אבני נזר/יורה דעה/קלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קלא

סימן קלא

א

א) בענין שפיכות דמים דיהרג ואל יעבור. מ"מ כתבו התוס' דאם אומרים לאדם הנח לזרוק עצמך על התינוק ואם לאו נהרוג אותך יעבור ואל יהרג דאמרינן להיפוך מאי חזית דדמא דחברי סמיק טפי. ובחי' הר"ן מבואר דלא נחשב כלל שהוא הורג אותו. ויש לעיין בזה בסוגיא דנתקל פושע בנפל על האדם אם האדם חשיב מזיק בידים או חשיב רק בור ודו"ק:

ב

ב) וכל זה דבשאר עבירות יעבור ואל יהרג הני מילי בצנעא היינו שאין שם עשרה מישראל. ושלא בשעת הגזירה. אבל בפרהסיא או בשעת הגזירה אפי' בצנעה אפי' ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור. והנ"מ כשאין בדבר הנאה אל הנכרי דעל כרחין הנכרי מתכוין להעביר על דת. אבל כשיש בדבר הנאה לנכרי כגון שאומר לישראל קטול אספסתא ושדי לחיות אפילו בפרהסיא יעבור ואל יהרג. ובשעת הגזירה כשהוא להנאת עצמו יש מחלוקת בין הפוסקים:

ג

ג) ובפירוש ערקתא דמסאנא כתב רש"י אפי' אין מצוה בדבר אלא מנהג ישראל שדרך ישראל להיות צנועים. והרי"ף כתב שדרך הנכרים לעשות הרצועות אדומות וישראל עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרים. ולכאורה משמע מהרי"ף דאפי' אין בדבר שום צניעות רק משום הא גופה שלא ילבשו כמלבוש נכרים יהרג ואל יעבור. אך בתשו' מהרי"ק כתב שגם הרי"ף סובר כרש"י. והראי' מדתלה אדומות בגוים ושחורות בישראל ולא כתב סתם שדרך ישראל במין צבע אחר ממה שהוא דרך הגוים. אלא ודאי דאדומות הוא פריצות ושחורות הוא דרך הכנעה. והביא ראי' לזה מהערוך. ובכהאי גוונא איכא משום חוקות הגוי:

ד

ד) והנה הרמב"ם כתב במקום ערקתא דמסאנא אפי' אנסו נכרים לעבור על אחד משאר מצוות ותמה הכ"מ דלמה לא הזכיר החידוש שהוזכר בגמ' דאפי' ערקתא דמסאנא שאינו מצוה אלא מנהג. ותירץ הכ"מ דערקתא דמסאנא ג"כ הוי לאו דעובר משום בחוקותיהם לא תלכו. ואין רבותא יותר מבשאר מצוות. ודברי הכ"מ מחוסרין תבלין. שהרי בגמ' אמרו אפי' ערקתא דמסאנא. ועל כרחין שיש בזה רבותא יותר מבשאר מצות. ולדבריו למה לא אמרו בגמ' אפי' על אחד משאר מצות:

ה

ה) ונראה לי דהנה כבר הקשינו (בסי' קכ"ח אות ד') על הרמב"ם שכתב דבשלש עבירות יהרג ואל יעבור משום קידוש השם. ותיפוק לי' משום ואהבת וש"ד מסברא וכו'. ואמרנו שהרמב"ם הוקשה לו קושיית התוס' דהעובד ע"ז מאהבה ומיראה פטור. וע"ז תירץ דמ"מ כיון שעובד במעשה אף שלבו בל עמו איכא חילול השם נגד הגוי ומחויב לקדש השם. וכתבנו שי"ל לולי הרמב"ם דדבר זה מואהבת ילפינן לה שמחויב להראות אהבתו ואל יחשוב הגוי שסר מהקב"ה ח"ו. אך נראה שהרמב"ם למד זה מערקתא דמסאנא שהפי' לדעת הרמב"ם משום דעבר על בחוקותיהם לא תלכו אך קשה שהרי המהרי"ק כתב דלא עבר על בחוקותיהם רק כשמכוין לדמות עצמו אל הגוי עי"ש שמייתי מדברי הת"כ שלא תאמר הואיל והם לובשים בגד ארגמן אף אני אלבוש בגד ארגמן. ומשמע דוקא בשכוונתו לדמות עצמו אל הגוי. וא"כ באנסו שאין כוונת הישראל לדמות עצמו אל הגוי רק מחמת האונס. שוב ליכא משום בחוקותיהם לא תלכו. וצ"ל דשוב הוי כמו בע"ז שהעובד מיראה פטור ואעפי"כ מחויב למסור עצמו שלא יחשוב הגוי וכו'. וה"נ כיון שבפועל הוא מלביש עצמו כמו הגוי יחשוב הגוי וכו'. ומזה למד הרמב"ם שדבר זה מונקדשתי ילפינן לה דאף שלפי כוונתו אין איסור מחויב למסור עצמו משום קידוש השם דאי מואהבת ילפינן לה א"כ זה שייך דווקא בע"ז שבה תלוי עיקר אהבתו של הקב"ה ולא בשאר עבירות. דמה"ט בכל עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז ועל כרחין דמונקדשתי ילפינן לה:

ו

ו) והשתא בגמ' שפיר קאמר רבותא אפי' ערקתא דמסאנא דהוה אמינא כיון שאין כוונתו לדמות עצמו להגוי אין איסור. ואף שבע"ז ג"כ לפי האמת כיון שאין כוונתו לעבוד אין איסור. הוה יכילנא לומר שאני ע"ז שבה תלוי עיקר אהבתו של הקב"ה ומחויב להראות אהבתו של הקב"ה בפועל נגד הגוי אבל הרמב"ם שכתב שדבר זה שמחויב למסור עצמו בע"ז הוא משום מונקדשתי ממילא ילפינן שאפי' בערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור דהא ונקדשתי שייך בכל המצוות. ובאמת בגמ' השמיענו דבר זה ממה שאמר הדין בערקתא דמסאנא דטעם ע"ז יהרג ואל יעבור מונקדשתי. והרי כבר השמיענו הרמב"ם דין זה:

ז

ז) הא דבעינן דוקא שיהי' בדבר צניעות ולא אמרי' דהוא גופי' הוי מנהג יהודית שיהי' נבדל מהגוי במלבושיו. היינו דמ"מ לא חשיב חוקותיהם כיון שאין במלבוש הנכרים שום פריצות. ונהי דבמלבוש ישראל איכא ענין יהודית במה שמשונה מהגוי אבל אין במלבוש הנכרים שום ענין נכרית וליכא משום בחוקותיהם. ולא אמרינן יהרג ואל יעבור במנהג בעלמא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף