אבני נזר/אורח חיים/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אורח חיים ה

סימן ה
עוד להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל.

א

א) הנה בתשובה ראשונה כתבתי בפשיטות דלרמב"ן פסול נכנס לחללה אף אם קורין אותו כתקנו בעת שיכסו שיטה שני' שהלמ"ד כתובה בה. דמכל מקום שמה שנכנס לחלל הה"א או החי"ת זה עצמו נקרא שינוי בה"א וחי"ת. כן דעת הריב"ש בשיטת הרמב"ן. ולחלקת מחוקק לא נקרא שינוי צורת האות אלא אם אין קורין כתקנו בעת שיכסו שיטה שני'. ממילא לח"מ אם תאמר כריב"ש דרמב"ן לא פסל רק בספר תורה ולא בגט. יולד מזה דאפילו אין קורין כתקנו בעת שיכסו כשר בגט. אך דח"מ לא ס"ל כריב"ש. אלא דרמב"ן פוסל בגט אפילו לפי האמת דנוגעין כשר בגט:

ב

ב) וכעת נתיישבתי דודאי ח"מ חולק על ריב"ש. אך בענין מה נקרא שינוי צורת האות אין מחלוקת. וגם לריב"ש אינו פוסל אם יקרא כהלכתו בעת יכסו הלמ"ד. דאין טעם בדבר לומר שמה שנכנס לחלל נקרא שינוי צורת האות אף שנקרא כראוי. [ובמ"ש מיושב מ"ש הב"י (סימן ל"ו) שיכתוב ארצינו הוי"ו תוך הנו"ן. וראנ"ח (סימן ע"ו) פקפק באות הנכתב תוך הנו"ן או ג' לשיטת רמב"ן. ולפי מה שכתבתי אין בו חשש שכיון שרואין האות נקרא כהלכתו כשר. ובלמ"ד הנכנס לחלל חי"ת דוקא שתולין מה שנקרא כראוי מחמת גוף הלמ"ד] אך הרמב"ן פוסל בסת"ם שמא מה שעכשיו נקרא כהלכתו הוא מחמת גוף הלמ"ד. ובגט לא חיישינן לזה שאפי' באמת הוא כן כשר. וכמו שנוגעין אם ישתנה צורת האות על ידי הדיבוק ולא נקרא כהלכתו. אף שאין השינוי מחמת עצמו רק מחמת אות אחרת הדבוק בה פסול. כמו כן להיפוך אם נקרא הדל"ת רק מחמת גוף הלמ"ד כשר. רק דמכל מקום חמור מנוגעין ואם תמצא לומר דנוגעין פסול בגט אף שנקרא כהלכתו. דמכל מקום אינו כתיבה תמה ומעליא. כל שכן שמה שנקרא רק מחמת הלמ"ד לא חשיב כתיבה תמה. ממילא בספר תורה דנוגעין פסול. פסול אם אינו נקרא רק מחמת הלמ"ד דלא הוי כתיבה תמה. וזה שכתב ריב"ש שפסול נכנס לחללה בספר תורה אף שאינו מתחלף באות אחרת רק שמשנה צורת האות. ואם הי' כוונתו דהיא גופה מה שנכנס לחלל נקרא שינוי צורת האות. היה לו לומר מפני שמשנה צורת האות מה רק דקאמר. ולשון רק משמע שדוקא באופן זה פסול. והוא כמ"ש שאם בלא גוף הלמ"ד לא יקרא החי"ת חי"ת. הרי צורת האות בעצם נשתנה. אבל אם נקראת כראוי בלא הלמ"ד כשר. רק בסתם תולין שנשתנה כנ"ל. והיינו שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ומן הסתם פסול שמא משונה צורת האות שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ור"י סובר דנוגעין חמור יותר שפסול בגט ומכל מקום נכנס לחללה כשר. ואם כן אפילו בספר תורה כהאי גוונא כשר אף אם לא יקרא כהלכתו אם יכסו. דמכל מקום עכשיו נקרא כהלכתו. וקל וחומר מנוגעין לא הוי דאדרבא נוגעין חמור. זה דעת ריב"ש:

ג

ג) ולפ"ז אתי פסק רמ"א ברווחא. דלא פסול בנכנס לראש ה"א או חי"ת. אלא אם גם עכשיו אין קורין כהלכה. וזה ידוע שכל שאין תינוק יכול לקרותו פסול. רק הרבותא בנכנס לראש דל"ת דאף שעכשיו נקרא כהלכתו. מ"מ פסול. והטעם כתבנו בתשובה הראשונה משום דהוי כחק תוכות. אבל באינו משתנה לאות אחרת אף שכל זמן שלא כתבו גוף הלמ"ד לא הוי נקרא החי"ת כהלכתו. מכל מקום כיון שלא נשתנה לאות אחרת לא מקרי חק תוכות כמ"ש שם מלתא בטעמא:

ד

ד) אבל ח"מ וב"ש סוברים שאם נשתנה צורת אות היינו שאם יכסו לא יקרא כהלכתו ונקרא רק מחמת הלמ"ד כהאי גוונא פסול אפילו בגט. וכדי שלא יקשה מ"ש מנוגעין ואינו נקרא כהלכתא דפסול. אף שמה שאינו נקרא כהלכתו רק מחמת אות אחרת הכא נמי יוכשר על ידי שנקרא מחמת אות אחרת נאמר דח"מ וב"ש ס"ל דאף זה חשיב כמו חק תוכות כמו לגבי דל"ת. ולית להו החילוק שכתבנו שם ומחלוקת ר"י עם רמב"ן רק בסתם דלר"י לא חיישינן מסתמא שמא נשתנה צורת האות. ועל כן כשר בסתם בין בגט בין בספר תורה. ולרמב"ן חיישינן שמא נשתנה צורתו ואם לא יכסו לא יקרא כהלכתו ופסול, אפילו בגט. ורמ"א הכשיר בסתם כשיטת ר"י. אבל אם נשתנה צורת האות פסול אפילו לר"י אפילו בגט [ולריב"ש אי אפשר שסובר כן דכשר בגט רק בסתם. שהרי כתב שפסול בספר תורה אף שנקרא כהלכתו רק אם משנה צורת האות. מבואר דאף אם משנה צורת האות. היינו שאם יכסו לא קרא כהלכתו מכל מקום אינו פסול רק בספר תורה]:

ה

ה) ולענין הלכה ודאי נראין דברי ריב"ש דלר"י כשר אפילו נשתנה צורת האות היינו אם יכסו לא יקרא כהלכתו. דאם תאמר שאם נשתנה פסול. אף בסת"ם למה לא יהי' מחויב לברר על ידי שיכסה, הא קיימא לן כל היכי דאיכא לברורי מבררינן. אלא ודאי לר"י אפילו נשתנה צורת האות כשר. וכן לרמב"ן בגט וגם לשון רמ"א משמע כן. דאם הי' סובר אם נשתנה צורת האות פסול. למה דילג מחי"ת. הו"ל לפלוגי בדידי' אם ראו שנשתנה. וכהאי גוונא מקשה בגמרא בכמה מקומות לפלוג וליתני בדידי'. א"ו כריב"ש:

ו

ו) והנה לפי זה אין ראי' דרמ"א סובר כר"י דיש לומר שפוסק כרמב"ן. ומכל מקום בגט הא כשר אפילו נשתנה צורת האות. אך מדכתב המג"א (סימן ל"ב סק"מ). ואם נפסד צורת האות כגון שנכנס לחלל דל"ת ונראית כה"א פסל רמ"א באהע"ז. משמע דוקא בזה שפסול בגט פסול בתפילין. אבל בנכנס לחלל אות אחרת דכשר בגט כשר נמי בתפילין כדעת ר"י שהוא דעת רוב פוסקים:

ז

ז) והנה בנידון דידן שעקב בי"ת נכנס בדל"ת בספר תורה לכאורה תלוי במחלוקת ר"י עם רמב"ן דלר"י שאפילו נשתנה צורת האות היינו שאם יכסו כו' מכל מקום כשר מפני שעכשיו נקרא כהלכתו. גם בזה כשר. דמכל מקום עכשיו נקרא דל"ת. ולא דמי הנכנס לחלל דל"ת שפסול. דהתם משום חק תוכות דמתחילה כשכתב ראש הלמ"ד נפסל ואחר כך לא עשה מעשה בגוף הדל"ת. מה שאין כן בזה שכתב עליונו של בי"ת קודם כתיבת העקב. אך לרמב"ן דמשום זה לבד שאינו נקרא בעצמותו רק מחמת הלמ"ד לא חשיב כתיבה תמה [דלרמב"ן אי אפשר לומר טעם הפסול משום חק תוכות. דאם כן יפסול אפילו בגט] אם כן כיון דאי לאו גוף הבי"ת לא הי' נקרא כהלכתו אינו כתיבה תמה. אך פשוט דמהני תיקון כיון שאין הפסול רק משום כתיבה חמה ובגט כשר. וכמו בנוגעין דמהני. תיקון:

ח

ח) אך יש לומר דאפילו לרמב"ן אפשר כשרים אפילו בלא תיקון. דהנה לכאורה טעם זה דאינו כשר מחמת עצמו רק מחמת גוף הלמ"ד. אינו מחוור דאם בתר עצמו אזלינן הלא החי"ת בלא ראש הלמ"ד ודאי נקרא כראוי רק שראש הלמ"ד שנכנס בחללה מבלבל האות. וגוף הלמ"ד מסלק בלבול זה ושוב החי"ת נקרא כראוי. וגוף הלמ"ד שאינו מגופו מסלק קלקול ראש הלמ"ד שגם כן אינו מגופו. אך כתבנו בתשובה (סימן ד' אות י"א ממשמעות דש"ס מנחות דחלל הה"א מגוף הה"א. והוא הדין דחלל חי"ת מכלל חי"ת. נמצא שהבלבול בגופו שנכנס הלמ"ד בחללה והתיקון על ידי גוף הלמ"ד שאינו בחללו. וזה בחי"ת שיש לו ג' מחיצות דומה לה"א. אך בנידון דידן שעקב הלמ"ד נכנס בדל"ת שאין לו אלא שני מחיצות שאפשר שלא נחשב החלל מגופו של אות. ולא נחשוב הבלבול בגופו. ואם כן ממה נפשך אי בתר גופו הרי הדל"ת נקרא כהלכתו. ואי בתר שחוץ לגופו הרי גופו של בי"ת מתקן ומסלק בלבול זה:

ט

ט) ודעת הב"ח (סימן ל"ב) שר"י מודה בסת"ם דפסול. וחשב גם כן על דרך זה. דס"ל דאף דחלל ה"א מכלל ה"א. זה לענין סת"ם שכך הלכה למשה מסיני. אבל בגט אזלינן בתר הקריאה הוא הכתב ולא החלל. על כרחך לגבי גיטין לא נקרא נשתנה צורת האות מה שאינו נקרא רק על ידי גוף הלמ"ד אבל החי"ת בעצמו אינו נקרא. דליתא. דאדרבה החי"ת בעצמו הוא הכתב נקרא בלא עליונו של למ"ד. ואין נחשב עליונו של למ"ד בלבול בגוף האות חי"ת. אבל בסת"ם גם החלל מגוף האות ועליונו של למ"ד שנכנס בחלל חי"ת נחשב קלקול בגוף החי"ת. וכיון שאין התיקון רק מכח גופו של למ"ד שנחשב תיקון שחוץ לגופו אינו מכשיר הקלקול שבגופו. מיהו כל זה בחי"ת. אבל בנידון דידן שנכנס בדל"ת שאין לו רק שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שנחשב חלל בכלל אות. גם לב"ח אפשר דכשר. ושוב אין להחמיר כמותו. כיון דבלא זה הרב מלאדי שהוא בתרא חולק עליו. וכתב ודלא כב"ח:

י

י) והנה תפילין אלו גם לח"מ וב"ש בסתם כשרים. כיון שכל הפסול לדעתם משום חק תוכות [דבלא זה אין טעם לפסול בגט על כל פנים. דלא בעינן כתיבה תמה ומעליא. וכמו שנפסל בדביקים אם נשתנה צורת האות על ידי אות הדבוק. כמו כן יוכשר אם חוזר לקרות החי"ת כהלכתו על ידי גוף הלמ"ד. ועל כרחך דהפסול משום חק תוכות]. ואם כן עקב של בי"ת שנכתבת אחר כתיבת עליונו של בי"ת. ואפשר שאף קודם כתיבת תחתונו של בי"ת לא נשתנה צורת דל"ת. ואז גם לח"מ וב"ש כשר, וכתבנו דמעיקר הלכה קיימא לן כריב"ש. וכבודו כתב שגם הג"מ חולק על ח"מ. ואין צריך לחוש לשמא על כל פנים. כיון דלריב"ש אפילו נשתנה כשר. כיון שברור שלא נשתנה לצורת ה"א על כל פנים קודם כתיבת תחתונו של בי"ת:

דברי הדוש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף