אבני נזר/אבן העזר/קמג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קמג

סימן קמג

שנית להרב הנ"ל.

בעזהי"ת יום ד' פ' ויצא תרל"ג.

שלום לכבוד מחו' ידידי הרב החריף החסיד מוהר"ר אליעזר ליפמאן נ"י.

א

א) מכתבו הגיעני ועברתי על דבריו ולא מצאתי בו אפי' דבר אחד אמיתי, ובהשקפה ראשונה אמרתי שלא להשיבו עוד יען נראה שקרא תשובתי כד ניים ושכיב, שהשיב על מה שכתבתי שאם תשמש ותפלוט תסתור, דמ"מ היא ראוי' לביאה בהעראה, ולמה לא עיין בתשובתי ואנכי לא כתבתי כלל דמטעם זה אינו ראוי לביאה רק שאסורה לייחד מטעם זה, וכשכתבתי בטעם שני שאיננו ראוי לביאה כתבתי רק מספק שמא תראה ולא משום חשש פליטה, והיא משום דראוי להעראה, והם דברי הב"ש דבשהתה כדי העראה סגי, אולם יען היא הלכה למעשה ואנכי רואה שרצון כת"ר להתיר לייחד ביום, וח"ו לומר כן, לזאת אמרתי להשיבו ואשיבו על סדר דבריו:

ב

ב) אשר הביא ראי' מעירובין דחשוב סעודה ראוי', ומכח זה יצא לחלק בין מצוה ושאר דברים, הוי אחרי שבא לדין עירוב, הרי מפורש שם ברמב"ם פרק ו' הלכה ט"ו דאף שאתת ודאי היתר, מ"מ כיון דמחמת ספק אינו ראוי לאכילה לא חשוב ראוי, והוא מסקנת הש"ס שם ל"ו:

ג

ג) ומה שהקשה עלי מדברי התוס' פרק הערל איני יודע מהו סח, ומה ענין להתם ועל סתירת התוס' ביבמות עם התוס' בנדה, כבר הרגיש בהם המל"מ, ובאמת לא קשה דאף שהביא שערות לאחר שנה לא הי' מבורר תחילה שיביא שערות, דהסימנים זמנין דאתי מחמת ברייתא [כדאיתא בנדה]:

ד

ד) ואגב אבאר לו פי' הסוגיא דעירובין (ל"ו.) דזאת אומרת סוף היום קונה עירוב, דאנן קי"ל ספק עירוב כשר אפי' בליכא חזקת כשרות וכדעת הרמב"ם ורש"י וכמו שביאר האבן העוזר בחידושיו למס' שבת ובש"ע, וע"כ מקילין בעירוב לומר בין השמשות יום או בה"ש לילה כפי הצורך, ודבר זה מפורש בכל פרק בכל מערבין דלרבי דאמר לא גזרו על שבות בה"ש ספק עירוב (כשר ולא אמרינן שמא בה"ש יום ולא קנה עירוב אלא לאחר בה"ש כיון דקי"ל תחילת היום קונה עירוב בש"ס שם (ל"ח:) ואז אינו יכול ליטול האבנים, וע"כ דמקילין לומר בה"ש לילה, וע"כ ה"נ אי תחילת היום קונה עירוב מקילין לומר בה"ש יום וקניית עירוב לאחר בה"ש ואז ראוי לאכילה, ויש לכוין לזה בפירש"י, אולם דבריו שם בד"ה ר' ירמי' תמוהין כמו שהשיג ע"ז בספר אבן העוזר ואין להאריך, עכ"פ הדבר ברור דכיון שאין ראוי מספק לא חשוב ראוי וכהש"ס ב"ב שהבאתי בתשובתי הקודמת וכדברי רמב"ם הנ"ל, וכן בפסחים (פ"ח.) בנתערבו לפני זריקה, וכן (בדף ט"ו.) בחביות שנולד לה ספק טומאה:

ה

ה) ואשר תמה עלי על שאני מחשבו לספק תורה ממתני' דסוף נדה דקרי לי' רק תרבות רעה, הביאני לידי גיחוך שלא עיין מעבר לדף שהשיב לו ר' יהודה לזה אתם קורין תרבות רעה הלוא לא נתכוון זה אלא לבעול את הנדה, ומה שהשיב דגוף זה שצריך לישב שבעה נקיים הוא רק ספק תורה וממילא בחשש שמא תסתור הוי ספק ספיקא ודי לחושבו ספק תורה, הנה לאחר שנזכר מגבינות והלא כתב הש"ך יו"ד סי' ק"י סקי"ח דהוי ודאי איסור תורה ואין מצרפין אותו לספק ספיקא ואיני יודע במה טעה מעלתו אלא שכתב שלא בהשגתה:

ו

ו) עתה אבאר לו כוונתי במה שכתבתי שהוא ספק דאורייתא, הנה בזבחים (כ"ט.) הן מצינו בזבה ושומרת יום שהם בחזקת טהרה, ועי' בתוס' שם, נראה מזה לכאורה מבואר שמותרת מן התורה אלא דקשה דא"כ אמאי רתח ר' יהודה ואמר לזו אתם קורין תרבות רעה והלוא לא נתכוון זה אלא לבעול את הנדה כיון שמותרת מה"ת, ע"כ נ"ל עפמ"ש הרב מזרחי בפירושו עה"ת פ' משפטים בהורג עובר במעי אמו דפטור שמא היתה מפלת, וכתב המזרחי דלא אזלינן בתר רוב שאין מפילין דחילוק יש בין מה שעבר בין להבא, והשתא הרי רוב עדיף מחזקה ואעפי"כ במה שלהבא אין מועיל כ"ש חזקה אף שהיא בחזקת שלא תראה מ"מ חיישינן, והן הן דברי הש"ס יומא (???) שמא ימות חיישינן אף דאיכא חזקת חי, וע"כ כתב הנוב"י סי' (???) דאף דקי"ל ווסתות דרבנן היינו לאחר שעבר הווסת דאוקמא אחזקת טהרה אבל בתחילה חיישינן מה"ת שמא תראה, ובאמת הוא כתב טעם אחר בשמא ימות כיון דעכ"פ ימות באיזה פעם, אולם א"צ לזה, והעיקר כמ"ש בשם המזרחי, ויש לזה עוד ראי' מירושלמי [דברי הנוב"י שם תמוהים דבכל שעתא הוי שמא מת כדברי התוס' בקידושין].

ז

ז) עוד נראה לכאורה להביא ראי' ממה דאיתא שם במתני' דאם שמשה וראתה אח"כ חייבת בקרבן ואם הי' ספק דאורייתא מזידין הם ומפורש בתוס' יבמות (פ"ח) באכל חלב מבן י"ב שנה עד בן י"ח דחייב מלקות אף שאצלו הי' ספק איסור. ואף שיש לחלק דהכא דמסברא לא שכיח שתראה שוגג הוא, לכנוס בדוחקים אין דרכי, אולם נראה לי ראי' דבידע שהוא ספק איסור ואח"כ נודע לו שהוא ודאי איסור שוגג הוא לחייב קרבן מהרמב"ם פ"ח מהלכות שגגות הלכה ז' דאין ידיעת ספק מחלקת לחטאות ובירושלמי ריש פרק ואו דתרומות מזיד בספיקו שוגג בוודאי א"ר יוסי הדא אמרה השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, והוא ממש כדבריו, ואי אמרת דכשיודע שהוא ספק לא חשוב עוד שוגג א"כ הוה לי' שתי שגגות, ועי' ברש"י שבת (ע"ב) בד"ה ופליגי ר"י, ור"ל, אלא ודאי עדיין חשוב שוגג לגבי קרבן, דבשב מידיעתו תלוי ואלו ידע שהוא איסור בודאי לא הי' אוכל, והרי למונבז אפי' ידע שמחוייב כרת רק ששגג בקרבן חייב קרבן וחשוב שב מידיעתו, ועם כל זה לא אכחד דמלשון הרמב"ם פ"י מהלכות איסורי ביאה נראה קצת דאין איסור מה"ת אלא שהוא פירש שלא תבוא לידי ספק אביאה, והתוס' בנדה (ס"ז:) פירשו דאטבילה קאי אבל הביאה עכשיו ספק הוא, ומדקרי לי' ספק ספיקא דאורייתא וכפשט דברי ר"י, ואף שיש לדחות דר"י מחשש פליטה קאמר זה אינו דמי יימר דבא לביאת המירוק ועוד דמה נעשה להפוסקים דאין הפולטת ש"ז מותרת לבעלה רק לטהרות, עוד יש לי מקום הוכחה דהיא ספק דאורייתא ואין להאריך:

ח

ח) [מה שתירץ קושיית מהרש"א ביומא, לדעתי ליתא דפרישת כה"ג לאו משום איסור הוא רק משום ביטול עבודת יוהכ"פ, ומה לי שמא מת מה לי שמא ימות, דאטו אנן אאיסור כה"ג דיינינן אנן אפרישותא דיינינן ולדידן הו"ל שמא ימות ואפי' הוי שמא מת ניחוש שמא יתברר אחר כך ויתבטל עבודת יוהכ"פ וזה פשוט וברור]:

ט

ט) ומה שסיים שיהי' מותר לייחד ביום כיון דהוי רק חשש דרבנן לפענ"ד ח"ו לומר כן אפי' לפי דעתו שהוא רק מדרבנן, דהא בחשש חימוד קי"ל כרשב"א בש"ע דאסור לייחד ואף דהוה כמה ספיקות שמא לא ראתה ואת"ל ראתה כתב הר"ן בחידושיו דדם חימוד טהור רק חיישינן שמא נתערב בו דם נדה, וא"כ הו"ל ספק שמא לא נתערב ואת"ל נתערב כיון שלא ראתה בהרגשה טהורה מה"ת, כ"ש בזה ואפי' הרמב"ם לא התיר אלא בת"ח ובזמה"ז נתת דבריך לשיעורין, כ"ש שכבר בררתי שקרוב לודאי שהוא ספק איסור תורה, וכ"ש משום חשש פליטה שקרוב לוודאי שתפליט ביום כיון דאינה מתעברת מביאה ראשונה, ומעלתו השיב דחזיא לביאה בהעראה, ומה ענין זה שיהי' מותר לייחד והגדילו התערובות בדבריו במח"כ, ומלבד כל זה אסורה לטבול בשביעי מתק"ח ואפי' למתירין בשביעי משום שאין באים לחתן עד הלילה, מ"מ כשנתייחדה יחדה פשיטא שאסור ואפי' לא נתייחדה רק שבאה אליו, ואף שאפשר לצדד דהכא מתירין הטבילה דהאיסור כשמשמשת אסמך טבילה זו אבל כשאין מתירין אותה בלי טבילה שנית לא גזרינן מ"מ הכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, אולם היחוד מעיקר הדין אסור בלי ספק:

דברי מחו' הדו"ש
הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף