אבני נזר/יורה דעה/קסט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קסט

סימן קסט

א

א) שם סעיף הנ"ל בט"ז (סק"ג) העתיק דברי רש"י לפסק הלכה דבעינן תביעה. ולפענ"ד דברי רש"י אינם לפסק הלכה. דנראה ברור דרש"י בא ליישב קושיית הראשונים דלברי' לא אזהרי' רחמנא הא נשתעבדו נכסי מחיים. לזה תירץ רש"י דאין חיוב אא"כ תבעו בחייו וכשתבעו לאחר מיתה הא לא אשתעבדו נכסי רק לאחר מיתה. ואז חייל רשות יורשים. דומה להא דתנן פרק יש בכור מת האב תוך שלשים יום פטורין. ועוד דתביעה שתובע להיורשים לא הוי תביעה לחייב אביו ולא נתחייב אביו כלל ולא חל שיעבוד על נכסיו. וברייתא דהניח אביהם מעות של רבית ע"כ בלא תבעו לאביו דאם תבעו איך נוכל לרמי בר חמא דמפרש משום דרשות יורש כרשות לוקח והוי יאוש ושינוי רשות. הלא כשתבעו חזר מיאוש קודם שהי' שינוי רשות ואתי דיבור ומבטל דיבור. אלא ודאי בלא תבעו. וא"כ ניחא נמי לרבא דמפרש משום דלברי' לא אזהרי'. ולא יקשה דאשתעבד נכסי מחיים כיון שלא תבעו בחייו. כן ברור ומדוקדק בלשון רש"י במה שכתב שלא תבעו בחייו:

ב

ב) ולפי זה הרשב"א והר"ן והריטב"א שדקדקו מהא דלברי' לא אזהרי' דאין יורדין לנכסיו ולא מהני מחילה ברבית. על כרחין לית להו דבעי תביעה דא"כ לא הי' ראייתם כלום. וא"כ כיון דפסק בש"ע דאין יורדין לנכסיו על כרחין לית לי' הא דרש"י. ועוד דהרשב"א והר"ן והריטב"א רבים ובתראי נגד רש"י ז"ל וקיי"ל כוותייהו דלא בעי תביעה:

ג

ג) אך הטעם השני שכתב הט"ז משום דכתיב וחי אחיך עמך והכא לא יבא לחיותו של לוה נראה. ובקצוה"ח הביא דמיון לזה מהענקה וצדקה דלא שייך בי' דר' נתן. אך כתב דכופין הלוה לתבוע את המלוה כדי שיקיים פריעת בע"ח. אך אם קדם ומחל למלוה מועיל מחילתו כיון דלית בי' דר' נתן עכ"ד:

ד

ד) והנה אם באנו לדמותו להענקה וצדקה אפי' אם כבר גבה אין בע"ח גובה ממנו כמ"ש הש"ך (סי' צ"ו). אך יש לחלק בשלמא צדקה שהמצוה למלאות חסרון העני. א"כ מה שמתפרנס העני בכלל המצוה ואז מתקיים עיקר המצוה בשעה שמתפרנס העני והנתינה לעני הכנה לזה. וכן לשון חכז"ל באבד סלע ומצאה העני ומתפרנס בה הקב"ה קובע לו שכר. ע"כ אין בע"ח יכול לגבות מצדקה להפקיע מצות הנותן. אבל מצות השבת רבית. הגם שהוא כדי שיתי' בה. היינו משום שלקח ממנו רבית וחיסר חיותו. מחויב להשלים מה שחיסר שיוכל לחיות בה. וכשהשיב לו הרי תיקן מה שקלקל. שגם מתחילה לא הי' כבר מתפרנס מהמעות רק שהי' יכול להתפרנס בה. וכשהשיב וגם עתה יכול להתפרנס הרי נגמר המצוה. נמצא מה שמתפרנס בה אח"כ איננו ממצות המשיב. ע"כ בע"ח גובה ממנו. רק שיעבודא דר' נתן לא שייך. דכשלא יבא כלל ליד הלוה ולא יוכל להתפרנס בה לא יקויים כלל המצוה:

ה

ה) וע"כ מה שכתב בקצוה"ח דיכופו אותו לגבות ליתא ממנ"פ דאם תיכף שיגבה הלוה הרבית מהמלוה יגבו אותו ב"ד ממנו באופן שלא יוכל להשמיט המעות מידם. א"כ לא נתקיים מצות וחי אחיך עמך כיון שאינו ראוי להתפרנס בה. ואם יהי' בידו יום או יומים. שוב אין ב"ד כופין מתחילה כיון שגם אחר הכפי' אפשר שלא יפרענו הלוה לבע"ח שלו והוי כפי' בכדי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף