אבני נזר/אבן העזר/קי
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) שיטת הרי"ף שסובר דבקברתיו מבעיא לי' להש"ס דאי משום עבידא לאגלויי נאמן כיון שא"צ לדיוק האשה והעד נאמן בעצמותו והוא מעיד קברתיו א"כ למאי ניחוש, ובהא איפשטא בעיין מעובדא דדיגלת דבדף קכ"א. דלשיטתו אין לחלק משום דהתם לא ראה הטביעה וליכא למיחוש לבדדמי כיון דבקברתיו מבעיא לי', אבל בלא קברתיו אפי תרי סהדי לא סמכינן עלייהו דחיישינן דילמא באומדן דעתא מסהדי, והה"מ דעתו שהרי"ף סובר דבלא קברתיו מבעיא לי', או דבשניהם מבעיא לי' ואיפשט מדיגלת בקברתיו, ועיין בלח"מ שהאריך לקיים פירוש הה"מ, ולפענ"ד א"א לקיים פירושו ברי"ף דא"כ דאפי' בלא קברתיו מבעיא לי' להש"ס וקאמר דאי הטעם משום מילתא דעבידי לאגלויי מהימן אפי' בלא קברתיו, א"כ איך אפשר לומר דאפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו, וכי עדיף חזקה דמילתא דעבידא לאגלויי מעדים, וזה ראי' שאין עלי' תשובה, ומחוורתא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א לדעת הרי"ף דרק בקברתיו מבעיא לי', אבל בלא קברתיו אפי' אם הנאמנות משום עבידא לאגלויי אינו נאמן וע"כ אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו:
ב[עריכה]
ב) והנה קשה על הרי"ף ז"ל דסובר דאיפשטא בעיין א"כ איך אסיק הש"ס (קט"ז:) בעיא דע"א בקטטה בתיקו, והרי"ף עצמו כתב ולא איפשטא בעיין דע"א בקטטה, והרמב"ן ז"ל נדחק ליישב דבקטטה יש חשש ששכרה אותו, ואני תמה שהרי הגמ' תלי הבעיא אם הטעם משום דעבידא לאגלויי. אי משום דדייקא, וכיון דאיפשטא דהטעם משום עבידא לאגלויי ע"כ איפשטא בעיין דע"א בקטטה, ועוד אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו:
ג[עריכה]
ג) ולפענ"ד ליישב שיטת הרי"ף ויתיישב גם דברי הרמב"ם שפסק בע"א במלחמה בקברתיו תנשא לכתחילה ובמת גרידא אם נשאת לא תצא, ותמהו דאי האיבעיא בקברתיו דווקא וכדעת הרי"ף, א"כ בלא קברתיו אף אם נשאת תצא, ואי הבעיא בשניהם כיון דאיפשטא האיבעיא מדיגלת אף בלא קברתיו תנשא, וכן פסקו הרמב"ן והרשב"א דס"ל הבעיא בשניהם וכיון דמוכח בדיגלת בקברתיו ממילא ה"ה בלא קברתיו, ואי ס"ל כבעה"מ דהבעיא רק בלא קברתיו, א"כ מוכח מדמסיק בגמ' וקאמרה סימנים מכלל דבטב"ע יש חשש לבדדמי אפי' חזינהו לאלתר, וא"כ איך פסק באשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה במים שאין להם סוף ומת וקברתיו תנשא על פיו דמה מועיל קברתיו להוציא מחשש בדדמי שטעה בטב"ע ובאמת הוא אחר, וע"כ ס"ל דהכרה בטב"ע אין בו חשש בדדמי וא"כ מוכח מדמסיק וקאמרו סימנים דהבעיא הי' בקברתיו, ועוד שדוחק גדול שהרמב"ם יחלוק על הרי"ף רבו, קצורן של דברים כל אנשי חיל לא מצאו ידיהם בדברי הרמב"ם ז"ל להעמידם על כנם:
ד[עריכה]
ד) ואנכי למדתי פירוש דברי הרי"ף מהרא"ש ז"ל אשר עפ"י זה יצא הדין לדעת הרי"ף כפסק הרמב"ם ממש, והנה הרשב"א ז"ל הקשה על הרי"ף דבלא קברתיו פשיטא דלא מהימן דא"כ איך פשט ממעשה דשני ת"ח דע"א מהימן הא שם הוי בלא קברתיו, וכתב הרשב"א דבמכ"ש מייתי לה דאפי' בלא קברתיו התירוה כ"ש בקברתיו, וא"כ התרצן מחולק עם בעל הבעיא, דהוה ס"ל במת גרידא פשיטא דלא מהימן ואיהו פשט לי' אפי' במת גרידא נאמן:
ה[עריכה]
ה) אולם תמוהים לי דברי הרא"ש ז"ל שכתב על מ"ש הרי"ף ז"ל דאי לא אמרי קברתיו אפי' תרי סהדי לא סמכינן עלייהו, דבגמ' לא משמע הכי דקאמר והא נשים אפי' מאה כע"א דמיין משמע הא תרי סהדי לא מסהדי בדדמי, ותמוה לי דהא דכתב הרי"ף דאפי' תרי סהדי לא מהימני בלא קברתיו הוא לפי דעת בעל האיבעיא וכן למסקנא דהעד אומר בדדמי, אבל לפי דעת הפשטן דפשט דעד לא אמר בדדמי, א"כ בשני עדים ודאי מהימני אף אם טעמא דע"א משום דייקא דשני עדים נאמנים בלא דיוק האשה, וא"כ איך יהי' נפשט מזה האיבעיא דע"א במלחמה, וע"כ צריך להקדים דנשים כע"א ואעפי"כ מהימני אף בלא דיוק האשה משום עבידא לאגלויי:
ו[עריכה]
ו) והנ"ל בדעת הרא"ש דס"ל דאם איתא דהפשטן ס"ל דעד לא אמר בדדמי א"כ איך יחלוק הרי"ף ע"ז מסברא כיון דבדברי בעל האיבעיא לא נזכר ההיפוך. ואדרבה פשט הבעיא נראה דלא מספקינן כלל על בדדמי של העד, ונהי דנדחה הפשטות מ"מ לא נדחה סברתו, ואיך נחלוק אנחנו עליו בסברא, אלא דגם הפשטן מודה דעד אמר בדדמי:
ז[עריכה]
ז) אולם צריך להבין הא דזמנין דסניא לי' לא דייקא, ונראה הפירוש עפ"י מימרא דרבא את"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זמנין דמחו לי' וכו' ובע"א במלחמה לא שייך דחזיא דמחו לי' שהרי לא היתה במלחמה, רק טעם ראשון דסברה כל הני דאקטול הוא פליט, ובזה י"ל כיון דשלום בינו לבינה עד דחזיא, ע"כ קאמר זמנין דסניא לי' שאין שלום כל כך דנטרא עד דחזיא, רק חושבת כל הני דאקטיל הוא פליט, והפשטן פשט ממעשה דשני ת"ח דלא אמרינן זמנין דסניא לי' ולעולם הטעם משום דדייקא, וע"כ אפי' אומר העד בדדמי מהני כיון דהטעם משום דדייקא, ועיקר סמכינן אדיוקא דידה, וכיון דהיא דייקא דלא אמרינן זמנין דסניא ונטרא עד דחזיא [וכמ"ש בתוספי הרא"ש ז"ל על פירש"י ושניהם אומרים בדדמי, דבדדמי של העד לבד לא הי' מזיק דסמכי העיקר על דיוק האשה וכן דעת בעה"מ] ונדחה הפשיטות, וקי"ל כדברי בעל הבעיא דאמרינן זמנין דסניא לי' ואין לסמוך על דיוק האשה, וע"כ בלא קברתיו אפי' תרי לא מהימנין והשתא מוכיח הרא"ש שפיר דמוכח דתרי לא אמרי בדדמי, דאל"כ אפי' נשים כתרי מוכח דלא אמרינן זמנין דסניא לי' וסמכינן אדיוקא דידה, דאי אמרינן זמנין דסניא לי' ולא דייקא אפי' תרי לא מהימני, כיון דגם הפשטן ס"ל דהעד וה"ה עדים להרי"ף אמרי בדדמי:
ח[עריכה]
ח) ובהכי ניחא הא דמסיק וחזינהו לאלתר ואמרי סימנים, וקשה כיון דאמרי סימנים לאלתר למה, והמרדכי כתב דהפירוש וחזינהו לאלתר או קאמרי סימנים, דלאלתר הוי כמו קברתיו, אולם זה לא יתכן להרי"ף דהבעיא בקברתיו, אך להנ"ל אתי שפיר, דהוא רצה לפשוט דהטעם משום דדייקא ולא סניא לי' דאי משום דייקא וסניא לי' אפי' בקברתיו לא יהי' נאמן, ואי משום דעבידא לאגלויי עכ"פ בלא קברתיו לא יהי' נאמן, ודחי ותסברא אלא וחזינהו לאלתר או קאמרי סימנים, היינו דיש לומר דהטעם משום עבידא לאגלויי ומהימן רק בקברתיו ומיירי דחזינהו לאלתר, ויש לומר משום דדייקא וסניא לי' ומיירי דאמרי סימנים ולא כמו שאתה סובר דדייקא ולא סניא לי' ואפי' בלא קברתיו נאמן:
ט[עריכה]
ט) והנה מההוא דדיגלת איפשטא בעיין דעכ"פ בקברתיו נאמן. אך לא נדע מאיזה טעם ס"ל דנאמן, אם משום דנאמנות ע"א משום עבידא לאגלויי ומהימן רק בקברתיו, או דס"ל הטעם משום דייקא ולא סניא לי' כדעת הפשטן, וא"כ בלא קברתיו נמי נאמן כדעת הפשטן וע"כ אתי שפיר הא דע"א בקטטה בתיקו, דשמא הטעם רק משום דדייקא ולא סניא לי' ונטרא עד דחזיא מה שאין לומר כן בקטטה, וא"כ פסק הלכה בקברתיו נאמן ממנ"פ או משום עבידא לאגלויי או משום דייקא ולא סניא לי' ובלא קברתיו הספק שמא ע"א בקטטה אינו נאמן, וע"כ הא דדיגלת משום דייקא ולא סניא לי' ואפי' בלא קברתיו נאמן וע"כ אם נשאת לא תצא, והוא פסק הרמב"ם ממש.
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |