אבקת רוכל/מה
|
< הקודם · הבא > |
גם תשובה זו מדברת על הענין הנז' ונראה לי שהיא של הח"ר י"ט הכהן נר"ו דוק ותשכח
להסכים מ"ש הרמב"ם בהלכות עדות פי"ו עם מ"ש בה' מכירה פי"ט צריך לראות ולעיין כונת הדין בעצמו שכתב בפרק י"ט מהלכות מכירה כתב ג"כ בהלכות עדות קודם לדין ראובן שמכר פרה או טלית וז"ל ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא יהודה לערער על שמעון ולהוציאה מתחת ידו אין ראובן מעיד לו עליה אע"פי שאין לו עליה אחריות הרי הוא רוצה כו' ונר' בפי' שפסק כרב זביד דהא קאמר אע"פי שאין עליה אחריות לו' שמטעם זה היה יכול להעיד שהרי לא יחזור עליו אף אם תמצא שאינה של ראובן המוכר או לא מטעם שהוא רוצה שתעמוד ביד שמעון כדי שיבא בעל חוב של ראובן ואטרפינה בחובו ולא יהא לוה רשע ולא ישלם כו' ואיך אפשר שבכל שאלה תלמיד לרב יסתור את דבריו ע"כ אני אומר שהרמב"ם בקרקע רצה לפסוק כרב זביד שכן כתב בהלכות מכירה וז"ל המוכר קרקע לחבירו כו' וכן בהלכות עדות שהבאתי ראובן שמכר שדה לשמעון כו' לא הזכיר בשתי אלה במקומו' אלא קרקע וכשבא לפסוק כרב פפא הוא דוקא בפרה וטלית דמטלטלי נינהו ועלייהו קא סליק ונחית שכתב וז"ל ראובן שמכר פרה או טלית כו' עד אין בעל חובו של ראובן טורף מן המטלטלין כו' משמע דדוקא במטלטלי פסק כרב פפא ועדיין הקו' במקומה עומדת דהא תלמודא משוה ליהו להדדי מדפריך במימרא דרב פפא דאיירי במקרקעי דקאמר והא אמר ר"פ אע"ג דאמור רבנן במוכר שדה לחבירו כו' למימרי' דרבין בר שמואל דאיירי במטלטלי וכן נראה ממאי דפירש רשב"ם ז"ל עלה דאתקפתא דרב פפא וז"ל והכא נמי גבי פרה וטלית אמאי מעיד כו' וזה מוכרח דעלה קא משני במכיר בה שהיא בת חמורו שמעת מינה דדא ודא אחת היא וא"כ כי היכי דלרב פפא דא ודא אחת היא ה"נ לרב זביד דמרב פפא נשמע לרב זביד דהוא בר פלוגתיה וכן פירש רשב"ם וז"ל רב זביד אמר כו' כלומר ולרב זביד אפי' אינו מכיר בה נמי מצי מעיד וכח קושיא זו היא אף אם נאמר טעם או טעמים שעליהם סמך הרב לחלק ביניהם מה ראה על ככה אחר שהתלמוד השוה אותם ולא חשש באותם הטעמי' והתשובה בזה שהתלמוד בעצמו חלוק ביניהם וזה מוכרח מדפריך תלמודא ממימרא דרב פפא לרבין בר שמואל לבבא דאבל פרה וטלית לא מיבעייא בסתמא דלא משתעבדא ליה כו' וטפי הו"ל לאקשויי לבבא קמייתא דהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו כו' ולימא הכי טעמא דמפני שמעמידה בפני בעל חובו הא לאו הכי מעיד לו עליה והא אמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו כו' עד שנמצאת שאינה שלו חוזר עליו א"כ פשיטא דלא מצי מעיד עליה דמטייא ליה הנאה דהשתא לא יחזור עליו אבל אם לא היה מעיד היה חוזר עליו ומדלא קא פריך הכי ש"מ דסבירא ליה לתלמודא אליבא דרבין דאי לאו טעמא שמפני שמעמידה הוה מצי מעיד משום דרבין בר שמואל סבר בהא דקרקע כרב זביד דאינו חוזר עליו ואשתכח דלא מטייא ליה הנאה ולא מידי אם כן רבנן ורב זביד הוו תרי לגבי רב פפא דהוא חד וזה בקרקע אבל במטלטלי הלכתא כרב פפא מדפריך תלמודא לרבין לבבא דאבל פרה וטלית ומשני במכיר בה שהיא בת חמורו כו' וא"ת אי איתא דסבירא ליה לרבין בר שמואל דבקרקע אינו חוזר עליו א"כ היכי פריך מדרב פפא דאיירי בקרקע וס"ל דחוזר עליו לבבא דרבין בר שמואל במטלטלים וי"ל דהכי קאמר דכי היכי דסבר רב פפא דבקרקע חוזר עליו הכי נמי ס"ל במטלטלין וא"כ הדרא קושיא מטלטלין למטלטלין וליכא למימר דאתייא שקלי וטרייא דתלמודא בבבא דברייתא בפרה וטלית והוא הדין באידך קמייתא בשדה וכי היכי דמשני בפרה דמכיר בה הכי נמי בשדה ואתייא כולה כרב פפא דאי איתא טפי הו"ל לאקשויי בבבא קמייתא ומינה משתמע לבתרייתא וליכא למטעי במידי מלאקשויי לבבא בתרייתא דאיכא למטעי דמדנחית לאקשויי בבתרייתא משמע דדוקא בה איתא לאקשויי ולא בקמייתא ועדיין זו צריכה לפנים דמנ"ל לתלמודא לחלק בסברת רבין בין קרקע למט' דנימא דרבין סבירא ליה או כולה דרב זביד או כולה דרב פפא וכמו שנראה לדעת התוספות לפי תירוץ שני אם לא לראשון וי"ל דהיינו טעמא מדשקיל וטרי במימרי דרבין בר שמואל היכי דמי אי דאית ליה ארעא אחריתי עליה דידי הדר אי דלית ליה ארעא אחריתי מאי איכפת ליה וקאמר לעולם דלית ליה ארעא אחריתי דאמר לא ניחא דליהוי לוה רשע ולא ישלם וסוף סוף: ע"כ מצאתי בספר הרב זלה"ה ולא עוד
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |