אבני נזר/חושן משפט/קמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט קמה

סימן קמה

ב"ה ה' בא תרנ"ד פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול חו"ב צנמ"ס כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין.

יקרת מכתבו הגיעני, כעת הנני מופנה ואשיבהו הקושיא מידעוני כתובה אצלי בגליון הלח"מ פ"ו מהלכות ע"ז:

אשר כתב דע"כ לר"ל אפי' פעל ברוחו המעשה חשוב לאו שאין בו מעשה מדהקשה לר"י ממימר, קושיא זו קשה בלא"ה, הקשיתי מכמה שנים, דמה דמיון חסמה והנהיגה בקול ממימר דאמר ר"י דבדיבורו עביד מעשה, ואף לפי דבריו מנ"ל לר"י להקשות, דוודאי אין לומר דלא ס"ל לר"י לחלק בחילוק הרחב יותר מפתחו של אולם:

אך נ"ל לפמ"ש הר"ן פרק לולב הגזול בהא דנודר הנאה מן המעיין טובל בו טבילה של מצוה ואעפ"י "שגורמת" לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה כו', ולכאורה מה גרמא זה, הלא הטבילה עצמה מטהרתה, ומוכח שאין המים עצמם מטהרים בעצם כמו דברים הטבעים שפועלים בעצם כמאמר המדרש חקת לא המת מטמא ולא המים מטהרים רק אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור עליהם, והיינו שגזירת הכתוב שאם יגע במת יטמא וכשטובל יטהר, והמת גורם שיהי' גזה"כ לטמא, וכן הטבילה גורם לגזה"כ לטהר, כן אני אומר בתמורה דאפי' נתכוין לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים הוי תמורה כדאמרי ר"י ור"ל עצמם י"ז) ואי אפשר שהוא בכחו פעל זאת, שהרי לא נתכוין לזה כלל, רק גזה"כ הוא שאם יאמר כך יהי' תמורה, ודיבורו גורם לבד (כעין זה מצאנו בברכת יצחק ליעקב שאף שלא נתכוין לו חלו הברכות, כי הברכות היו ברכות ה' ויצחק הי' צינור שע"י הגיעו, על כן חלו אפי' בטעות], ובתוס' עירובין (ק"ב.) דאוהל ע"י לבוד לא חשיב אוהל רק שיהי' מותר להוסיף עליו, אבל אינו חשוב אוהל לאסור, והיינו הלבוד גזה"כ והוא רק גורם, והמהרש"א שם הקשה דא"כ יהי' היתר לעשות בשבת תחילה אוהל טפח ע"י לבוד ואח"כ יוסיף, אך לפי האמור דההיתר ע"י לבוד גזה"כ והוא גורם, והא בב"ק (ס'.) בזורה ורוח מסייעתו אף בנזקין כה"ג חשוב גרמא ובשבת חייב, משום דניחא לי' בכך ומלאכת מחשבת אסרה תורה, ואם עושה אוהל ע"י לבוד כדי שיוכל להוסיף, א"כ ניחא לי' בלבוד וחייב אף דהוי גרמא, דמה לי רוח מסייעתו ומה לי גזה"כ מסייעתו, ואשר ביקש להסתייע מדברי הגדה מה לו אצל הגדה כאשר אתראה עמו פא"פ אברר לו כי אין ענין לכאן כלל:

אשר תירץ על קושייתי דבכריתות יליף נתינת שמן המשחה מנתינת תרומה ולמ"ד לפי דמים משלם ומשלם מן היפה על הרעה יוכל לשלם אף חלק עשירי מכזית, ויש יין יפה ששוה אלפים מיין רע, וכבודו יישב דילפינן רק שלא יהי' בכל שהוא וכיון דאפיקתי' מכ"ש אוקמה אכזית, כהא דקידושין (י"ב) כיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמי אדינר, אינו דמיון, דכאן יש לימוד מתרומה להיפוך דסגי פחות מכזית, והתוס' שפיר קאמרי לאבא שאול דהתם שיעור אחר יש פרוטה, אבל לרבנן דלית להו שיעור וכזית לא צריך, א"כ הלימוד מנתינת תרומה הוא ראי' לסתור, גם מה שכתב שלא מצאנו שיעור פחות מכזית, ליתא שהרי מצינו שמונה שרצים כעדשה בין לטומאתן בין לאיסורין, ואם באנו לדחוק הי' נראה לומר דכיון דמשלם דמי הכזית שאכל, כאילו שילם הכזית דמי, דמה לי הן מה לי דמיהן, והא קמן דמתכפר בזה:

ואשר כתב דבגמ' כריתות מוכח דאין חייב בניסך, דא"כ למה לי' לומר כל שישנו בסך כו' הו"ל לומר כל היכי דניסך חייב סך נמי חייב כדאמר רב אדא בר אהבה נזיר נ"ז במקיף את הקטן, הנה מלבד דלא קי"ל כרב אדא בר אהבה אלא כרב הונא, הא התוס' כתבו בנזיר שם דווקא כה"ג אבל קטן המקיף הגדול הגדול חייב, ודווקא היכי דניקף פטור מקיף נמי פטור משום דפשטי' דקרא דווקא בניקף, אבל הכא פשטא דקרא בסך דווקא, התם דכתיב ראשיכם לנוכח פשטא דקרא בניקף, אבל הכא פשטא דקרא ודאי בסך ועוד דכתיב אשר יתן:

ואשר פשט ספק שלי באכל ביכורים אם התשלומין נעשה ביכורים או תרומה לבד, וכבודו הביא ראי' מירושלמי תרומות ספ"ו שנסתפק באכל ביכורים אם יכול להפריש במחובר משמע שנעשה ביכורים, דאי תרומה לבד מהיכי תיתי שיחול במחובר, יפה אמר, אולם הרמב"ם לא הביא דברי ירושלמי אלו, עוד נשמע מהירושלמי הנ"ל שנסתפק באכל חלה אם יכול לשלם מתבואה שלא הביאה שליש משמע אכל חלה התשלומין חלה, ולפי זה אינו יכול לשלם רק עיסה לא פת, ואלה הלכות גדולות למה השמיטה הרמב"ם, ובגליון כתב שצריך עיון עומק דברי השמיטה:

ולי נראה דגמ' דידן מנחות ע' דדחיק לאשכוחי תרומה במחובר בשבולת טבל ששתלה ומירחה והפרישה תרומה, והנה בביכורים עצמם לא משכחת לה שאין חייבים עליהם עד שיראו פני הבית, ואפי' להרמב"ם דס"ל שיראו תוך ירושלים, הלוא אין עושין פרדסות בירושלים, אך אם יכול לשלם במחובר, הא משכחת לה בתשלומי ביכורים, ואפשר דלא שייך בזה תירוץ הגמ' דבטלה דעתו דס"ל דווקא גחין אין דרך, אבל ביכורים פירות האילן גבוהים מן האדם שפיר הדרך לאכול במחובר, מזה הוכיח הרמב"ם דלא מהני במחובר, אבל מ"מ מה דמשמע בירושלמי שהתשלומין ביכורים אין סתירה לזה מגמ' דידן:

אך לדעתי אין זה ראי', שהרי גם בחלה, דהיינו תרומת עיסה שם אין שום נ"מ בין תרומת עיסה לתרומת גורן, רק משום דאכל תרומת עיסה דישנו בתרומה שלא הביאה שליש, יכול לשלם גם מזה דראוי להיות קודש שאכל, כמו כן בתרומת מחובר כיון שחלין במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר אף שאין בתשלומין חומר ביכורים שלא יהי' נאכלין רק תוך החומה:

ויש בזה סברא גדולה שהרי עבירת הזר באכילתו אינו מפאת שיש בהם איסור אכילה חוץ לחומה, רק מפאת איסור זרות שבו, ע"כ א"צ רק תרומה, מ"מ כיון שתרומה שאכל חלה במחובר יכול לשלם ג"כ במחובר, ולי יש ראי' מהא דתנן במעילה פרק ד' משנה ג' התרומה והביכורים מצטרפין לחיוב קרן וחומש, ואם האוכל ביכורים תשלומיו ביכורים, האוכל (חצי זית מזה וחצי זית מזה יהי' התשלומין חציו תרומה וחציו ביכורים, ואיך מצטרפין בכה"ג, הלוא כל שאין טומאתן שווין אינן מצטרפין מעילה י"ז, כגון חצי זית מת וחצי זית נבילה אין מצטרפין אף לטומאת ערב, ה"נ חיוב תשלומי תרומה וחיוב תשלומי ביכורים שזה חיוב תרומה וזה חיוב ביכורים לא יצטרפו ואף לחיוב תרומה, אלא ודאי גם תשלומי ביכורים אינו רק תשלומי תרומה וחיובם שוה, וכמדומה לי שראי' זו חזקה מן משמעות מירושלמי:

ידידו הדוש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף