אבני נזר/יורה דעה/תלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תלא

סימן תלא

א

א) בכורות (כ"ז.) אמר שמואל תרומת חו"ל בטילה ברוב רבה מבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו. ובתוס' בטילה ברוב להתירה לכהן טמא קאמר כדקאמר רבה ולא כמו שפי' בקונטרס לאוכלה זר ולא בעינן אחד ומאה עיי"ש שהביאו ראי' לזה. אך אינו מובן הטעם. בשלמא מה שהקילו לענין טומאה שאינה יוצאה מגופו יש לפרש כמו שפי' הר"ן פרק אלו עוברין משום דאין לנו מי חטאת לטהר מטומאת מת. או משום שטמאה משום ארץ העמים. אך להקל ע"י ביטול לאכול מי שטומאה יוצאה עליו מגופו אינו מובן:

ב

ב) ונראה דהנה מה שתרומה אינה בטילה פחות מאחד ומאה. וילפינן לה מדכתיב את מקדשו ממנו שאם נתערב פחות מאחד ומאה נעשה הכל תרומה. יש לפרש דמה שאינו בטל יצמח מזה שנעשה הכל תרומה. והוא עפ"י המבואר בבכורות (כ"ב.) גבי הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור ל"ש אלא לטבול בו פתו. אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור. דמים טהורים מעוררים טומאה. ומשום שאם יפסוק הביטול גם הטהורים יטמאו. ויהי' הטמאים רוב ע"כ נפסק הביטול. וע"כ ה"ה בתרומה שנתערבה בפחות מאחד ומאה כיון שאם לא יתבטל הכל יעשה תרומה ע"כ אינו בטל. ואמנם כי יש לחלק במים טהורים שיטמאו ע"י מגע הלא יטמא בפ"ע בלא תערובת ולא שייך שיתבטל הטמא ע"י שנתערב ברוב. שהרי הרוב בפ"ע ג"כ טמא. אבל חולין אלו שתאמר שמחמת התערובות יעשו תרומה שפיר נאמר להיפוך שהרוב יכריע שהתרומה יעשו ג"כ חולין:

ג

ג) אך בש"ך סימן צ"ח סק"ו גבי מין במינו ונשפך ונודע שהי' רובו היתר ולא נודע אם יש ס' מותר. וכתב הש"ך ז"ל הטעם כתב ר"ת דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא במבשא"מ דכיון שנותן האיסור טעם בהיתר נהפך ההיתר להיות איסור ואסור כולו מדאורייתא עכ"ד הצריך לענינינו עיי"ש. ולכאורה אינו מובן מה נ"מ בזה אם נהפך ההיתר או לא. (הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע כתב שהוא שפת יתר עיי"ש. המגיה] ונראה דס"ל דזה עצמו הטעם מה שאינו בטל משום שאם לא יתבטל גם ההיתר יהי' איסור [שו"ר בתשו' הרי"מ בסוגיא דחמץ בזמנו כתב ג"כ טעם זה דטעם אינו בטל משום דנהפך] ואף שלא יהי' ההיתר איסור רק מחמת התערובת. מ"מ לא יוכל האיסור להתבטל מטעם זה. וה"נ י"ל כן בתרומה:

ד

ד) והנה בזבחים (מ"ד.) אלו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר על הקלות דהיינו מעשר בלאו ועל החמורות דהיינו תרומה במיתה. ומדטומאה קלה של שרץ בקדושה חמורה דהיינו תרומה במיתה. טומאה חמורה דהיינו מת בקדושה קלה דהיינו מעשר נמי במיתה. ופירש"י דמה לי טומאה חמורה ואכילה קלה מה לי טומאה קלה ואכילה חמורה. לכך נאמר טומאת מת על המעשר שלא תהי' במיתה (וקל האיסור של טומאה חמורה וקדושה קלה מטומאה קלה וקדושה חמורה עיי"ש] והנה מבואר שעכ"פ לא חמיר קדושה קלה וטומאה חמורה מקדושה חמורה וטומאה קלה:

ה

ה) ונבא לנ"ד בתרומת חו"ל שמותרת למי שאין ד טומאה יוצאה עליו מגופו. אף שקדושת התרומה מגופה. ה"ה וכ"ש שמותר מי שהטומאה יוצאה עליו מגופו בתרומה שאין קדושתה מגופה. היינו חולין אלו שנעשו תרומה מחמת התרומה שנתערב בה ואין קדושתם מגופן. וכיון שמותר הטמא בחולין אלו שנעשו תרומה. שוב בטלה התרומה בחולין אלו לענין זה שיהי' מותר הטמא לאוכלה. דכל עצמה שלא בטלה התרומה הוא שגם החולין נעשין תרומה. אבל לענין אכילת הטמא כיון שמותר בחולין אלו שנעשו תרומה שפיר בטלה התרומה בהם לענין זה. כנ"ל לשיטת התוס':

ו

ו) ואולם דעת רש"י שגם לאכול זר בטל ברוב. וכן דעת הרמב"ן במלחמות פרק אלו עוברין ובהלכות בכורות. וכן כתב הרדב"ז לדעת הרמב"ם. ומ"מ משמע קצת מרמב"ן בכורות דלבטל להאכיל לזר אסור. והטעם נ"ל דא"כ הי' הפרשתה כלא הי' כיון שחוזר להיות חולין גמורים וזר אוכלן. וגדולה מזה היכא דליכא כהן קטן מפריש חלה אחרת לכהן כדי שלא תשתכח תורת חלה. הנה דכשישרוף החלה חשיב משתכח תורת חלה. כ"ש כשהזר אוכלה:

ז

ז) והרמב"ם כתב פי"ג מהלכות תרומות הלכה י"א תרומת חו"ל מבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ולא עוד אלא אם הי' לו יין של תרומת חו"ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין של חולין ונמצא הכל שלשה ואח"כ נוטל מיין של תרומה ונותן לתוך השלשה. ומגביה מתוך ארבעתן לוג ושותה וחוזר ומשליך לתוכן לוג של תרומה. וחוזר ונוטל לוג ושותה וכן נותן לוג של תרומה ונוטל לוג מן התערובת עד שיכלה כל היין של תרומה. ונמצא שנטל כמה לוגין בשני לוגין של חולין ועי' בזה בכ"מ

ח

ח) והנה מ"ש הרמב"ם שמתחילה נותן השני לוגין של חולין על התרומה אינו מובן. דטפי עדיף לתת איסורא לגו היתירא. אך לפי הנ"ל יתיישב בטוב טעם. ונאמר דהרמב"ם ס"ל כדעת רוב פוסקים דאף לזרים בטל ברוב. וכ"כ הרדב"ז לדעת הרמב"ם. אך לבטל לכתחילה לזרים אין סברא כלל שיהי' מותר. דא"כ מבטל המצוה לגמרי דמה הועיל הפרשת תרומה לכהן אם אח"כ חוזר והותר לזרים. וע"כ י"ל עוד דאפי' מבטלה לאוכלה כהן בימי טומאתה כיון דאחר הביטול יהי' מותר ג"כ לזרים. אף אם אוכלה כהן אין זה אכילת תרומה כלל וחשיב שמבטל המצוה לגמרי ואסור. ע"כ נתנו חכמים עצה שלא יהי' ניתר לזרים רק לאוכלה בימי טומאתו ע"י שיתן שני לוגין חולין על לוג אחד של תרומה. וקמא קמא דמטא על התרומה נעשה תרומה כדין חתיכה נעשה נבילה. ונעשה הכל תרומה ואסור לזרים. רק לאוכלה בימי טומאתו שרי משום דשני לוגין חולין שנעשו תרומה אין קדושתם מגופן ומותרים לזבים כו' כנ"ל. וגם הלוג תרומה בטל לענין זה כנ"ל. מכאן ואילך מותר לתת בתוכו תרומה. דאי אפשר שיתבטל כלל לענין זרים דהכל אסור לזרים כנ"ל:

ט

ט) ועל כן ניחא נמי במה שבטל ברוב ולא בעי ס'. ונאמר דמה דבעינן ס' אפי' במינו דלא שייך טעם כעיקר. היינו משום דקי"ל חתיכה עצמה נעשה נבילה. וא"כ אם לא יתבטל יעשה כולו איסור. ודוקא בס' מותר. דבס' אפי' לא יתבטל מ"מ לא נעשה נבילה דהא אפי' באיסורי משמו לא נעשה נבילה כמ"ש התוס' חולין (ק'.) בשם ר"ת אבל בששים לא בטל כיון שאם לא יתבטל יאסר הכל ומשום דחנ"נ בכל איסורים חוץ מבב"ח מדרבנן. מ"כ בטל מה"ת ברוב וע"כ בתרומת חו"ל לענין לאוכלה בימי טומאתו כיון דחולין שנעשו תרומה מותר לאוכלם בימי טומאתה כנ"ל. ממילא בטל החולין לענין זה כנ"ל. כתבתי דרך פלפול:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף