אבני נזר/יורה דעה/רלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה רלג

סימן רלג

ב"ה מוצש"ק וישלח האמת והצדק לפ"ק סאכאטשאב.

שלום לכבוד הרב החו"ב מו"ה ישראל יעקב נ"י האבדק"ק פיינטשנע.

א

א) בזו השעה פתחתי מכתבי הפאסט שהגיעו ליל ש"ק וראיתי שהקשה כבודו על מ"ש בתשובה הקודמת דר' יוסי מטהר לגמרי רואה דם בתוך מ"ר משום דאפי' את"ל מן המקור שמא חזרו למקומם ומשם יצא עם המ"ר דרך נקב המ"ר וטהורה דאין דרך ראי' בכך. ודוקא לר"מ אפי' יצא דרך נקב המ"ר חשיב דרך ראי' כמו הרואה בחתיכה דחשיב לר"מ דרך ראי' וע"ז הקשה כבודו דהא בנדה (כ"ה) אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי משום אביו המפלת שפיר מלא דם טמאה נדה. מלא בשר טמאה לידה. וא"ל כו' מדהא דמלאה דם טמאה נדה. כסומכוס משום ר"מ דמטמא חתיכה שבתוכה דם כו' הרי דגם ר' יוסי סובר דרך אשה לראות דם בחתיכה עכ"ד:

ב

ב) ולק"מ דהנה הא דרואה דם בחתיכה. היינו שהדם שבתוכה טהורה. משום דאין דרך ראי' בכך. ולא מטעם חציצה. הוא פסק הש"ע סי' קפ"ח סעי' ג' דאפי' פלי פלויי דליכא חציצה טהורה וכן אשה שנעקר מקורה כו' והוא עפ"י פי' הרא"ש בשם ר"ש מקוצי. בסוגיא דהמפלת חתיכה (כ"א:) אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה שר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה. וחכ"א אין זה דם נדה אלא דם חתיכה. ומסקנת הסוגיא בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה. כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. ומ"ס אין דרכה לראות דם בחתיכה. ופי' הרא"ש דפליגי ר"א ורבנן בטעמא דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת. ר"א סבר דממעטינן שפופרת מטעם הפסקה. וכן חתיכה היכא דאין הדם נוגע בבשרה. אבל אי פלי פלויי טמאה. ורבנן סברי טעמא דממעטי' שפופרת משום שאין דרכה של אשה לראות כך. וכן חתיכה אפי' פלי פלויי טהורה לפי שאין דרכן של נשים לראות כך עכ"ל:

ג

ג) וצריכין להבין דבריו דמנ"ל לחכמים דטעמא דת"ק משום חליצה ופליגי ע"ז. דילמא ת"ק נמי משום דאין דרך ראי' בכך. ודוחק גדול לומר שרבנן שמעו מת"ק בע"פ דמטהר משום חציצה ופליגי ע"ז דא"כ העיקר חסר בברייתא. ועוד דא"כ מנ"ל להרא"ש דטעמא דר"א משום חציצה דלא כהלכתא. אימא דת"ק ורבנן פליגי אליבא דר"א. ומנ"ל דר"א ג"כ דלא כהלכתא. ויותר תמוה דברי מהרש"א דלרא"ש ניחא דפליגי רבנן על מה דאמר ר"א בהדיא ע"ש. ואיך אמר ר"א דטעמא דקרא לאו משום דאין דרך ראי' בכך:

ד

ד) אשר ע"כ נראה ברור. דהנה הא דאין דרך אשה לראות בשפופרת ובחתיכה פי' הרב זצ"ל מלאדי יפה. דטבע לדחות המותרות. וזה טבע ראיית דם נדה. וזה דרך ראי'. וכשהדם בתוך סדקי החתיכה כבר יצא הדם ממקורו לתוך החתיכה. ואין הטבע לדחות הדם רק לדחות החתיכה אבל אם הדם עם החתיכה לא בתוך הסדקים. אפשר שהטבע דחתה הדם ועם הדם יצאה החתיכה. או שדחתה שניהם כא' ע"ש היטב:

ה

ה) וע"כ התינח בחתיכה שאינה מתגדלת מחמת דם שבתוכה. ואין המקור מרגיש בדם שבתוך החתיכה וע"כ דתתה הטבע רק החתיכה. אבל שפיר הוא עור ולפעמים מלא מים ולפעמים מלא דם כדאיתא במשנה אבל השפיר עצמו הוא עור ומה"ט מטמא ר' יהושע משום ולד דאין הקב"ה עושה עור לאדם אא"כ נוצר. וא"כ שפיר מלא דם הרי כל הנפוח מחמת הדם. ואלמלא הדם שבתוכה הי' העור מתקפל זע"ז. והמקור מרגיש בנפוח הדם. ודוחה את הדם לחוץ עם העור. וע"כ טמאה נדה לרבנן. ומדממעט ר"א הרואה בשפיר מוכח דמטעם חציצה מטהר. וע"כ פליגי חכמים דהטעם לאו משום חציצה [אלא משום דאין דרך ראי'] ושפיר טמא ופליגי על מה שמטהר ר"א להדיא שפיר:

ו

ו) ועתה אין ראי' כלל מר' יוסי דס"ל דרכה לראות דם בחתיכה. והא דקאמר רבי דהא דמלא דם טמאה נדה כסומכוס שאמר משום ר"מ. צ"ל דס"ל לרבי כר"א וכת"ק דטעם חתיכה שבתוכה דם טהור משום חציצה. וזה לפי גירסת הספרים שלפנינו. אבל בחי' הרמב"ן כתב ויש גורסין כמאן כסומכוס. מדהא כיחידאה הא נמי דילמא כר' יהושע אמרה ואינו בספרים ע"ש. ולפי"ז אין צ"ל דרבי כר"א דלא כהילכתא. וגי' ספרים שלפנינו גי' יש גורסין. והוא גי' רש"י ותוס'. ולדידהו לק"מ דהם לא פירשו כלל דטעם דם שבחתיכה טהור משום שאין דרך ראי' בכך. רק רש"י פי' שאין זה דם נדה. והתוס' פי' משום חציצה. ולפי' הר"ש מקוצי והרא"ש. י"ל שאינם גורסים כלל הא דמלאה דם כסומכוס כרמב"ן דשפיר מלא דם לכ"ע טמא:

הדו"ש הק' אברהם

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף