אבני נזר/יורה דעה/רסד
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ד' תצא רנ"ת לפ"ק.
- שוכ"ט להרב החריף הבקי מו"ה ראובן נ"י.
יקרתו הגיעני ואם אמנם שאין הפנאי מסכים אתי להשיב במה שאינו הלכה למעשה. אך יען שמעלתו הכרתיו בהיותו ילד קטן ועתה הוא מתגורר במדינה אחרת אני אומר שלום לרחוק ולקרוב:
א[עריכה]
א) אשר נסתפק מעלתו אם יש טבילה לחצאין כגון מי שיש עליו ב' טומאות שהוא טמא טומאת ז' דמת וטומאת ערב דבע"ק אם הועילה לו הטבילה לערב שיהי' מותר ליכנס למחנה לוי' והאריך לפשוט ספק זה ולבסוף הניח בצ"ע. ואני אומר זיל קרי בי רב הוא מצורע פסוק ח' ורחץ במים וטהר וגו' וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים פסוק ט' והיה ביום השביעי וגו' וכבס את בגדיו ורחץ במים וטהר ובמשנה דנגעים דכל שבעת ימים הרי הוא כשרץ ומטמא בגדים במגע ע"כ צריך לכבס בגדיו. הנה דטבילה ראשונה בעוד הוא טמא אב הטומאה. ומ"מ הועילה טבילתו לנתק מטומאתו חמורה לטומאה קלה. ה"נ הועיל הטבילה לטהר מטומאת קרי החמור להתירו במחנה לוי':
ב[עריכה]
ב) ודוחק גדול לחלק משום דטומאה שנשאר עליו חמור ג"כ שהוא אב הטומאה ואילו טומאת קרי שנטהר ממנה הוא רק ראשון לטומאה כדתנן פ"ה דזבים משנה י"א בע"ק כמגע שרץ. ופי' הר"מ דאינו רק ראשון לטומאה. דוחק לחלק בכך. ועוד דא"כ בפסח הבא בטומאה בע"ק ונדות ויולדות לא יועיל להן טבילתן כדי לעשות פסח כיון שטמאין במת אין טבילה לחצאין א"כ הא דסנהדרין (י"ב) אין מעברין את השנה מפני הטומאה משום דטומאה דחוי' בציבור הא מ"מ ידחו מפסח כל הני. וגם בשלי לא יעשו דאין תשלומין לפסח הבא בטומאה ועוד ביומא (ו':) מקשה ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת מת ומשני טומאה הותרה בציבור. והא מ"מ אם יראה קרי בתוך שבעת ימי הפרישה אם יהי' טמא במת לא יוכל לטבול לקריו וידחה מלעבוד ביוהכ"פ:
ג[עריכה]
ג) וגדולה מזה מבואר בפוסקים לשיטת ר"ת דימי לידתה שאינה רואה בהן אין עולין להן לספירת זיבתה יולדת בזוב צריכה שתי טבילות טבילה ראשונה אחר ימי לידתה כדי שתוכל אח"כ לספור נקיים לזיבתה דכל זמן שלא טבלה חשיב ימי לידתה. עי' בב"י סי' קצ"ד. הנה שטובלת ללידתה אף שעדיין זבה ואף שאין שום חומר בטומאת לידה מבטומאת זיבה אף על פי מהני טבילה לטומאת לידתה אף שעדיין זבה היא:
ד[עריכה]
ד) מה שהביא ראי' ממה שהשיג הרא"ש על רב עמרם שחמר לברך על טבילת עיוהכ"פ. והשיב הרא"ש דלא מצינו רמז בש"ס לטבילה זו. ואי משום דאמר ר' יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו מכל טומאות. וכתב הב"ת דאינה השגה דמ"מ ממה שאפשר ליטהר יטהר. ופירש מעלתו דברי הרא"ש דס"ל אין טבילה לחצאין. ובאמת כוונתו פשוטה דהא דחייב לטהר עצמו ברגל כתב הרמב"ם משום דישראל מוכנים לילך אז לעזרה. וה"ה ביוהכ"פ י"ל דישראל שהיו בירושלים היו נכנסין לעזבה לראות עבודת כה"ג ולעמוד צפופים ולהשתחוות רווחים. וה"ה בזמה"ז כיון שנתחייבו בזמן המקדש כעין שכתבו הפוסקים לענין מלאכה בע"פ אחר חצות בזמן הזה. אך כשאינו יכול לטהר עצמו מכל טומאה כיון דאף אם יטהר עצמו מטומאה אחת לא יכנס למקדש הו"ל רגל כשאר ימות השנה. וגם בזמן המקדש מי שהי' טמא טומאת ז' לא נתחייב לטבול לקריו. כ"ש בזמה"ז. כל זה פשט דברי הרא"ש והיה בזה שלום:
הק' אברהם.
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |