אבני נזר/יורה דעה/קעט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קעט

סימן קעט

א

א) בט"ז (סק"ה) כתב הב"י בשם הנמק"י כו' עי"ש ראוי לבאר שיטת הנמק"י והוא שיטת הרמב"ן. ולבאר שיטת רש"י והתוס' ב"מ (ס"ג) הנה בהא דמקשה ר"פ ור"ה ברי' דר' יהושע לרבא מברייתא דר' אושעיא דכולן אין לו אסור לפירש"י ותוס' תמוה. דמפורש בכל הסוגיא החילוק בין בא במעות מזומנים בין בא בחוב. ב'. ועוד דלפרש"י ותוס' חידושי' דרבא דמהני שער של עיירות. וא"כ בלא דרבא קשה בדר' אושעיא דמסתמא כשער המועיל קאמר. דאל"כ ל"ל הי' נושה בחבירו מנה אפי' קנה במעות נמי. אלא ודאי בשער המועיל קאמר. ג'. ועוד דמה משני התם הלואה הכא זביני הא במשנה לא הי' הלואה למה דלא גריס רש"י לקח בהלואתו. ולהתוס' נמי א"צ לקח בהלואתו רק לאיסור החטין אבל היין אסור אפי' בא באיסרו הרי' אף בלא הלואה אסור. ד'. ועוד דמה משני התם הלואה משמע דבהלואה לא אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן. וממילא מה לי הן מה לי דמיהן נמי לא אמרינן דרבא מדמי להו אהדדי. והרי בדר' אושעיא הלואה הוי. וא"כ איך מותר לקבל מעות בעד החטין:

ב

ב) ונראה ליישב לפי מה שהסבירו התוס' הדמיון דרבא דכי היכי דמותר לקבל מעות עבור החטין משום דמן החטין יכול להשיג מעות. ה"נ פוסק מעות על חטין דיותר בקל יוכל להשיג ממעות חטין. והנה הטעם דאסור לפסוק רק במעות משום דממעות יוכל להשיג חטין אבל לא בחוב משום דבחוב אינו יכול להשיג. ולא שייך מה אהנית הא חיטי בהיני כיון שלא הי' לו מעות ובחוב לא הי' יכול לקנות. קשה לכאורה שהרי הי' מחויב לשלם לו ואם הי' משלם הי' יכול לקנות. וא"כ מה טובה עשה לו. אם הי' משלם כמו שמחויב הי' יכול לקנות. הכי זה נחשב טובה אם ישנם כמו שמחויב כמו כן אם פוסק על הפירות ג"כ אינו נחשב טובה כיון שאם הי' עושה רק כמו שמחויב הי' לו טובה זאת. וצ"ל כיון דאם אין לו מעות אינו מחויב למכור חפציו לשלם מעות ויכול לשלם חפצים. ובאין לו משמע דמיירי כמ"ש הטור להדיא ועי' בט"ז לעיל סק"ד. ובעד חפצים לא יוכל להשיג:

ג

ג) והיינו דפריך לרבא דלמד מדר' ינאי דמותר ליתן מעות בעד חטין משום דמחטין הי' יכול להשיג מעות. ועל כרחין דביצא השער על חטין עסקינן. דאל"כ הא אפי' ממעות חטין אינו יכול להשיג דהיינו דינא דמתני' אין פוסקין על הפירות קודם שיצא השער. אלא דביצא השער כל חטין עסקינן. וכיון דר' ינאי באין לו חטין עסקינן ע"כ נותן לו מעות וכמו שפירש"י להדיא. וא"כ אינו מחויב לו חטין דוקא ויכול ליתן לו שוה חטין. דכי היכי דשוה כסף ככסף ה"נ שוה חטין כחטין. [ועי' באבני מלואים סי' כ"ז סעיף א] וא"כ יכול ליתן לו מטלטלין שאין להם שער בשוק. וא"כ אמאי יכול ליתן לו דמים הלא אם הי' נותן לו מטלטלין שאין להם שער לא הי' יכול להשיג בעדם דמים. ע"כ כיון דמ"מ עיקר חיוב כשיש לו חטין ליתן לו חטין אמרינן מה לי החטין מה לי דמיהן ה"נ בבא בחובו כיון דעיקר החיוב ליתן לו מעות יהי' מותר לפסוק בעד החוב כמו במעות דיכול לומר מה אהנית לי אם היית משלם לי כמו שמחויב אתה הייתי קונה במעות חטין:

ד

ד) וע"ז משני התם הלואה. ובמשנה הגם שלא הי' הלואה אינו יכול לפסוק מחטין על יין ודוקא במעות יכול לפסוק על יין ומה שלמד זה מדר' אושעיא. הגם שבדר' אושעיא הלי הי'. מ"מ כשפוסק מחטין על יין לא הי' שם הלואה שכבר קנה בהלואתו חטין בעין. ומ"מ אינו יכול לפסוק. ע"כ דוקא במעות יוכל לפסוק לא בפירות. ולא הי' צריך לתרץ התם הלואה רק משום איסור החטין לקנות בהלואה דאז הי' חיוב מעות עליו. ע"כ הקשה כנ"ל. לזה משני התם הלואה כיון שלא הי' לו חטין. אבל איסור הפיסוק מחטין על יין לאו משום הלואה. דבאמת אז שוב אין כאן הלואה כיון שהי' לו חיטין. רק משום דאסור לפסוק מפירות על פירות וע"כ ניחא נמי מה שיכול ליתן דמים בעד החטין אף דבהלואה לא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן כנ"ל קושיא ד'. אלא משום דכבר קנה בהלואה חטין בעין ושוב לאו הלואה

ה

ה) אך לפי"ז יקשה קושיית הרא"ש (סי' ס"א) בהא דלוין על שער שבשוק מהא דאין מעמידין מלוה על הפירות עי"ש. ומה שתירץ הרא"ש משום דהכא הלואה וסאה בסאה כיון שדיינינן שער שבשוק כיש לו שוב לאו הלואה. אבל הכא הרי תחילה הלואה גמורה הי' עיי"ש. לפימ"ש אזדא לה כיון דכשקונה חטין בעין שוב לאו הלואה. וצ"ל דהתוס' לטעמייהו (דף ע"ב:) דהא דלוין על שער שבשוק ביש לו מעות איירי והכא באין לו מעות וכ"כ בהגהת אשר"י דביש לו מעות יכול לפסוק כאילו יש לו פירות. ובזה נסתייעו דברינו שכתבנו דהא דאסור לפסוק בהלואה דלא אמרינן בהלואה מה אהנית לי כיון שאין לו מעות אינו מחויב ליתן לו מעות. והי' נראה דוחק קצת לאוקמי באין לו מעות אך לפי מה שהוכחנו על כרחין ס"ל להתוס' דהכא באין לו מעות. דאל"כ יקשה קושיית הרא"ש וכמ"ש ודו"ק:

ו

ו) ולפי זה מי שיש לו מעות אצל חבירו בדמי מקח יכול לפסוק אצל הלוקח על יין כאילו בא לפסוק במעות כיון דלאו הלואה שוב אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן. והא דבמשנה אמר הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין לאו שמכר תחילה החטין בשלשים דינרין ואח"כ קנה בהם יין. דא"כ הי' מותר אף שיין אין לו אלא הכל דיבור אחד. ומעולם לא נתחייב לו רק ששם החטין בשלשים דינרין. אבל לא נתחייב לו כלל שלשים דינרין:

ז

ז) והרמב"ן הובא בשטמ"ק והרשב"א הובא בנמק"י פירשו דרבא אשמעינן דמדר' ינאי נשמע דפוסקין מפירות על פירות כמו שמותר לפסוק במעות על פירות. ומקשה מדר' אושעיא דאינו יכול לפסוק מחטין על יין. כן פי' בשטמ"ק בשם הרמב"ן קושיות הגמ'. ועוד כתב שם דלרבא מותר לפסוק מחטין על יין בשויו אף שלא יצא השער על חטין וקשה לדבריו מה מקשה מדר' אושעיא הא לאו בחטין בעין פוסק רק חיוב חטין. ובחיוב הא אפי' בחיוב מעות אינו פוסק כדתני הי' נושה בחבירו מנה. ועוד מנ"ל לרמב"ן לפרש דפוסק (מחטין על יין] אפי' לא יצא השער על חטין:

ח

ח) ונראה דחדא מתורצת בחברתה לפימ"ש דטעם דאינו פוסק בהלואה דחשיב מהנה למלוה כיון שאין לו מעות יכול ליתן מה שירצה. ואף דברים שלא יצא השער שלא הי' יכול למוכרם. וא"כ לאחר שלמד רבא מדר' ינאי דאפי' בפירות שלא יצא השער עליהן פוסק. א"כ שפיר יפסוק בחוב דמה שיתן לו הלוה יכול לפסוק עליהם. ומשני דהתם הלואה דאף ששם חובו חטין הלואה מקרי. ובהלואה לא אמרינן כלל מה אהנית לי הא חיטי בהיני כמו בסאה בסאה דמשני לקמן דלא אמרינן מה אהנית ומזה למד הרמב"ן דלרבא אפי' בפירות שלא יצא השער פוסק. דאל"כ מה קשיא לי' הלא יכול ליתן פירות שלא יצא השער עליהן:

ט

ט) איברא דקשה לשיטת הרמב"ן והנמק"י מה ש חידש רבא דפוסק מחטין על יין ומה חידשו ר"פ ור"ה בדר"י בקושייתם ורבא בתירוצו. הלא בכל הסוגיא הכי הוה ס"ל מעיקרא דמקשה וכי אין לו יין מה הוי שיוכל לפסוק בהלואת חטין. ורבה משני שזקפן במלוה כמו שפירשו הרמב"ן והנמק"י ומשום

דהלואה אינו פוסק:

י

י) ונ"ל דלעולם המקשן דמקשה וכי אין לו יין מה הוי ג"כ הוה ס"ל דאינו פוסק מחטין על יין. אלא דס"ל פירושא דמתני' הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין שמכר לו החטין בשלשים דינרין ואח"כ שם החוב שלשים דינרין ביין. וידוע דברי הריטב"א (בחו"מ סי' ק"א סעיף ו') דמוכר סחורה צריך ליתן לו מעות דוקא. וע"כ קשיא לי' ומשני שזקפן במלוה ושוב יכול ליתן לו דברים אחרים. כמו בכל מלוה שאף שהלוהו מזומנים יכול ליתן לו דברים אחרים וזה הוה ניחא לי' בלא חידושא דרבא דפוסק מחטין אפי' לא יצא השער עליהן על יין. אבל לבתר דחידש רבא זה קשיא להו לר"פ ור"ה ברי' דר"י דמה בכך דיכול ליתן לו דברים אחרים הלא בכל דבר פוסק. ומשני התם הלואה ורבא דמשני לקח בהלואתו הוא לשיטתו דמחלק בסוף בין הלואה לזבינ' אבל לר"פ ור"ה ברי' דר"י למה דס"ד הי' מוכרח לתרץ שזקפן במלוה כנ"ל. ורבה דמשני שזקפן במלוה ג"כ יכול לסבור כשינויא דרבא דהחילוק בין הלואה:

יא

יא) ובהכי ניחא לרב דמשני ברייתא דר' אושעיא כשמשך דכלתה הלואה לא קשיא לדידי' קושיא דר"פ ור"ה ברי' דר"י כיון דלית לי' כלל מה לי הן מה לי דמיהן. וה"ה דלית לי' מה לי דמיהן מה לי הן ובאמת אינו פוסק מחטין על יין. ובמתני' דע"כ צריך לאוקמי לדידי' ג"כ כשמשך מדמותר לפסוק על יין אם הי' לו יין לא קשיא לדידי' וכי אין לו יין מה הוי. כיון שכבר הי' לו חוב שלשים דינרין דצריך לסלק במזומנים דמוקי כרבה כשזקפן במלוה. ובהכי ניחא דרבא חידש ומה לקח לקח בהלואתו ולא מוקי כשזקפן במלוה כתבו הרמב"ן והנמק"י דרבא ניחא לי' לאוקמי כולי מתני' בחד גוונא לא לאוקמי רישא בלקח במעות וסיפא בזקפן. וקשה למה לא מוקי רבה הכי אך לפימ"ש ניחא דכל מילי דרבא כרב עביד. ולרב דמוקי כשמשך לא יועיל לקח בהלואתו דכלתה תורת הלואה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף