אבני נזר/חושן משפט/קלב
|
< הקודם · הבא > |
[כפי הנראה נכתבה התשובה הנוכחת אחר הראשונה שנדפסה באהע"ז סי' ס' ועד עתה נעלמה מאתנו, והרוצה לעמוד עלי' יעיין קודם בהראשונה]
ב"ה יום א' תזריע
- החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י.
מכתבך הגיעני בבואי מאלכסנדר מהלויית מרן זצללה"ה ויען הימים היו ימי צער נתעכב תשובתי עד היום – ולפענ"ד כדברי הראשונים, ומה שהקשית עלי כי לדברי צ"ל שאם מעיד בהשערת דעתו חיישינן לומר שטעה, ובקרוב לה שמעידין בראייתם מ"מ חיישינן שטעו במכחישין ומנ"ל להר"ן חילוקים אלו, וכוונתך כיון שבמכחישין חיישינן שטעו אפי' במעידין בראייתם א"כ מנ"ל ללמוד מהא דאחד אומר בשלש ואחד בארבע דכשירה דאפי' באין מכחישין תלינן דטעו:
אך לפענ"ד דבקרוב לה דתלינן דטעו ג"כ משום זה, דוודאי אם אין הכחשה ומעידין בסתם שקרוב לה אמרינן שהי' נראה בעליל שקרוב לה, ומהכ"ת שנאמר שעפ"י אומד הדעת מעידין אבל במכחישין כדי שלא יוכחשו העדים אמרינן שעפ"י אומד הדעת מעידין ולא הי' קרוב לזה מלזה, כי אם מעט או בשוה ועפ"י אומד דעתם מעידין וטעו, אבל בידוע שעפ"י אומד דעתם מעידין ודאי חיישינן דטעו אפי' אין מכחישין:
ומ"ש שהר"ן למד דברים אלו מש"ס סנהדרין ושס"ל להר"ן דמוכח מש"ס הנ"ל דבד"נ לא תלינן כדי לתרץ העדים רק משום דתלינן בטעות אפי' אין מכחישין. ולפענ"ד א"א לומר כן דהא כתיב משפט אחד יהי' לכם וכמו שהקשו התוס' בפ"ק דמכות על רש"י לענין קרוב ופסול, ואף שהש"ס הקשה בפרק בן סורר ובד"נ מי אזלינן בתר רובא לא יקשה לזה דא"כ בד"מ נמי שהרי באמת להוציא ממון ג"כ לא אזלינן בתר רובא ולהחזיק לא נוכל ללמוד מד"נ:
ועיקר דבריך שכתבת לדעת הר"ן דעדים המכחישין ביום אחד ובשעה אחת דכשרים לאו משום ישוב דבריהם, הנה מפורש בתשו' הר"ן סי' ל"ד להיפוך שז"ל שם כל שאנו יכולין לכוון דבריו של עד כדי שלא תהא עדות מוכחשת יש לנו לכוין דבריו שכשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים נראין שמכחישין זא"ז כדי שתהא עדותן מכוונת ותולין זה בכל מה דאפשר כדי שלא יהי' האחד מהם רשע, וזו ששנינו בפרק היו בודקין אחד אומר בשנים לחודש ואחד אומר בשלשה בחודש עדותן קיימת וכולה שמעתא בפ"ק דפסחים הכי רהטא עיי"ש ומפורש בדבריו דכולה משום שמיישבין דברי העדים שלא יהי' האחד רשע ואפי' בד"נ, ואף שהר"ן כתב בפ"ק דפסחים דחיישינן שטעו אף שאין העדים מכחישין זא"ז לק"מ דבאין העדים מכחישין ליכא אלא חששא, ואכתי קשה איך הורגין הנפש בשביל זה או נוציא ממון, וצ"ל משום שמיישבין דברי העדים:
והא דמוכיח הש"ס סנהדרין דרובא טעי בעיבורא דירחא, הנה לשון הש"ס רובא "עבידי" דטעו בעיבורא דירחא, והיינו דבדבר דעבידי למטעי אמרינן כדי שלא יכחישו העדים דטעו, והחשש שמא העדים מאותם האנשים שלעולם אין טועים בקביעות החודש דרמיא אנפשייהו מתי הוקבע החודש, וזה לא אמרינן להוכיח ממעשה פרטי של העד על עצמו של עד רק שמוכיחין ממעשה הזה על מעשה פרטי הזה שטעה בפעם הזאת, לא שנוכיח על עצמו של עד שהוא מאנשים הטועים, ולעולם אין חילוק בין ד"נ לד"מ כדכתיב משפט אחד, ואף דעדים המכחישין בבדיקות פסול בד"נ ובד"מ כשרין, הנה מפורש בחי' הר"ן שאין העדים מדקדקין בד"מ בדבר שאינו נוגע לגוף העדות, הנה שאין החילוק בדין כלל, רק שבד"נ מדקדקין העדים בכל הדברים, ובד"מ אין מדקדקין, זולת זה אין חילוק כלל, ולעולם לא תלינן בטעות בד"מ יותר מבד"נ:
שו"ר בנתיבות המשפט סי' למד כדבריך דיש חילוק בין ד"נ לד"מ ובד"מ לעולם תלינן בטעות ובד"נ רק במידי דעבידי למטעי, ולפי זה י"ל דדווקא בעביד למטעי דאפי' בד"נ תלינן בטעות, ע"כ אף באין מכחישין חיישינן, אבל בשאר דברים דרק בד"מ היכי דאין מכחישין לא תלינן בטעות:
אולם המעיין יראה שאין דבריו מוכרחין וכל קושיות האו"ת מיושבים בפשטות, דהש"ס דקאמר מי איכא מידי כו' ורחמנא אמר והצילו פירשו התוס' דלכתחילה מחוייבים לחקור העדים כדי להציל הנפש, והקושיא מסנהדרין כבר ישבתי, גם הקושיא מאחד בג' ואחד בה' למה בטל נימא כדי להכשיר העדים דהאי בסוף והאי בתחילה לק"מ די"ל דשני דברים לא אמרינן, חדא האי והאי בתחילה ועוד דטעו זה לא אמרינן, וכ"כ התומים בעצמו:
הקשית על הס"ס שעשיתי דאפי' כהר"ן דחיישינן דטעו מ"מ עכ"פ סימן אמצעי הוי, דהא אם הי' למעלה מעינים מוכח שאינו הנמצא שחוטמו שוה עם העינים, תמה תמה אקרא, אטו להר"ן ידעינן שהי' למעלה, רק אנן חיישינן דטעו וזאת עכ"פ נודע שבין הבעל בין הנמצא חוטמם שקוע, וא"כ הוי סימן אמצעי שזה בעלה, ובאמת גם חוטם בעלה היה שוה עם העינים, למה דומה לנמצא במת שני סימנים אחד מובהק ואחד אינו מובהק, וידוע שבעלה הי' לו הסימן שאינו מובהק והשני אינו ידוע אם הי' לו, דלמ"ד סימנים דאורייתא מותרת, והדבר פשוט מאד לא הוצרכתי להאריך רק משום שראיתי דעתך להיפוך ולא ידעתי כוונתך בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |