אבני נזר/יורה דעה/קיט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קיט

סימן קיט

א

א) במס' ע"ז (דף כ"ט:) במשנה והחומץ של נכרים שהי' מתחילתו יין וכתב הר"ן לאפוקי היכא דזבין נכרי חומץ מישראל דתו לא מיתסר כלל דלית בי' משום ניסוך דחומץ לא מנסכי לי' ואסורה דיין אניסוך אסמכוה ולפיכך כל שאין לחוש בו לניסוך לא מיתסר משום בנותיהם ומש"ה אמרינן דיין מבושל אין בו משום מגע נכרי עכ"ד:

ב

ב) ונראה לי שדבריו הם לשיטתו שתקנה אחת הי' לאוסרו בהנאה משום בנותיהם ומשום חשש ניסוך. אבל לדעת הרשב"א שהביא הב"י (סי' קכ"ג) ששני תקנות הי' בתחילה גזרו עליו לאוסרו בשתי' משום בנותיהם. ותקנה זו הי' מי"ח דבר. וב"ד שלאחריהם גזרו עליו לאוסרו בהנאה מחשש ניסוך. הרי דגזירה משום בנותיהם הי' אף בלא חששא דניסוך:

ג

ג) ועוד תמוה לי לדעת הר"ן דהא בגר תושב דאמרינן בפרק השוכר את הפועל דיינו כשמנו. ופירשו התוס' דלא מתסר משום ניסוך אלא משום בנותיהם. הרי דגזירת בנותיהם אף בלא חששה דניסוך הוא:

ד

ד) ולפענ"ד הי' נראה דהיכא דזבין נכרי חומץ מישראל לא שייך בי' גזירת בנותיהם כלל. אף אם תמצא לומר דבחומץ שייך משום בנותיהם מ"מ זה אינו אלא כשתחילתו ביד נכרים. אבל כל שתחילתו ביד ישראל לא שייך בי' גזירת בנותיהם. וכמו בפת שקנה עכו"ם מישראל שמותר. כדמוכח בפרק בתרא (ס"ה:) בעובדא דכרי דחיטי דנפל עלי' חביתא דיי"נ. וכן הוכיחו הפוסקים ז"ל משם דבתר תחילתו אזלינן. וה"ה ביין לא שייך בי' גזירת בנותיהם אלא כשתחילת עשייתו ביד גוי:

ה

ה) ומה שכתב הר"ן עוד ומש"ה יין מבושל לא מתסר במגע גוי. הן אמת שכן מפורש בגמרא (ד' ל.) בעובדא דשמואל ואבלט דאייתי לקמייהו יין מבושל משכי' לידי' כו'. אולם לדעת הרא"ש (בפרק השוכר את הפועל) דאף דגר תושב יינו כשמנו זה אינו אלא ביין שלו אבל אינו אוסר במגעו. הרי להדיא דאין במגע גוי משום בנותיהם רק משום ניסוך ואין גזירת בנותיהם אלא ביין שלהם. וכן משמע בתוס' (נ"ז:) ד"ה לאפוקי וז"ל בסוף הדיבור ומיהו קשיא סתם יינם האיך נתיר בהנאה כיון שגזרו על סתם יינם משום בנותיהם. הרי דבנוגע הוי ניחא להו דאין בנוגע משום בנותיהם רק מחשש ניסוך. וע"כ ניחא דיין מבושל אינו נאסר במגע כיון דבמגע ליכא משום בנותיהם:

ו

ו) ואולם דעת הר"ן מפורש בכאן וכן בפ' ר' ישמעאל במה שיישב הא דהחמירו במגע טפי מכחו אף דכוחו הוא כעין זריקה וניסוך משום דבמגע איכא אף משום בנותיהם משא"כ בכוחו. וכן כתב עוד במימרא דרב אשי בההוא נכרי דנסכי' לחמרא דישראל בכוונה דמגע נכרי אסור משום בנותיהם. ע"כ לא התיר מגע גר תושב בשתי'. וכן דעת הרשב"א לאסור מגע גר תושב בשתי' אף שהוא עצמו כתב דאין גר תושב אוסר מחשש ניסוך רק משום בנותיהם. ולשיטתו צ"ל הא דיין מבושל אינו נאסר במגע כמפורש בש"ס וכן חומץ כמפורש בפוסקים. משום דלא שייך גזירת בנותיהם אלא ביין חי ודו"ק:

ז

ז) ונראה לי שמה שדחקו לר"ן לסברא זו דלא גזרו משום בנותיהם אלא היכא דאיכא גם חשש ניסוך ולא ניחא לי' בפשטות כנ"ל דאין בחומץ משום בנותיהם כמובן מסברא. דאזיל לשיטתו דהא דכוחו לא אסרו בהנאה כמו מגע אף דכוחו הוא כעין זריקה וניסוך. משום דבמגע איכא אף משום בנותיהם משא"כ בכוחו (כנ"ל דבריו]. וא"כ אי אמרת דבחומץ ליכא למיגזר משום בנותיהם א"כ איך הוכיח הש"ס דחומץ שלנו ביד נכרים א"צ חותם בתוך חותם. דאי משום אנסוכי לא מנסכי לי'. דילמא לעולם מנסכי לי' ואף עפ"י כן אינו אסור בהנאה אלא כשהי' מתחילתו יין כיון דליכא למיגזר משום בנותיהם. ודומה לכוחו שמותר בהנאה ולעולם דמנסכי לי' עכו"ם:

ח

ח) ועוד מוכח כן לדעת הרשב"ם והרמב"ן שהביא הר"ן בסמוך דע"כ הוצרכו לטעמא דמשום בנותיהם דאל"כ מחשש ניסוך לחוד לא הי' אוסרים דרובא לאו נסך להרשב"ם. ולהרמב"ן משום דאי נסך לי' לא הוה מזבין לי'. וא"כ אם איתא דאין בחומץ משום בנותיהם. בפשטות מותר חומץ שלהם. דמחשש ניסוך ליכא כנ"ל שני הטעמים. אבל חומץ שלנו בידם מנסכי לי' וכדברי הרמב"ן. אלא ודאי דיש בחומץ משום בנותיהם ואפי"ה לא אסרוהו כיון דאסמכוהו אקרא דניסוך:

ט

ט) ואמנם להרשב"א שהוכחנו לעיל דחומץ ויין מבושל אין בהם משום בנותיהם לא קשיא קושיית הנ"ל. דאיהו לשיטתי' דס"ל דכוחו של עכו"ם אוסר בהנאה. וכן ס"ל דשני תקנות הי' תחילה גזרו משום בנותיהם לאוסרו בשתי' וב"ד שלאחריהם גזרו עליו מחשש ניסוך לאוסרו בהנאה. ובאמת לאחר שגזרו עליו מחשש ניסוך לא צריך לטעמא דבנותיהם [זולת לגר תושב שאוסר בשתי' מתקנה ראשונה] וע"כ שפיר דייק הש"ס דלא מנסכי לי' דאי מנסכי לי' אף דליכא טעמא דבנותיהם הי' אסור בהנאה:

י

י) ולפי מה שהוכחנו לשיטת הרשב"א הנ"ל דאין בחומץ ויין מבושל משום בנותיהם ואפי"ה אי הוה מנסכי לי' הי' אסור בהנאה ניחא לי הא דאמר בש"ס הא אתא לאשמעינן יין מבושל שלנו ביד נכרים א"צ חותם בתוך חותם. ולא קאמר בפשיטות דקמ"ל דיין מבושל שלנו אינו נאסר במגע נכרי. והתוס' דקדקו בדבר ותירוצם דחוק. ולפמ"ש ניחא דבאמת אין להוכיח ממתני' שיהי' חומץ שלנו מותר במגע נכרי דאפשר שאסור בשתי' משום בנותיהם [כמו שסובר הר"ן באמת דיש בהם משום בנותיהם ומ"מ מותר משום דאסמכו אקרא דניסוך. וכבר בארנו שהרשב"א חולק בדבר] כמו מגע ג"ת שאוסר בשתי' כנ"ל. אך הא עכ"פ מוכח דלא מנסכי לי' דאי מנסכי לי' אפי' תימא דליכא משום בנותיהם הי' אסור בהנאה מחשש ניסוך. וע"כ חומץ שלנו בידם א"צ חותם בתוך חותם. דאפי' תימא דמגעם אסור משום בנותיהם מ"מ לא טרח לזיופי כמו שאמרו בש"ס לענין אחלופי. כ"ש לענין מגע דלית לי' הנאה כלל ולא מצי למימר דמוכח דחומץ שלנו אינו נאסר בהנאה במגעם. דא"כ הי' משמע דבשתי' אסור. וזה אינו לפי האמת. אלא דממתני' לא מוכח דמותר בשתי'. וע"כ קאמר הנפקא מינה לענין חותם בתוך חותם דמוכח שפיר ממתני' ותירוץ זה ג"כ לענין יין מבושל. ומ"מ קושטא דמילתא דיין מבושל אינו נאסר במגע מברייתא דיין מבושל אין בו משום יי"נ. וכן מוכח עובדא דשמואל ואבלט כנ"ל. ומסתמא כן הדין בחומץ. דיותר קירוב הדעת איכא ביין מבושל מבחומץ. וזה נ"ל נכון בכוונת הש"ס:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף