אבני נזר/חושן משפט/סב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט סב

סימן סב

ב"ה יום ב' עקב תרנ"ד פה גלאגעווע.

שלום וישע רב לכבוד חביבי נכדי החריף המשכיל מוהר"ר דוד נ"י.

מכתבך היום הגיעני, מאוד שמחתני בדברי פלפולך והנני להשיבך, הדמיון שהבאתי ממת אחד מב"ד והשבת ע"ז בזה"ל דהתם מיירי היכי שנחסר חלק הקרבן מהאנשים שנתחייבו והוי כמתו בעליו אבל הכא לא נחסר מהתחייבות כלל עכ"ל, הנה מכבר הי' מפרישין החטאת, ואח"כ מת אחד הי' סברא לומר כן, אך כשמת תחילה למה לא יתחייבו החיים להביא, וא"ת שאני התם שנתחייב גם אותו שמת, נמצא שלא חל על החיים כל החיוב, אבל הכא שזה שאמר טועים אתם לא חל חיוב עליו ע"כ חל חיוב שלם על הטועים, הנה ע"ז הבאתי ש"ס סנהדרין דאין על הטועים לשלם רק שני שלישים ולא חל עליהם חיוב שלם, רק שלא תחלוק בין חיוב ממון לחיוב כפרה דכיון שצריכין כפרה מחוייבין להביא. ודומה לפסח שנמנים עליו מאה ונמנין עליו שנים, ה"נ אם הב"ד של ע"א חייבים מביאים כולם קרבן, ואם חייבינן מקצתם לבד מביאים המקצת כל הקרבן, ע"ז הבאתי ראי' ממת אחד מב"ד דיתחייבו החיים להביא קרבן להתכפר, ע"כ כיון דאין עליהם חיוב שלם אין מביאים, ה"נ בזה דאין עליהם חיוב שלם כדמוכח הא דסנהדרין פטורים מלהביא:

מ"ש דק"ל ב"ד מביאין ולא ציבור פשוט דסתם מתני' ר"מ דב"ד מביאין ולא ציבור, אך גם למה דקי"ל ציבור מביאין דעת הרמב"ם דציבור מביאין על הב"ד כמ"ש הכ"מ בדעתו ז"ל, וא"כ יש מקום לומר כיון שאין כאן כל המתכפרים לא יביאו קרבן, אך סוגיא דמת אחד מב"ד ר"מ הוא הוי תיובתי' ועוד חזון למועד:

אשר הקשית מתוס' מנחות וגם התירוץ שתרצת יפה אמרת, ובוודאי כיון דלר"ש אף שהב"ד מביאים קרבן בפ"ע חשובים מתכפרים אף בקרבן שהציבור מביאים, כ"ש לר' יהודה שהציבור לבד מביאים דחשובים ב"ד מתכפרים:

ואשר הקשית מירושלמי הוריות הוא קושיא על תוס', ובאמת בקושיית התוס' מנחות כיון שב"ד מביאים פר בפ"ע א"כ אין מתכפרים כלל בפר הציבור, הי' נ"ל דהנה בהוריות (ג') ברש"י ד"ה איבעית אימא שגבו סתם משמע דאף מי שלא חטא כלל מחוייב ליתן חלק להקרבן, ומשום דרוב ציבור חטאו כאילו כל הציבור חטאים ע"כ אף הב"ד אף שמביאים קרבן על שגגת הוראתם מ"מ מתכפרים ג"כ בכלל הציבור על המעשה כמו מי שלא חטא כלל:

ובסוגיית הגמ' (ז'.) ונוקמא כר"ש, א"ל אביי שמעינן לר"ש דאמר חטאת שותפין אינה מתה דתניא כו' ר"ש אומר ירעו, ואינו מובן כלל, דנהי דס"ל דאינה מתה אלא שדמי' לנדבה מ"מ לא שמעינן שיקרב חטאת, ופירש"י אינו מובן כלל, אך נ"ל לפרש בפשטות כיון שס"ל לר"ש שותפין כציבור ממילא כשם שחטא ציבור שמתו מקצתן כל זמן שרוב ציבור קיימים הוא קרב כדלעיל באותו עמוד, ה"נ בקרבן שותפין לר"ש:

ובזה נ"ל לפרש סוף הסוגיא מה הוי עלה, ואינו מובן שהרי עמדו דברי אביי וראייתו, דמה שדחה דכהנים איקרו קהל איתותב, דא"כ נייתי כהנים פר בהוראה, וא"ת משום דלא נטלו חלק בארץ. א"כ גם שבט לוי לא לייתי ובצרו להו פרים. ואפרים ומנשה אין נחשבים לשנים רק לנחלה, וא"כ מה בעי מה הוה עלה, ואם מביא עוד ראי' יאמר אף אנן נמי תנינא, אך לפמ"ש בעי מה הוה עלה להשיב על דברי אביי, דלפי דברי הברייתא דטעם אין חטאת ציבור מתה משום דלית בצבור וולד חטאת ותמורת חטאת וטעם זה שייך גם בשותפין, ואין הטעם כלל משום דשותפין כציבור רק דבשותפין יש ג"כ טעם זה שלא ימות, וא"כ לעולם אימא דמת אחד מבעליו אינו קרב חטאת ונדחו דברי אביי, כן נ"ל לולא שרש"י ז"ל לא פירש כן:

אשר הקשית דילמא קאי ואם הי' מומחה לב"ד על טיהר את הטמא ועירב עם פירותיו מועטים אינו קושיא, דפשוט פשט המשנה דאין חילוק בין רישא לסיפא רק בענין הפטור. אבל לא לענין מה שעשה עשוי בשאר החלוקות:

אשר בקשת סליחה על אריכת לשונך, אם כתבת עשר ידות יותר, הייתי שמח יותר. דברי אביך זקינך דורש שלומך ושלום תורתך:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף