אבני נזר/יורה דעה/רסט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רסט

סימן רסט

א

א) ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ד' ברמ"א והוא דעת רבותיו של רש"י במס' שבת דאף דלא מיהדק אם מקפיד עליהם אסור ועיקר ההיתר בדלא מיהדק משום דאז אינו מקפיד להסירו בשעת חפיפה אבל אי מקפיד אסור. ועי' ב"י. ובסדרי טהרה תמה מההיא דנדה טובלת בבגדי' משום שהבגדים רפויין דהיא ש"ס ערוכה. ומההיא דהשירים ונזמין והטבעות רפויין אין חוצצין שהיא תוספתא ופסק כן לקמן בש"ע:

ב

ב) ולפענ"ד נראה ליישב דהנה הא גופא טעמא בעי כיון דעיילי בה מיא האיך יחצוץ. ונראה דהנה בגיטין פ"ב דמייתי הש"ס מתני' דטופח על מנת להטפיח חיבור ומסיק דלענין מקואות איתמר ור' יהודה היא דתנן אם הי' רגליו של ראשון נוגעת במים אף השני טהור ואנן לא קי"ל כר' יהודה בהא כדאיתא לקמן סי' ר"א סעיף ס"ב. ועיי"ש בט"ז שהביא דברי הריב"ש שהקשה מהטביל בו כסות עבה דאם מקצתו נוגע במים הוי חיבור. ותירץ דשאני כסות שגוף הכסות בלוע במים. וע"כ ניחא טעם רבותיו של רש"י דס"ל שאינו רפוי הרבה ולא נכנס בו מים יותר מטופח על מנת להטפיח ולא הוי חיבור לשאר מקוה. משא"כ בנדה שטובלת בבגדי' דאף שאינו נכנס מים יותר מטופח על מנת להטפיח הוי חיבור למקוה שאף בגדי' בלועין במים כדברי הריב"ש הנ"ל. וההיא דשירים ונזמים י"ל דר' יהודה הוא דטופח על מנת להטפיח חיבור. או י"ל דמיירי שנכנס מים בנתים כקליפת השום דכהאי גוונא נראה דמהני דהא דעירוב מקואות דאם נפרץ באמצע בעי כשפופרת הנוד כיון שיש הפסק משני צדדין ומלמעלה ולמטה אם נפרץ מלמעלה סגי בנפרץ בעובי כקליפת השום וה"נ דכוותי' ודו"ק:

ג

ג) ובתוס' גיטין שם הקשו אהא דטופח ע"מ להטפיח לר' יהודה חיבור דכי לית לי' לר"י עירוב מקואות כשפופרת הנוד ולמעלה בעי כקליפת השום ברוחב שתי אצבעות. ותירצו בחד תירוצא דהתם רבנן אבל לר' יהודה סגי בטופח להטפיח ולא בעי כקליפת השום. ובסוף תירצו דבעלמא אף ר"י מודה ור' יהודה לא פליג רק כשמקוה אחת למעלה ואחת למטה ומשום גוד אסיק וגוד אחית. ולולא דבריהם הי' נ"ל עפימ"ש הרא"ש פ"ו דמקואות משנה ח' דהא דמטהרין המקואות העליון מן התחתון ומביא סילון כו' ומשיקה אפי' כשערה דיו. ור"ש הקשה שם דקי"ל דעירוב מקואות כשפופרת הנוד. עוד הקשה דהתם בעינן בטופח ע"מ להטפיח והכא סגי בכשערה. ותירץ דהכא כשהעליונה יש בה ג"כ מ' סאה אלא שהיא שאובה ובשאיבה הקילו. ורא"ש תירץ דסותם בידו פי הסילון עד שנתמלא וכשמניח ידו יש חיבור כשפופרת הנוד. ואף שאח"כ לא נשאר חיבור אלא כשערה סגי כיון שבתחילה הי' חיבור כשפופרת הנוד. ודברי הרא"ש אלו הי' בהעלם דבר מרבותינו האחרונים הב"ח והש"ך שהקשו להרא"ש דבפסול שאיבה נמי בעי כשפופרת הנוד האיך יפרנס משנה זו דסילון ונעלם מהם דברי הרא"ש אלו:

ד

ד) ועפי"ז מיושב הא דטופח ע"מ להטפיח חיבור כיון דהכא בטובל במקוה שיש בה מ' סאה מצומצמות עסקינן דכשעולה עדיין המים שעל גופו מחוברים למקוה. והיינו משום דהמים אלו הי' במקוה והי' מחוברים להמקוה לגמרי וע"כ אף שעכשיו אינם מחוברים רק במים טופח ע"מ להטפיח סגי דהא התם סגי בכשערה היכא שהי' מתחילה מחוברים כשיעור (ומשמע מהר"ש שם דשיעור שערה פחות מטופח ע"מ להטפיח שהקשה דהתם בעי טופח ע"מ להטפיח והכא סגי בשערה]:

ה

ה) ובהכי ניחא ליישב קושית הטורי אבן בחגיגה (כא:) על הא דאמר שם אין מטבילין כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד דאין מים שבתוכו חיבור למי מקוה. וכשהכלי חיצון טמא מטבילין מגו דסלקא טבילה לגופא דמנא סלקא נמי לפנימי עיי"ש. והקשה בט"א כשהחיצון טהור נמי נאמר שנטמאו מים שבתוכו שנגעו בפנימי וטמאו את החיצון. וממילא מהני מגו לפנימי מגו דסלקא לחיצון. ולפמ"ש ניחא דלכאורה קשה למה בעי כשפופרת הנוד דהא תחילה הי' המים שבכלי מחוברים למקוה. שהרי מהמקוה באו לכלי וסגי בכשערה כדברי הרא"ש הנ"ל. וצ"ל דמ"מ לא מהני לשוו' בכלי מקוה טהרה [ואין מטבילין בכלים]. וכל זה לענין לשווי' מקום טהרה בכלי. אבל לעניין גוף המים שלא יטמאו שפיר הוי חיבור אפילו כשערה כיון שמתחילה הי' מחוברים למקוה לגמרי ודו"ק:

ו

ו) ובזה נ"ל הטעם דסלקא טבילה לחיצון כיון דחיצון טבילתו במקוה ולא בתוך הכלי רק לענין שלא יעשו המים שבתוכו שאובין לענין זה מהני חיבור אפי' כשערה כיון שבתחילה הי' מחוברים למקוה לגמרי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף