אבקת רוכל/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבקת רוכל יט

סימן יט

בוצינא דנהורא מעיין נובע מקור חכמה רב וחובל בים התבונה מושיב שערה במלחמתה של תורה הרב המובהק נר"ו בהתראות לעיוני טורי שאלתיך נשתוממתי וארעיד כי איך תתגלה ותתראה חשכת עיני שכלי ומיעוט נוגה ירחי לעיני המאור הגדול המאיר והמזריח מפעת זיו שמש תורתך הרמה ומה יענה יתוש כמוני לפני אריה שבחבורה או מה יוסיף להבחין אמרי בינה לפני כבוד תורתיך ולולי כי בושתי ונכלמתי מלסרב למאמרך ולהשיב מצותיך אחור כמעט כליתי ידי מתמוך בשבט סופר:

אמנם קראתי עלי הפסוק הזה והמכשלה הזאת תחת ידיך כמ"ש חז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם גם אר"זל לא הביישן למד לכן שמתי פני כחלמיש להשיב על שאלת כ"ת וידעתי גם ידעתי כי לא נתכוון כ"ת כי אם לחנך אותי גם אני ששתי עליהם כעל כל הון על כי הביאותני עד הלום ותחשבני לכך ובחסד כ"ת בטחתי כי כאשר יעבור על שגגת מה אשר שגיתי ילמד עלי זכות ויוריני מדרכיו ודרך שקר יסיר ממני:

תחילת דברי אדוני ונימא שהרמב"ם וממנו נשמע להרי"ף דסברי יכול לומר הודיעוני מאיזה טעם דנתוני כו' ודלא כרבינו תם כו' ואצ"ל הרא"ש והטור דבתראי אינון והלכה כבתראי ואפי' במקום רבים וכן הטור והתוס' והמרדכי ולפחו' מספיק להו עכ"ל:

ולי נראה דאליבא דתוס' בודאי לא מספקא להו אלא סברתם דר"ת כדמוכח בפ' זה בורר ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כו' ודוקא היכא שנתעצמו לדון אבל בעלמא לא וכן משמע באיזהו נשך גבי תרי כותאי דעביד עיסקא דאמר ליה חזינא דבתר דידי קא אזיל מר וקאמר כי האי ודאי צריך לאודועי אע"פ שאינו שואל מאיזה טעם דנתוני צריך לאודועי ומיהו יש לדחות דהכי קאמר כי האי ודאי צריך לאודועי אע"פ שאינו שואל מאיזה טעם דנתוני אבל בעלמא אי שאיל אין אי לא לא הנה מדבריו בודאי נראה שסברתם כר"ת דדוקא נתעצמו כותבין ונותנין לו מאיזה טעם דנוהו אבל אם דנו אותם מרצונם לא דכתבו בתחלת הדבור דדוק' היכא שנתעצמו כו' נראה דאין לו בזה ספק מדלא אמר משמע כמ"ש באותו דיבור בעצמו בההוא עובדא דתרי כותאי דקאמר וכן משמע דהביא שוברה בצידה ומיהו כו' וכונתם ז"ל מדקא בעינן הכא גבי נתעצמו נראה בודאי דדוקא הוא ואמר אח"ך וכן משמע כלומר וכן הוא המשמעות היותר נראה מההוא עובדא דתרי כותאי אלא שיש לדחות אותה כמו שאמרנו ומיהו יש לדחות אבל הראיי' הראשונה במקומה עומדת ואין בה שום דיחוי וזה הוא כונתו באיזהו נשך ג"כ וכולא מהדורא אחת היא וכן פסק סמ"ג בשם ר"י ואין לנו לומר שסמ"ג לא ראה כי אם מהדורא קמא דכבר כתבתי דכולא מהדורא אחת היא וכן אין לשבש הספרים ולומר דמסתמא טעות סופר הוא ולהחליף במקום ר"י ר"ת כי אם נשבש הספרים אין לדבר סוף וכ"כ המרדכי בשם רש"י ז"ל ואין לנו לשבש הספרים ולומר שראוי להיות ר"י בשביל שלא מצינו שכתב בסוף פ' זה בורר על זה שום דבר כי אפשר שנזדמן לו איזה שאלת תשובה על זה כי בלי ספק היו מרצין לו שאלות הרבה ומכ"ש שאני אומר שכתב רש"י ז"ל בסו' פרק זה בורר על זה כל צורכו בקוצר כמנהגו כמ"ש לקמן בס"ד וכ"נ שסובר המרדכי ולא מספקא ליה שכתב ופי' רש"י דהא דכותבין כו' וכתב א"כ נרא' מדלא קא בעינן אלא בנתעצמו ועוד ראיה מפ' איזהו נשך גבי הנהו תרי כותאי:

ואמר אח"כ אמנם יש לדחות דהכי קאמר ודאי כי האי צריך לאודועי אע"פ שאינו שואל כו' ונראה דמה שכתב וראיה מדלא קבעינן אלא בנתעצמו הם דברי המרדכי והיא סברא דנפשיה ואמר אח"כ עוד ראיה בפרק הרבית אמנם יש לדחות כלו' הראיה האמתית מדלא קבעינן אלא בנתעצמו אבל לראיה האחרת יש דיחוי ואע"פ שנאמר שמה שכתב וראיה מדלא קבעינן שהם דברי רש"י ז"ל כיון שכתב דיחוי בראיה השנית ולא כתב דיחוי בראיה הראשו' נראה שסובר כוותיה וכן כתבו הגהות בשם א"ז וכן דעת הרשב"א בתשובה וכן דעת הנמקי יוסף בשמו ובשם הראב"ד והר"י והרב רבינו נסים וז"ל כגון דא צריך לפרש הטעם כדי שלא יחשדוני אבל בעלמא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה כו' ואע"ג דאמרינן בפרק זה בורר שאם אמר מאיזה טעם דכותבין ונותנין לו מ"מ התם אין כותבין ונותנין לו מטעם פלוני ומראיה פלונית כן כתבו הרשב"א והראב"ד וכן דעת הראשונים ר"ת והראב"ד והר"י ז"ל דאין כותבין מאיזה טעם דנוהו אלא למי שכפאוהו דוקא כי התם וכן למתלונן אחר הדין היכא דליכא חשדא דלא מודעינן אלא אדרבא כו':

הנה נראה בלשונו דתרתי סברי שאין כותבין ונותנין מאיזה טעם דנוהו אלא כשכפוהו ודנו אותו בעירו אבל אם דנו אותו מרצונו אין כותבין לו ואפי' כשכפו אותו אם שאל מאיזה טעם וראיה דנתוני דאין כותבין ונותנין לו אדרבא משמתינן ליה ואין לומר שמה שכתב נמקי יוסף כן כתבו הרשב"א והרב רבינו נסים ז"ל אינו דסברי כר"ת רק בעניין שאינו צריך לפרש הטעם דסוף לשונו מוכיח דסברי כר"ת באחרת נמי דדוקא נתעצמו וכפו אותו כותבין ונותנין לו אבל בא מעצמו לא דכתב כן כתבו הרשב"א והרב ר' נסים ז"ל וכן דעת הראשונים ר"ת והראב"ד והר"י ז"ל דאין כותבין מאיז' טעם דנוהו אלא למי שכפוהו דוקא כי התם כו' ואם תאמר דמאי דכתב דאין כותבין כו' שאינו חוזר לכל הפוסקים המוזכרים למעלה רק למה שכתב וכן דעת הראשונים כו' זה אינו דמה שכתב בפ' זה בורר יוכיח דחוזר לכולם ז"ל וכתב הראב"ד דכי אמרינן כותבין ונותנין לו הני מילי כשכפוהו לדון בעירו אבל כשבא לדון מעצמו לא יכתבו המפרשים ז"ל שכן אמת וכ"נ וכן דעת רבינו תם הנה נראה בבירור מדהזכיר המפרשים סתם ולא הזכיר המפרשים הראשונים כו' שהם המפרשים שהזכיר בפ' הרבית ולפי שכבר פרטם בפ' הרבית לא הוצרך לפרטם כאן ועוד ראיה לזה שהרשב"א ז"ל כתב בפירוש בתשובה דאין כותבין ונותנין אלא כשכפוהו דוקא אבל הבא לדון מעצמו אין כותבין ונותנין א"כ מה שכתב דאין כותבין מאיזה טעם דנתוני אלא למי שכפוהו בהכרח חוזר להרשב"א שכן סובר כמ"ש א"כ חוזר נמי להראב"ד שהוא מוזכר נמי אחר הרשב"א הנה התבאר שכל אלו המפרשים המוזכרים בנמק"י סברי תרתי האחת שאין כותבין לו מאיזה טעם דנוהו אלא כשכפוהו והשנית דאפי' כשכפוהו אין כותבין לו טעמו וראייתו של דין וכ"נ מדברי הרשב"א שהוא דעת הרמב"ן ז"ל נמצאת אומר שהתוס' וסמ"ג בשם ר"י והמרדכי ורש"י והרמב"ן והרשב"א והראב"ד והר"י והר"ן ונמק"י והגהות בשם א"ז כולם סוברים כר"ת א"כ אף ע"פ שהרא"ש בתראה הוא נגד מנין כזה אין ראוי לפסוק כמותו ועוד שהרי הרמב"ן ז"ל והרשב"א והר"ן ז"ל דבתראי נינהו וסברי כר"ת ועוד שהרמב"ם ז"ל סובר כוותיהו כמ"ש לקמן בס"ד ובאלו הארצות ברוב דיני ממונות נוהגים כוותייהו:

עוד כתב דוקא במתלונן בלי לגלוג כו' ושלשה מחלוקות בדבר בפי' הסוגייא לרש"י התובע בליעל והנתבע רוצה ללכת לוועד כדי שיתבייש התובע כו' ולרש"י אתי שפיר כתבו לי להראות לוועד שיהיה בוש כו' ולהרמב"ם ז"ל התובע והנתבע צדיקים רק יש לו ספק בעלמא שמא טעו ודורש טובת עצמו ואני אומר שאם אמת שפירוש שנים שנתעצמו כו' ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אליבא דרש"י הוא לפי שיתבייש בוועד ת"ח קשה למה קבע הכא ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני שאחר שדנו אותם לא שייך כדי שיתבייש דמי יכוף אותו לילך לב"ד הגדול אחר שפסקו לו הדין כדי שיתבייש וא"כ שאינו מגיע לו בשת מה לו לשאול מאיזה טעם דנתוני:

עוד כתב כ"ת וכ"ש אם אומר שמא טעו דשכיח כו' וק' דאם הוא אמת בפי' רש"י שכוונת זה שאומר נלך לב"ד הנדול הוא בשביל שיתבייש א"כ נראה שאינו חושד הדיינים ועל זה כתב בעל התלמוד ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו מיד אבל כשהוא חושד לדיינים לא יכתבו לו לכן נ"ל שפי' רש"י בשני' שנתעצמו שכוונת זה שאומר נלך לבית הוועד הוא לחשוד הדיינים ולומר שמא יטעו כמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' סנהדרין ולבאר זה היטב הביא סוגיית הגמ' גרסינן בגמר' כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן התוקף את חבירו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הוועד כופין אותו וילך לבית הוועד אמר לפניו רבי אלעזר רבי מי שנשא בחבירו מנה יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו אתמר נמי אמר רב ספרא אמר רבי יוחנן שנים שנתעצמו בדין א' אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הוועד כופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני דכותבין ונותנין לו ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין כו' עכ"ל הגמ':

ולכאורה נרא' דהתוקף ונתעצמו ענין א' הוא והכל הוא כדי שיתבייש וא"כ הוא האמת קשה שהיה לו לבעל התלמוד להקשות לו לרבי יוחנן מדידיה אדידיה שבמקום א' אומר כופין אותו וילך לבית הוועד ובמקום א' אומר כופין אותו ודן בעירו ואם נרצה לתרץ דתרי אמוראי ואליבא דרבי יוחנן אפי"ה הו"ל לבעל התלמוד להקשות אותה ולתרץ תרי אמוראי ואליבא דר"י ומדלא הקשה ותירץ זה התירוץ נר' שאינו ענין א' ול"ק מדידיה אדידיה:

ועוד קשה דאמ' אתמר נמי רב ספרא אמר אמר רבי יוחנן שנים שנתעצמו כו' ואם הוא אמת דהתוקף ונתעצמו ענין אחד הם היה לו לבעל התלמוד לומר ואתמר נמי אבל אמר אתמר נמי להורות שאינו ענין א' אלא ענין אחר דוחה לזה שאות' רבי אלעז'. לכן נראה לי שפי' הסוגייא כך התוקף את חבירו כו' פי' שהאחד הוא אלם וסרבן ומטריח את חבירו ומשתמיט ממנו וזה שאומר נלך לב"ד הגדול הוא בשביל שמתפחד שאם ידון כאן יבוא עליו בטענות כוזבות ואולי באותן הטענות יפסיד הדין שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפיכך רוצה לילך לב"ד הגדול כדי שיתבייש ולא יבא עליו בטענות כוזבות ואין כוונתו לחשוד הדיינים רק כדי שיתבייש ויודה על האמת ולפיכך אמר רבי יוחנן שכופין אותו לילך עמו למקום הוועד מאחר שהוא סרבן ואין כוונתו של זה שאומר נלך לב"ד הגדול ח"ו לחשוד הדיינים. אבל מה שאמר בסמוך אמר רב ספרא אמ' רבי יוחנן ב' שנתעצמו כו' מיירי כששניהם אלמים ומטרחים זה את זה וא"כ בודאי כשהאחד טוען נלך לב"ד הגדול ודאי אין כוונתו שיתבייש דכמו שחבירו אלם וקשה כך הוא נמי אלם וקשה ואינו מתפחד ממנו שיבוא עליו בטענות כוזבות אלא דעתו לקנטר ולחשוד הדיינים ולומר שמא יטעו וכן מוכח בסמוך דכתב על זה ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כו' דנראה שכוונתו כשאמר מעיקרא נלך לב"ד הגדול היתה כוונתו לחשוד הדיינים ועוד אם כוונתו כדי שיתבייש קשה כמ"ש למעלה דמה לו לשאול כו' והשתא ל"ק רבי יוחנן מדידיה אדידיה וכן אתי שפיר למה אמר אתמר נמי ולא אמר וכן איתמר נמי לפי שאינו הדין עצמו שאמר למעלה ומה שקבע בעל התלמוד כאן ואם הוצרך וכו' הוא ברור לפי שכיון שנמצא אמת שאינם יודעים הדין הייתי אומר שהדין עמו וכופין אותו לילך בב"ד הגדול קמ"ל דאפי"ה אין שומעין לו אלא כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין כו' וזה נ"ל שהיא סברת רש"י דכתב גבי התוקף כו' התוקף את חבירו בדין בעל דין קשה ומטריח את חבירו לדון ואין רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום וועד תלמידי חכמים הרבה שיהיה זה בוש מהם וגבי נתעצמו כתב נתעצמו שנעשו קשין זה לזה עכ"ל: ונ"ל שרש"י ז"ל הרגיש הקושיות שכתבתי למעל' ותירץ בלשונו הקצר והצח שאמר למעלה התוק' כו' בעל דין קשה ומטריח את חבירו כלומר שהאחד הוא אלם וקשה ומטריח את חבירו ואומר אח"ך ואין רוצה חברו לדון כאן אלא למקום וועד ת"ח הרבה שיהיה זה בוש מהם כלומר שכוונת זה שאמר נלך לבית הוועד הוא לפי שמתפחד שכיון שהוא אלם וקשה ומטריחו יבא עליו בטענות כוזבות ואולי באותן הטענות יתחייב שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורוצה לילך לבית וועד ת"ח הרבה כדי שיתבייש ולא יאמר אותם הטענות הכוזבות ולפי שזה אלם וסרבן וחבירו שאומר נלך לבית הוועד אינו לקנטר ולחשוד על הדיינים רק כדי שיתבייש ויודה על האמת בעבור זה אמר רבי יוחנן כאן כופין אותו וילך עמו ולמטה גבי נתעצמו כתב נתעצמו שנעשו קשים זה על זה כלומ' שניהם אלמים וקשים ומטרחים זה את זה ובעבור זה בכאן אפילו רבי יוחנן מודה שכופין אותו ודן בעירו לי שאין דעתו של זה שאומר נלך אלא לקנטר ולחשוד את הדיינים לו שמא יטעו כמ"ש למעלה בארוכה זה נראה לי שהיא כונת רש"י ז"ל אלא שקצר בלשונו כמנהגו ומלת נתעצמו מוכיח ששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים כלומר מתעצמים בקטטות וטרחים זה את זה נמצאו למד שפי' ב' שנתעצמו מיירי כששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים וכוונת זה שאומר נלך לבית הוועד לחשוד ולומר שמא יטעו בדין וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות סנהדרין וז"ל ב' שנתעצמו אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לב"ד הגדול שמא יטעו הדיינים הנה שכתב ז"ל שדעת זה שאומר נלך לב"ד הגדול הוא לחשוד הדיינים ולומר שמא יטעו וכתב כן לפי שאם הוא כדי שיתבייש קשה לרבי יוחנן מדידיה אדידיה הקושיות שכתבתי למעלה ומיירי כששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים וגם זה שאומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני אינו מדבר בענוה לומר אולי טעיתם והוא בשביל שהוא רך הלבב דא"כ הוא הדרן קושייא לדכתייהו וכן מדנקט בלשונו נתעצמו נראה שסובר כר"ת דדוקא נתעצמו כששאל מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אבל בעלמא לא ואין לומר מדנקט לשון הגמ' ולא פיר' נראה שאינו סובר כר"ת דאדרבה אם היה סובר הפך ר"ת היה לו לפרש בלשונו באופן שנשמע מדבריו דלאו דוקא נתעצמו מאחר שמשמעות לשון הגמ' כר"ת כמ"ש המפרשים וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל שאם שאל מאיזה טעם דנתוני לב"ד הגדול שאין כותבין ונותנין לו מדלא כתב גבי ב"ד הגדול ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין אלא אדרבא משמתינן ליה דודאי חוצפה הוא ומלגלג על הדיינים נקרא והמלגלג על הדיינים כבר כתבו רז"ל דב"ד מנדין:

ונ"ל דהרא"ש נמי יודה דהיכא ששאל לב"ד הגדול כתבו לי מאיזה טעם דנתוני דאין כותבין ונותנין לו דמלבד שהיא סבר' דאין כותבין ונותנין דלמי יראה לזולתם מסוגיית הגמ' ג"כ נראה כן דהיכא ששאל לב"ד הגדול הורוני מאיזה טעם דנתוני דאין כותבין ונותנין דלא מצינו בכל הסוגייא ולא בכל התלמוד דמישתמיט שום אימורא דאמר שאם שאל לב"ד הגדול הורוני מאיזה טעם דנתוני דאין כותבין ונותנין נמצאת אומר דאף הרא"ש יודה שאם שאל לב"ד הגדול מאיזה טעם דנתוני אין כותבין ונותנין וכן הדין בעצמו בזה הזמן בב"ד מומחה לרבים כמו בזאת המדינה כנודע לכל ושומעם הולך בכל הארצות דין ב"ד הגדול יש להם בזה וכמו שהשוה אותם הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי שהוזכר למעלה וז"ל וכן הדין בזמן הזה שאין שם ב"ד הגדול אבל יש שם מקומות שיש חכמים גדולים מומחי' לרבים ומקומות שיש תלמידים שאינם כמותם כו' וכן כתבו ההגהות בשם התוס' וספר המצוות וכ"פ נמק"י א"כ מאחר שדין ב"ד הגדול יש להם השואל מהם מאיזה טעם דנתוני אין כתבין ונותנין לו אדרבא משמתינן ליה דגברא דמפקר בבי דינא ומלגלג על הדיינים נקרא וכן כתב נמקי יוסף בפ' הרבי' בשם הרשב"א ור"ת והראב"ד והר"י דאפי' בב"ד הקטן כששואל מאיזה טעם דנתוני במקום שנתעצמו וכפאוהו לדון בעירו או במקו' שלא כפאוהו אלא שבאו לדון מרצונם ושאל מאיזה טעם דנתוני משמתינן ליה כגון דא כו' צריך לפרש הטעם כדי שלא יחשדו אבל בעלמא היכא דליכא חשדא אם היה מלגלג לא מודעינן ליה טעמא דדינא אדרבא משמתינן ליה דגברא דמפקר בבי דינא ואע"ג דאמרינן בפ' זה בורר שמי שהיה רוצה ללכת לדון לב"ד הגדול וכפאוהו ודן בעירו אם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו מ"מ התם אין כותבין לו מטעם פ' ומראייה פ' וכן כתבו הרשב"א והר"ן וכן דעת הראשונים ר"ת והראב"ד והר"י ז"ל דאין כותבין ונותנין מאיזה טעם דנוהו אלא למי שכפאוהו דוקא וכן למי שמתלונן אחר הדין היכא דליכא חשדא דלא מודעינן ליה אדרבא משמתינן ליה הנה נראה בבירור דאפי' כשכפאוהו ב"ד קטן ודנוהו בעירו שהדין נותן שכותבין מאיזה טעם דנוהו אם שאל מאיזה טעם כו' דאין נותנין דאדרבא משמתינן ליה ונקרא מלגלג דכתב אבל בעלמא היכא דליכא חשדא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה טעמא דדינא אדרבא משמתינן ליה כו' ואע"ג דאמרינן בפ' זה בורר שמי שהיה רוצה ללכת דכותבין ונותנין לו מ"מ התם אין כותבין מטעם פ' ומראיה פ' הנה מדהוקשה לו מפ' זה בורר נראה שהשוה מי ששואל מאיזה טעם וראיה דנתוני למי שמתלונן דאלת"ה מאי הוקשה לו שאני התם דאינו מתלונן כמו בהאי דהכא דאמר חזי מר דבתר דידי קא אזיל אלא ודאי מדהוקשה לו והוצרך לתרץ דהתם אין כותבין מטעם פ' ומראיה פ' נראה דהשואל הורוני מאיזה טעם או ראיה דנתוני נקרא מלגלג ומשמתינן ליה כמו המתלונן וכן נמצינו למדין מכאן למפרשים שסוברים דאין כותבין ונותנין מאיזה טעם דנוהו אפי' בלא ראיה אלא למי שכפו אותו ודן בעירו אבל לבא מעצמו לדון אין כותבין ונותנין שמי ששאל מאיזה טעם דנתוני לב"ד בלי ראי' דמשמת' ליה דמה לי שואל מאיזה טעם או ראיה דנתוני במקום שכפוהו ומה לי שואל מאיזה טעם דנתוני במקום שבאו לדון מעצמם וכ"ן מסוף לשונו אליבא דמפרשים שכתב כן כתבו הרשב"א והראב"ד ז"ל וכן דעת הראשונים ר"ת והראב"ד והר"נ שאין כותבין מאיזה טעם דנוהו אלא למי שכפוהו דוקא וכן למי שמתלונן אחר הדין היכא דליחא חשדא דלא מודעינן ליה אלא אדרבא משמתינן ליה:

נמצאת אומר בנ"ד שאין כותבין ונותנין לו מאיזה טעם דנוהו מכמה פנים הא' דיש לנו לפסוק ככל אלו הפוסקים שכתבתי למעלה שסוברים דאפי' לב"ד הקטן אם באו לדון מרצונם אם שאל מאיזה טעם דנתוני אין כותבין ונותנין לו ונותנין בנדון שלפנינו כבר באו לדון מרצונם והב' שכב' כתבו לו בכתב הדין עם הטענות של בעלי דינים בלי ראיות וכבר כתבתי בשם ר"ת והראב"ד והר"י והרמב"ן והרשב"א והר"ן ונמק"י דאפי' כשכפוהו אין כותבין ונותנין לו מאיזה טעם וראיה דנוהו והג' שב"ד גדול ומומחה לרבים כמו בזאת המדינה כנודע ומפורסם לכל העולם אין כותבין ונותנין לו כמו שהוכחתי למעלה ואע"פ שהדיין א' מהם מסייעו במקום א' או ד' אין נחשב כי ב"ד הגדול נמי היו הולכים אחר הרוב וכשהיה הדין יוצא מרובם והיה אחד מהם שואל כתבו לי מאיזה טעם דנתוני ודאי לא היו כותבין ונותנין לו וכבר כתבתי למעלה שבזמן הזה ב"ד הגדול ומומחה לרבים דין ב"ד גדול יש לו והשם יצלינו משגיאות אמן:

עמל הוא בעיני לבטל הזמן ללכת בדרך זה שבררת כי אין אלו אלא מעשה נערות ואיבוד זמן להתווכח עם המכחיש הדברים הגלויים לרואי השמש ומ"מ מפני שחששתי פן תתפאר עלי הוכרחתי לצאת ממחיצתי ללכת בדרך לא נסיתי והשבתי לך פעמים שלש ומעתה אם תוסיף לכתוב לא תקוה ממני שהוסיף להשיבך עוד תחילת דברי פיך כבר נצחתי אותך כו' כמה גדול כחך בניצוח להתהלל במתת שקר ותלעג ואין מכלים וזה דרכך מימי קדם להעמיד העולה על רוחך נגד כל חכמי ישר' לא בצדק ולא במשפט ולא חדתא היא לך ולא חדא היא לך כי מיו' שידעתי' לא אמרת הדרי בי ואף כי איני חושד אותך שבלבבך רק פיך כי זה היה העדר גמור רק כי אתה רוצה להתיהר בפני עמי הארץ להראות שאתה גדול מאיתי לאו כל רבה ושאר חכמי התלמוד שהיו אומרים הדרי בי או דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי וכיוצא בדברים אלו:

ומ"ש כמו שכתוב במשנה ובגמ' ובפוסקים ולא השבת כהלכה עכ"ל גם זה מכלל ההתיהרות כי כבר פשוט הוא שאין מי שיאמר העדים חותמים ולא הדיינים ולא עלה על דעת חכמי המשנה והגמ' והפוסקים שיקום שום דיין לומר לא אחתום אם יחתמו עדים דמאי איכפת ליה אם אין דברים בגו וכבר השבתי כהלכה שהבאתי ראיה מפרוזבול וטענתי טענה גלויה ומתקבלת בעיני כל הישר הולך שלא היה עולה על דעת כדבריך בנ"ד מאחר שהקמת עלינו את הבעל דין לשטן למרוד בנו שלא כדין ולא יקבל את הדין אם לא יראה חתימתך מוכרח ומחוייב אתה לחתום כדי לסתום פה שטן ואל ישטין עלינו:

ומ"ש בי גם אתם לא הייתם יכולים לחתום כו' אם כל כוונתך וידיעותיך ופירושיך הם על דרך זה על זה ידוו כל הדווים אם דבר אמת היה מוקשה מהדעת כמו דבר זה לא היה אדם מכוין אליו מעולם שמה שכתבת ואני קרוב לחייבו בדין אם לא יעשו פשרה ביניהם גלוי וידוע לכל יודע בטיב לשון שאין במשמע לשון זה איני יודע ועוד שמאח' שדבריך בנויים על הקדמת סתירת שרשי התלמוד דלא חיישי' לב"ד טועין ובית דינא בתר בית דינא לא דייקי אינך אומר איני יודע אלא הרי אתה אומר בפירוש יודע אני דברי חכמים ואיני חפץ לדון כדבריהם:

ועוד שדבריך אלה סותרים דבריך שאמרת לחכמי' שאתה מוכרח לחתום וכן תעשה ואח"כ כהתל באנוש התלת בהם שנפלת בבור עמוק מהסברא שחדשת לומר שאתה כאו' איני יודע וגלוי וידוע לכל יודעיך שאפי' היו כופתין אותך לא תאמר שאינך יודע ורחמנא ליצלן כי בזה היית פוחת ידיעתך בפני עמי הארץ וזה הפך כוונתך ושניותך תמיד ועוד מצד אחר דבריך סותרים את דבריך שכתבת ואני כתבתי דעתי להלכה אבל למעשה הזכאי על פי הרוב זכאי מלבד שגם על הדיבור ההוא יש לדון מי גבר יטעון כן וכי כהלכה היינו נושאים ונותנים שהיית כותב להלכה ומי בקש זאת מידך:

ועוד שכשהשגנו עליך למה עברת על לא יאמר אני הוא המזכה הכחשת המוחש ואמרת לא אמרתי דבר לבעל דין ומה אמירה גדולה מהיות נמנה מלוועד עם הדייני לגמור הדין והבעל דין אמר בפה מלא כי אמרת לו שאתה הוא המזכה אותו ועירי ושכבי ידעי שאתה הוא המזכה ואת הכל הכחשת וכשראית עצמך מנוצח מטענה זו ומטענות אחרות שהשגנו עליך שאין לך בית מנוס פנית לשלוח פתקאות להתלות בהבלי השוא אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה כי כן דרך המתעקשים לתלות עצמם פעם בזה ופעם בזה כי חושבים להנצל בכך ולא יועילם ולא יצילם בזה ולא באותו כי השי"ת נתן לאדם עינים לראות ולב להבין בין המתעקשים ונלוזים במעגלותם לזולתם ומ"ש אם לא יעשו פשרה ביניהם הן אלה קצות דרכי רוב דיניך כמו שמפורסם אפי' לתינוקות שבעריסא שכשתהפך לזכות את מי שהוא חייב בדין אתה אומר כיוצא בדברים הללו וע"י כך נוטל קנין משניהם לעשות פשרה ביניהם כמו שיראה לך וזה גזל גמור כמפורסם והנה תשובתך נשאר מעל והתיהרותך והתרגזך ושאונך נסוגו אחור ושתיקותך היה יפה לך מדבורך ומי יתן החריש תחריש ותחשב לך לחכמה כי באמת לא היה לך לב בשר ומעת שראית הקונדריס ראשון שהשבנו על חלומותיך ועל דבריך היה לך לקבלם ולכוף ראשך לדברינו ותחשב לך לחכמה כי כוסה קלון ערום:

ומה שהשבת על מה שכתבתי כבר דחק ביה נרגא כו' לא כוונת למה שכיוונתי ומ"מ יהיה מה שיהיה כל הקריה הומה אבן מקיר תזעק ואע"פ שאתה מרגיש בקצת אתה מעלים עינך ואינך שב מדרכיך שאתא חושב שגם בני אדם מעלימים עיניהם ואינו כן כי כל בעל אזנים תשמע דבר מאחריך לאמר לא זו הדרך ולא זו העיר:

ומ"ש וה' יתן בלבבנו אהבתו ויראתו באח מאד שתקובל תפלה זו את כל זה זיכני ה' תל"י שהכרחתני לכתוב הנראה לי משום שת הוצא תוכיח אם תשמע שמע ואם תחדל לבי תשא ואני את נפשי הצלתי:

נא לשון בקשה אם יהיה באו זו איזה דיבור שלא כרצונך אל תשית לבך אליו כי כן טבע הויכוח מחייב ואפי' אב ובנו נעשים אוייבים ז"לז בשער ואת והב בסופה אך שים לבך לתוכחת שבסוף אגרת זו כי מי אשר עשה לנו את הנפש הזאת לא במרד ולא במעל אנו כותבין רק כי זה ימים רבים שלמים וכן רבים צועקים עלינו תמיד למה לא תתקנו את הנשמע שנעשה בעיר מקום המשפט שמה הטיית הדין לנאת המשפט מעוקל ע"י מה שמנעה התורה אפילו לזכות את הזכאי וה' היודע ועד כי אנו בושים ונכלמים כי הנוגע בכבוד אחד מהחברים בדבר זה נוגע בכבוד כולנו שאומרים הני רבנן דדברי תורה בידם כחומר ביד היוצר אל כל אשר יחפוץ יטנו ונמצא ש"ש מתחלל ולהיותנו חוששים מהלבנת פנים וגם שמא וקרוב לודאי שלא היו דברינו נשמעים על כן משכנו ידינו עד כה ותמיד היינו יראים פן נענש על שתיקותינו על דרך אם לפניך גלוי כו' ואוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ועתה שנתגלגלו הדברים אמרנו אולי הוא עת רצון ונהיה זוכין ומזכים על כן הוכרחנו לכתו' תוכחת זאת לבל נכלם לע"הב ואם כ"ת חכמה ודעת לתקן להסיר ממך עקשות פה בענין שלא יהיה פוצה פה ומצפצף וה' יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך אלה היועצים אותך להנאתך ולטובתך

נאם: הצעיר יוסף קארו

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף