אבני נזר/חושן משפט/ע

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט ע

סימן ע

ב"ה יום ב' א' דר"ח תמוז האמת והצדק לפ"ק פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל נ"י האבדק"ק ווענגראב.

בדבר הבתים הנהוגים אשר העור אחד שמבחוץ הוא דק מאד, וכדי להעמידו ולחזקו עושין מבפנים דפנות מחתיכות עור מחוברים זה על זה ועל דפנות העור שמבפנים טחין סיד. לפעמים טיחה מרובה, פעמים טיחה מועטת, וכוונת טיחת הסיד הוא להרויח העור, כי לולא הסיד הי' צריכין עורות יותר להעבות הדפנות, ונעשה כן איזה מאות זוגות בתים, והוא הפסד גדול מאד אם לא נכשירה:

תשובה. הנה הדבר ברור שנקראים בתים של עור ולא של סיד, כי בוודאי אף אם יצוייר שינטל הסיד שבין החתיכות לא יפסדו הבתים, והסיד לבד אין בו העמדה כלל, והרי הסיד ההוא כמסייע שאין בו ממש, כהא דשבת (צ"ג:) גבי זה יכול וזה אינו יכול, האינו יכול חשיב מסייע שאין בו ממש, וכן בד' טליות תחת ד' רגלי המטה טהורות מפני שיכול לעמוד על ג' חשיב הד' מסייע שאין בו ממש, ועיין עירובין (כ"ה) גבי קרפף יותר מבית סאתים, וטח בו טיט מבפנים כדי למעטו מבית סאתים ואין הטיט יכול לעמוד בפני עצמו לאו כלום הוא, ואפי' לרבה דאמר הוי מיעוט היינו משום דמ"מ נתמעט בהאויר מבית סאתים, ומ"מ הטיט ההוא לא חשיב מחיצה, וה"נ הסיד לא חשיב בית שיבטל בית של עור, וזה פשוט, אך יש לעיין משום חציצה שהסיד יחצוץ בין הפרשיות להבית:

והנה רו"מ מייתי בשם תשו' גבעת פנחס דכל שביטלו עולמית אין שום חשש על החציצה, ועובדא דידי' הוה בקלף שהי' טחין בבלייא ווייס עם דבק, וע"ז הי' כתובים האותיות של ס"ת והשיב כנ"ל, וכאשר בינותי אל ראיותיו לא מצאתי אף אחת שיהי' בה סמיכה:

א) כתב וראי' מפורשת מעירובין (ק"ד) בבוזקין מלח ע"ג כבש, דקאמר אי דקמבטל לי' קא מוסיף אבנין, אי דלא מבטל לי' הו"ל חציצה, הרי מפורש היכא דמבטל לי' ליכא חציצה ואע"ג דמלח לא חזי למזבח כדאיתא בסוכה (מ"ח:) והביאו בול של מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה, ואין זה ראי' דמה שלא הוכשר הוא משום דלא מבטל לי' דאם הי' מבטל לי' הי' חייב משום בונה כמ"ש התוס' שבת (מ"ד:) ד"ה ואין גבי פקקו את המאור בטפיח ואין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, ואז ודאי יו"ט הי', דאי בחוה"מ ודאי הי' מתקנין אותו תיכף בהכשר, וכן כתב בקרבן העדה פ"ד דסוכה סוף הלכה נ', ועוד דאחר יו"ט בטח יקחו המלח ויתקנו עם סיד כראוי:

ב) כתב וכהאי גוונא בחולין ריש פרק כיסוי הדם ושם בגמ' דאין כיסוי דם במוקדשים דהיכי ליעבד בעפר שלמטה, אי קמבטל לי' קמוסיף אבנין, ואי לא מבטל לי' הוי חציצה, הרי דאי מבטל לא הוי חציצה, וראי' זו תמוה דמפורש שם בתוס' דהעפר הוכשר למזבח שפלפלו מה איסור במוסיף, ורצו לומר משום דלא יהי' מרובע, ודחו דיכולים לטוח עפר מכל צד, הנה דעפר עצמו חשיב מזבח ואין כאן חציצה:

הג') הביא מפרק יו"ד דמקוואות אלו שא"צ שיבואו בהם מים כסת עגולה וכדור מפני שהן סתומין ואין זה ראי' כלל דאפי' בית הסתרים דכלים לא חיישינן לחציצה כמ"ש הר"ש שם סוף משנה ה', כ"ש זה דהוי כבלוע כמ"ש המרדכי גבי קאלטענעס ובלוע שאין סופו לצאת אפי' באדם לא חיישינן לחציצה כמ"ש הר"ש שלהי מקוואות גבי חץ תחוב בירכו, ונדחה נמי הראי' מכלים המצופין באבר דצריכין טבילה ואין בהם משום חציצה, ולהנ"ל אין ראי' כלל, דכיון דמחובר הכלי ע"י האבר הוי כבית הסתרים ועדיף מינה כנ"ל:

עוד הביא ראי' ממנורת בית חשמונאי, ולא ידענא מה קאמר, דלמ"ד של עץ הי' אין ראי' כלום, וכן למ"ד שפודין של ברזל מחופים בבעץ הוא בדיל כי הכל מתכת כשר למנורה בין הברזל ובין הבדיל:

ואחר שראיותיו מפריחין כגוזלות, נביא ראיות להיפוך, וא', ממה שנתלבטו הפוסקים באשה אחת שיש לה קאלטענעס שלא תוכל להסירם, וכתב המרדכי הרבה טעמים, ולמה לא כתב משום דמבטל עולמית, וגבי שופר שנסדק וסתמו במינו ואינו מעכב התקיעה כתב הרמב"ן ז"ל טעם דאם מעכב פסול משום דלעמוד וליטול משם קאי מאחר שאינה מהודקת יפה ועדיין מעכב את התקיעה, אבל אם הדקו יפה עד שאין קולו משונה ורעוע מחמת הנקב כשר שאותה סתימה בטילה הוא בשופר אם סותם במינו כשר דמין במינו אינו חוצץ. הנה אף שמבטלו עולמית צריך לטעם מין במינו, וכן שם בגמ' בקדחו בזכרותו דמין במינו אינו חוצץ, תיפוק לי' שאין דעתו להוציא הזכרות מן השופר לעולם, אלא ודאי הני מילי ליתנייהו:

ועיקר הסברא כיון דמבטל לי' עולמית לית בי' משום חציצה, אזיל לטעמי' בתשו' שם, דהיכי דלא מבטל לי' אפי' לשעתו אפי' מין במינו חוצץ, וכמו שהביא מהא דיומא (נ"ח.) שאני רגל דלא מבטל לי', ואינו חוצץ בביטול תליא, אך גם זה אינו דבתוס' זבחים (ק"י.) פירשו הא דמ"ג רגל חבירו פסול דאין דרך שירות בכך, והיינו דכיון דלא מבטל לי' חשיב כאילו הי' שם אויר וכאילו נתלה וקיבל דפסול משום דאין דרך שירות בכך כמפורש בזבחים (כ"ו.):

אך בגוף החציצה בין פרשיות לבתים יש לעיין אם פוסלת, והנה מהא דכתבו הפוסקים לשום מטלית על הפרשיות, ודאי אינה ראי' שאינה פוסלת, דכיון שמצוותו בכך הלכה למשה מסיני מגוף התפילין הוא ולא שייך חציצה בזה כלל, ואם נאמר שחציצה פוסלת יתיישב דברי המחבר שכתב וכורכין בקלף ויש מקפידין לכרכו בקלף כשר, וקשה למ"ש המחבר תחילה וכורכן בקלף ואינו מקפיד בין כשר לפסול היינו מבהמה טמאה, והטעם מפורש בב"י משום שא"צ קלף כלל וסגי במטלית בעלמא שלא שייך בי' כשר ופסול, ע"כ לא בעינן בזה כלל שיהי' מן המותר בפיך, א"כ למה לי קלף במטלית בעלמא סגי אך י"ל לדידן דלא נתברר הלכה אם צריך מטלית כלל, והרא"ש כתב שבאשכנז ובצרפת אין כורכין לא מטלית ולא קלף, והב"ח הכשיר בדיעבד בלא מטלית, שוב אסור לכרוך במטלית שמא הלכה כהרא"ש והוי חציצה, ע"כ כורכין בקלף דקי"ל מין במינו אינו חוצץ, וקלף בהמה טהורה עם קלף בהמה טמאה חשיב מין במינו, למה דקי"ל בתר שמא אזלינן, כמו חלא דחמרא וחלא דשיכרא וכן חלב שור עם חלב כבש כמ"ש הב"י בשם האגור ביור"ד סי' צ"ח:

אך יש להביא ראי' דחציצה אינה פוסלת בין פרשיות לבתים, מהא דאם יש לו שני תפילין של ראש תולה עור על אחת מהן ומניחה על היד, וקשה לרבה בסוכה (ל"ז.) ושמואל ור' יוחנן בזבחים (ק"י) דמין במינו חוצץ, הלא הד' בתים חוצצין בין עור עליון להפרשיות, אלא ודאי אין פוסל בו חציצה, ועיין בר"ן וריטב"א פרק לולב הגזול דחציצה בין יד ללולב אינו פוסל בעצמותו דליכא קרא רק משום דלא הוי לקיחה תמה:

אך עדיין יש לומר חציצה בין העורות פוסל שלא יחשב שוב עור אחד. והגם שיש עור דק מבחוץ, אני נבוך אם בעור הזה לבד יוכשר הבית כי לדעתי אם ינטל מה שבפנים לא יעמוד הבית כלל, וכיון שעומד ליפול מהשתא כמאן דליתא דמי, כמו שביאר החת"ס חלק יור"ד באותיות ס"ת שהאדימו מחמת טבע הדיו, דפסול למפרע, דאף דפליגי תנאי בעומד לזרוק וכיוצא בו, היינו בעומד ע"י מעשה, אבל בעומד להיות כך מאליו דכ"ע מודים כמו שהוא כן עכשיו:

ואמת כי ראיית החת"ס מסופו לטרוף יש לדחות, דאיסור טריפה משום שסופו למות, וכיון שסופו לטרוף ולמות גם עתה היא טריפה משום שסופו למות אך יש ראי' מענבי הדס שהאדימו דכשחורות דמיין ופסול, ופירש"י משום דכשיבשו מעט יותר יהיו שחורות, הרי דאזלינן בתר סופו, וכיון שסופו ליפול ויתקלקל הרבוע גם מעכשיו יפסול, ואף דמחמת שמדבקים הדפנות מבפנים אין סופו ליפול, מ"מ שוב דומה להא דפ"ב דעירובין (כ"ה. הנ"ל) גבי טיט כיון שאינו יכול לעמוד בפ"ע לאו כלום הוא. רק שסומכין ג"כ קצת על המכשירים דבק שיחשב עור אחד, אבל שוב בין הדפנות שמבפנים הא חוצץ הסיד ביניהם. וכהאי גוונא במנחות (י"א) גבי חציצת מלח באמצע הקומץ עיי"ש פירוש הב' שברש"י:

אך י"ל עפ"י הסוגיא דרפ"ק דעירובין במקצת קורה למעלה מעשרים אף אם ינטל מה שלמעלה יהי' חצי שלמטה ניטלת ברוח, ע"כ נעשית שפודין של מתכת עיי"ש דאפי' למאן דאסר הוא רק משום גזירה, אבל מעיקר הדין כשר החצי' שלמטה לבד, כיון שיש לו חיזוק ע"י שלמעלה, ויש לעיין מהא דפ"ב הנ"ל בטח טיט דכיון דבאפי נפשי' לא מצי קאי לאו כלום הוא, ואפשר לחלק דבין חצי' שלמעלה בין שלמטה קורה אחת היא, משא"כ טח בטיט בפני הכותל דכותל של אבנים או עץ וטיט תרי מילי נינהו לא מהני כותל להחשיבו לטיט:

והנה לפי זה כיון דעור הדפנות שבפנים עם העור שבחוץ הכל אחד כשדבוקין מהני דפנות שמבפנים לעור שמבחוץ, שיחשוב העור שבחוץ לבד בית ואין כאן חציצה רק בין הקלף והבית שבזה נראה דלא איכפת לן בחציצה:

ועוד י"ל לפי מה דאיתא בשלהי ע"ז גבי מאני דקוניא דהיינו כלי חרס המחופים באבר דבתר ציפוי אזלינן ובעי טבילה, ועיי"ש בר"ן דיש אומרים בעי ציפוי מבפנים ומבחוץ, ומ"מ במצפה מכל הצדדים בתר ציפוי אזלינן. ובשלהי חגיגה דבטל גוף הכלי לגבי הציפוי בין לקולא בין לחומרא, ה"נ בטל הסיד שבאמצע לגבי העור וחשיב כאילו הי' כולו עור:

אך יש לעיין מהא דכתבו התוס' בע"ז שם דמחופין רק מבחוץ א"צ טבילה משום שאין משתמשין דרך המתכת, וכלי סעודה האמורין בפרשה היינו במקום שמשתמשין, ואי חשיב כאילו כולו של מתכת הרי משתמש במקום המתכת:

אך נראה דלעולם גם מה שבפנים חשיב כמו הציפוי כמשמעות. הש"ס שלהי חגיגה אפי' בכלי מסמים נמי בטלי עיי"ש, אך סברת התוס' הנ"ל עפ"י דבריהם בעירובין (יו"ד:) גבי עומד מרובה על הפרוץ דאף דמיעוט הפרוץ מצטרף לטפח, הרי דנחשב כאילו כולו עומד, מ"מ אם הטומאה או הכלי תחת הפרוץ לבד טהור, הרי דאף דמיעוט הפרוץ בטל לגבי רוב העומד. מ"מ כשדנין על הפרוץ לבד דיינינן לי' כפרוץ ה"נ כשמשתמש בעץ לבד אף דבטל לגבי הציפוי דיינינן לי' כעץ, זה סברת התוס' ודו"ק היטב וא"כ בנ"ד שדנין על הבית כולו חשיב כולו עור ולא הוי חציצה:

ע"כ נ"ל אם הוא כמו שציירתי שבלעדי הסיד יעמוד הבית על עמדו כשר, אך יען שהוא שאלה חמורה מאד שנוגע לאיזה מאות אנשים חשש ביטול מצוות תפילין וברכות לבטלה באיסור כל ימי חייו ואין ההיתר ברור כל כך רק תלוי בשיקול הדעת, איני רוצה לסמוך עלי בלתי הסכמת גדול אחד, ואז אהי' סניף להתיר:

נשתהה המכתב וראיתי כי יש עוד היתר, ומחמת הבי דואר לא אוכל לבאר ההיתר שיש עוד בזה ואם יש הפסד מרובה בהמתין על הסכמת גדול יוכל להתיר בעצמו אם ירצה אך אם אפשר לשאול עוד אחד מה טוב:

ידידו הדוש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף