אבני נזר/חושן משפט/נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט נט

סימן נט

ב"ה יום ד' שלח תור גאולה לפ"ק פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול מעוז ומגדול המפורסם סוע"ה כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין.

דבר מה שהקשה כבודו בהא דאין נמנין על מוח שבגלגולת משום איסור שבירת עצם, והקשה כבודו הלא יכול לבטל בשתי גלגולת חולין ויוכל לשברם, ומצוות פסח יקיים באכילתן אף שמעורבין חד בתרי, וראי' מהא דמקשה הש"ס גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא מום באחד דפטורין מלעשות פסח שני, ומקשה בגמ' (פ"ח:) ונייתי פסחים וניתני, הרי אף שבטלים ברוב לענין שיאכלו כולם אפי' שלא למנוייו ומ"מ יוצא בהם ידי פסח ותרצתי כיון דהוקשה שירים לקומץ מנחות (כ"ג:) שאין שירים מבטלין את הקומץ, וכ"ש שאין שירים מבטלין שירים מכח גזירה שוה זו, ועל זה הקשה כבודו ממתני' דזבחים (צ"ו.) בישל קדשי קדשים וקדשים קלים אין איסור אלא בנותן טעם, הרי דשירים מבטלין את שירים וכן בזרוע בשלה כהאי גוונא עכ"ד:

תשובה אנכי במקומי עומד דאין שירים מבטלים שירים, אך זה כשהם בני הקטרה, דהא מגזירה שוה דהקטרה הקטרה יליף לה, אבל כשנתבשל ובטל טעם היוצא מקדשי קדשים ברוב מים דטעם כעיקר לא שייך לענין הקטרה, שוב בטל בששים בצירוף הקדשים קלים, והנה דבבישולם לבד נפקי מהקטרה:

ולכאורה י"ל בפשיטות משום דאיברים שצלאן והעלם אין בו משום ריח ניחוח ניחוח (כ"א.) אך זה אינו, דנהי דאין בהם משום ריח ניחוח מ"מ שם הקטרה עליו, והרי בבמת יחיד הי' כשר אפי' איברים שצלן כדתנן בסוף זבחים דאין ריח ניחוח בבמה, ופירש"י לענין איברים שצלאן ואע"ג דגבי איסור הקטרת עצים כתיב ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, הא נחלקו רבנן ור' אליעזר דר"א סובר אל המזבח לא יעלו לריח ניחוח אבל אתה מעלה לשם עצים ורבנן סוברים אותם היא דלריח ניחוח אי אתה מעלה וכו' אבל שירים אפי' לשם עצים אסור וה"ה דאסור אפי' צלאם והעלם, אך הא דצלאם והעלם דאמעוט רק מריח ניחוח, ולכאורה קשה בהא דכתבו הרא"ש ב"ב (צ"ז:) והר"ן והריב"ש בהא דיין מבושל פסול לנסכים דהטעם משום דכתיב זבח ונסכים ודרשינן בבכורות (י"ז) מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו ומבושל נשתנה, וא"כ כ"ש דשינוי דבישול פוסל בזבח עצמו דלא יהי' טפל חמור מן העיקר, ואם כן כשצלאם דנשתנו יהי' פסולים להקטרה, אך לק"מ שהרי גם כשמקטירם חיים על גבי מזבח יצלו תחילה קודם שיתעכלו וכיון שסופם להיות בהם שינוי זה אף כשהי' בהם השיגו קודם שהעלם אינו פוסל וכהאי גוונא ביבמות (ס') גבי בעולת עצמו דכהן גדול הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו, אך כשנתבשל ברוטב דבישול שינוי אחר משינוי דצלי שאינו בכל קרבן הוא פסול גמור להקטרה, ועל כן אינו עובר בשירים כהאי גוונא בלאו דלא תקטירו ומבטלי שירים לשירים:

ודברים אלו להעמיד היסוד דאין שירים מבטלים השירים דכן הסברא מקו"ח שדורשין הגז"ש לענין שלא יבטלו שירים את הקומץ אף דזה עולים וזה שירים, כ"ש כששניהם שירים שדורשין גז"ש זו:

אך עיקר קושייתו בנייתי חמשה זבחים וניתני שיתבטל הפסח בהד' אחרים לק"מ, דביטול לא שייך רק אם התערובת גרם הספק, אבל בנ"ד אם הי' אחד לבד עושה פסח ומתנה אם פסח אם שלמים ג"כ הי' הספק, ומשום שהאחרים ג"כ עשו פסח יתבטל זה בזה אתמהה, ואף שנמצא באחרונים (בפרמ"ג שער התערובות) בג' בהמות שבאחד הי' חסר בכבד כזית במקום מרה ובאחד במקום הטרפש ובאחד במקום הכליות ונתערבו הותרו, היינו משום שאם היינו יודעין הדין הי' ספק מחמת התערובת, וממנ"פ איך שהוא הדין יש ספק) מחמת תערובת ובטל, משא"כ בנידון דידן, וכי היכי שאם יש לאחד שלשה בהמות באחד חסר במקום מרה וכו' ולא נתערבו דכולם אסורין אף שידוע לו שרק אחת אסורה ואינו יודע איזה כן ממש בנ"ד:

ובדבר חדש שהשריש כשהי' של גוי ודאי מותר כי איסור הוא חדש, ועל כן ניתר בהשרשה, כי אח"כ שוב אינו חידוש רק גידול, ע"כ אין איסור רק אם השריש לאחר העומר דחשיב חדש, אבל אם השריש קודם לעומר העומר התיר החידוש, וכן אם הי' של גוי בשעת השרשה, דהחידוש בשל גוי ושל גוי אין חדש נוהג בו, אבל זה שגם בעודו אורז של ישראל הי' רק משום דאז לא הי' לחם עד שנתערב בחטין, וכל תבואה בשעת השרשה אינה לחם ולא חל עלי' שום איסור אז רק דבשעה שנעשה לחם חל עליו איסור חדש, ה"נ בנ"ד כיון דמתחילת החידוש ועד עתה הי' של ישראל, והדבר צריך עדיין חקירה בש"ס ופוסקים, אבל סברא גדולה לומר כן:

ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף