אבני נזר/אבן העזר/רכח
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) בש"ע אהע"ז סי' קס"ג המייבם את יבמתו זוכה בנכסי המת כו' ודווקא במוחזק כו' אבל אם השביחו הנכסים כו' ובב"ש דהיינו בנכסים של אביהם אין נוטל השבח אבל בנכסי אחיו נוטל השבח כו', הה"מ הלכות נחלות, עכ"ל הב"ש:
ב[עריכה]
ב) מיהו שבח שהשביחו קודם יבום לא שקיל, וזה פשוט, דהא אין היבם זוכה ביבום למפרע רק בשעת יבום כדמוכח בר"ן פרק האשה שנפלו שכתב דיבם המוכר קודם יבום חשוב כמוכר דבר שלא בא לעולם, ואז לא יוכל לירש בשבח דהוה לי' ראוי, וארעאי אשבח אינו יכול לטעון דהא תחילה לא הי' שלו, וכ"כ בתשו' מהר"ח או"ז סי' צ"ב להדיא:
ג[עריכה]
ג) ועיקר דברי הה"מ נ"ל שאינו רק לדעת הרמב"ם שם הלכה ואו בבכור שמיחה מיחה, אך לדעת הרשב"ם דהיינו דמשגילה דעתו שרוצה לזכות חלק בכורה נוטל פי שנים בשבח, ואין מניעת החלוקה מונעת שלא יזכה בשבח, וכתב הר"ן הובא בשטמ"ק דעיקרו מפני שבכורה מתנה קריא רחמנא והמזכה מתנה לחבירו ע"י אחר אין המקבל מתנה זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה בה, ואם כששמע צווח לא זכה ולפיכך חלק בכורה נמי לא זכה בה בברור עד שיתכוין לזכות ונכסים שהשביחו עד שגילה דעתו שרוצה לזכות בה הרי הוא של אחים, ומכאן אני אומר שהנותן מתנה לחבירו וזיכה ע"י אחר השבח שהשביח עד שישמע ויתרצה הוא של נותן עכ"ד הר"ן:
ד[עריכה]
ד) נמצא שאינו תלוי במחוסר חלוקה, דנותן מתנה לאו בר חלוקה ואעפי"כ השבח לנותן רק בשביל שלא גילה דעתו שרוצה לזכות, ויבם נמי דבכור קריי' רחמנא והוא ג"כ כמתנה ואינו זוכה עד שיגלה דעתו וכו' ע"כ השבח שקודם גילוי דעתו לכל האחים בשוה, וא"כ בנכסי אחיו ג"כ אינו זוכה בשבח עד שיגלה דעתו שמתרצה, ואי לאו משום האי טעמא גם בנכסי אביהם הי' נוטל בשבת, ולא איכפת לן במחוסר חלוקה כמו בבכור שמיחה, על כן השבח שבנכסי אחיו קודם שגילה דעתו שנתרצה ספיקא דדינא, והרמ"א סי' רמ"ה הביא פירוש רשב"ם ורא"ש בבכור שמיחה יעיי"ש: