שיש לו רשות בבית יכול להשכיר שאינו בהכרח שהאוסר הוא יהיה המתיר אלא אלו אוסרין ואלו מתירין מצד הכח שיש להם להתיר כמו שמצינו במשכיר ביתו והלך השוכר שאנו מפחדים שיבא בשבת ויאסור מצד איסור ההולך מתיר המשכיר ולא היה המשכיר האוסר שלא היה המשכיר דר בבית והטעם שאחר שמי שיש לו רשות בבתים והוא הבעל הבית השכירם ליהודים עם כל הבתים ליהודים אע"פי שהבעל הבית השכירם לאחרים קודם ואין הבעל הבית דר בהם ואחר שכל הבתים הם ברשות ישראל או ישתפו מותרים הכלל שמאחר שהמלך יש לו רשות להשתמש בבתים אע"פי שאין יכול לסלקם יכולי' לקנות רשות ממנו שהרי שלשה חכמים המה נפלאו ואמרו כן בפי' הרשב"א ומגיד משנה והריב"ש ולא עוד אלא אפילו הטור והר"מ וכל מי שיטה אליהם יודו בזה כמו שפירשתי למעלה ואומר עוד אילו הונח שהטור והר"מ לא יודו בזה והנה חולקים אלו עם אלו והלכה כדברי המיקל בעירוב כדגרסינן במסכת עירובין דאמר ריב"ל הלכה כדברי המקל בעירוב והלכתא כוותיה ואומר עוד שאילו הונח שלא היינו מוצאים חכם שיאמר שרשות המלך יועיל אלא אם היה יכול לסלקם מן הבית כבעלי בתים דע שכל הקרקעו' שבמלכו' אדונינו המלך יר"ה מן המלך כמו שהעידו לפני אנשי אמת שהיקרה בת המלך יר"ה רצתה לקנות בתים מבעלי בתים שם בקוסטאנדינא ולא רצו והזמינתם לדין לפני המשנים וימצא כתוב שהקרקעו' כלם שבכל המלכות הם מהמלך אלא שהרשה לאנשים שבמלכותו שיבנו בקרקעותיו בתים באופן שקרקע כל בית ובית הוא מן המלך והבנין שעליו הוא מבעל הבית:

וא"ת לפי זה המלך ובעל הבית הם שותפים בכל בית ובית ואם הם שותפים זו קשה מן הראשונה שלא יספיק שיקנו רשות מן המלך ולא יספיק שיקנו רשות מן בעלי בתים אלא צריך שיקנו רשות משתיהם כדאיתא בירושלמי ישראל וגוי שהיו דרים בבית א' צריכין ישראל והגוי להשכיר נפקא מינה שהשותפים בבית א' צריכין לקנות רשות משתיה תשובה הוא דירושלמי יובן שיש לכל א' מן השותפים מקום מיוחד להשתמש שאע"פי שלא חלקו הבית בגדר בנתיים וגם אין כל אחד מכיר מקומו עכ"ז כל א' נטל ע"כ עכשיו לשמושו צד אחדז ה לצד מזרח מן הבית וזה לצד מערב כמש"ל ולכן צריך שהשני שותפין ישכירו רשותם ולא יספיק ששותף אחד

ישכיר רשותו אבל אם משתמשים כל אחד מהם בכל בית יספיק רשות מאחד מהם שהרי כל אחד יש לו רשות בכל הבית וכמו שאמרו בחמשה שכירין כי לא ידעתי למה נדחק בזה דהא איכא למימר דההיא דירושלמי שאני שהישראל והגוי דרים בבית ושניהם אוסרים אבל כשאין דר אלא א' מהבעלים באיזה מהם שישכור סגי אי נמי דהתם שאני שהישראל והגוי הדרים בבית הם שני מינים ולפיכך צריך לשכור מן הגוי ולערב עם הישר' אבל אם היו גוים דרים בבית אחר אין צריך לשכור אלא מאחד מהם וזה נראה עיקר ונלמד בקל וחומר מדין שכירו כו' שאע"פי שאין לו חלק ונחלה בבית כשישכרו ממנו סגי וכ"ש כששכרו מאחד מהבעלים ואין לחלק ולומר דמכח הבעל הבית אתי ולא דמי לשני בעלי הבית דא"כ בחמשה שכירים נבעי שישכור מכל אחד דהא הו"ל כחמשה בעלי בתים אלא ודאי אין צריך לשכור אלא מבעל הבית א' די שיקנה רשות מאחד מהם וכן מאשתו שאלו משתמשים בכל הבית וראיה לזה שכ"כ הרב רבינו ירוחם שכתב ואם בעל החצר שהבית שלו יש לו עדיין תפיסת יד באותו בית כלומר שיש לו שם כלים בתוכו אינו אוסר עליו הדר שם שהרי הוא כמו שדרים שניהם בבית אחד וכתבתיו למעלה ואע"פי שסמ"ג פירש הירושלמי וכתב דמיירי שניהם שותפים בבית צריך שיובן שכוונתו ששניהם שותפים בבית וכל אחד משתמש בצד אחד זה למזרח וזה למערב ואין כל אחד משתמש בכל הבית כמו שפירשתי דלא מסתברא שאם כל אחד משתמש בכל הבית שצריך משניהם לקנות רשות ועוד אומר לך שהקרקעות נתנם המלך להם על מנת כשיחפוץ יצוה להם שיסתרו הבנין וילכו להם ויעשו כאהלי קדר וכן נמצא בדיני המלוכה שבמלכות הזאת והרי יכול לסלקם ועוד שא"כ המלך אדוננו לקח את כל הארצות האלה ובתים בנויים ממלך הגוים ונתן הבתים לאנשי מלכותו ע"מ שיסלקם כשירצה וידוע זה ועוד אומר לך טענה אחת חזקה לשנקנה רשות מהמלך ובנו יע"א אילו הונח שלא לקחם המלך או שלקחם ונתנם מתנה תמורה וגם אילו הונח שלא יועיל רשות להשתמש אלא צריך שיהיה למלך רשות לסלקם ואילו הונח שכל החכמים יסכימו בזה מה שאינו כן אפילו הכי נוכל לקנות רשות מהמלך והטעם שהמלך יוכל לקחת הבתים בשעת המלחמה ולסלק לבעלי הבתים ולמלאת הבתים מפרשיו ואנשי מלחמתו למרכבותיו ולהשאיל להם בתים בצד אחרת מן העיר או בעיר אחרת או להשליכם על פני השדה במקום שמור בעוד המלחמה עליו וכמו שבעינינו ראינו שכל מלך סותר הבתים שאצל החומה בשעת חירום כדי שלא יכנסו הצרים הצוררים בבתים לסתור משם המבצר או החומה או לבא עליו ועל פרשיו בפתח וזהו דינא דמלכותא ואינו גזל וכאלה רבות מקרים בכל יום מזה המין ומימינים אחרים לצורך המלך והחכם הנז' כתב וכי תימא סוף סוף המלך מי גרע ממשכיר וכי היכי דמשכיר היכי דמצי לסלוקי לשוכר בגו זימניה אגרינן מיניה הכא נמי כיון דמלכא כל חד מבני מתא מחזקתיה ממלכא גופיה בעינן למיכר רשותא לא מבעלי בתים הא ליתא מכמה אנפי חדא דדוקא גבי משכיר אמרינן הכי לפי שהבית שלו אבל גבי מלך לא אמרי' הכי דהא אין כל בתי העיר שלו ומלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יוציא בני אדם מבתיהם:

וא"ת בממשלת המלוכה יכול לעשות כן כו' הוי גזל ובכי האי גוונא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ותו בר מן דין ובר מן דין אם אתה אומר כן לא יוכל איש יהודי לשכור רשות מן הגוי הדר עמו בחצר שמא יטילנו המלך מביתו ביום השבת דומייא דמשכיר דמצי לסלוקי בגו זמניה וכל מקום שצריך לשכור רשות מהגוי היה צריך אותו מן המלך וזה שקר אלא מאי אית לך למימר רק ששכירות רשות מן המלך לטלטל ע"י עירוב אינה מועיל לה ע"פ דבר החכם הנז' בקונטריס ששלח אלי מ"ש דהויא גזל אם יוציאם מבתיהם כי אמת הוא אם יקח המלך בתיהם לעצמו ולא לצורך מלחמה אבל להציל העיר מן הצרים אותם עד שילכו הצוררים דין גמור הוא דדינא דמלכותא לקחת הבתי' ולסלקם מהם וגדולה מזו כתוב בשמואל דכתיב ויאמר זה יהיה משפט המלך את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ורצו לפני מרכבתו ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרוש חרשיו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות הרי שמושל בגופם ובבנותיהם ובניהם וגם בנכסיהם כתיב ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזתכם הטובים יקח ונתן לעבדיו כו' ואתם תהיו לו לעבדים כו':

ומ"ש עוד החכם הנז' בר מן דין ובר מן דין כו' כוונת החכם שאם יש רשות למלך לסלקם לגמרי מן הדין בדינא דמלכותא ושאינו גזל א"כ לא יוכל איש יהודי לשכור רשות מן הגוי הדר עמו בחצר שמא יוציאנו המלך מביתו ביום השבת וזה שכן אמר דומיי' דמשכיר דמצי לסלוקי לשוכר בגו זימני' וזה אינו גזל שהרי ביתו של השכיר הוא וזהו שאמר בר מן דין ובר מן דין כו' כלומר אילו הונח שאינו גזל וזה חלילה שאם יש רשות למלך לסלקם בדינא דמלכותא ודאי יכול הדר בבית להשכיר לישראל כל עוד שהמלך אינו מסלקם:

ומ"ש דומייא דמשכיר הדין דמשכיר הוא זה בעצמו שכתבתי שהגוי המשכיר לגוי אע"פי שיכול לסלקו בכל עת שירצה שתיהם יכולים להשכיר כל עוד שאינו מסלקו אם המשכיר השכיר לישראל מושכר הוא ואם השוכר הדר בבית השכירו לישראל מושכר הוא שהרי בעובדא דרשב"ל ותלמידי רבי חנינא באומרם דמצי מסלק אגרינן מיניה אין הכוונה אגרינן מיניה ולא מן השוכר חלילה לפרש כן אלא הפירוש כיון דמצי מסלק ליה אין יכולין לשכור ממנו כמו שנוכל לשכור מן השוכר שהשכירות לישראל מן השוכר פשיטא שיוכל להשכיר שהרי הוא דר בבית ויכול להשכיר רשותו אבל הבעייא היא אם יוכל ג"כ לשכור מן המשכיר אחר שהשוכר אינו בכאן להשכיר ממנו וכן כתב הרשב"א ז"ל גוי שהשכיר רשותו לגוי אחר אם המשכיר יכול לסלק את השוכר כל זמן שירצה שוכרין אפילו מן המשכיר וכתבתיו למעלה הרי שכתב לשון אפילו כלומר ל"מ ששוכרין מן השוכר שזה פשיט' שהרי הוא דר בבית ומאחר שכן הוא האוסר וגם הוא יהיה המתיר אלא אפילו מן המשכיר שאינו דר בבית ואינו הוא האוסר אפי"ה יהיה הוא המתיר ושוכרין ממנו זהו דעתי

יצחק בן החכם הח"ר יוסף קארו זלה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף