אבני נזר/יורה דעה/שיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שיז

סימן שיז
ענין בל תאחר

א

א) כתב הר"ן פ"ק דר"ה דמידי דלא תליא במקדש אינו תלוי ברגלים ואין חילוק בין קיימי עניים ללא קיימי עניים שהתורה לא נתנה דברי' לשיעורים והאריך בזה. ולבסוף כתב ונמצאת למד דהיכא דקיימי עניים עובר לאלתר בבל תאחר. והיכא דלא קיימי עניים מסתברא כיון דעבדינן צריכותא בגמ' ומוקמינן תרי קראי חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב. משמע דכל היכא דלא קיימי עניים מפריש מה שנדר ומניח עד שיבואו עניים. אבל לחזר אחריהם אין לנו:

ב

ב) והנה לכאורה דבריו סותרין דמתחילה כתב דאין חילוק בין קיימי עניים ללא קיימי ולבסוף כתב דלחזר אחריהם אין לנו. ואי דכתב כן רק לענין הפרשה. אכתי לענין הנתינה נתנה תורה דברי' לשיעורים ועוד דמאי טעמא דצריך להפריש משום דיכול לעשות זה אף כשאין עניים. מהאי טעמא יהי' חייב להפריש תיכף בקרבנות. דלזה א"צ. בהמ"ק. ואי דלא חלקה התורה הפרשה מהקרבה גם בצדקה נימא הכי. עוד יש לעמוד בדברי הר"ן שכתב דכיון דעבדינן צריכותא בגמ' וכו' ומשמע דטעמא דידי' כיון דאיכא צד חומר באמר ולא אפריש ע"כ מחויב להפריש. ואף דאיכא חומר ג"כ באפריש. הא זה אינו מחוייב לחזר אחר עניים. וקשה דהא בגמ' קאמר הצריכותא משום דבאפריש כל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתא. וזה לא שייך בצדקה והא דצריך תרי קראי בצדקה דחד קרא הוה מוקמינן באפריש ולא אקריב] וא"כ לא תיקן כלום בהפרשה ועוד דמשמע לי דאפי' בקרבנות אינו חייב באמר ולא אפריש מחמת מניעת ההפרשה רק מחמת מניעת הקרבה. וראי' מדאמר בגמ' נדבה דקרבנות דאמר ולא אפריש היכי משכחת לה דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה פי' לאחר ההפרשה. ובשלמא אי חיובא דאמר ולא אפריש בנדר משום איחור הקרבה היינו דאצטריך קרא לנדבה באמר ולא אפריש דלגבי הקרבה נדבה היא. אבל אי חיובא משום איחור הפרשה הא לגבי הפרשה נדר הוא דכל זמן שלא הפרישה חייב באחריותו ונדר הוא עליו:

ג

ג) והנראה לי לפרש דברי הר"ן דהנה בחוב ממון ודאי מחויב לפרוע תיכף ויכול המלוה לכופו בב"ד על כך. ומ"מ אי משתמיט ואיחר הפרעון לא עבר משום לא תעשוק ולא הוי לוה רשע. לבד בשכיר דאמרה תורה לא תלין. ובחיובי גבוה אמרה תורה ג"כ בל תאחר. ומ"מ אין האיסור רק במקום שמחויב לפרוע תיכף אמרה תורה שעובר באיחור ולא הוה דינו כחוב ממון להדיוט. אבל במקום שאינו מחויב אין איסור וע"כ אומר ר"ת דאם מפריש לחלקו לכשירצה ליכא בל תאחר ולא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה כיון דהתנה אינו מחויב כלל. וע"כ אי ליכא עניים דאז אינו מחויב כלל. דאפי' הגוזל את חבירו אינו מחויב להוליך אחריו למדי. וממון עניים דין ממון הדיוט יש לו כמ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים דספק ממון עניים לקולא. אבל ספק קרבנות להחמיר כדאיתא ריש פרק י"ג דמנחות פרשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא חמשתן עיי"ש. הרי דהולכין בספיקו להחמיר. ממילא בלא קיימי עניים ליכא בל תאחר. ולאו משום דזמן בל תאחר תלוי בקיימי עניים אלא משום דבלא קיימי עניים אינו מחויב כלל. וע"כ הפרשה דיכול לעשות תיכף מחויב לעשות ואיכא בל תאחר. כיון דחיוב בל תאחר אינו תלוי כלל בקיימי עניים רק דאינו מחויב לחזר. אבל בהפרשה דמחוייב שוב איכא בל תאחר. ולא תקשי דהתורה נתנה דברי' לשיעורים. דחיוב התורה בכל מקום דמחויב איכא בל תאחר. אבל בקרבנות דקודם ג' רגלים דפטור להקריב לאו משום דלא מחויב. אלא דזה שיעור בל תאחר. ע"כ אף בהפרשה אינו עובר דהתורה לא חלקה בבל תאחר. בין הפרשה להקרבה:

ד

ד) והשתא ניחא נמי סברת הר"ן דמחויב להפריש, ובודאי אף הר"ן מודה דהא דעובר בבל תאחר באמר ולא אפריש משום איחור הקרבה. וזה לפי האמת דאפי' באפריש עובר. אבל בגמ' דעביד צריכותא והוה אמינא דרק באמר ולא אפריש עובר. ע"כ דרק משום איחור הפרשה קרינא בי' לא תאחר לשלמו. אף דבהפרשה עדיין לא שילם לגמרי. שהרי אם נגנב או אבד חייב באחריותו. מ"מ כיון דכל כמה שלא אבד נפטר דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' קרינא בי' לשלמו. ה"נ בצדקה כיון דלא קיימי עניים וכל זמן שלא באו עניים אין עליו חיוב יותר רק להפריש קרינא בי' לא תאחר לשלמו בהפרשה. וע"כ שפיר אצטריך תרי קראי בנדבה. דבלא קרא הוה אמינא דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה אינו עובר על אמירתו. דעל איחור הפרשה לא קרינא בי' לא תאחר לשלמו. דאף לאחר שהפריש מחויב להקריב כיון דאיכא קרא לאפריש ולא אקריב בנדבה ולא יתחייב רק משום איחור הקרבה. וזה נדבה הוא. וצריך קרא לאמר ולא אפריש בנדבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף