אבני נזר/אבן העזר/קנח
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ב' נח תרנג"ל פה סאכטשאב.
שוכ"ט לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגדול, מעוז ומגדול, גן אגוזים גן הדסים כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י.
א[עריכה]
א) בעבור טרדת ימי החג עיינתי בדבריו הנחמדים, בעסק הגט השבתי להתיר כאשר הארכתי בתשובתי וגם מחמת דברי החת"ס והשב יעקב שכתב כת"ר, ובדבר הטעם שכתב כת"ר למה שם הנקרא במקום כתיבה כשר משום שבני מקום הנתינה יחקרו על מקום כתיבת הגט וימצאו שכך שמו שם, הגם שקצת דחוק, מ"מ נאמר טעם זה משנאמר דהעיקר תלוי ס"ד במקום כתיבה:
ב[עריכה]
ב) ויען שערב לי לישא וליתן עמו בהלכה אשוב על דבריו בנידון שנכתב בגט שם של מקום אחר שאינו מקום הכתיבה והנתינה והלכו הבעל והאשה שם כדי ליתן הגט במקום שנקרא כמו שכתוב בגט וכבודו פוסל בזה משום מחוסר הבאה, ואתיא לי' מש"ס נזיר (מ"ה.) דגילוח צריך להיות במקום הדוד משום דכתיב ולקח ונתן וזה מחוסר לקיחה הבאה ונתינה, וא"כ קשה בנכתב רק שם מקום הנתינה ולא מקום כתיבה יפסול משום מחוסר הבאה, דאי אפשר לגרש בו רק לאחר שיובא לשם, וניחא לי' משום דקירוב הגט אלי' חשוב נתינה כמו ערק חרצי ושלפתי', מהשתא הוה נתינה אריכתא, ודומה לדברי הר"ן גבי כתבו ע"ג עלה עציץ נקוב דלא חשוב מחוסר תלישה, כיון שבמה שלקחו לתת לה נתלש וא"צ מעשה אחרת ה"נ בזה, אבל בנ"ד שהבאה לשם רק כדי להכשיר הגט שפיר הוי מחוסר הבאה, ומה"ט מהני מחק [לבד בחוץ לפלוני], ולא אמרינן דחשוב מחוסר בין כתיבה לנתינה משום דכל דבהדי כתיבה ככתיבה דמי עכת"ד:
ג[עריכה]
ג) הנה תירוצו משום דקירוב הגט הוא עצמו בכלל נתינה, הוא דבר חידוש ומפולפל ושפתים ישק, אך מה שתירץ במחק דכל בהדי כתיבה לא מיחוור, (ועיין בתשו' נאות דשא סי' קל"ה, דכל שצריך לייבש הכתב במעשה חשוב מחוסר] והדמיון שהביא מנזיר תמוה, ואדרבא משם ראי' להיפוך, מדלא קאמר הש"ס וגילח ולקח ונתן יצא זה שמחוסר גילוח ולקיחה הבאה ונתינה, וצ"ל כמ"ש הר"ן דהקנאה לא חשוב מחוסר כיון דילפינן מוכתב ונתן, ודווקא מעשה בגופו דומיא דכתיבה, וה"נ אם מוגלח נילף בעינן מעשה בגופו דומיא דגילוח, ע"כ יליף מולקח ונתן, והבאה מעשה כמו לקיחה וא"כ גבי גט דילפינן מוכתב הבאה לא חשוב מעשה:
ד[עריכה]
ד) ואשר הביא הב"מ קושיא בשם הגאון ר"י הלוי על הר"ן דמחוסר הקנאה לא חשוב מחוסר מעשה מהא דריש פרק כסוי הדם ור"פ ראשית הגז דמחוסר פדיי' הוי מחוסר מעשה, ותירוץ הבית מאיר שכתב ליישב בדוחק לפענ"ד אף דוחק אינו, אך הקושיא מעיקרא ליתא, שהרי ריש תמורה גבי מימר דחשוב מעשה משום דבדיבורו אתעביד מעשה, וכן המקדיש בע"מ למזבח לוקה מה"ט כמ"ש הלח"מ ריש הלכות איסורי מזבח, ומקרא מלא גבי עבודת יוהכ"פ ועשהו חטאת, הנה דהקדש חשוב מעשה בגופו, וה"ה פדיון ומחיקה נראה דלא חשיב מעשה בגט הנשאר לאחר מחיקה דהאותיות אינם דבר אחד עם הקלף, ולא חשוב מעשה רק קציצה שהקלף אחד, אבל אותיות שנמחקו מהקלף דומה לקורה הנעוצה בארץ דלא חשוב מחוסר תלושה] וא"כ אין לפסול במחוסר הבאה משום מחובר:
ה[עריכה]
ה) מ"ש להביא ראי' דספירת דברים בשעת נתינה לבד מהני לפי מה שמוכח מרמב"ן שכתב דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים כשר אפי' בלא נכתב שמו, ומשום דמוכח מכת"י, וכיון דהטעם משום מוכח מתוכו, (כן הוא בר"ן פ"ק דקידושין ג"כ דטעם דבעינן שמו נכתב בגט, כדי שיהי' מוכיח מתוך הגט שיהי' זה הגט כורת בין ראובן זה ללאה אשתו], והא לר"מ בעידי חתימה דבעינן מוכח מתוכו מ"מ איתא בריש כל הגט דאי לא חיישינן לנפילה חשוב מוכח מתוכו ואף דבעת כתיבה אינו מוכח, ולדידי אין זה ראי' דכל ענין עידי חתימה שמעידים שגט זה ביד הבעל או שלוחו, ומזה יהי' מוכח שהיא בידה שנותן לה בצוואת הבעל זולת זה אין עדות החתימה כלום, וע"כ די שיהי' מוכח שהגט בידה, דכל ענין עידי חתימה שיהי' בידה משא"כ בוכתב לה ספר יש לומר דבשעת כתיבה:
ו[עריכה]
ו) מ"ש הוכחה מדמהני אשה כותבת גיטה ובשעת כתיבה אינו של בעל לאו ראי' כלל, דמה דצריך שיהי' של בעל פירש"י מדכתיב ונתן דאי מדכתיב וכתב די מה שנכתב בציווי הבעל, וכ"כ רמב"ן בחי' וכיון דמשום ונתן, ממילא די אם בשעת נתינה היא של בעל, אבל ספירת דברים י"ל דהעיקר בשעת כתיבה כדכתיב וכתב לה ספר, אך בתשובתי הוכחתי דהעיקר בשעת נתינה, אך הי' עומד לנגדי ממה שמועיל שם מקום (הנתינה) הכתיבה] לבד מה"ת, אך לפמ"ש כת"ר דהטעם משום דבני מקום נתינה יחקרו במקום כתיבה וידעו שכן נקרא שם, הדרינן לסברא פשוטה דהעיקר במקום נתינה:
ז[עריכה]
ז) מה שהקשה על תוס' עירובין (י"ג) שכתבו דאחר הכותב שלא בצוואת הבעל לא מפסל אלא מדרבנן. מכתבו לשמה ושלא מדעתה בפ"ק דקידושין ובקידושין לא שייך לפסול מדרבנן כיון דמדאורייתא אשת איש היא, ומזה הוכיח כבודו דתוס' לא כתבו כן רק למ"ד מוחקין לה מה"ת, ליתא, דא"כ מה הוקשה להתוס' עירובין מברייתא דכתב סופר לשמה פסול עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. מנ"ל דהאי ברייתא כמ"ד מוחקין לה מה"ת:
ח[עריכה]
ח) ע"כ נראה לומר דהאי דלא בעינן שליחות בכתיבה הוא רק לר"ה דמכשיר בגדול עומד על גבו, אבל לר' יהודא דמוקי ששייר מקום התורף וכתב הר"ן דפליגי דלר"י לא מהני גדול עומד ע"ג מידי רק הכל תלוי בשייר מקום התורף] ס"ל דבעינן שליחות בכתיבה והני דלאו בני דיעה נינהו לאו בני שליחות נינהו, והתוס' בעירובין הקשו לר"ה דלדידי' יקשה ברייתא דעד שישמעו קולו, ותירצו דמדרבנן, ולעולם לר' יהודה הוא דאורייתא מוכתב, וע"כ פסול כתבו לשמה ושלא מדעתה כמו בגט דבעינן מדעתו מדכתיב וכתב, כמו כן בקידושין בעינן דעת מקנה מדעתה, וכן פירש"י בקידושין להדיא, והסוגיא אליבא דר' יהודה:
ט[עריכה]
ט) ואני הוכחתי מתוס' עירובין רק דלא מפסל היכי שנכתב בצוואת הבעל לשמה לא מיפסל היכי דאשה לאו לגירושין קיימא, ובאמת מסוגיא דקידושין הנ"ל משמע ג"כ דלא איכפת לן במה דלאו לקידושין קיימא היכי דכתב לשמה, דאל"כ מאי טעמא דמאן דמכשיר, הא ודאי לאו לקידושין קיימא כיון שנכתב שלא מדעתה, ועוד משמע כן דכתבי' ואנחי' בכיסתי' דאי מפייסה כו' וא"כ עדיין לאו לגירושין קיימא, ועוד משמע כן מהא דמעשים בכל יום ברוצה לגרש אשתו בע"כ שולח לה גט והיא משמרת עצמה בכל יום שלא ישיגוה בעלי חצים השליח והעדים וכשאירע שמשיגים אותה מתגרשת, והא לאו לגירושין קיימא בשעת כתיבה שמא לא ישיגוה:
י[עריכה]
י) מה שכתבתי דאף דלא מהני תיקון בגט אחר חתימת העדים, היינו משום דעדותם שגט זה הי' ביד הבעל, וזה שקר, שבשעת חתימה לא הי' כך. אבל בלא נתחדש מעשה בגוף הגט, רק שתחילה לא הי' שמו כך מהני, ועל זה השיב כבודו, וכי זה אין שקר שחתמו שיוסף מגרש, ובאמת לא הי' שמו יוסף עכ"ד, הנה אם העדים לא הי' מכירים את שמו בשעת חתימה מהני כמבואר באהע"ז סי' ק"כ בח"מ סק"ח, נמצא שאין עדותן שזה שמו, אבל בנתן הגט אחר החתימה על התיקון אין עדים שהם חתמו קודם התיקון, אבל בנתקן שמו אף שעל זה אין עדים כל עידי חתימה אינם מעידים שזה שמו, וזה פשוט:
אם יש לו מה להשיב יוכל להשיב, ואדרבא דין הניין לי דממילא רווחא שמעתא: