אבני נזר/אבן העזר/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר צז

סימן צז

א

א) שם (פ"ח:) מתיב רבא כו' הדבר תמוה דקושיא זו שייך אברייתא, ונראה דהנה בתוס' הקשו אמאי נקט אשם תלוי אפי' חטאת איכא משום חזקת אשת איש ואינו מועיל נשאת לאחד מעדי', ותירצו דדייקא מרעא לי' לחזקה, ובב"ב (ל"ב.) הקשו ע"ז לרב דאמר נשאת בשני עדים מותרת לחזור וליכא חומר ולא דייקא ותירצו דאיכא חומר במה שעומדת תחת בעלה בטענת ברי שלה, ולפי זה לא הוה מצי לאקשויי אברייתא, דעדים המכחישים אומרים שעכשיו מת כמו שפירש"י ולא דייקא כיון שמת בעלה ראשון. רק על רב קשה דג"כ אינה מפסדת כיון שבעלה כאן ואין מכירים אותו ולא יצטרך השני לגרשה ותחזור לראשון, שהרי השני יטעון שהראשון יגרשה ותהי' מותרת אליו, דכיון שאינה נאסרת לבעל אינה נאסרת לבועל [אף שהבועל הי' מזיד אם שקר העידו שהרי הוא הי' אחד מעדי'] ותהי' קרח מכאן ומכאן וליכא חומר, ואעפי"כ אמר רב לא תצא, ומוכרח דאפי' במקום חזקה מהני ברי וכמו שהוא דעת הרשב"א פרק האומר ושפיר מקשה אדרב:

ב

ב) ולשיטת התוס' צ"ל דמפסדת בעלה ראשון אם יוזמו עדי' ראשונים, וכמ"ש התוס' בנתגרשה ובאמת בנתגרשה קשה עוד יותר דאפי' ירצה השני לגרשה תהי' אסורה לראשון משום חשש מחזיר גרושתו משנשאת, אך י"ל דממילא יצטרך הראשון לגרשה כיון שממנ"פ תהי' אסורה לו ותהי' מותרת לשני וחזקה לא שביק התירא וכו' ובודאי האמת אתה, ועוד דמפסדת אם יוזמו עדי' תצא מזה ומזה ואם לא הי' אומרת ברי לי אם יוזמו קודם הגט תהי' מותרת לראשון ולאחר הגט והדירה עם השני תהי' מותרת לשני, אבל בדין רב שלכל אחד תהי' מותרת אחר גרושי האחר ולא יצטרכו לגרשה לא זה ולא זה ותהי' אסורה לשניהם, הלהן תשברנה שמא הי' העדים במקום אחר ויהי' עידי הזמה, בשלמא במת בעלי ניחא שמדקדקת אם חי בודאי יבוא או תבוא אליו, אבל הכא אפי' אם העדים שאומרים מת בשקר העידו מ"מ [כיון שבא ואין מכירין אותו] מנלן שהי' במקום אחר ממה שאומרים שמת שם, מ"מ לדעת התוס' צ"ל כן, ובההוא דאם לא רצה רפט, צ"ל דנהי דליכא דייקא, מ"מ כיון שעכשיו מת רק משום שנאסרת לכהונה והרי הי' לה חזקת היתר לכהונה וכמו חזקת טמא שמבטל חזקת מקוה אף שהספק נולד במקוה, כן צ"ל לשיטת התוס':

ג

ג) ולפמ"ש י"ל דשוב כיון שאם נדון אם היא א"א נחזיקנה באשת איש רק שלא נטמאנה לכהונה, הו"ל ספק טומאה ברה"י דונטמאה אחת לכהונה, בשלמא בלא חזקת א"א י"ל העיקר ספק איסור ואזלינן בתר העיקר, ואף דבטמא ומקוה לא אמרינן הכי, מ"מ לא דמי לסוטה, וכיוצא בזה כתבו התוס' לענין דבר שיכול להיות, אבל השתא ממנ"פ אי בתר העיקר איכא חזקת א"א, ואי בתר הספק של עכשיו הו"ל ספק טומאה ברה"י, ולשיטת התוס' יש לומר כיון דהוה טומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה, ויש לעיין בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף