אבני נזר/יורה דעה/תו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תו

סימן תו

שנית להרב הנ"ל.

ב"ה ב' חקת סת"ר לפ"ק.

א

א) דבר המסירה ביארתי היטב בתשובתי דודאי בכלאים כיון דעכשיו לבוש בו מחמת מעשה לבישה ראשונה חשבי' לבישה של עכשיו ג"כ מעשה כמו שביאר ריטב"א פ"ג דמכות. אבל כשעכשיו אינו עושה כלום כגון קנה חמץ בערב פסח כיון דעכשיו החמץ מונח בקרן זוית לא מהני מעשיו שבתחילה. וע"כ משוך פרה וקני לאחר ל' כיון דאחר ל' אין שום מעשה לא קנה. וע"כ מסירה אלו הי' מועיל כהפקר כיון שעכשיו אוחז החבל בידו היינו חשבינן מעשה אחיזתו שבתחילה כאלו עכשיו אחז בה. אבל כיון דבעינן מסירה של מוכר והמוכר עכשיו אינו עושה כלום לא מהני. ואף דלא בעי' מסירה מיד ליד והאוחז בה במצות המוכר סגי. היינו דחשבי' שמסרה לו. והרי מסרה לו בעודו ברשות בעלים [ולא שייך שמסרה לו גם אח"כ שכבר נמסרה לו תחילה] ומה שמסרה לו המוכר קודם לא חשיב כאילו מוסרה לו אח"כ כיון דעכשיו אין עושה המוכר שום מסירה שכבר נמסרה לו ואינו דומה לכלאים שגם עכשיו לובשה רק שהוא בלא מעשה. אבל הכא אין מסירה כלל אח"כ ודו"ק:

ב

ב) ועוד דנהי דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנות היינו שדעת אחרת מתכוין להקנות לו באותו קנין. אבל הכא נתכוין להקנות לו במשיכה ולא במסירה. ובטעם השני הזה יש מקום עיון ביבמות (נ"ב:) וע"ש בתוד"ה כעודר:

ג

ג) ומ"ש שהחת"ס כתב סטימתא קונה מה"ת. הנה טעם שלו תנאי דממון קיים ע"כ מהני תנאי המדינה. ותמהני שהרי התנאי הי' בלא דבר ובמה חל התנאי המדינה. ובב"מ גבי מתנה שומר חנם להיות כשואל דמוקי כר"י דאמר תנאי שבממון קיים מ"מ מקשה במה מתחייב בדברים. אולי כונתו משום דברי ד"מ סימן של"ג דברי ציבור א"צ קנין. אבל עולה בזכרוני דזה דוקא במידי דמצוה כגון מלמד או רב:

ד

ד) מה שהביא ראי' מתשו' המיוחסת לרמב"ן דסטימתא מועיל להפקיע הבכורה. הלא ידוע שהמיוחסת הוא באמת תשו' הרשב"א. והרשב"א הוא הסובר פרק התקבל דהא דסוכה בינוקא דוקא בלא הגיע לעונת הפעוטות. הנה דס"ל דרבנן מועיל לדאורייתא ואזיל לטעמי' פרק השולח דחכמים מקנים אליו לא הפקר לבד וא"כ אין ראי' כלל שסטימתא יהי' קנין דאורייתא:

ה

ה) ומה שנסתפק אם יהי' ודאי בכור או ספק. ודאי אינו רק ספק בכור שהרי יש דיעות דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא:

ו

ו) אם צריך הכהן לקבלו הנה גם בספק בכור כתבו ז"ל שמחויב לקבלו ואם אינו מקבלו חשיב מבזה מתנות כהונה. אך בנ"ד שסטימתא קונה עכ"פ מדרבנן. י"ל דמועיל לענין ממון שלא יצטרך ליתנו לכהן אף שלענין קדושה הוי בכור מדאורייתא. מ"מ לענין ממונא מהני תקנתא דרבנן והפקר ב"ד הפקר להפקיע זכות הכהן. שהרי ספק בכור אף שאסור בגיזה ועבודה מ"מ פטור מליתנו לכהן אלמא דינא דכהן כשאר ממון. וא"כ נימא בי' ג"כ הפקר ב"ד הפקר. וכיון דמדרבנן של נכרי הוא ואין בו קדושת בכור אין בו חיוב נתינה:

ז

ז) אך י"ל דז"א דשאני ספק בכור דאפשר שאין בו קדושת בכור באמת. אבל זה כיון שקדוש מדאורייתא א"א שלא יהי' קדוש מדרבנן. וכיון שקדוש קדושה גמורה ממילא מחויב בנתינה לכהן). אך גם בלא זה הא איכא שני ספיקות שמא כסף קונה. ושמא קנין סטימתא דרבנן מהני לדאורייתא. אף דאין מתירין בס"ס זו. עכ"פ מועיל שלא יהי' הכהן מחויב לקבלו וכמ"ש סימן ש"ו סק"ג דבכמה פלוגתא דרבוותא מקילין שלא יהי' הכהן צריך לקבלו ה"נ בנ"ד:

ח

ח) ולענין חלק אחוריים. הנה לדעת מהרש"ל פרק המקשה שהביא הש"ך שם סק"ז נראה לכאורה דאפי' שמנו של גיד יאסור ליתנו לנכרי. שהרי מהרש"ל למד דין איסור מכירה או נתינה לגוי חוץ להזמין הגוי שיאכל עמו שמותר] ממכירה באיטליז דלמוכרו לגוי יותר בזיון. ובמכירה באיטליז מבואר בפוסקים דאפי' שמנו של גיד אסור כיון דמותר מה"ת. אך נ"ל דז"א דמקור דין זה דשמנו של גיד אסור למוכרו באיטליז הוא מתוס'. ותוס' לטעמייהו דאיסור באיטליז הוא דאורייתא. ע"כ לא אתי איסור שמנו של גיד דרבנן ומפקיע איסור מכירה באיטליז דאורייתא. והפוסקים חששו לדעת התוס'. ודלא כהרמב"ן בהלכותיו דאיסור מכירה באיטליז דרבנן דלדידי' ודאי מותר למכור לנכרי שומנו של גיד. והנה מהרש"ל שם כתב באיסור מכירה לגוי שרק מדרבנן. (ואף שלמד קו"ח ממכירה באיטליז ס"ל כרמב"ן שגם מכירה באיטליז דרבנן] ממילא מותר בשמנו של גיד. אך בשר אחוריים שבאמת מותר רק שאין לו מנקר ודאי אסור למהרש"ל:

ט

ט) אך עיקר דברי מהרש"ל דעת יחידית היא ומפורש בכל הפוסקים שמותר להאכיל לגוי. ולא כתבו דוקא להזמין הגוי. משמע דבכל גונא שרי. וכן כתב בתוי"ט בפ"ה דבכורות מ"ו ד"ה מכרוהו דמותר למכור לנכרי. ויותר מזה משמע כן להדיא ברא"ש שכתב דמשמע שבה"ג פסק כב"ה דברייתא דאסור להזמין גוי על הבכור. והיינו מדכתב בה"ג בכור אסור למוכרו אבל חלב וגיד שרי דלא עביד רבנן מעלה אלא במותרת לאכילה] ואא"ב דלב"ה דמתני' מותר למוכרו לנכרי שפיר למד מבה"ג דאסור למוכרו דכב"ה דברייתא ס"ל. אבל אם נאמר כמהרש"ל דאף לדידן דקי"ל כב"ה דמתני' כמבואר בכל הפוסקים ובמהרש"ל עצמו] אסור למוכרו לגוי. א"כ דעת בה"ג כב"ה דמתני' ממש. הרי להדיא ברא"ש דלדידן אפי' למוכרו מותר. מ"מ יען שהש"ך הביא דברי מהרש"ל קשה עלי לחלוק עליהם למעשה. אך בחלק אחוריים דלא מפורש במהרש"ל וש"ך לאסור נתיר בפשיטות. כ"ש בספק בכור דאפי' בחלק פנים יש להתיר בפשיטות:

ידידו מחו' הדו"ש באה"ר הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף