אבני נזר/חושן משפט/קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט קט

סימן קט

ב"ה אור ליום ג' נח תרל"ט לפ"ק.

שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י.

קודם ימים נוראים השגתי ממך מכתב בענין תחום כלים ותיכף ערכתי אליך מכתב ונאבד ממני ואכתוב שנית:

הקשית על התוס' עירובין (מ"ז:) שכתבו דמי שהי' פירותיו חוץ לתחומו יש אלפים אמה ממקומם לריב"נ, והקשית ממתני' דביצה מי שהי' פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו:

הנה קושיא זו כתובה באהעו"ז וביאור דבריו דא"א לומר משום שקנו שביתה במקומם שהרי מתני' כרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה:

ולדידי י"ל דוודאי מצד הסברא דברי התוס' נכונים דאיך אפשר שיקנו הפירות שביתה במקום בעלים והם אינם יכולים להביאם שמה ממנ"פ בין יקנו שביתה אצל בעלים בין לא יקנו, אך כל זה לריב"נ אבל מתני' כרבנן, א"כ טרם קנייתם שביתה אצל הבעלים הרי יכולים להביאם שמה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכיון שיכולים להביאם שם דומה כאילו הי' תוך התחום כמ"ש מהרש"א בתוד"ה לקנו, וכוון לדברי רמב"ן בחידושיו, ומה שאינם יכולים להביאם שמה הוא רק מחמת שקנו שביתה אצל בעלים, וא"כ ע"כ קנו שביתה, דומה לדברי הר"ן בע"ז בענין ע"ז של נכרי שישראל יכול לקנות כיון דטרם קנייתו הי' לה היתר ע"י ביטול ולפי זה לדינא גם התוס' ס"ל דקונים שביתת בעלים, וכ"כ הרשב"א בעבוה"ק במשנה הנ"ל דלא יזיזם ממקומם, הרי שלא קנו שביתה במקומם:

עכ"ז אני מסופק אם הוראה זו מוסכמת דק"ל אם איתא דיש להם שביתת בעלים, גם ד' אמות לא יקנו הפירות ויהי' מותר להוליכם לכל מקום שירצה כיון שאינו מוציאם חוץ למקום שביתתם (מיהו הדבר תלוי בשני לשונות של רש"י בספינה מהלכת]:

מיהו י"ל כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' להם רק ד' אמות גם הפירות כן, ואין להקשות דא"כ בתחילת דינא נאמר ג"כ כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' יכולים לקנות שביתה במקומם אפי' ע"י עירוב כשרחוק יותר מד' אלפים כיון שאינו יכול להגיע שם גם הפירות לא יקנו שביתה, דלא קשיא לפמ"ש דלרבנן הרי הי' יכולים להביאו שם, ומזה ראי' למה שכתבתי:

ומ"מ ק"ל במשנה דלמה לא תני רבותא יותר שאסור להביא הפירות אלפים אמה לתחומו של בעלים כדי שיוכלו הבעלים לאוכלם שם ולא הי' צריך לצייר הדין בעירבו בני העיר אלא ודאי משמע דבאמת אלפים יכולים להוליך כדברי התוס' ואפי' לרבנן קונים שביתה במקומם, ואף דחפצי הפקר אינם קונים שביתה כשיש להם בעלים יותר יכולים לקנות כדברי התוס' עצמם בדיבור זה, ואיני יודע מה ק"ל לאהעו"ז, ומ"מ לדינא מאחר שמפורש ברשב"א דלא יזיזם ממקומם בוודאי אין לנטות מדבריו מאחר שי"ל שהתוס' מודים למה דקי"ל כרבנן:

אשר נסתפקת בשלשה כפרים שיש להם אתרוג בשותפות אם יכולים להוליך האתרוג שנאמר שבני כפר ראשון העמידהו בחזקת בני כפר השני כדי שיוכלו להובילו שמה, דומה לשור של פטם, לפענ"ד זה רק בשהמוכר אין לו תשמיש בהשור, משא"כ אתרוג זה שכולם מברכים בו ודאי אין יכולים להוליכו רק למקום תחום כולם:

ק"ל טובא על הרמב"ם והרע"ב פי"ז דכלים דהלכה כר"מ דאמר כל האמות אפי' של כלים באמה בת ששה, א"כ למה הדין בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, דאם הי' חלל טפח במשך שבעה כשר, הלא מפורש בגמ' על המשנה דושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה דלר"מ יליף מקרא דוהיו הכרובים סוככים בכנפי' דבציר מעשרה לא מקרי סככה, וא"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי דהוה פסול בסכך, אלא ודאי דקי"ל כר' יהודה דלדידי' אין ללמוד מקרא רק מהלמ"מ דשיעורין חציצין ומחיצין כמפורש בסוגיא שם, וא"כ הוי רק פסול מחיצות וצע"ג:

בנך הדוש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף