אבני נזר/יורה דעה/רנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רנ

סימן רנ

א

א) בתשובת חכ"צ סי' י"א אוסר טבילת נשים בחמין ליל שבת והביא שחכם אחד הורה שיטבלו מבע"י. ובסדרי טהרה כתב בזה שטוב הורה דאע"ג דלכ"ע אסורה לטבול בשביעי מבע"י. ה"מ כשהיא יוצאת מבית הטבילה מבע"י. אבל כשהיא מתעכבת שם עד לאחר חשיכה שריא. דהא דעת הב"י דלר"ת לא קפדינן אלא שתבא לביתה משתחשך. ואף לדעת הב"ח שאוסר הא כתב שם טעמא משום שפעמים שבית הטבילה רחוק מיל או יותר. ואם היתה טובלת ביום השתא ודאי אם תבוא לביתה משתחשך יודעת הבת שטבלה בעוד היום גדול אלא ששהתה בדרך חזרתה מהלך רב ממקום הטבילה ותעשה גם היא ביום ז' גם כשבית הטבילה יהי' קרוב לביתה ותבוא לידי ספק. אבל כשטובלת סמוך לחשיכה גם אם הבת תטבול סמוך לחשיכה אף כשבית הטבילה יהי' קרוב לביתה מ"מ לא תבוא לביתה עד שחשכה עכ"ד. וכל זה אם היא באה לביתה מתחילת הלילה אבל אם היא מתעכבת שם בבית הטבילה לאחר שחשכה בכדי שיעור טבילה אף אם היא טבלה בעוד היום גדול תו ליכא למיחש למידי. ואף הרשב"ם לא נחלק על ר"ת אלא כשחזרה לביתה מיד כשתחשך וכמ"ש הטור דטעמא של הרשב"ם דס"ל דאיכא סרך בתה שהיא תשער מהלכה מבית הטבילה לבית ותמצא שטבלה ביום עכ"ד. דזה לא שייך אלא כשחזרה לביתה מיד כשתחשך מתחילת הלילה אבל לא כשנתעכבה בבית הטבילה אחר חשיכה כשיעור זמן טבילה. ואף שהטור כתב כן בטובלת בשמיני. מ"מ ה"ה והוא הטעם בטובלת בשביעי דנמי ליכא אלא משום סרך בתה לכ"ע. וכמ"ש לעיל בשם עה"ג כשהיא מאחרת לצאת מבית הטבילה ליכא למיחש למידי עכ"ד בעל ס"ט:

ב

ב) ואחר המחילה מכ"ת נראה דשגגה הוא בידו דבכה"ג כשטובלת מבע"י ויש שהות לילך לביתה מבע"י אף שמתעכבת במרחץ אסור מדינא שמא תלך לביתה ותשמש. ומה לי אם הולכת לביתה ואינה משמשת. דאסור משום גזירה שמא תשמש. מה לי אם אינה הולכת לביתה דגזרינן שמא תלך ותשמש וכולה חדא גזירה היא. ולא התיר הב"י לטבול בעוד היום גדול אלא בשמיני דאין איסור אלא משום סרך בתה וכשהולכת לביתה משתחשך ליכא סרך בתה כלל וכשהתיר עבוה"ג לטבול בשביעי סמוך לחשיכה היכא דאיכא אונס. היינו בסמוך לחשיכה דוקא. דאי אפשר לבוא לביתה עד שתחשך ואי אפשר שתבא לידי ספק. אבל בעוד היום גדול שאפשר שתבא לביתה מבע"י ודאי אסור שמא תלך לביתה ותשמש:

ג

ג) אולם כשביתה רחוק מבית הטבילה עד שאי אפשר לה לבוא לביתה עד שתחשך. בזה יש מקום להתיר היכא דאיכא אונס. דהיינו כשביתה רחוק מאוד עד שאם תטבול משחשיכה לא תוכל לבוא לביתה שהיא חוץ לתחום מבית הטבילה. אבל היכא דליכא אונס פשיטא שאסור אפי' לדעת התוס' ואפי' בשמיני כדברי הב"ח. ואפי' באיכא אונס יש לעיין. דמשמע מהב"ח דמבעוד יום גדול אסור אפי' כשביתה קרוב וליכא סרך בתה משום דפעמים שביתה רחוק ותשער בתה שטבלה ביום. ע"כ אף כשביתה קרוב ומתעכבת במרחץ אסור. ה"ה לענין גוף הגזירה כיון דכשביתה קרוב אסור אפי' באיכא אונס לטבול מבע"י גדול. ה"ה כשביתה רחוק. ולא התיר בעל עבוה"ג באיכא אונס אלא סמוך לערב דאז לעולם אי אפשר שתבא לידי ספק ודו"ק:

ד

ד) ולענין הלכה נלפע"ד שלא תטבול בשביעי מבע"י לעולם. ואף כלה לא תטבול בשביעי מבע"י כדברי הש"ך סק"ט. ואף שהאחרונים תמהו עליו והתירו בפשיטות לכלה לטבול בשביעי מבע"י נראה דאשתמטתי' להו דברי הראב"ד בספר בעלי נפש שפי' הא דקאמר בש"ס דע"כ נשי דידן אינן טובלת ביממא דשביעי משום דר"ש. והקשה התוס' דר"ש לא אסר אלא התשמיש. והראב"ד כתב וז"ל משום דר"ש כו' וה"נ כיון דמשוינן לה כזבה וסתרה ואסורה לשמש כולי יומא דתמניא [פי' דהיא תמנה לראייתה לכל הפחות] שווי' לההיא יומא כיום שביעי לנדה דהא נדה היא ומשום הכי לא טבלה בשביעי וכתב רב אחא משבחא דאפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה עכ"ד. הרי דלאו משום גזירה דאתיא לשמש אסורה לה לטבול בשביעי רק מדינא. כיון דאסורה לשמש הרי היא כשביעי לנדתה כיון דלפי האמת נדה הוא. וע"כ אין נ"מ אם באה אל החתן ולבעל או לא בכל ענין אסורה לטבול בשביעי:

ה

ה) ומלבד זה נ"ל שאסורה לטבול כיון שאי אפשר לברך שמא תראה ותסתור וכמ"ש התוס' כתובות הטעם שאינה מברכת על ספירתה. ושתמתין עד הלילה ותברך אי אפשר כיון שאינה סמוך לטבילה אי אפשר לברך. ועיין במ"א סי' י"ט בענין ברכת השחיטה ובזה יש לפרש דברי הגמ' בהא דקאמר משום דר"ש דכי היכי דאסר ר"ש לשמש שמא תראה ותסתור כמו כן אסור לברך מבע"י שמא תראה ותסתור ונמצא ברכתה לבטלה. משא"כ בטועה דמטבילין אותה ל"ה טבילות מספק ואינה מברכת בשום פעם ע"כ מותרת לטבול אפי' מבעוד יום. וזה ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף