אבני נזר/יורה דעה/תלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תלה

סימן תלה

א

א) הנה דעת הרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל דערי חומה בטלו משבטלה הארץ אבל אם לא בטלה הארץ אף שנפלה חומתה הרי היא כמו מוקפות. ועיין בכ"מ שנתקשה בזה מהש"ס ערכין ומגילה. ועיין רמב"ן מגילה שכתב דהא דאשר לוא חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן הוא אף אם נאמר לא קדשה לעתיד לבא. דזהו דלא קדשה לעתיד לבא דוקא אם נתבטלה הארץ ונעשית של כותים אבל נפלה חומה גזירת הכתוב דחשיבה כמוקפות. והוא ממש כדברי הרמב"ם ועיי"ש שהוקשה לו על הש"ס דקאמר ההיא ר' יוסי בר' יהודה אמרה דאמר אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן דמ"מ מנ"ל דקידשה לעתיד לבא. ותירץ דבאמת אין הכרע מזה רק משום דמצינו ר' יוסי בר' יהודה מיירי בבתי ערי חומה אמרינן דחדא מינייהו ר"י בר' יהודה אמרה. ויוכל להיות דמ"ד לא קידשה ר"י בר' יהודה היא:

ב

ב) איברא דק"ל לשיטתו דמאשר לוא חומה אין ללמוד כלל דקידשה לעתיד לבא וע"כ דמ"ד קידשה לעתיד לבא ואפי' משבטלה הארץ הוא מסברא או מקרא אחרינא. א"כ למה לי קרא דאשר לוא חומה דהא מאן דס"ל קידשה לעתיד לבא ס"ל נמי דמקריבין אעפ"י שאין בית:

ג

ג) ונראה לי דמהא דקידשה לעתיד לבא אין ללמוד לעיירות המוקפות חומה שנתבטלה חומתן שתשאר בקדושתה שהרי שילה שנתקדשה כמו ירושלים ופסק קדושתה אפי' למ"ד בזבחים זה וזה שילה. ולא אמרינן שקידשה לעתיד ויהא אסור להקריב בנוב וגבעון וע"כ דלא אמרינן קידשה לעתיד אלא בירושלים. שאף שחרוב עתה. מ"מ לעתיד תשוב לקדושתה. דלהכי קריא נחלה וכתיב זאת מנוחתי עדי עד. וכן בקדושת הארץ שעתידה לחזור לקדושתה כשישובו ישראל לתוכה לעתיד כי לא יחלפנו בארץ אחרת. אבל ערי חומה שחרבו חומתן מי יימר דלעתיד תשוב לחומתה קודם הכיבוש. דאפי' יבנו ישראל החומה אח"כ לא יועיל כדאיתא בערכין ולא מהני קידשה לעתיד בערי חומה רק אם נתבטלה הארץ בזה אמרינן כיון דע"כ קדושת הארץ קיימת שתשוב לאיתנה בביאת ישראל כנ"ל. ממילא עדיין היא עיר חומה כמקדם. אבל כשנפלה חומה לא יועיל' הא דקידשה. וע"כ ס"ל להרמב"ן והרמב"ם דע"כ גזירת הכתוב היא [ועוד דלענין ממכר בית בעיר חומה לא שייך קידשה לעתיד דלאו משום קדושה היא. ואדרבה קולות יש בה שאין בה מצות יובל ודינים שגזר המלך בבתי החצרים ובבתי ערי חומה חוקים הם ולאו משום קדושה בערי חומה וע"כ רק גזירת הכתוב היא כדברי הרמב"ם ז"ל]:

ד

ד) ובהכי ניחא ליישב גם קושיית התוס' יבמות (פ"ב:) לר' יוחנן דסבר לה כר' יוסי קדושה ראשונה ושני' יש להם וא"כ ס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ובזבחים סובר ר"י דמעלה בזמה"ז חייב דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא. ולפמ"ש י"ל עפ"י דברי הראב"ד בהלכות שמיטה ויובל על דברי הרמב"ם דהארצות שכבש מלך ישראל שלא מא"י יש לשבט לוי חלק ונחלה בהם. והקשה הראב"ד א"כ סוריא אמאי תתחייב במעשר כיון שיש ללוי חלק בהם. ובספר פרשת דרכים הקשה עליו דנהי דהחיוב נתינה אזדא לה משום שיש ללוי חלק ונחלה מ"מ מחויב להפריש. ולא הבנתי קושייתו שהרי הפקר ולקט ושכחה ופיאה פטורים ממעשר לגמרי ואף להפריש אינו מחויב. ודברי הראב"ד נכונים:

ה

ה) והנה הפרשת דרכים הקשה אהא דמשמע בב"ב דארץ שבעה עממים חייב במעשר לעתיד לבא. והרי לעתיד לבא אף שבט לוי יטלו נחלה. ותירץ משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ולא פקע חיוב תרומה ומעשר שיש בה מקדושה ראשונה שלא הי' ללוי נחלה. וממילא למ"ד לא קידשה לעתיד לבא אף לעתיד לבא לא תתחייב במעשר ממילא לק"מ מר' יוחנן דס"ל בזבחים לענין קדושת מקדש וירושלים קידשה לעתיד לבא כיון דהטעם משום שאח"כ עכ"פ תחזור לקדושתה. והכא לענין תרומה ומעשר לא תחזור לקדושתה לעולם אם תאמר דקדושה ראשונה פסקה. ועל כן באמת אמרינן דקדושה ראשונה פסקה ודו"ק היטב:

ו

ו) ובהכי ניחא ליישב הא דאמר בכתובות (כ"ה.) אפי' למ"ד תרומה בזמה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכיבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. ולכאורה אינו מובן אם הטעם דתרומה בזה"ז דרבנן משום דבטלה קדושת הארץ אף מחלה יפטור. ומה ענין זה לשבע שכיבשו אך לפמ"ש ניחא כיון דטעם תרומה דרבנן משום דיש ללוי נחלה לעתיד והוי כהפקר. ובחלה אף הפקר חייב כדתנן פ"ג דחלה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף