אבני נזר/יורה דעה/עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה עו

סימן עו

ב"ה יום ה' ויקהל תרס"ה לפ"ק פה סאכאטשוב.

כבוד הרב הגאון המפורסם יגע ומצא כדי מדתו בעומק העיון הישר מוה"ר בן ציון נ"י אב"ד דק"ק בילסק.

א

א) הנה בהיותנו באטוואצק ביקש ממני כו' בדין הלאבאנדזאווע אוזות כו' וזאת אשר השבתי על תשובתו. בספרו (סי' כ"א ענף א') האריך כ"ת להקשות על הרמ"א דבג' סימנים בגופו גם או"ה מתיר כו'. והנה הכרו"פ כתב ג"כ להתיר בשלשה סמנים בגופו וחרטומו כו'. ואו"ה קאי באווז שלא הי' לו ג' סמנים רק בצירוף סימן אינו דורס. אבל אווזים שלנו יש להם ג' סמנים בגופם. וע"כ התיר הווילדע ענטין היינו ווילדע בר אווזות והוא פלא שגם אווזות ובר אווזות שלנו אין להם זפק. ובע"כ צ"ל שגם הוא ז"ל לא הי' בקי באווזות וצ"ע:

ב

ב) ענף ב' היתר הא' כתב מהא דב"ק (ד' נ"ה.) דאף דזה ארוך קועי' וזה זוטר קועי' מ"מ הוי מין אחד לענין כלאים וה"נ הוי מין אחד ומועיל המסורת מאווזים שלנו על אווזות אלו. אלה הם דברי החת"ס (יו"ד סי' ע"ד) שפי' כן דברי הגמרא הנ"ל דארוך וקצר לא חשיב שינוי ומועיל המסורת מאווזים סתם על אווזות הבר וגם הבר טהור ולא הוי כלאים. אבל להמסקנא י"ל הבר טמא דלא כהגאון מהר"מ מווינא שהביא הצ"ל יע"ש אך לא נתבאר שם רק בשינוי ארוך וקצר לבד. לא כן אווזים אלו שיש בהם גם שינוי דחטוטרת וגודלם וקולם משונה:

ג

ג) ומ"ש מהר"ן שאפי' אין לו אותם סימנים ממש שיש בעורב מ"מ מין עורב הוא. הרי דאף שיש ביניהם הפרש גדול אעפ"כ מין עורב היא עכת"ד תמהני על דברים אלו. דר"ן לא אמר אלא דמ"מ יוכל להיות מין עורב. אבל לא שיהי' ראי' ממעט הדמות שהוא מינו. ומפורש בגמ' שכן ונדמה קאמרינן. ומ"מ בנדמה לבד אין ראי' שיהיה מינו. וכן אלף מיני אי' שבמזרח וכולן מין אי'. היינו ג"כ שהם מין אי'. או בשביל שהוא שכן ונדמה או בשביל שהי' ידוע ששמם אי'. ע"כ אף שיש הפרש כולן מין אי' אבל לאבאנדזאווע גענז מנין יודעין שהיא מין אווז ומצינו בגמרא תרנגולא דאגמא ולא מחליטין שהיא מין תרנגולת סתם ושיהי' טהור:

ד

ד) ואשר הביא ראי' ממה שמזדווגים זה עם זה. דאל"כ המכיר כ"ד עופות טמאין ורואה מין ויודע שאינו מהם הא איפשר שמורכב הוא ויש לו דמות אתר וטמא. אלא ודאי שזה אינו מצוי כלל שיזדווגו מין בשאינו מינו. עכת"ד. בוודאי אינו מצוי שילך אצל שאינו מינו והרי לר"א שכן לבד מהני להחשב מינו. ולרבנן ודאי מודים דלא שכיח לשכון עם אינו מינו ויזדווג עמו. אבל אלו הבעלים מעמידים אלו ואלו במדור אחד כדי שיולידו זה מזה וכיון ששכן עמו אפשר שיזדווג עמו. ונסתר היתר הא':

ה

ה) ואשר כתב היתר ב' מדמתעברין זה מזה מה יועיל המסורת של זמנים הקודמים שמא נתעברים ממין אחר. אינו הוכחה כלל דהמסורת מועיל בשרואין שדומה ממש כמו העוף שמסורת עליו. ועוד כי לעיקר עוף טהור שנתעבר מטמא או להיפך הולד מותר משום זה וזה גורם כדעת התוס' חולין (ס"ב:) דה"מ תרנגולתא דאגמא. דלא כתוס' נדה (נ':) כמו שבארתי בתשובה (בסי' הקדום) בראיות ברורות:

ו

ו) ומ"ש עוד להתיר משום הביצים שדומים לטהור בסמניהם. ואף דסמני ביצים לאו דאורייתא דאיכא דעורבתא דדמיא לדיונה כתב הרמב"ן שאינו אלא חששא דרבנן וכיון דלהפוסקים דלא כר"ת מותרים ע"י סמנים ה"ל ספיקא דרבנן. עכת"ד. לא כתב הרמב"ן כלל שיהי' רק דרבנן. והרמב"ן לא כתב רק דמשום חשש שהם ביצת עורב לבד לא הוה אסרינן והיינו תולין ברוב עופות טהורים שביצת עורב מיעוטא דמיעוטא. אך דתלינן דכמו שיש בעורב כן. כמו כן יש בכמה עופות טמאין שהם כן. וזה יוכל להיות חשש של תורה ופשוט:

ז

ז) אך מ"ש שהעיד אחד שא"א להכיר כלל בין הביצים מאווזות שלנו לאווזות אלו. זה היתר טוב כמו שכתב כ"ת בחבורו מדנאמן גוי לומר מעוף פלוני טהור משום דעבידא לאגלויי ולא חיישינן שמא הוא ביצת עוף טמא שדומה לביצת טהור לגמרי וא"א להכיר. ש"מ שזה אינו בנמצא. זה היתר טוב. אך הדבר קשה להאמין בזה לע"א שהוא נגד הסברא. ואיך אפשר שהאווזא גדולה כפלים משלנו והביצה לא תהי' גדולה משלנו עד שא"א להכיר. והנה בע"א המעיד נגד רובא דליתא קמן פסק בש"ש (שמעתא ואו פ"ז) דאינו נאמן. קו"ח מנגד החזקה ע"ש. וה"ה במעיד נגד הסברא:

ח

ח) אך יש לעיין משום שהיא מלתא דעבידא לאגלויי והנה בס' המכריע לתוס' רי"ד (סי' מ"ז). יע"ש דבמלתא דעבידא לאגלויי נוגעין בעדותן נאמנין. ה"נ אף שהמגיד הוא איש שמסחרו עם אווזים אלו והוא נוגע בדבר. מ"מ יהי' נאמן כדברי תוס' רי"ד הנ"ל. אך במ"ב (סי' נ"ח) דנוגע פסול לעדות אשה אף דהנאמנות הוא משום עבידא לאגלויי:

ט

ט) אך לאחר עיון אין ראי' מדברי המ"ב. דהנה צריך להבין גזלן דאורייתא דפסול לעדות אשה. הא כתבו תוס' פ' מי שהי' נשוי בהא דשטר מה"ת אין צריך קיום משום דלא חשיד אינש לזייף שטרא ואפי' גזלן לא חשיד דמתיירא פן יכירו הב"ד זיופו. וכיון דאפי' גזלן לא חשיד לשקר במלתא דעבידא לאגלויי למה לא יהי' נאמן בעדות אשה דכתב הרמב"ם דהטעם משום דעל"ג:

י

י) אך ברורם של דברים. דהנה צ"ע בעד אומר מת ועד אחר מכחישו דאסורה להנשא. [לבד בשהתירוה לינשא עפ"י עד ראשון דחשיב כשנים]. ולמה. הא אותו שאמר לא מת לא עביד לאגלויי שקרו ואיך יוכל להכחיש אותו שנאמנותו משום עביד לאגלויי. אך צ"ל דכמו להטעם משום דייקא ודאי משום הא לחוד אין מתירין רק בצירוף העד. כמו כן לטעמא דעל"ג אין מתירין רק בצירוף מה שהוא עד. [דענין על"ג אינו תורת עדות דא"כ לא הי' מועיל בדבר שבערוה כיון שגזה"כ אפי' משה ואהרן לא מהני. ואפי' בעדות אשה היכא דליכא הטעם דדייקא אין שני קרובים נאמנים לפי אותו הצד דהטעם משום דייקא כדמוכח בסוגיא דע"א ביבמה כמו שיבואר לפנינו. אלא ענין על"ג שרק מתבייש מבני אדם ואינו ענין עדות]. ומצרפין סברא זו דעל"ג לעדותו ונחמן. וע"כ כשיש עד המכחיש ונסתלק תורת עדות שלו. שוב משום עבידא לאגלויי לחוד אינו נאמן. ואף דבעביד לאגלויי גמור סמכינן אף על גוי. עדות אשה אינו עביד לאגלויי גמור. דאפי' חי שמא כשם שלא בא עד עתה כמו כן לא יבא גם אח"כ. וכמו שהאריך בזה הריב"ש (סי' קנ"ה):

יא

יא) מעתה גזלן שאין בו תורת עדות מחשש משקר לא רצו חכמים להכשירו גם בעדות אשה. מה אמרת יתכשר משום דעבידא לאגלויי. הלא עבידא לאגלויי לחוד לא מהני כיון דלא הוי על"ג גמור. מעתה שפיר קאמר המ"ב בנוגע כיון שהוא פסול דאורייתא משום משקר. משום על"ג לחוד אינו נאמן. אבל בהא דתוס' רי"ד דהוי עביד לאגלויי גמור שבידינו לברר אף נוגע נאמן:

יב

יב) ולפ"ז בנ"ד דהוי על"ג גמור אף נוגע נאמן. אך ראיתי להנב"י (חלק אה"ע סי' כ"ז) הביא ראי' דנוגע אינו נאמן במלתא דעל"ג. מהא דאינו נאמן לומר נתגיירתי בב"ד פלוני אף דהוי על"ג גמור. מזה הוכיח דהיכא דאתחזק איסורא אין נוגע נאמן אף במלתא דעל"ג. [ומה שכתב עוד תירוץ בהא דגר משום דצריך עדות ומלתא דעל"ג לא משקרי לא מהני במה דצריך עדות ואפי' משה ואהרן לא מהימני. ליתא שהוכיח הריב"ש (בסי' קנ"ה) דאפי' בממון מהני מלתא דעל"ג גמור. ועל"ג אינו מענין עדות. כמו שהוכחנו לעיל מהא דשני קרובים אינם נאמנים לפי הצד דדייקא במקום דליכא דייקא כגון בע"א ביבמה. מהא דמייתי ראי' שם ממתני' דאמרו לו היכי דמי אי דאיכא תרי כי אתו תרי ואכחשוה תרי ותרי נינהו אלא לאו בע"א. ומה ראי' אימא דתחלה הי' שני קרובים אלא ע"כ לפי הצד דדייקא ע"א ביבמה אינו נאמן משום דליכא דייקא אף שני קרובים אין נאמנים אף שאומרים אמת דגזה"כ הוא ואין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת רק במקום דאיכא סמך. וא"כ לפי הצד דעל"ג דמהני ע"כ שזה אינו חזרת עדות וליכא גזה"כ גבי' שלא יועיל בע"א ואפי' משה]. וא"כ ה"ה בנ"ד במעיד נגד הסברא דאין הנוגע נאמן אפי' בעבידא לאגלויי. ומהראוי בענין הנוגע לכל העולם להושיב ב"ד על ככה לברר הדבר בעדים כשרים ואז יהי' היתר טוב:

יג

יג) היתר' הד כתב משום שכל עופות טמאים יש להם ארס ואלו הלאבאנדזאווע אווזות שוכנים אצל בני אדם בבתים ומעולם לא ראינו שדרסו. ואם אמרו בגרוחא חזיוה דדרסה ואכלה. אלה אינם מצוים כל כך אצל בני אדם ושמם יוכיח תרנגולתא דאגמא. אבל אלו תמיד עם בני אדם ואינם רואים מהם דרוסה אין לספק מהם מדרוסה עכ"ד:

ואני אומר להיפוך דבאלו השוכנים בבתים אין שום הוכחה ממה שאין דורסין שהרי אינם רואים שום עוף שאינם בני תרבות עמהם ואותם לא ידרוסו. כמבואר בס' נ"ז ההיתר בחתולים שלנו שנכנס לכלוב תרנגולים משום שהם בני תרבות עם התרנגולים ואפי' הוא שותק ואינהו מקרקרין לא חיישינן להו כ"ש אווזים אלו ששוכנים עמהם תמיד ודאי לא ידרסו אותם:

יד

יד) ובזה נסתר גם ההיתר החמישי ששם ג"כ ליסוד ממה שאין בהם דריסה ונסתר ג"כ לפי הפירוש דורס שיש לו ארס. אך מלבד זה היתר הנ"ל תמוה שכל יסודו על הש"ך ופר"ח שדעת המחבר סימן דורס שמטיל ארס. והכר"ו הוכיח היפוך דבריהם להמחבר שפוסק כרש"י ותוס' די"ט עופות יש להם ג' סמנים. ואם דורס היינו מטיל ארס הרי הנץ דורס והוא מי"ט עופות. ע"כ יש לו ג' סמנים בגופו ואינו דורס סימן החדש וא"כ מה נתלבטו הפוסקים איזה סימן חדש. [וגם המחבר שכתב דבעי אינו דורס וגם ג' סמנים בגופו אי הוה ס"ל בודאי אינו דורס סימן חדש באינו דורס לחוד סגי דפרס ועזני' לא שכיחא בישוב או אינו דורס ועוד סימן אחד ול"ל ג' סמנים. אלא ודאי אינו פשוט שאינו דורס סימן חדש וע"כ שאינו פשוט שדורס היינו מטיל ארס] ותמהני על כ"ת שלא הביא דברי הכרו"פ:

טו

טו) היתר הוא"ו מחמת שרוב מיני עופות מינים טהורים אין איסור בעוף המסופק רק מדרבנן. וכיון דאפשר שהאווזא היא שיש עלי' מסורת הוי ספיקא דרבנן ולקולא. והנה מה שכתב דאזלינן בתר רוב מינים אף שרוב גופי עופות טמאין אנן לאו על גוף העוף דנין רק על המין אם הוא מין טהור ובזה האיכא רוב מינים טהורים. אף שהיטב אשר דיבר. מ"מ אינו מוכרח בנ"ד דהא אלף עופות במזרח וכולן מין אי' ובודאי עופות אלו משונים בצורתם זה מזה אך כולן מין אי' וא"כ כשאנו דנין על צורת עוף הנמצא אם הוא צורת עוף טמא או צורת עוף טהור נזיל בתר רוב צורות שהם טמאין:

טז

טז) אך באמת אין נ"מ בכל זה כי הדבר ברור שלא נזיל בתר רוב מאחר שאמרה תורה להבדיל כמ"ש הריב"ש (סי' קצ"ב) כאשר כתב לו חתנו הגאון שליט"א מדברי ריב"ש (סי' קצ"ב). אך מ"ש שלדעת הרמב"ן אינו כן. אמת שלדעת הרמב"ן אינו עשה בפ"א. אבל מ"מ גלתה תורה שלא נלך בזה בתר רוב. ומצינו כן לפעמים בערלה בחו"ל שכך הלכה ספיקה מותר ואף שרוב לאיסור. וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אפי' יחיד במקום רוב. ובשמ"ק ב"מ במעשר בהמה עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא מהני רוב להוציא מתורת ספק ומה שהשיב לחתנו שליט"א דלריב"ש נתחזקה הראי' שכתב לעיל דא"כ איך יועיל מסורת. כבר השבתי ע"ז:

יז

יז) היתר הז' מטעם ס"ס שמא היא מין אווזא שיש מסורת עלי'. ואת"ל שאינו מין אווזא שמא אין הלכה כר"ת ומותר במה שחרטומו רחב שהיא סימן אינו דורס ומותר בג' סמנים שאחד מהם אינו דורס. ובזה לא יהי' סתירה מריב"ש דא"כ האי אווזא יש עלי' מסורת ונתקיים והבדלתם וכן אם הלכה כר"מ בר"י נתקיים עשה דוהבדלתם:

יח

יח) לא נ"ל דכי היכי דלא חשיב מובדל ע"י רוב כמו כן לא חשיב מובדל ע"י ס"ס. והרי ספק טומאה ברה"י דלא מהני ס"ס לטהר. כתבו תוס' פ"ק דפסחים ופ"ג דב"ב הטעם משום דבספק אחד נמי איכא חזקת טהרה ואעפי"כ טמא ה"ה בס"ס. ה"נ בזה כיון דרוב לא מהני ה"ה ס"ס. וכ"ש דרוב עדיף מס"ס. דרוב מהני לטהר ברה"י. כמו בט' צפרדעים ואפי' רובא דליתא קמן כמבואר בתוס' נדה (כ"א. סד"ה ורבנן). ואלו ס"ס לא מהני לטהר ברה"י. וכיון דרוב לא מהני כ"ש דלא מהני ס"ס:

יט

יט) ובודאי סברת כ"ת הוא כיון דרק מחמת שאין יודעין הדין ואם הדין כר"מ בר"י הרי היא מובדל עפ"י דין רק שאנחנו לא נדע הדין. אך לא משמע כן בתשובות הר"ן גבי שלא יהי' בעיר פלוני ביום שבת אם מחויב לצאת קודם השבת. וכתב שתלוי במחלוקת רש"י ותוס' ריש פסחים. וכתב כיון דספיקא דאורייתא לחומרא חשיב חל הנדר ויכול לשאול מע"ש ואף דאפשר דהלכה כתוס' והדין מבורר שאינו צריך לילך מע"ש ולא חל הנדר. מ"מ כיון. שהוא אינו יודע הדין חשיב חל הנדר לדידי'. ה"נ כיון שהוא אינו יודע הדין לא חשיב מובדל לדידי'. ולא נתקיים והבדלתם. וכן אם הוא אווזא כיון שאין אנו יודעין המסורת לא הוי הבדלה וכן משמע בבכורות באלולין לבן עזאי חשיב עשירי ספק אף שהיא ספיקא דדינא. ואין להאריך עוד:

ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף