אבני נזר/יורה דעה/נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה נד

סימן נד

ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ו לפ"ק פה סאכאטשוב.

שלום לכבוד הרב החריף וכו' מו"ה יהושע נ' מו"ץ בפראגא:

מכתבו הגיעני. דבר הדקין מבר אווזות בימות הקיץ שהתולעים מצוין במעיהם מחמת שאוכלין תולעים שבמים. והטריפות מצוי בהם. ומורה אחד התיר להם להשליך הדקין שלא לבודקן. וכבודו הרעיש כי הפרמ"ג (סי' מ"ו) כתב שאין נכון לעשות כן כי הוא יותר מצוי מסרכות הריאה:

א

א) ואמנם יען שהפרמ"ג בעצמו כתב שנהגו העולם להשליכן ראוי ללמד זכות עליהם. והנה בא"ח (סי' תל"ז) בהא דחזקתו בדוק. ואם הוא בעיר שואלו הקשה הב"י מ"ש מי"ח טריפות שא"צ לבודקן. ותירץ דשאני הכא שהביח בחזקת שאינו בדוק אבל הבהמה בחזקת כשירה. ותמוה דאפי' חי י"ב חודש הוי חזקה שלא נתבררה בשעתה. והמג"א פי' דבריו דמ"מ אין לה חזקת איסור אבל הבית הי' בחזקת אינו בדוק עכ"ד המג"א:

ב

ב) ותמהני שלא הביא דברי הר"ן פ"ק דחולין שכתב בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין. ואם הוא לפנינו צריך לבדוק שהטעם משום דמיעוט שאין מומחין מצוי ודמי לסרכות הריאה. וכה"ג בפ"ק דפסחים דצריך לשואלו אם הוא לפנינו. הנה דאי לאו דמיעוט אין מומחין מצוי לא הי' צריך לבדוק אף שבא להוציא מחזקת איסור ומשמע ג"כ דהא דצריך לשואלו בפ"ק דפסחים ג"כ משום דשכיח מי שלא יבדוק בלילה. וא"כ בי"ח טריפות כיון דאין מצוי בה טריפות אפי' הי' חזקת איסור לא הי' חייב לבדוק:

ג

ג) מיהו ברשב"א בשם רמב"ן מבואר הטעם דצריך לבודקו אם הוא מומחה משום שבא להוציא מחזקת איסור וע"ש וכן משמע לי דחזקתו בדוק אין מיעוט המצוי כנגדו. דא"כ איך אזלינן בתר רוב הא רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתרי' כדאיתא רפ"ג דבכורות ובדיקה הוא מעשה אלא ודאי עדיף מרובא וכן לשון הש"ס הכל חברים אצל בדיקת חמץ. וכ"ש דלא חשיב מיעוט המצוי. ומ"מ כיון שבא להוציא מחזקת שאינו בדוק צריך לשואלו. והא שאין בודקין אחר י"ח טריפות משום שאין חזקת איסור כנגדו ולדעת הפוסקים דבכל ספק טריפות חשיב חזקת איסור וכמו שבארתי לעיל (סימן כ"ב) באריכות. צ"ל משום דלבדוק כל י"ח טריפות הוא טרחא גדולה וסמכינן ארובא. וכלשון הש"ס פסחים לאטרוחי להאי מאי:

ד

ד) והנה לסברת הפוסקים הנ"ל דמחלקים משום חזקה. י"ל ה"ה בבדיקת הריאה משום מיעוט המצוי. ה"מ דלא מסייע לי' חזקה שיוכל להיות שנולדה עם סירכא. שהרי עגל בן יומו וידוע שכלו לו חדשיו צריך לבדוק הריאה משום סירכא ומתחילה הי' מיעוט המצוי שיש בה סירכא ואפי' בחי' וגדיים וטלאים כתב הריב"ש (סי' ע"ז) דחשיב מיעוט המצוי כ"ש בעגל ע"כ צריך בדיקה. אבל בר אווזא קודם שהלכה למים ולא אכלה התולעים היא בחזקת כשירה גמורה מחמת רוב שאין מיעוט המצוי כנגדה שלא יצטרך בדיקה ומחמת מיעוט המצוי תרצה להוציאה מחזקת כשירה גמורה אל תוציאנה מחזקתה. ולא דמי לאווזות פטומות שאם לא בדק את הוושט במזיד דטריפה. דשאני התם שיש חזקת איסור דנקובת הוושט היא נבילה לכמה פוסקים. כן נראה ליישב המנהג:

ה

ה) מ"מ לדעת הפוסקים אפי' ספק טריפה חשיב חזקת איסור. רק י"ח טריפות טירחא גדולה ולבדוק רק מה שהוא מצוי אין טירחא גדולה מחויב לבדוק. ה"נ מחויב לבדוק. מ"מ היכא שיש מנהג שלא לבדוק אין לסתור מנהגם. כי י"ל שסמכו על הפוסקים דספק טריפות לא חשיב חזקת איסור. אך לפי מכתב מעלתו שזה איזה ימים התחילו לנהוג שלא לבדוק ומתחילה הי' המנהג לבדוק. חלילה לשנות המנהג. בפרט שהוא להחמיר בחשש איסור תורה. ע"כ מכאן ולהבא יבדקו הבר אווזות. אך על מה שעבר יש להם על מה לסמוך שלא יצטרכו להכשיר הכלים. והי' בזה שלום:

בדבר השוחט לכתחילה אין לשחוט במקום שמרתת וזכורני מילדותי שהי' נמנעים מלאכול משחיטת הכפרים משום שעפ"י הממשלה הי' אז שלא לשחוט בכפרים והי' נמנעים מחשש מרתת:

דברי הדו"ש הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >

מעבר לתחילת הדף