אבני נזר/חושן משפט/ח
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה ב' ויקהל תרמ"ט פה סאכטשאב.
- שוכ"ט לידידי וחביבי הרב הגדול המפורסם צנא מלא ספרא ירא אלקים כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק גאסטנין.
דבר הסוכה אשר בנה הרה"ק זצללה"ה על קרקע הקהל סמוך לדירת הקהל ממעותיו וכעת רוצים היורשים לסותרה לעצמם, ואנשי העיר רוצים לשלם שווי' והסוכה תשאר שלהם, ותחילה אמר היורש שאם בני העיר ירצו לשלם ימכרנה להם וכעת אינו רוצה:
תשובה. לפענ"ד אין לדמותו להא דסי' שכ"ה סעיף ז' בהוסיף בתים בחצר ידו על העליונה, דחצר חשוב עשוי לבנות, וכתב הרמ"א ולא יכול הבונה לומר בניני אני נוטל, דהלא הטעם מבואר בחי' הר"ן דמיד זכה בעל הקרקע בבנין, שמתחילה על דעת כן בנאה, משא"כ בנ"ד שאביהם זצ"ל לצורך עצמו בנאה, ואין להשיב שהיורש אמר שאם ירצו לשלם שוי' ימכרנה להם, הנה לא אמר שמוכר להם רק ימכרנה ועדיין לא מכר, ויש תבלין לענין זה מדברי התוס' פ"ק דגיטין דלא אמרינן תן כזכי בפקדון שהופקד בידו מכבר רק בנותן מיד ליד, ה"נ דווקא בתחילה בנאה על דעת חבירו הוא דחשוב שהקנה לו ובלאו הכי הסברא פשוטה כן:
ועוד נ"ל דאפי' אמר היורש שמוכר להם אין כאן קנין, דקרקע אינו נקנה אלא בחזקה ולא בקנין חצר קו"ח מיד דלא מהני בקרקע כדאיתא בגיטין (כ"ב) עציץ נקוב של אחד וזרעים של אחד מכר בעל עציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים, הנה דמשיכה לא מהני בקרקע, וכן כתב הר"ן שם בהא דכתבו על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר דשקיל ויהיב לה ניהלה, וכתב הר"ן דהיינו דווקא שנתנו לה בפסיקת היניקה, דאי לאו הכי לא קנתה, והביא ראי' מהא דמכר בעל הזרעים וכו' כנ"ל, הרי דאפי' הגיע בידם לא יקנה הקרקע ביד כ"ש בחצר, ודווקא בשקנה על דעת כן דנקנה לחבירו קודם שנעשה מחובר, משא"כ בנ"ד:
אך יש לעיין בזה מדברי התוס' ריש פרק לולב הגזול שאם בנה סוכה על קרקע חבירו ובא חבירו ותקפו והוציאו מסוכתו היא נגזלת הואיל ועומד בקרקע שלו, ויש לומר דהתם הוא קונה בחזקה רק דהיכי דקיימא ברשותא דמרה אינה נגזלת, והכא דקיימא ברשותי' הוא נגזל, מיהו תוס' בלא"ה קשה מעבדים דאינן נגזלין אף דקיימא ברשותי' מ"מ אין ראי' לנ"ד:
ויש לעיין לפי הטעם הב' במ"ש הרשב"א דווקא בשהקדים עצמו בעל החצר ואמר דמיהם אני נותן דבכהאי גוונא כיון שעל דעת ליטול מבעה"ב בנה הוה לי' כאומר לחבירו זכה לפלוני במנה זה אם ירצה דכיון שרצה הלה זכה זה בשבילו, וה"נ כיון שנתרצה זכתה לו חצירו, ומבואר דלא חל הקנין רק אח"כ בשעה שנתרצה מדכתב דווקא בשהקדים עצמו בעל החצר, ועוד מדמדמי לה לאם, ואיך יחול הקנין אח"כ, הלוא כבר נעשה מחובר, ואין ראי' (שהביא הרשב"א) מהא דב"ב (ה') כותל בנין י"ל שאין דינו כקרקע ועיין ש"ך סי' צ"ה סק"ח יעוי"ש, אבל בית שדינו כקרקע לענין קנין יש לומר שלא קנה אח"כ בחצר, ומ"מ אף שיש פקפוק בטעם הב' טעם ראשון לבד ראוי לסמוך עליו והדבר ברור שיכול לסתור סוכתו לעצמו ואין בזה בית מיחוש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |