אבני נזר/יורה דעה/נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה נח

סימן נח

שאלה. בהמה שנמצאת יתיר חוליא או חסר חוליא מהו דינה:

א

א) תשובה. התה"ד (סי' קע"ו) העלה להתיר בהמה שנמצאת חוליא יתירה. ותוכן דבריו משום דהרמב"ם פסק דמקום דתנן ניטל פסול חסר מתולדה כשר. ובחוליא היסוד מאהלות. והתם ודאי חסרו לאחר מיתה וע"כ בהי' שדרה שלימה מתחילה. וע"כ אין ללמוד מזה תסר מברייתא:

ב

ב) והנה הב"י (סי' נ"ד) הביא דברי התה"ד להלכה ובד"מ הקשה עליו דהא (בסי' נ') פוסק להחמיר כהרשב"א דניטל ה"ה אסר. ותירץ בד"מ משום דבנ"ד להרשב"א לשיטתי' דיתר כניטל היינו כניטל היתר לבד. הכא כשר. וכמ"ש הרשב"א בתשו' (סי' שצ"ו) בבהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות מצד אחד ובשני כתיקונן שכתב להתיר לשיטת רש"י משום דקי"ל כר"י דאמר אפי' נעקרו אינו טריפה כי אם ברוב שני צדדין. ועוד לפי סברתו כאילו ניטל היתר לבד. והרי צלע שנעקרה מעיקרה לא מיטריף כי אם בוכנא ואסיתא היינו צלע וחצי חוליא יע"ש:

ג

ג) ותמיהני דמה ענין זה לההוא דהרשב"א דהתם ע"כ בשלא הי' שם חוליא יתירה. דאל"כ איך כתב להתיר לשיטת רש"י משום דקי"ל כר"י דבעי רוב שני צדדין. וכן מסתבר דהא מצד השני הי' הצלעות כתקנן משא"כ הכא דצלע מצד זה וכן מצד השני והחוליא שבאמצע ג"כ יתירים. ואם נראה אותם כנטולים תשובה גיסטרא. וכמו שהשיב רב לרב אמי ורב אסי בחולין (דף נ"ב.) דודאי בזה אין לחלק בין אם הראוי' להיות ניטלה או היתירות כיון שהיא נבילה מטעם גיסטרא. ועי' רש"י בכורות (מ.) ד"ה כנטול מוכח דלענין נבילה ג"כ אמרינן יתר כנטול. וגדולה מזה מוכח להרשב"א שכתב שם בתשו' דלשיטתו דכנטול היתר לבד כשר משום דנעקרה צלע מעיקרה אינה טריפה בוכנא בלא אסיחא. הרי דאי נעקרה צלע מעיקרה ג"כ הי' טריפה. אף להרשב"א הי' הדין דטריפה. וא"כ ביתר חוליא אף דחוליא זו לבד כניטלה טריפה כיון דניטלה

חוליא טריפה:

ד

ד) ובאמת צ"ע להרשב"א מהיכי תיתי נאמר כן לפסול צלע יתירה שנעקרה מ"ש מכוליא היתירה שהקטינה דכשר. וצ"ל דהרשב"א ס"ל דטעמא דטריפות הצלעות משום דגב הבהמה פנוי מצלעות. ועי' בסוכה בפרק ב' (דף כ"א.) דצלעות עשוין להגין על בני מעיים כדכתיב ועצמות וגידים תסוככני. וע"כ אף אם יש צלעות יותר אם הי' הדין דצלע שנעקרה טריפה גם בזה הי' טריפה דלא הוה תלינן דהצלעות כיסו באורך השדרה יותר. ואף אם ינטל צלע היתירה ישאר מכוסה אורך השדרה כמו שרגיל. אלא דהשלשה עשר צלעות נתקטנו ולא כיסו יותר משרגילין השנים עשר לכסות. וע"כ אם ניטל אחד נתגלה ונשאר מקום פנוי בלא הגנה. ודינה כמו שאר צלע שנעקרה. ולפי"ז יש לו ללמוד היתר בבהמה שחסירה חוליא אחת אפי' לדעת הרשב"א דכל מקום ששנינו ניטל טריפה הוא הדין חסר מברייתא. דבזה אמרינן להיפוך דהשבעה עשר חוליות נתגדלו וכיסו באורך השדרה כמו שרגילין השמונה עשר לכסות:

ה

ה) כללו של דבר כיון שמוכח מהרשב"א דבהמה שיש לה י"ט חוליות ואנן אמרינן יתר כנטול היתרת והרי נשאר י"ח חוליות כדינה ואעפי"כ טריפה. על כרתין דבתר בהמה זו אזלינן. וכיון דרואין כאילו נחסר מבהמה זו אף שיש בה כמו בשאר בהמות טריפה. א"כ ה"ה להיפוך בהמה חסרת חוליות כשרה כיון דמ"מ מבהמה זו לא נחסרה ואינו מגולה מחוט השדרה כלום ודו"ק:

ו

ו) איברא דקשה לי לפי זה הא דכתב בתה"ד להתיר יתרת חוליא לדעת הרמב"ם דחסר מברייתא כשר וה"ה יתרת דכחסר דמי. ולהנ"ל קשה דהני מילי דחסר כשר כשלא נחסר חוליא באמצע גם אינו מגולה מהחוט כלום. משא"כ כשנולדה חסרת חוליא וצלע מכאן וצלע מכאן והצלעות מלמעלה ומלמטה קיימים והחוט מגולה דודאי הוי נבילה מעיקרה והוה נולדה גיסטרא דנבילה אף להרמב"ם. וה"ה ביתר כנטול דאף דהוה כנולדה כך נטול נבילה:

ז

ז) אשר ע"כ נ"ל דהתה"ד סובר דיתר כנטול פירוש יתר כחסר פירוש כנולדה בי"ז חוליות והכל מכוסה כיון שאף עכשיו אין מכוסה יותר משאר בהמות ואינה יתרת בכסוי' משאר בהמות. ע"כ לא אמרינן שהיא כחסרה בכסוי' רק כיון שכל בהמה מכוסה כולה בי"ת חוליות וזו בי"ט חוליות הוה כאילו מכוסה כולה בי"ז חוליות. אמנם ודאי לדעת הפוסקים יתר כנטול ביד ע"כ אי אפשר לומר כן דודאי אם ינטל יהי' מקום מגולה ופנוי מחוליא. אולם החה"ד שהולך שם בשיטה דיתר כחסר מברייתא וכדעת הר"ן בחולין ע"כ שפיר קאמר:

ח

ח) והנה לפי מה שהעלינו לעיל מהרשב"א בתשו' (סי' שצ"ו) דחסרת חוליא כשר נמצא דלדעת הר"ן דיתר כחסר מברייתא יתרת חוליא ג"כ כשר אף אם נאמר כדעת הרשב"א דכל ששנינו ניטל טריפה ה"ה חסר:

ט

ט) ובזה ניחא נמי מה שהקשה הד"מ על הב"י שפסק דחסרת חוליא וכן יתרת חוליא כשר. ובסי' נ' חשש לדעת הרשב"א דכל ששנינו ניטל טריפה אף חסר מברייתא טריפה. ולפימ"ש לא תלי מידי בהאי פלוגתא רק אם יתר כחסר או כנטול. וחסר לכ"ע כשר. ואף שמהרשב"א בתשו' (סי' שצ"ו) מוכח דלרש"י אם הי' יתירות הצלעות ברובם טריפה. היינו משום דס"ל יתר כנטול ביד. וכן צ"ל לדעת הט"ז דנקב התולדה אינו פוסל והרשב"א כתב דבטחול אם נמצא שני טחולים ואם ינטל האחד לא ישאר בעובי השני כעובי דינר זהב טריפה ואם איתא דכחסר. הרי נקב תולדה אינו פוסל. ובטחול הסכים גם הצמח צדק לזה דאינו פוסל. אלא ודאי ס"ל דכנטול ביד. ומעתה כיון שהב"י סובר יתר כחסר כמ"ש בפשיטות בכ"מ (פ"ו מהלכות שחיטה הלכה כ') ע"כ ביתרת חוליא פסק ג"כ דכשר:

י

י) ולפי זה יצא לנו דתסרת חוליא לכ"ע כשר. ויתרת חוליא ודאי במקום שאין הפסד מרובה יש לחוש להפוסקים יתר כנטול. וא"כ אפי' אם נאמר יתר היינו כנטול היתרת טריפה דהוה לי' גיסטרא. אבל במקום הפסד מרובה סמכינן על רוב הפוסקים דיתר כחסר מברייתו וכאילו נולדה בי"ז חוליות באין הפסק באמצע וכשר:

יא

יא) עתה הנני חוזר לברר דברינו הראשונים שהבאנו ראי' מהרשב"א בתשו' שהוצרך לומר הטעם דכשר לשיטתו דיתר כנטול פירוש כנטול היתרת לבד. והרי נעקרה צלע מעיקרה טריפה בוכנא ואסיתא דוקא. ובפשיטות הי' לו לומר דנמצא שלא נעקרו כלל מראוים להיות. אלא ודאי דס"ל דאזלינן בתר חוליות וצלעות שבבהמה זו לא כפי מנין הרגיל להיות בכל בהמה. וחוששני דאפשר לומר דהרשב"א הוצרך לזה משום דס"ל דטריפות דנעקרה צלע מעיקרה משום החסרון שיש בחוליא מקום הבוכנא ואסיתא. ואי הוה אמרינן דטריפה אפי' בוכנא בלא אסיתא הוה אמרינן דטריפה משום חסרון מקום הבוכנא. וע"כ אפי' נעקרה היתרת לבד טריפה. אבל אי אפשר לומר כן דהא הרשב"א הוא המכשיר בצלע קטנה שנעקרה בוכנא ואסיתא. הרי דס"ל דאין הטעם משום חסרון שבחוליא. דא"כ מה נ"מ בין צלע גדולה או קטנה:

יב

יב) ועוד נ"ל להביא ראי' מדברי הרשב"א באותו תשובה שכתב הטעם לשיטת רש"י דיתר אחת כחסר אחת משום דקי"ל כר' יוחנן דבעי רוב משני מקומות. והא אפי' אי הלכה דרוב מצד אחד מטריף. והיינו בחסרים ששה. והרי בבהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות אין כאן יתרים רק ארבעה. אך לפמ"ש דבתר בהמה זו אזלינן. וע"כ כיון דיתרים ארבעה הו"ל כאילו חסרים עוד ארבעה ובסך הכל שמונה. נמצא שנעקר רוב מהט"ו צלעות ורוב מצד אחד מגולה ודו"ק:

נאום הק' אברהם

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף