אבני נזר/אבן העזר/שפ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר שפ

סימן שפ
פרק מי שאחזו

א

א) (ע"ה ע"ב) במתני' על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני מת הבן או שמת האב הרי זה גט פרש"י דכיון דלא פריש מידי לא איכוין אלא להרווחה כל זמן שהוא צריך ומכאן ואילך א"צ, והר"ן הקשה ע"ז דמתני' כרבנן מוקמינן לה לר"ח כדאיתא בגמ' היכי נימא דלהרווחה מכוין אדרבה רבנן סברי דלצעורי מכוין:

ב

ב) ונ"ל ליישב לפי משמעות פירש"י, דדווקא שהתחילה לשמש ולהניק, וכ"כ להדיא בסוגיא בד"ה אלא לרב אשי יעיי"ש היטב, וכ"כ התוס' והר"ן בשמו ונכון פירש"י היטב, דהנה בסוגיא לקמן א"ר חסדא לא קשיא הא רשב"ג פירש"י דאמר להרווחה מיכווין דכ"ז שהוא צריך לינק קאמר, הא רבנן, דאמרי לצעורי מכוין ואצטלית דווקא, ה"נ שימוש והנקה דווקא וביום אחד סגי והקשה הש"ס הא רישא דמתני' לאו רשב"ג אלא ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי כו' ולכאורה אינו מובן הכי כל הקולות שווין:

ג

ג) אך נראה לפרש לפי פירש"י לעיל (ע"ד:) גבי אריס דא"ל בעה"ב כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא ואת דלי ארבעה ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא אמר רבה הא לא איצטריך ונוטל יותר, וקאמר הש"ס דאפי' לרבנן דדמים לאו במקום אצטלית, מ"מ הכא מטר במקום השקאה, דעד כאן לא אמרו רבנן התם אלא דלצעורה קא מיכוין ופירש"י דסתם מגרש אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הילכך מספיקא אמרינן לצעורה קמכוין ולא תלינן למימר להרווחה איכוין לקולא עכ"ל מבואר בדבריו דאף לרבנן אינו ברור שנתכוין בתנאי לצעורה, דנהי ששונאה מ"מ אפשר שהתנאי שהתנה לצורך הרווחת עצמו, אלא משום ששונאה יש ספק בכוונתו אם להרווחה אם לצעורה:

ד

ד) והנה רשב"ג דס"ל תתן דמי', מצינו למימר דמספקא לי' ג"כ כוונתו, אלא דהוא תולה לקולא, כלשון הש"ס רשב"ג דמיקל בתנאי, והטעם בזה כיון שהגירושין ודאי והתנאי ספק דנין התנאי להקל, כעין תשו' הרשב"א שהביא ב"י סי' כ"ט מחודש י"ג גבי כרם שנים אומרים תנאי הי' ושנים אומרים לא הי' תנאי הכרם ללוקח עיי"ש, וכן בתשו' הרא"ש כלל ה' סי' י"ט שדין תנאי להקל היינו שיד בעל התנאי על התחתונה, ואזיל הרא"ש לטעמי' שיכול לבטל התנאי אחר נתינה שאפי' לא יתקיים התנאי יהי' הגט למפרע דאתי דיבור ומבטל דיבור התנאי, שהמעשה דבר בפני עצמו והתנאי דבר בפ"ע, וכשנתבטל התנאי נשאר המעשה ממילא בתקפו עיי"ש, וכיון שכן שהגט גט והתנאי בא להוציא מידי גירושין, יד בעל התנאי על התחתונה, זה טעם רשב"ג דמיקל, ותלינן דלהרווחה מכוין, ורבנן מחמירין בתנאי ותלינן לצעורה קמכוין, ה"נ מחמירי דלהרווחה, והיינו דמשני הא רשב"ג דמיקל בתנאי, היינו שתולה להקל בספק, ה"נ בנידון דידן דלצעורה מיכוין קולא דליסגי ביום אחד תולה להקל לצעורה מכוץ, ורבנן דמחמרי בתנאי דלצעורה מכוין ה"נ מחמרי דלהרווחה מיכוין דליבעי שתי שנים והנקה ולשמש אביו כל ימי חייו, וע"כ כשמת האב והבן לאחר שהתחילה להניק ולשמש הוי גט ממנ"פ אם לצעורה הא סגי ביום אחד, ואם להרווחה, הא הניקתו ושמשתו כל זמן שהוא צריך:

ה

ה) ורב אשי משני סתם כמפרש יום אחד דמי דאמרינן לצעורה מכוין, ומיושב פירוש קושיית הש"ס לרב אשי מ"ש רישא מ"ש סיפא, ופירש"י כיון דלרב אשי בלא הניקתו כלל איירי כו' וקשה לדעת רמ"ה דבעי לרב אשי יום שלם א"כ מצינו למימר דמת באמצע היום, ולפמ"ש כיון דעיקר טעם בהתחילה להניק משום ממנ"פ, ואם לא הניקתו יום שלם, ע"כ אפילו לצעורי מכוין לא מהני, דהא לרב אשי ע"כ ס"ל לצעורי מכוין, דאל"כ הי' צריך שתי שנים, וע"כ דפחות מיום שלם אפי' צער לא חשוב, א"כ ליכא ממנ"פ:

ו

ו) ולפמ"ש דטעם רשב"ג דלהרווחה מכוין דתולה לקולא דהגט ודאי ואין תנאי מבטלו מספק יבואר הש"ס לעיל (ע"ד:) הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו, תיבעי לרבנן חיבעי לרשב"ג כו' א"ל אינה מגורשת, ומשמע דאפי' לרשב"ג אינה מגורשת, איתיבי' האומר קונם כו' הריני כאילו התקבלתי, הכי השתא התם לצעורה קא מכוין ולא ציערה, ותמוה דעכ"פ לרשב"ג דס"ל להרווחה איכוין תהי' מגורשת וכבר הקשה כן הרשב"א ותירוצו ז"ל כמעט אינו מובן כלל:

ז

ז) ונראה ליישב, דהנה בהא דמבעי להש"ס מחולין לך מהו הקשה הרשב"א ללישנא קמא דרבא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה, ע"כ פלוגתא דרשב"ג ורבנן בנתנה לו מדעתו ואעפי"כ ס"ל לרבנן דלא מהני דמים, כ"ש כשלא נתנה לו כלום, ותירץ דבקיבל מעות במקום איצטלא אין דעתו לבטל התנאי רק שיהי' הדמים כאיצטלא ולא מהני, עכת"ד, וצריך להבין דאי מחולין לך מבעיא לי' משום ביטול התנאי מה נ"מ בין לצעורי או להנאתו, ובאמת הרא"ש ז"ל דס"ל ביטול התנאי מהני ס"ל דאפי' בגט דלצעורי מכוין מהני ביטול התנאי, ובגמ' דלא מהני מחולין לך היינו שאינו מבטל ומוחל התנאי, רק שמוחל המעות ויחשב כאילו נפקע המעות וקיים התנאי זה לא מהני, אבל אין לפרש דיש חילוק בין לשון מחילה בין לשון ביטול, שהרי הרא"ש בתשו' הביא ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"ח מהלכות גירושין הלכה כ"ג דמהני ביטול התנאי,. ובפ"ק מהלכות אישות למד הרמב"ם דמהני ביטול התנאי מהא דכתובות בקידשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי', הנה שהמחילה והביטול דבר אחד] וצ"ל לדעת הרשב"א דביטול התנאי לא מהני משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש ז"ל, אלא משום דלהנאתו התנה לא הי' דעתו בשעת שהתנה התנאי רק אם ירצה התנאי, ואם לא יחפוץ בו אח"כ שיהי' יכול לבטלו ויהי' המעשה חל בלא קיום התנאי:

ח

ח) ולפי זה נכון הטעם מה דלא מהני מחולים לך אפי' לרשב"ג, לפמ"ש דטעם רשב"ג כיון שהגט ודאי והתנאי ספק אם כיון לצעורי ואיצטלא דווקא קאמר או להרווחה, ולא נתכוין אלא לדמי איצטלא אין ספק תנאי מוציא מידי ודאי גט. והתינח בעצם כוונת התנאי אם נתכוין לאיצטלא דווקא או לא, אבל כשהנ"מ בין לצעורי בין להרווחה לענין מחולים, שאם להרווחה כאילו הטיל תנאי בתנאי שאם לא ירצה אח"כ בתנאי וימחול לא יצטרך לקיים התנאי, הוי התנאי שיצטרך ליתן מאתים זוז ודאי, וספק אם הטיל תנאי בתנאי, ואין ספק תנאי בתנאי מוציא מידי ודאי תנאי, וממנ"פ אינה מגורשת, לרבנן דס"ל לעולם לא חל הגט מספק, ה"נ פשוט שאינו חל מספק, ולרשב"ג דאין ספק תנאי מוציא מידי ודאי גט, ה"נ אין ספק תנאי דתנאי מוציא מידי ודאי תנאי, וכיוצא בזה ברא"ש ב"ב סי' כ"ג שאין מעשיו משום אומדנא שדעת השכ"מ אם ימות, אלא היכי דברור לן אומדנא והוכיח כן בסי' כ"א מהגמרא] וה"נ אין מבטלין התנאי משום ספק אומדנא שדעתו הי' שאם לא ירצה אח"כ לא יצטרך לקיים התנאי, וכל זה ברור ואמת ודו"ק היטב:

ט

ט) מיהו כל זה אינו עולה רק לדעת הרא"ש בתשו' כלל ה' סי' י"ט בטעם דאי להרווחה מכוין סגי בדמים משום דשוה כסף ככסף ה"נ שוה אצטלא כאיצטלא עיי"ש, אבל לדעת תה"ד סי' שי"א משום דהיכי דנאבד וליתי' בעין אומדין דעתי' שאין רצונו שבשביל כך יתבטל תנאו ויטול דמיו, וא"כ כיון דהא דרשב"ג דס"ל יטול דמיו ג"כ משום אומדנא שדעתו אם יאבד יטול דמיו ואעפי"כ תולה רשב"ג לקולא, ה"נ במחולים לך, דמה נ"מ בין אומדנא אם יאבד יטול דמיו, אם ירצה לא יצטרך ליתן כלום ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.