אבני נזר/יורה דעה/רמא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רמא

סימן רמא

מס' נדה (דף כ"א.) במתני' המפלת כמין קליפה כמין שערה כו' תטיל למים אם נמותו טמאה ואם לאו טהורה עיי"ש כל הסוגיא:

א

א) דעת הראב"ד דוקא כמין ברי' שצורתם מוכחת עליהם שלאו דם הם שאין הדם מתייבש ומשתנה לצורות. אבל דם יבש אפי' לא נמוחו במים לא תלינן בברי' וטמא. ורשב"א הביא ראי' מהמפלת חתיכה של ארבע מיני דמים דר' יהודה אומר אפי' אין עמה דם טמאה משום דדם קרוש הוא. ומשמע דאפי' לא נמוחו במים טמאה לר' יהודה. דאי בנמוחה איך פליגי רבנן. ועוד דא"כ לימא ר' יהודה תטיל למים. אלא ודאי בחתיכת דם אפי' לא נימוח במים טמא ולא תלינן בברי' עד כאן:

ב

ב) וקשה לי שהרי לרבנן דמטהרים בחתיכה משום דמקור מגדל חתיכה כמ"ש בתוס'. והכי איתא בירושלמי וא"כ בכל דם יבש נטהר מהאי טעמא דדם יבש היינו חתיכת דם. ואין לחלק בזה בין חתיכה גדולה לקטנה וכמ"ש במשמרת הבית:

ג

ג) ונראה ליישב דבחתיכה לרבנן טהור דתלינן במקור מגדל חתיכה ולא תלינן בדם קרוש. דלא עביד דם דקרוש. ודרך דם לצאת לח. אלא ודאי מקור שגידלה חתיכה. והתינח בקרוש ולא יבש. אבל ביבש אפי' תימא דמקור גידלה חתיכה הי' לה להיות לח ככל חתיכה בשר שיש בו ליחות אף שאינו נימוח כמשקה מ"מ לח הוא [כעין ששנינו בהדס שלשה בדי עלין לחין וכן אתרוג ושאר מינים שנקראים לחים דכולם לחים כשרים יבישים פסולים]. ואם תאמר שנשתנה החתיכה ונתייבשה. שוב נוכל לומר שדם הי' ונתייבש כיון שע"כ נשתנה מברייתו. ע"כ אין לתלות במקור מגדל חתיכה. רק במכה במפלת קליפות תלינן שהוא גלד המכה כמאמר הרופאים בגמ'. ודרך גלד שכשמתייבש נופל. ע"כ הוא יבש וכיון דרוב נשים אין בהם מכה. ע"כ לא תלינן רק במפלת כעין ברי'. אבל במפלת דם יבש לבד לא תלינן. דאף שאין דרך דם להתייבש. הלא אין דרך אשה להיות בה מכה. ע"כ לא תלינן רק בצורות דוקא:

ד

ד) ולפי זה במפלת דם קרוש כעין כבד טהור כמו שמטהרים רבנן בחתיכה. ותלינן במקור שגידלה כזה ולא נשתנה כלל. ולפי זה לדעת הרא"ה בבדק הבית דבחתיכה לרבנן טהור בלי שום בדיקה עיי"ש. ה"ה המפלת כעין קליפות שאינם יבישות. רק כעין קליפת ריאה שיש בה ליחות טהורה בלי שום בדיקה. אך בירושלמי מפורש גם במפלת כמין חתיכה תטיל למים. ומסתימת הרמב"ם משמע כהרא"ה:

ה

ה) ראוי לבאר בדיקה הזאת. אם מדינא טהור ובדיקה זאת לחומרא שאם נמוחו הרי רואין שדם הוא ע"כ הצריכו לכתחילה לבדוק. או להיפוך דרק אם לא נימוחו אז מתברר שלאו דם הוא. אבל מסתמא ספיקא דאורייתא הוא. ולשון הברייתא אם נמוחו טמאה ולא מסיים בה ואם לאו טהורה. משמע דמסתמא טהורה. רק שהצריכו לברר דאם נמוחו טמאה. אך במתני' מסיים ואם לאו טהורה משמע דבלא בדיקה ספק הוא. אך במשנה שבירושלמי לא מסיים ואם לאו טהורה:

ו

ו) והרשב"א בחידושיו כתב שיטת הראב"ד וסיים וז"ל ובקליפות ושערות ועפר הוא דבעי נימוח משום שאין הדבר מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותם למים ואם נימוחו חוששין להם ואע"ג שרובן בריות הן כל שיוצאין בענין זה. הנה מפורש בדבריו שמעיקר הדין טהור בלא בדיקה:

ז

ז) ונראה דהוצרך לומר כן לשיטת הראב"ד דדם יבש טמא אף שלא נימוח. אלמא דמה שלא נימוח לאו ראי' שאינו דם דאפשר דם יבש הוא. וא"כ אי אפשר לומר שבדיקה הוא המתיר. ובע"כ לומר שמה שנימוח ראי' שדם הוא אבל בסתמא טהורה. וכן משמע קצת בתורת הבית הארוך וז"ל וטעמא דקליפה ושערה לפי שצורתן מוכחת עליהן שאין דרך דם להתייבש ולעשות צורות כאלו. וכל שלא נימוחו אגלי מילתא דלאו דם הוא אלא ברי' בעלמא. ומיהו כשנימוחו ע"כ לאו ברי' נינהו אלא דם הי' ונתיבש דרך מקרה ונעשה כן עכ"ל. אך במשמרת הבית כתב וז"ל שדבר רחוק הוא שיעשה כעין צורת ברי' אלא שיש להסתפק בכך לפי שפעמים נעשה כן. ולפיכך צריך לבדוק בשרי' וכל ששרה ולא נימוחו בידוע דלאו דם הוא אלא ברי' ששרייתן מוציא מידי ספיקתן עכ"ל. יראה קצת להיפך. ויען שדעת הרשב"א נעלמה מאתנו. נחזי אנן דעת שאר ראשונים ז"ל בזה:

ח

ח) והנה בתשו' הרא"ש כלל ב' שאל מהרשב"א בהא דריש המפלת מעשה באשה שהפילה כעין קליפות ושאלו לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה במעי' שממנה מפלת כעין קליפות אם נימוחו טמאה. והא דם מכה טהור עיי"ש. [ובחכ"צ תירץ דיש דם מכה שדם נדה רק מפני שיש קלקול במקור. הרופאים קורין לזה מכה עיי"ש] וקשה טובא דע"כ לא סמכינן ארופאים בלא בדיקה. שהרי שם עוד מעשה במפלת כמין שערות שאמרו הרופאים שומא במעי' שממנה מפלת כמין שערות. וכיון ששער הוא משומא מה צורך לבדיקה אלא ודאי משום שאין סומכין עליהם בלא הבדיקה. וצ"ל שדעת הרא"ש דודאי סומכין עליהם. רק דכל מה שאפשר לברר מבררינן. ובכמין שערות אם נימוחו הרי נתברר דלאו שער שגדל בשומא הוא שהרי נראה בעליל שדם הוא. אבל בכמין קליפות שאמרו הרופאים מכה יש לה במעי' אף שנמוחו לא הוכחש בזה דברי הרופאים שממכה הוא. דאפשר דם מכה הוא שהוגלד כמין קליפה ומשום שדם מכה ולא דם נדה הוגלד. ויצא מכלל דם נדה שאינו נעשה גלד זה קושיית הרא"ש.

ט

ט) ומכלל דבריו אתה למד דבמפלת כמין שערות הבדיקה רק לחומרא כיון דסומכין על הרופאים שאינו דם. רק דאם נימוחו הוכחש סברת הרופאים. שהרי מבורר שדם הוא. אבל בסתמא סומכין על הרופאים. דאל"כ לא הי' קשה מידי מדם מכה טהור. רק יש לעיין בכעין קליפות דתולין במכה. ולפי תירוץ החכ"צ דדם מכה זה אפשר דם נדה הוא. א"כ אף שסומכין על הרופאים. הלא אין מאמר הרופאים מוחלט דלאו דם הוא. דאפשר מדם נעשה הגלד שע"ג מכה, מ"מ נראה כיון דמחליטין דגלד שע"י מכה הוא. מהיכי תיתי ניחוש שנעשה מדם נדה. רק היכא שרואין שנימוחו דע"כ דם הוא:

י

י) וכן נ"ל שהוא דעת התוס' דהבדיקה לחומרא. דהנה שם במס' נדה (כ"ב:) תטיל למים אם נמוחו טמאה רשב"ג אומר ממעכו ברוק ע"ג צפורן. מאי בינייהו מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. פירש"י לח"ק אי נימוח בפושרין הוי דם אבל נימוח ע"י מיעוך לאו דם הוא. ולר"ש אפי' נימוח ע"י מיעוך דם הוא וטמא. ובתוס' בד"ה או דילמא הקשו דבפרק דם הנדה אמר רשב"ג בפושרין מעל"ע אמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפי' לא יחזור ע"י פושרין מעל"ע אלא ע"י מיעוך טמא:

יא

יא) ולכאורה הי' נראה ליישב בפשיטות דאין הכי נמי דרשב"ג מודה דאם אינו נימוח ע"י פושרין לאו דם הוא. אלא דרשב"ג אשמעינן דאי לאו דם הוא גם בצפורן לא. יחמעך. וע"כ עצה טובה קמ"ל דלמה לן טורח הזה לשרות בפושרין מעל"ע ולדקדק שיהי' פושרין כל מעל"ע דיכולה לבדוק תיכף בצפורן ואי נימוח ע"כ דם הוא. והיינו דקאמר מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. ולא קאמר בפושרין מעל"ע איכא בינייהו דלרשב"ג לא מהני. אלא ודאי דבדיקה בפושרין לרשב"ג נמי מהני. וע"כ בפרק דם הנדה דבא לחלוק על יהודה בן נקוסיא דאמר תחילתן אעפ"י שאין סופן. ואיהו אמר דצריכין שיהי' פושרין כל מעל"ע. אינו יכול לחלוק דבעי מיעוך בצפורן דוקא. דבאמת בדיקה מעל"ע נמי בדיקה מעלייתא. דאם לא נתייבש לגמרי גם במעל"ע יחזור:

יב

יב) אולם התוס' שמיאנו בזה וס"ל דלרשב"ג אפי' אינו חוזר במעל"ע אפשר שיחזור ע"י מיעוך בצפורן וטמא. יקשה לדידהו מאמר הש"ס מיעוך בצפורן איכא בינייהו. ולא קאמר בפושרין מעל"ע איכא בינייהו. אלא ודאי ס"ל להתוס' דהבדיקה לחומרא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן. אבל אם אין אפשר בבדיקה טהור. וע"כ הא דלא סגי בבדיקה מעל"ע. לא משום דאפשר שדם הוא. ואעפ"כ אינו חוזר לקדמותו. דמ"מ אם לא הי' לנו בדיקה אחרת הי' טהור. כיון דמדינא טהור בלא בדיקה. רק שמחויב לשרות בפושרין אולי יחזור לקדמותו ויתגלה שדם הוא. אבל אם לא נימוח שוב טהור בלא הבדיקה. רק משום דלרשב"ג אפשר לבודקו בצפורן. עדיין מחויב לבודקו בצפורן. וע"כ קאמר מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. דאף דפליגי ג"כ בבדיקת פושרין מעל"ע. מ"מ כל המחלוקת נצמח מהמחלוקת במיעוך ע"י הדחק. דלרבנן דאף דחוזר במיעוך ע"י הדחק אפשר דלאו דם הוא ע"כ סגי בבדיקת מעל"ע. ולרשב"ג מחויב לברר בבדיקת צפורן וא"כ מוכח דהתוס' ס"ל ג"כ דבדיקה לחומרא:

יג

יג) ובזה יתיישב קושיית מהרש"א על התוס' בד"ה אבל דם דרכיך לא שהקשו והא דם הנדה תניא בהדי אינך דפרק דם הנדה. ופירש מהרש"א ז"ל קושייתם דאיך אפשר דאפי' שרי' פחות מעל"ע יהי' בדיקה טובה. דשם תני מטמאין יבישים. והיינו באינו חוזר ע"י פושרין מעל"ע. אלמא דמשכח לדם שיתייבש עד שאפי' במעל"ע לא יחזור. כ"ש דבדיקה פחות מעל"ע לא יועיל אך הקשה מהרש"א דבפשיטות הי' להו להתוס' להקשות דאיך יועיל בדיקה מעל"ע לברר דלאו דם הוא כיון דמהתם שמעינן דמשכחת לדם שיתייבש עד שאפי' במעל"ע אינו חוזר. ונדחק מאד בזה עיי"ש. אך לפימ"ש דמעיקר הדין טהור בלא בדיקה לק"מ. דאם לא נימוח במעל"ע טהור מעיקר הדין. כיון דאי אפשר לבדוק עוד. דבטפי ממעל"ע אפי' מידי דלאו דם יהי' נימוח. אך הוקשה להו דעכ"פ ישרה מעל"ע. ואם יהי' נימוח ע"כ דם הוא. דאי לאו דם. הא לא רכיך. ואיך יהי' נימוח במעל"ע. רק שתאמר דאם דם כיון דרכיך בפחות ממעל"ע ודאי יחזור. הא קמן דלפעמים יתייבש עד שאפי' במעל"ע לא יחזור. ואיך יהי' ראי' מפחות ממעל"ע דלאו דם היא. וזה ברור בדבריהם. סוף דבר מוכח מהתוס' בשני הדיבורים דס"ל דבדיקה לחומרא:

יד

יד) והנה בסדרי טהרה הוכיח דתוס' בשיטת הרז"ה קאי דכל דם יבש אפי' אינו בצורת ברי' כל שלא נימוח אמרינן ברי' הוא עיי"ש. והרא"ש הא כתב בהדיא בפסקיו דכהרז"ה ס"ל. הנה אף שהתוס' והרא"ש בשיטת הרז"ה. מ"מ ס"ל דבדיקה לחומרא.

טו

טו) וכן נ"ל להוכיח עוד מרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי ביאה שפירש האיבעיא דמי בעינן מעל"ע בדם דרכיך אם במעל"ע נימוחו. [דמי אמרינן בדם דרכיך כיון שלא נימוחו בפחות ממעל"ע לאו דם הוא] וקשה דאיך אפשר לטהר בזה. שהרי יש ראי' נמי להיפוך שדם הוא. דאם לאו דם. רק ברי' הא אינו רכיך. ואיך נימוח במעל"ע. דהא אי לאו סברא דדם רכיך. הי' זה בדיקה. שאם נימוח במעל"ע ודאי דם הוא. שאם הי' ברי' לא הי' נימוח במעל"ע. ולסתור ראי' זו לא מהני כלל הסברא דדם רכיך. שהרי אתה אומר שברי' הוא. ועל הגמ' אין קושיא. דיש לפרש האיבעיא שאם נשרה יום או לילה ולא נימוח א"צ לבדוק עוד דראי' שלאו דם. דאם הי' דם כיון דרכיך הי' נימוח ביום או לילה. אבל על הרמב"ם קשה. אלא ודאי ס"ל להרמב"ם שהבדיקה לחומרא. והכא שאין ראי' מהבדיקה. דממנ"פ קשה אם דם הוא הי' לו להיות נימוח ביום או לילה. ואם ברי' גם במעל"ע לא הי' לו להיות נימוח ושוב טהור מעיקר הדין:

טז

טז) הנה ביארנו בעז"ה שהרמב"ם והתוס' והרא"ש ס"ל דהבדיקה לחומרא. ומצינו כיוצא בה פסחים (דף מ'.) אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות. ופירש הלבוש סי' תס"ז דבסתמא מותרות רק אם ראינו שנתבקעו עיי"ש:

שוב ראיתי בש"ע הרב ז"ל מלאדי סי' קפ"ח סק"ו שכתב שהדבר תלוי במחלוקת הראב"ד והרז"ה וא"כ לדידן דקי"ל כהראב"ד הבדיקה לחומרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף